בית האוצר חלק ב ק

והחטאת קידשה המזבח ועכ"ז נחשבת פסולה לאכילה ונשרפה מש"ה וכטעם החזקוני הנ"ל וכהסברתנו הנ"ל וכך ממש בהך דשבועות ג"כ הלחם מקדש המקום ועכ"ז נחשב פסול לאכילה מטעם יוצא ונשרף ג"כ מש"ה וכנ"ל. ובאתי רק להעיר

והנה המקומות שמפורש בהם בגמ' הך סברא דבאין כאחד בכה"ג שיחולו ב' דברים כאחד וכל א' סבת הב' נתיישבתי עוד דמצינו זה לכאורה באמת רק בדוכתי דמייתינא כבר היינו הך דעבודתן מחנכתן דכלי שרת ודכ"ג דסנהדרין ודיומא והך דגטה וחצירה באין כאחד וגטו וידו באין כאחד דגיטין וקידושין הנ"ל והנה הך דעבודתן מחנכתן שהוא לעניין שיתקדש הכלי קדוה"ג לקדש את הניתן לתוכו ושיתקדש הכ"ג לעבוד עבודה הרי הם מילי דקדושה ונחשב הדבר ג"כ כלפי מעלה כביכול כעניין קדושת המזבח והחטאת לגבי מזבח בהך דמילואים וכנ"ל וע"כ בזה הא אמרי' שפיר הך דבאין כאחד וכנ"ל וכן הך דגטו וידו באין כאחד דשטר שיחרור הנ"ל נ' ג"כ דכיון דשיחרור הוא גירות שמשתלם אז גירות העבד להעשות ישראל גמור להתחייב במ"ע שהז"ג ועוד כמה דברים וצריך אז טבילת גירות ג"כ מש"ה כמבואר ביבמות (דף מ"ז ע"ב) וע"כ הרי ג"כ הדין לעניין קדושה אם העבד מתגייר ומקבל קדושה הישראלית או לא ולכן כיון שהדין בעניין קדושה לכן ג"כ אמרי' דבאין כאחד והוא ג"כ ממש כהך דסנהדרין ויומא דהדין לעניין אם הכלי והכ"ג מקבלים קדושה וכך בהך דשטר שיחרור ג"כ הדין אם העבד מקבל קדושה הישראלית ולכן מפאת זה אמרי' בי' ג"כ שפיר הך דבאין כאחד והא דאמרי' גם בגיטין כן דגטה וחציר' באין כאחד י"ל דאמרי' כן גם בגט ממילא מילפותא דלה לה משטר שיחרור וגם בגט אין הנידון דומה להך דחזקוני וכל שאר דוכתי הנ"ל דהם ב' דברים שמתהוים לגמרי זה עי"ז וזה עי"ז דבגט אינו כן שהרי גוף החצר גם מתחלה הי' שלה אלא שהי' גם לבעל בו זכות לפירות וא"כ הרי אין שם התחדשות גט וחצר זה עי"ז כאחד רק הוא התחדשות גט הסתלקות דבר זה עי"ז כאחד היינו הסתלקות זכות הבעל ושיעבודו בחצר שלה וזה שפיר אינו נגד הסברא ויתכן לומר כן שפיר גם לגבי אדם [והא דאמרי' בגיטין שם רבא יד דעבד קא קשיא לי' כו' י"ל דה"ק דכיון דעכ"פ מצינו עניין באין כאחד בתורה גם בהתחדשות ב' דברים לגמרי זה עי"ז וזה עי"ז דיד העבד גופו קנוי לאדונו והוי לי' שנותן האדון הגט ביד של עצמו ועכ"ז אמרי' דנעשים ב' הדברים כאחת זה עי"ז וזה עי"ז דהעבד קונה עצמו ע"י שניתן גט בידו וניתן גט בידו ע"י שקונה עצמו וע"כ כיון דעכ"פ יש שייכות לעניין באין כאחד גם בכה"ג אף דהוא במילי דקדושה מ"מ יש לנו לאומרו גם שלא במילי דקדושה היכא דאינו חידוש ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז והוא רק חידוש וסילוק וכנ"ל ומצינו כזה בכמה דוכתי] אבל שיתהוו ב' דברים לגמרי זה עי"ז וזה עי"ז זה מצינו באמת רק כשדנין לעניין חלות קדושה כהך דסנהדרין ויומא דדנין לעניין חלות קדושת הכלי והקודש הניתן לתוכו וחלות קדושת הכ"ג והעבודה הנעשית על ידו וכן הך דחזקוני דהמזבח מתקדש ע"י החטאת והחטאת מתקדשת ומתכשרת ע"י המזבח ולכן כזה אמרי' שפיר רק לעניין חלות הקדושה וכשרות החטאת דהוא הכל כלפי גבוה ית' אבל לעניין אכילת הדיוט לא אמרי' כזה כלל דלא מצינו כלל בשום מקום סברא דבאין כאחד כעניין זה לגבי הדיוט וכן בהך דשבועות אמרי' לי' שפיר לעניין חלות קדושה דהלחם מקדש המקום ונכשר גם הוא עצמו על ידו שלא להחשב יוצא אבל לגבי אכילת הלחם לא אמרי' לי' דלגבי אדם לא אמרי' באין כאחד כה"ג וכנ"ל ודו"ק היטיב כי הדברים נכונים בס"ד ואין להם סתירה משום מקום לכאורה [ועכ"פ הרי יכון טעם החזקוני הנ"ל לר' שמעון בן אלעזר דקידושין (דף כ"ג ע"א) שם דלית לי' לגמרי הך דגטו וידו באין כאחד דשטר שיחרור וא"כ לא אמרי' לדידי' כלל גם הך דגטה וחצירה כו' דגט אשה כיון דרבא רק מיד דעבד קיליף לי' ריש הזורק וא"כ לדידי' הרי שפיר נוכל לומר דלא אמרי' כלל הך דבאין כאחד רק לגבי קדושה וכלפי מעלה ית' אבל לא לגבי הדיוט דהא לדידי' לא מצינו סברא זו לגבי הדיוט כלל וכלל ובאתי רק להעיר

והנה חוץ מדרכו של החזקוני הנ"ל הי' נ' לומר דבחמת לח אמרי' כלל סברא דבאין כאחד בחטאת המילואים הנ"ל וכדמצינו בכמה דוכתי דלא אמרי' בהו כלל סברא דבאין כאחד וכמ"ש כבר ויבואר עוד אי"ה וע"כ אילו באמת לא הי' המזבח נחשב מזבח כלל זולת ע"י חיטוי החטאת אזי לא הייתי אומר כלל באין כאחד ולא הי' באמת המזבח נעשה מזבח כלל והחטאת היתה פסולה לגמרי ואך דבאמת מ"ש החזקוני דע"י חיטוי החטאת הוא שנעשה המזבח מזבח ולכן בשעת שחיטה הי' נחשב כנשחט שלא במזבח הנה לולי דברי החזקוני אין נ' זה כלל לענ"ד דאין זה מבואר כלל במקרא דחיטוי החטאת הוא שחינך וקידש את המזבח לעשותו מזבח ונאמר בו רק ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים וחטאת על המזבח בכפרך עליו וגו' (שם כ"ט פסוק ל"ו). וברש"י על הכפורים. בשביל הכפורים לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב כו' עכ"ל. הרי דהחטאת רק כיפר על המזבח וטיהר אותו מכל זרות כו' ע"ש להלן עוד ברש"י וא"כ ה"ז רק דלפני הזאת דם החטאת לא הי' אל המזבח אותו המעלה והערך אשר אחרי ההזאה כיון דעדיין לא נטהר מזרות כו' והי' ערך קדושתו ומעלתו פחות ממה שהי' אח"כ אבל לא שלא הי' נחשב כלל מזבח לפני זה ועל ידה הוא שנעשה מזבח וע"כ כיון דהי' העניין רק דלפני ההזאה הי' ערך קדושת המזבח פחות מאח"כ וסברא דבאין כאחד לא אמרי' באמת [ועוד נ' דלא אהני כאן כלל סברא דבאין כאחד אחרי דהמזבח הרי הי' יכול לקבל המעלה רק בבוא הדם לאוירו וכמובן וא"כ כיון דבשעת יציאת ההזאה מתחת יד המזה לא יצתה למזבח אשר לו גודל המעלה וע"כ כל שאין בו מעשה המזה שוב הרי א"א לו שיפעול מאיליו אח"כ כלל דבהזאה הא בעי' מעשה המזה ואם נפל הדם מאיליו על המזבח לאו כלום הוא וע"כ כל שאין בו מעשה המזה שוב א"א לו שיפעול אח"כ מאיליו כלל וכמובן ודו"ק היטיב מאוד] וא"כ הרי העניין שהזאת החטאת היתה על מזבח פחות המעלה ממה שהמזבח הוא עכשיו שעכשיו מעלתו וערכו גדול מאז כיון שכבר נטהר וה"ז איפוא שהיתה הזאת החטאת על מזבח פחות המעלה ממה שראוי להיות למזבח דאותו הערך אשר לו עכשיו הוא שראוי לו להיות כמובן וע"כ כיון דמצינו דלהכשיר הקרבן הקרב על המזבח א"צ למזבח להיות לו אותו גודל המעלה והערך אשר לו אשר הוא צריך בעניין פעולתו להתיר הבשר באכילה כעניין הכבש דיש לו ג"כ קדושת מזבח ורק שאין לו כל הקדושה ממש בערך אשר למזבח העיקריי ואמרי' דבנתן הדמים על הכבש [או שלא כנגד היסוד במקום דבעי יסוד] הקרבן כשר ונתכפרו בעלים ומ"מ הבשר פסול לאכילה כמבואר בזבחים (דף כ"ו ע"א) במשנה נתנו (למתן דם) ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד כו' פסול ובגמ' שם אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מ"ט דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים [וברש"י על המזבח. כל המזבח שוה לעניין כפרה עכ"ל. והיינו דכל מקומותיו שוין בזה ואפי' אותם שאינם עיקר קדושתו כמו הכבש דאף דגם הוא נחשב מן המזבח דכשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש (שם ד' פ"ו ע"א במשנה) וכן לעניין איסור הקטרת שאור ודבש איתרבי ג"כ כבש כמזבח כמבואר שם (דף ע"ז ע"א) מ"מ אין ערך קדושתו כערך המזבח העיקריי ותדע דלעניין הקטרת כל שממנו לאישים לא איתרבי כבש כמזבח כמבואר שם (דף ע"ז ע"א) ויש עוד חילוקים ביניהם וכן בנתן שלא כנגד היסוד או את הניתן למעלה למטה כו' עש"ה בזבחים (דף כ"ו ע"א) כיון דדם ההוא צריך קדושת היסוד או המעלה זהו מקום המזבח העיקריי הראוי לו וכשניתן שלא במקום ההוא אף דגם מקום ההוא מן המזבח מ"מ אין לו מעלת המקום העיקריי הראוי לדם ההוא ואמרי' בזה דלגבי כפרה כל מקומות המזבח שוין לכפר ואפי' אותם שאין להם ערך העיקריי] אי הכי בשר נמי אמר קרא לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר כו' ומבואר בזה איפוא דלגבי היתר הבשר לאכילה בעי' יותר מקום המזבח וקדושתו העיקריית ממה דצריך לעניין הכשר גוף הקרבן וע"כ שפיר הי' כזה גם בעניין חטאת המילואים דכיון דלא הי' למזבח עדיין ערכו הראוי דרק ע"י החטאת הוא שקיבל ערך הראוי והחטאת עצמה באה