בית האוצר חלק ב צט

מקדשי כו' וברשב"א שם הקשה דא"כ דהחיצונה נפסלת ביוצא א"כ איך מקדשת וז"ל הרשב"א ומיהו אכתי תמי' לי הלא בתחלת יציאה נפסלת שיצאה ואיך תקדש אחר שנפסלה אעפ"י שהיתה קדושה מעיקרא והא אמרי' לעיל (בסוגי' שם) גבי שתי הלחם של עצרת נבניי' למחר ונקדשי' למחר איפסלי להו בלינה כלומר וכל שנפסלה אין מקדשת וא"כ מאי שנא וי"ל התם שנפסלה קודם קידוש אבל הכא הכל בא כאחד עכ"ל וצ"ע עדיין דא"כ אי נפסלת כלל נימא נמי דתרוייהו באין כאחד דמקדש המקום וכיון דמקדש אין נפסל כלל ביוצא וה"ז כהך דסנהדרין ויומא הנ"ל דעבודתן מחנכתן דהוא ג"כ כן וירושלמי יומא הנ"ל כאחת הן קדושין ומתקדשין ואם אומרים כאחת הן קדושין ומתקדשין כ"ש שיש לנו לומר כאחת הן קדושין ואין קדושתם נפקעת ע"י פסול יוצא כיון דהמקום מקודש ואינו יוצא כלל. ובאתי רק להעיר

וראיתי בחזקוני עה"ת שמות פרשה כ"ט פסוק י"ד ואת בשר הפר וגו' תשרוף באש מחוץ למחנה חטאת הוא וז"ל ויש נותנין טעם למה נשרפו חטאות המילואים וחטאת שמיני למילואים הואיל והם קרבנותיו של כהן עצמו כמו שמצינו במנחת כהן כליל תהי'. טעם אחר למה זה נשרף כמו שמפורש הכתוב חטאת הוא נתינת טעם למה נשרף לפי שבא לחיטוי המזבח כדכתי' וחטאת המזבח ולא נגמר החיטוי רק בדמים נמצא בשעת השחיטה כאילו לא הי' שם עדיין מזבח והוי כאילו יצא לחוץ שאינו נאכל עכ"ל והנה ממ"ש החזקוני ולא נגמר החיטוי רק בדמים נמצא בשעת השחיטה כו' משמע דמפאת החיטוי עצמו אין שם גרעון דאף דהחיטוי עצמו הוא המקדש את המזבח ועושאו מזבח מ"מ לא חשיב שיהי' החיטוי שלא על מזבח דבאין כאחד דהחיטוי עושאו מזבח וממילא החיטוי עצמו הוא חיטוי על המזבח וכשר שפיר ואך מפאת השחיטה הוא דיש גרעון כיון דע"י השחיטה עדיין לא נעשה המזבח מזבח ולא שייך בשחיטה גם הך דבאין כאחד וכמובן. כך נ' כוונת החזקוני. והנה מ"ש נמצא בשעת השחיטה כאילו לא הי' שם עדיין מזבח והוי כאילו יצא לחוץ כו' צריך ביאור דמדוע יש לו ליחשב חוץ עבור שאין מזבח וזה רק בקדושת המשכן תלוי דאם המשכן קדוש הרי אינו בחוץ ואין תלוי בקדושת מזבח וצ"ל דל' חוץ דנקט לאו דווקא רק כוונתו דהשחיטה פסולה כיון שאין שם מזבח וכהך דזבחים (דף נ"ט ע"א) מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין כו' ע"ש ואולם הדבר צ"ע עדיין וכקושית הרשב"א הנ"ל דאחרי שנפסלה החטאת תחלה איך קידשה את המזבח אח"כ בהזאת דמי' ואטו חטאת פסולה יש לה כח לקדש ועוד דבגוף ההזאה וההקטרה נמי הא קשיא דאיך הוזה דמו והוקטרו אימוריו הרי היו דם ואימורין פסולין וכי היכא דלעניין אכילה אמרי' דלא נאכל לפי שפסול הוא שנפסל בשעת השחיטה שלא הי' עדיין מזבח ה"נ הרי ראוי לומר כן לעניין הזאת הדם והקטרת האימורים והנה גוף סברת טעם החזקוני הנ"ל דכיון דחיטוי החטאת הוא שקידש את המזבח לכן נפסל בשחיטה שאין שם מזבח עדיין הנה הוא ג"כ דלא כתוס' שבועות הנ"ל דכתבו אהך דעזרה מתקדשת בשירי מנחה דאף דאין מנחה בבמה מ"מ עבודות המנחה כולם מחנכים ומקדשים המקדש להעשות מקדש וממילא גם המנחה כשירה ובאין הדברים כאחת וכנ"ל וא"כ כך הי' לנו לומר גם בהך דחטאת דכל עבודותי' נמי מחנכים המזבח להעשות מזבח וממילא גם החטאת כשירה דהדברים דומים בדומים ממש וכמובן

ואולם לבל יהי טעם החזקוני הנ"ל משולל ההבנה לגמרי י"ל דבאמת הכשר החטאת הי' רק מפאת עניין באין כאחד דהוא עצמו קידש המזבח וע"י שהי' מזבח הי' ממילא החטאת כשר אלא דזה העניין של באין כאחד הועיל רק להכשיר החטאת לגבי מזבח להזאה ולהקטרה ושיהי' בהזאתו כח לקדש את המזבח ומשא"כ לגבי אכילת הבשר לא הועיל זה וטעם החילוק דבאמת להיות ב' דברים זה סבה לזה וזה סבה לזה כהך דחטאת דכשרות החטאת סבת קדושת המזבח דעבודתה היא שחינכה את המזבח וקדושת המזבח סבת כשרות החטאת דבאין מזבח הא החטאת נפסלת בשחיטה כנ"ל וע"כ להיות ב' דברים כאלה זה סבה לזה וזה סבה לזה ויחולו שתיהם קנה יש כזה בקושי ההישג באמת דהרי הסבה קודמת למסובב וקדימת שבה למסובב היא קדימה כקדימת הזמן ע' ביאור מלות קניון להרמב"ם וא"כ הרי המסובב מאוחר אל סבתו וא"כ איך שוב אפשר שהמסובב יהי' גם סבה אל סבתו אחרי שהוא מאוחר אליו ואיך יהי' המאוחר סבה אל הקודם [ולא יתכן זה זולת בסבה תכליתית אבל לא בסבה פועלת וכמובן] ואולם כ"ז הוא רק לגבי האדם שהוא תחת הזמן ומושג הקדימה והאיחור ומשא"כ כלפי מעלה ששם הכל למעלה מן הזמן ואין שם עניין הקדימה והאיחור כלל לכן שפיר אפשר שיחולו ב' דברים כאחת אף שזה סבה לזה וזה סבה לזה ולכן כלפי המזבח שפיר היתה החטאת כשירה ומקדשת המזבח ושפיר הוזה דמו והוקטרו אימוריו על המזבח וכ"ז רק כלפי מזבח ומשא"כ לעניין אכילת אדם כיון שהאדם תחת מושג הקדימה והאיחור ולא שייך לפי עניין השגתו בקדימה ואיחור חלות הסבה והמסובב יחד וכנ"ל וע"כ לגבי האדם נחשב פסול בחטאת שהי' כשרותו רק מסבת היות מזבח וקדושת המזבח רק מסבת כשרות החטאת כי זה למעלה ממושג האדם ולפי עניין האדם שהשגתו רק בקדימה ואיחור אין שייכות כשרות כזה המסובבת מדבר שהכשרות סבתו ולכן לגבי האדם נחשבת שפיר חטאת פסולה ולכן לא הית' נאכלת ואף שהחטאת עצמה בעניין עצמה וכלפי מזבח הית' כשירה באמת ודו"ק היטיב מאוד ואף דמצינו כמה דוכתי דאמרי' כזה סברא דבאין כאחד גם לגבי האדם מ"מ אין לדון בזה באמת מקום ממקום כי יש סתירות בזה דלזימנין אמרי' סברא דבאין כאחד ולזימנין לא וכמו שהערותי כבר ויתבאר עוד במה שיבוא בעזה"י ואין לדון בכל מקום ומקום רק בעניינו בעצמו וע"כ בזה אין קושי' מה שלא אמרנו סברא דבאין כאחד גבי חטאת המילואים הנ"ל לגבי אכילת אדם ואך העיקר מה שקשה בטעם הנ"ל הוא דהא יש כאן בעניין זה עצמו ב' הפיכיים דלגבי אכילה אמרי' דהחטאת פסולה ואין נאכלת מפני פסולה ולגבי המזבח אמרי' דהיא כשיר' והוזה דמה ונקטרין אימורי' ומקדשת את המזבח וע"כ לעניין זה שפיר כתבנו דאין בזה תימא דסתיר' הנ"ל יתכן הטעם מפאת דלגבי מזבח אהני הך דבאין כאחד להכשיר החטאת ולגבי אכילת אדם לא אהני וטעם החילוק בזה כנ"ל ואף דל' החזקוני עדיין אין מתאים עם הכוונה הזאת מ"מ גוף הטעם שלו דפסול החטאת לאכילה מפאת שהיא עצמה היא שקידשה את המזבח ונמצאת שחיטתה בלא מזבח נתיישב שפיר אלא דא"צ לומר מפאת השחיטה לבד רק יתכן גם מפאת ההזאה דכיון דההזאה היא שקידשה את המזבח א"כ הרי ההזאה עצמה פסולה שהרי היתה שלא על המזבח וה"ל חטאת פסול כאילו נשפך דמו על הרצפה ואך דצ"ל דבאין כאחת דההזאה מקדשת המזבח וממילא היא עצמה נכשרת וכנ"ל וא"כ גם בעניין השחיטה י"ל כן דג"כ מחנכת המזבח [אף דעיקר הקדושה רק בחיטוי דהיינו בהזאה] וממילא היא עצמה נכשרת וכהך דשירי מנחה דתוס' מנחות הנ"ל דאף דאכילת השירים הוא דמקדשים העזרה מ"מ גם שאר עבודותי' דמעיקרא ג"כ מחנכים דאל"כ הא ה"ל מנחה בבמה ואין מנחה בבמה וכנ"ל אלא דקשה ע"ז דכיון דבאין כאחת א"כ תו גם לאכילה נימא כן וע"ז שפיר כתבנו דיש לחלק בזה בין ההכשר לגבי מזבח לבין ההכשר לאכילת אדם וכנ"ל

ועד"ז הנה מיושב ג"כ גם הך דשבועות (דף ט"ו ע"ב) דאמרי' דהלחם נשרף ועכ"ז מקדש את המקום וכבר הבאתי קושית הרשב"א דאחרי שנשרף ונחשב יוצא א"כ איך מקדש ואטו לחם פסול מקדש ותי' דבאין כאחד ותמהנו לעיל דאי באין כאחד א"כ מיכל נמי ליתאכיל דנימא לגמרי באין כאחד דכיון דמקדש המקום ממילא הרי אינו יוצא ואין נפסל כלל ובא הכל כאחת קדושת המקום וכשרות הלחם וכנ"ל ואולם לדברינו הנ"ל י"ל דאמרי' כן באמת ואך דעכ"ז אינה נאכלת רק נשרפת משום דלגבי אכילה לא אמרי' הך דבאין כאחד ורק לעניין שיקדש המקוה דהקדושה עניינה דבר של גבוה שפיר בכחו לקדש דכלפי גבוה ית' אמרי' הך דבאין כאחד וכנ"ל ומשא"כ לגבי אכילת אדם אין אומרין כן ולכן אין לך כשרות לגבי אכילה ולכן נשרפת וה"ז ממש כהך דחטאת המילואים