בית האוצר חלק ב צח

וע' ירושלמי שם סוף פ' בא לו ואין נשאלין ב' שאילות כאחת (באורים ותומים אלא לאחר שהשיבו לו על הראשונה חוזר ושואל השני') אם נשאלו (ב' כאחת) אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השני' ואית תניי תני משיבו על השני' ואינו משיבו על הראשונה ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השני' כו' וצריך טעם דבשלמא מ"ד דמשיבו על הראשונה כו' ניחא דכיון דאין נשאלין ב' כאחת נמצאת שאלה השני' שלא כדין ולכן אין משיבין עלי' וכן מ"ד דאין משיבין כלל לא על הראשונה ולא על השני' ג"כ מובן דכיון דעשה שלא כדין בשאלו ב' לכן אין משיבין לו כלל אפי' על הראשונה ואולם מ"ד דמשיבין על השני' ולא על הראשונה הוא דבר הצ"ע דהא הראשונה היתה כדין והשני' היא השלא כדין והיתירה ואולם בירושלמי שם מייתי לכולהו ילפותא מקראי ע"ש וגם י"ל דתשובת האורים ותומים כך עניינה לבוא רק על שאלה תכופה לתשובה וע"כ כששואל השני' הנה מסלק בה עצמה את השאלה הראשונה מהשיב עלי' כיון דשאלה הב' מפסקת ונמצא שאין כאן עוד רק שאלה שני' לבד ולכן תו גם היא שפיר כדין ואין כלל איסור באמת לתנא הנ"ל בשאלת ב' דברים כאחד והא דמשמע מל' הירושלמי דלכ"ע אין נשאלין ב' כאחת היינו משום דלתנא הנ"ל נמי הרי אין תועלת בשאלת ב' דברים כאחת כיון דלא ישיבו רק על אחת אבל איסור י"ל דבאמת אין כלל בדבר דאילו הי' איסור א"כ השאלה השני' היא שיש לה ליחשב איסור כנ"ל ואין סברא שהאורים ותומים ישיב על שאלה שהי' איסור לשואלה וע' בבבלי יומא (דף ע"ג ע"א) דשם אין פלוגתא בדבר כלל רק אמר בהחלט אין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין אלא אחד ואין מחזירין לו אלא ראשון כו' וע"ע ירושלמי מגילה (פ"א ה"ה) איבעי' בעניין עיבור השנה אם אדר הראשון הוא התוספת או אדר הב' והובא בתוס' ר"ה (ד' י"ט ע"ב) ד"ה אדר ואינו עניין לכאן וע' זבחים (דף כ"ח ע"ב) איפוך אנא ע"ש דרוצה לומר בדרשא דאם אינו עניין דהמקרא הקדום הוא המיותר ואתי לאא"ע וע"ש בתוס' שעמדו ע"ז וכבר הבאתי זה בחלק אות האל"ף כלל (קפ"ב)

כלל ט) באין כאחד. הנה הנושא הזה הוא עצום בכולי' הש"ס וגם יש בו כמה גווני ואציין קמא קמא דמטא לידי בעזה"י. א) בגיטין (דף ע"ז ע"א) במשנה הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת ובגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה כו' רבא אמר כו' גטה וחצירה באין כאחד וע"ש להלן בסוגי' דמעיקרא לא הוי סבירא לי' לרבא הך סברא דגטה וחצירה כו' רק אח"כ הוא שחזר בו וחידש סברא זאת ע"ש בסוף הסוגי' הדר אמר רבא ל"ש ארוסה ול"ש, נשואה גטה וחציר' באין כאחד וע' קידושין (דף כ"ג ע"א) פלוגתא דרשב"א ורבנן לעניין שטר שיחרור ע"י עצמו אי אמרי' גטו וידו באין כאחד דרשב"א לית לי' באמת הך דגטו וידו כו' וס"ל דמשתחרר בש"ש רק ע"י אחרים ולא ע"י עצמו ואולם נ' שם דלא דפליג אגוף הסברא רק ס"ל הכי רק מפאת הילפותא מג"ש דלה לה עש"ה בסוגי'. ב) ע' סנהדרין (דף ט"ז ע"ב) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך, עבודתן מחנכתן והך דעבודתן מחנכתן הוא ג"כ סברא דבאין כאחד דהכלי מתקדש קדוה"ג ע"י המנחה וכדומה הניתנה לתוכה והיא עצמה מקדשת את המנחה קדוה"ג ובאין ב' הדברים כאחת וכזה עוד ביומא (דף י"ב ע"א) ור' פפא אמר עבודתו מחנכתו (לכ"ג ביוה"כ דעבודת יוה"כ אין כשירה אלא בו ונעשה כ"ג ע"י העבודה ומתכשרת העבודה ע"י העשותה בכ"ג ובאין ב' הדברים כאחת) ומייתי שם ראי' מהך דכלי שרת דעבודתן מחנכתן עש"ה וע' ירושלמי יומא (פ"ג ה"ו) כלי שרת מאימתי הן קדושין מיד או בשעת התשמיש בשעה שנותנין קדשים לתוכן) אין תימר מיד ניחא אין תימר בשעת התשמיש כאחת הן קדושין ומתקדשין (בתמי' וכי אפשר שיקדש אף הקודש הניתן לתוכו ויתקדש ממנו והלא ב' הדברים תלויין זב"ז וא"כ אין ראוי להיות גם אחד מהן) ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין (בתמי') בכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך של שלמה (שינויא הוא שהיו נותנין קדשים שנתקדשו כבר בכליה של משה לתוך של שלמה וע"י כך נתקדשו גם אותם של שלמה) לא הי' שם של משה כאחת הן קדושין ומתקדשין (פי' שאם לא הי' של משה בהכרח צריך לומר דכאחת הן קדושין כו') ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם לא הי' שם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין עכ"ל הירושלמי ומשמע דאם אפשר לקדש הכלי ע"י קודש הקדוש כבר טפי עדיף מלקדשו ע"י קדושה דבאין כאחד ולכן היו מפנין כו' ורק אם לא הי' שם כו אזי כאחת כו' וע"ש בקרבן עדה דפי' עוד פי' אחר ואולם הפי' הנ"ל שכתבתיו בב' חצאי לבנה נ' בעיני יותר וכן הך דיומא (דף י"ב ע"א) דר' אדא כבר אהבה אמר שם דמחנכין אות באבנט ואביי אמר דלובש שמונה ומהפך בצינורא כו' ומדוע לא מתרצי כר' פפא דגוף העבודה מחנכתו והרי ר' פפא הביא ראי' ע"ז מהך דכלי שרת וכנ"ל וע"כ נ' ג"כ דר' אדא בר אהבה ואביי ס"ל דנהי דמתקדשת כה"ג מטעמא דבאין כאחד מ"מ אם אפשר לקדשו שלא ע"י באין כאחד עדיף טפי ולכן מהדרי למצוא קדושה ע"י דבר אחר שלא ע"י העבודה דצריך להיותו כבר מקודש לה וצריך לבא לטעמא דבאין כאחר וכך הוא ג"כ סברת הירושלמי הנ"ל דכ"ז שאפשר לפנות משל משה כו' ולא נצטרך להך דעבודתן מחנכתן טפי עדיף ואולם גוף הדבר צ"ע באמת דכיון דהדין הוא דאמרי' באין כאחר ומתקדש גם ע"י כך וגם העבודה כשירה והקודש מתקדש א"כ מאי גריעותי' מקדושה ע"י דבר אחר. ובאתי רק להעיר

וע"ע מנחות (דף ז' ע"א) דר' אבימי תני מנחות בי ר' חסדא כו' פגע בי' ר"נ א"ל כיצד קומצין א"ל מכלי זה (ראה כלי מונח ע"ג קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש הי' ראוי לקמיצה) א"ל וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע א"ל דמגבה לי' כהן כו' ובתוד"ה א"ל מכלי זה וז"ל למאי דמסיק דמגבה לי' כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעי' אעפ"י שלא נמשח שעבודתו מחנכתו עכ"ל ועדיין ק' דמאי חידוש השמיענו גם בזה דעבודתו מחנכתו הרי גם זה בריתא ערוכה בסנהדרין (דף ט"ז ע"ב) ועוד בכ"ד דכל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ואולי הכוונה ג"כ לומר דא"צ לחזר לתת בכלי תחלה קודש הקדוש כבר לקדשו עי"כ ואח"כ הוא שיתנו לתוכו המנחה שרוצין לקמוץ הימנה רק יכולין לתת המנחה מיד לכלי זה ולקמוץ כי יתקדש הכלי ע"י המנחה והמנחה ע"י הכלי וא"צ לחזר אחרי קודש הקדוש כבר לקדשו בו תחלה [וכמו דלדברי התוס' הכוונה דק מצין מכלי זה כמות שהוא לפנינו וא"צ למשחו תחלה כך לדברינו הכוונה דא"צ לקדשו תחלה בקודש אחר הקדוש כבר] ובזה שפיר אשמעי' רבותא דהא סברת הירושלמי הנ"ל חולקת באמת ע"ז וס"ל באמת דצריך לפנות כו' ורק אם לא הי' שם כו' ודכוותי' ס"ל נמי לר' אדא בר אהבה ואביי דגמ' יומא הנ"ל וכנ"ל וע"כ שפיר אשמעי' סברתו דפליג ע"ז רק דרשאין לקדש לכתחלה ע"י באין כאחד וא"צ כלל לחזר לקדש ע"י דבר מקודש כבר והוא כסברת ר' פפא דגמ' יומא הנ"ל וכנ"ל. ובאתי רק להעיר

ג) ע' שבועות (דף ט"ו ע"א) אמר רמי בר חמא אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה כו' ובתוס' תימא למ"ד בפרק בתרא דזבחים דאין מנחה בבמה היאך מתקדשת כו' וי"ל כיון שהכל בא בב"א הקידוש ועשיית מנחה לא חשבינן מנחה בבמה ובקמיצה והקטרה היתה מקומה מתקדשת וכל העבודה היתה מחנכה ומתקדש מקומו עכ"ל וע' שם (ע"ב) בגמ' אהך דתנן שם במשנה (דף י"ד ע"א) שאין מוסיפין על העיר כו' אלא במלך ונביא כו' ובשתי תודות כו' הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ובגמ' שם (ד' ט"ו ע"ב) כיצד מהלכות ר' חייא ור"ש ברבי חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר זו כו' תנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת בשלמא למ"ד זו אחר זו אמטו להכי פנימית נאכלת משום דאתיא חיצונה קמא וקדשה לה (ראשונה קידשה את המקום וכשנכנסה פנימית לשם לא נפסלה ביוצא) אלא למ"ד זו כנגד זו תרוייהו בהדי הדדי קא