בית האוצר חלק ב צז

דלא הי' לו הוי' כלל בכותיות ורק בעכו"ם שהי' הוי' כבר בכותיות הוא דצריך המילה תחלה לסלק עניין הכותיות ואח"כ הוא שיכול לקבל בטבילה עניין הישראליות. ומשא"כ זה שטבל עוד לפני התהוותו ובשעת התהוותו מיד הוא מתהוה ישראל לכן שפיר הוא גר ע"י הטבילה לבד ודו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא בס"ד. ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקי"ז (תע"ט) וז"ל שאלת דמעשה בגר שמל וחלה ושהה ימים ולא טבל ונגע ביין אם אסרו כו' תשובה מעשה בא לפני ר"י ז"ל כיוצא בזה והתיר את היין אפי' בשתי' ואזיל לשיטתו דגר תושב מגעו מותר בשתי' וכ"ש גר שמל וקיבל עליו מצוות כו' והר"ן ז"ל דחה כו' וכ' דליכא לדמויי מל ולא טבל לגר תושב משום דגר תושב מקבל מהשתא וגר אינו מקבל אלא לאחר טבילה ואני אומר דעדיף טפי מל ולא טבל מגר תושב מכמה טעמי חדא דגר חושב לא קיבל שום מצוה ממצוות ישראל וזה קיבל עליו מקנת מצוות קלות וחמורות ומ"ש הר"ן ז"ל שאינו מקבל אלא לאחר טבילה ליתא דניהו דלא מיענש עלייהו אלא עד לאחר טבילה אבל מהשתא קבלינהו עלי' ותו דגר תושב לא מל וזה כבר מל ויצא מטומאת העכו"ם כו' ומכל הני טעמי אני אומר דאפי' למאן דאית לי' גר תושב אוסר היין במגעו מודה הוא בגר שמל ולא טבל כו' ולעניין להצטרף לכל דבר שבקדושה ולעניין אי חיישינן לקידושיו הדבר ברור שאינו כישראל לשום דבר דקיי"ל מל ולא טבל כאילו לא מל אלא שיצא מכלל עכו"ם שמצוה להחיותו ואין מגעו ביין טמא ולכלל ישראל לא בא עד שיטבול עכ"ל ז"ל ותלי"ת שכיוונתי לדבריו ממש בזה דמילה וטבילה דגר המילה מסרת הכותיות ונעשה אינו עכו"ם והטבילה עושאתו ישראל וכ"ז שמל ולא טבל יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא וכמפורש בדבריו ז"ל. ע"כ לשוני בגליון הש"ס שלי בקצת הרחבת הדברים יותר. [ויש צע"ק בזה בדברי הרדב"ז הנ"ל במ"ש דהמצוות שהגר מקבל בשעת מילה מהשתא קבלינהו עלי' דהפשיטות לכאורה שהוא מקבל על עצמו המצוות ההם רק לקיימם לאחר טבילה כשיהי' ישראל וא"כ הא לא דמי לגר תושב דמקבל עליו הז' מצוות לקיימם מיד ואילו זה לא קיבל עליו מיד לקיים דבר רק הקיום לאחר טבילה הוא שקיבל וא"כ הא צדקו דברי הר"ן וכפי הנראה מדברי הרדב"ז הבנתו דהמצוות שהגר מקבל בשעת מילה מקבל אותם ג"כ לקיימם מיד אלא דלא מיענש עלייהו כיון שאין התורה מחייבתו עדיין בם שהתורה הא מחייבת בם רק לישראל וכן לגר גמור שמל וטבל אבל הוא עצמו שפיר קבלינהו עלי' לקיימם מיד וזה צ"ע לפמ"ש התוס' בע"ז (דף ה' ע"ב) וכן הוא בירושלמי נזיר פרק בתרא לחד מ"ד דב"נ איתי' בבל יחל דא"כ מיענש נמי ליענש על המצוות האלה שקיבל עליו לקיימם מיד ויהי' חייב בם מעיקר הדין מטעם נדר וצ"ע בזה וגם צ"ע דאיך אפשר לומר דמקבל לקיים מיד הלא אחת מן המצוות שמקבל בשעת מילה הוא שמירת שבת ע"ש ביבמות (דף מ"ז ע"א) עד שלא באת לידי מדה זו כו' חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו שבאת כו' וא"כ איך אפשר לומר שמקבל עליו לשמור שבת מיד הא עדיין עכו"ם הוא ועכו"ם ששבת חייב מיתה זולת אם יאמר הרדב"ז ז"ל דגם הך דעכו"ם ששבת חייב מיתה ג"כ ליתי' בגר שמל ולא טבל ומותר לו באמת לשמור שבת מיד לאחר המילה וזה ג"כ צ"ע רב. ובאתי רק להעיר] וע"ע רשב"א יבמות (דף ע"א ע"א) אהא דאמר שם ור"ע האי תושב ושכיר מאי עביד לי' כו' לאתויי ערבי מהול כו' (שאסור בתרומה) והני מולין נינהו והא תנן קודם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם כו' אלא לאתויי גר שמל ולא טבל כו'. וברשב"א אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקסבר אינו גר עד שימול ויטבול. קשיא לי א"כ היינו עכו"ם ואעפ"י שמל הרי הוא כערל דהו"ל כערבי מהול וליתא דשאני הכא דמילתו לשם יהודית ואעפ"י שלא נגמר גירותו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה עכ"ל ז"ל. ומבואר ג"כ דהמילה לבד פועלת פעולה מה לעניין שלא יחשב ערל מעתה [והנודר מן הערלים לפי"ז יהי' מותר ליהנות מגר שמל ולא טבל אף דאסור ליהנות ממולי עכו"ם ואולי כיון דאיתרבי מתושב ישכיר להיות אסור בתרומה אהדרי' לכלל ערל גמור ואולם זה לא מיסתבר דקרא רק אוסרו בתרומה אבל מניין לנו שנחשב ערל] ילפי דברינו הנ"ל דהמילה על כל פנים עושאתו אינו עכו"ם א"כ מפאת זה ג"כ ראוי שיופסק עניין הערלות דרק תיעוב הכותיות הוא הנחשב ערלות ולכן כל העכו"ם חשובין ערלים ואף אם הם מהולין והיינו דתיעוב הכותיות הוא עצמו עניינו עניין פחיתות הערלות וע"כ זה שנסתלק תיעוב הכותיות ממנו שפיר אינו ערל עוד ובלא"ה אין לדקדק ממה שפוסק מלהיות ערל אחר המילה דיש להמילה קצת פעולה עכ"פ די"ל דהמילה באמת אין פועלת כלל וכלל ואך לענין שלא יוחשב ערל מעתה בזה אין צריכה המילה לפעול כלל רק מציעותה לבד די לזה דרק בעכו"ם המל עצמו שלא משום גירות הא אין התורה קוראה לזה מילה כלל והוי לי' מעשה חיתוך בשר בעלמא ולכן שפיר חשוב ערל עדיין ומשא"כ מילת גירות דהצריכה התורה מילה בגר וא"כ הרי התורה קוראתו מילה וא"כ אחרי שהוא מהול איך יקרא גם ערל והם ב' הפכיים בנושא אחד ערל ומהול וע"כ כיון שיש שם מציאות המילה ממילא הרי הוא מהול ואינו ערל עוד וא"צ שום פעולה בזה שתפעול המילה בזה דבר ודו"ק היטיב

וע' נמוקי יוסף יבמות ס"פ החולץ שם דכ' וז"ל אבל הרמב"ן ז"ל כ' דבדיעבד אם טבל קודם מילה עלתה לו טבילה והביא ראי' מדאמרינן לקמן בפ' הערל גיורת מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה כו' אבל הרא"ה ז"ל דחה ראי' זו דשאני התם דכשהוא במעי אמו אינו בן מילה והרי הוא כנקיבה דסגי לה בטבילה וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כמו שמלין ישראל שהוא ערל דבלאה"נ ישראל הוא הא כל שצריך מילה בשעת גרותו אם קדמה טבילה למילה חוזר וטובל עכ"ל והנה דגם סברת הרא"ה ז"ל כדברינו מעלה דהך דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה היינו דהטבילה לבד שטבל בעודו עובר פעלה הגירות לגמרי וא"צ עוד מילה אח"כ רק משום מצות מילה דישראל כאשר ערל ישראל אבל לא משום גירות ואולם הוא ז"ל קאתי עלה מטעם אחר והוא דכיון דחזינן בנכרית נקיבה דמתגיירת בטבילה לבד אלמא דהטבילה לבדה לה כל כח פעולת הגירות וע"כ בגר זכר דצריך עוד מילה על כרחך הוא רק בתורת מעכב דכיון דיש לו ערלה הערלה מעכבת בגירותו עד שימול ואז הטבילה עושאתו גר ומשא"כ הנקיבה דאין בה ערלה המעכבת לכן די בטבילה לבד וע"כ זה העובר ג"כ דבעודו עובר לאו בר מילה הוא וע"כ ג"כ ערלתו אינה ערלה ועדיף טפי מערלות שלא בזמנה דמספקינן ריש הערל אי הוי ערלות דשם חסר רק זמן דח' אבל כאן דחסר עוד היציאה לאויר העולם לכן וודאי לאו שמי' ערלה וע"כ ג"כ כיון שאין שם ערלה המעכבת לכן נעשה גר ג"כ ע"י טבילה לבד זו היא סברת הרא"ה ז"ל וא"כ לסברא זאת נמי לא הוי בגירות ב' דברים המתירין כלל דהטבילה לבדה היא הפועלת כל פעולת הגירות והמילה היא רק בתורת מעכב בטבילה והויין המילה והטבילה כזריקה והקטרת אימורים בקרבנות דהזריקה לבדה היא המתרת והאימורים רק כי איתנהו מעכבי [וע' חלק אות האל"ף כלל קנ"ב ודברינו כאן לפי צד הסברא דהאימורים רק מעכבים לא משתתפים בגוף ההיתר ע"ש] ובאתי רק להעיר

כלל ח) ב' דברים בזאח"ז וצריך רק לאחד מי מהם הייתור הא' או הב'. יש בזה פלוגתא בירושלמי יומא פ"ה ה"א הוינן מימר שאם הכניסן אחת אחת (לכף ומחתה ביוה"כ שהכניס תחלה הכף ויצא והכניס המחתה) כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתיר' (שהי' אפשר לו להכניסן בביאה אחת וחייב משום ולא יבא בכל עת אל הקודש) על איזה מהן הוא עובר חברייא אמרו על האחרונה אמר להן ר' יוסי אומר לו היכנס ואת אמר הכין אלא על הראשונה (הרי אתה אומר לו להכ"ג שיכנס שנית עם המחתה לעבוד עבודת היום ואת אמר הכין שיהא חייב על השני' אלא אינו חייב אלא על הביאה ראשונה שהיא היתה היתירה):