בית האוצר חלק ב צו

שלא לשמה אין פוסלת בשאר זבחים ע"ש ודנתי שם דבשאר זבחים נמי הרי גם אילו לא היתה מחשבת החוץ לזמנו פוסלת מ"מ הרי הי' שם פסול ג"כ מפאת הצטרפות הלכתחלות דחוץ לזמנו ודשלא לשמה דב' לכתחלה הא מיצטרפי לפסול דיעבד ללח"מ הנ"ל וא"כ כיון דיש שם פסול גמור גם בטרם באנו לפסול הפיגול תו הא אין לו לפסול הפיגול לחול דהו"ל לא קרב המתיר כמצותו [וע"ש במשנה דר' יהודה איירי שם בסיפא וא"כ מודה נמי בהך דינא דרישא שם עש"ה ור' יהודה הא מחייב בשבת (דף צ"ב ע"ב) בזה אין יכול וזה אין יכול וא"כ הא ס"ל דמתייחס הדבר לכל אחד בעצמו אם נעשה ע"י שנים יחד בזה א"י כו' וא"כ ה"נ דב' הלכתחלה דשלא לשמה ודחוץ לזמנו עושים הפסול הו"ל כאילו כל אחד לבדו פעל הפסול וא"כ הא חשוב שיש כאן פסול מפאת דבר אחר היינו מפאת מחשבת שלא לשמה וא"כ תו הא אין לו לפיגול לחול דלא קרב המתיר כמצותו וכמובן] והארכתי שם בחידושי בזה בפלפול ובבירור הסברא הזאת בסוגי' שם ואכ"מ כ"כ

וע' יומא (דף ה' ע"א) דמייתי ברייתא וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו מה ת"ל לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אין לי אלא נתרבה שבעה ונמשח שבעה נתרבה שבעה ונמשח יום אחד נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו מכל מקום כו' ובפני יהושע שם וז"ל לכאורה משמע דלעולם בחד מינייהו בעינן כל ז' או במשיחה או בריבוי משא"כ בנמשח יום אחד ונתרבה יום אחד עבודתו פסולה כו' אלא שהרמב"ם ז"ל כ' להדיא פ"ד מה' כלי המקדש דאפי' בנתרבה יום אחד ונמשח יום אחד נמי עבודתו כשירה כו' וכ' הכ"מ שם שכדברי הרמב"ם מבואר בלשון הסיפרי בפסיק והכהן הגדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלאו ידו ללבוש את הבגדים מה ת"ל לפי שנאמר שבעת ימים ילבשם כו' אין לי אלא נמשח ז' ונתרבה ז' נתרבה ז' ונמשח יום א' נמשח ז' ונתרבה יום א' נמשח יום א' ונתרבה יום א' מניין ת"ל אשר יוצק על ראשו שמן המשחה אפי' שעה אחת ומלאו ידו ללבוש את הבגדים אפי' שעה אחת ע"כ לשון הסיפרי כו' ולפי"ז צ"ל דהך ברייתא דהכא דמשמע דבחד מינייהו בעי' ז' או במשיחה או בריבוי לאו דווקא וזה דוחק כו' עש"ה בכל דברי הפנ"י והנה לדרכו של הלח"מ הנ"ל הי' אפשר לומר דהסיפרי והברייתא המובאה בש"ס דידן בהא הוא דפליגי אי ב' לכתחלה מצטרפים לפסול דיעבד וזה דהא באמת הסיפרי מייתי ריבויא מקרא רק אכל חדא לבד על המשיחה דדי בדיעבד אפי' שעה אחת וכן אמילוי ולא מייתי עוד מקרא ג' בזה וא"כ מנ"ל דבאיכא גם תרתי דנמשח רק יום א' ונתרבה רק יום א' ג"כ כשר וע"כ צ"ל כוונת הסיפרי דהא ממילא קאתי דאחרי דכל חדא מינייהו ריבוי ז' וכן משיחה ז' איתאמר רק לכתחל' ואין לו עניין בעיכוב לכן גם בהצטרפות ב' הלכתחלה ג"כ לא מעכב דגם קיבוץ כמה לכתחלה אין להם עניין לעכב והא דאמר הסיפרי נמשח יום א' ונתרבה יום א' מניין אין הכוונה דנלמד זה ממקרא מפורש רק העניין דשואל תחלה אכלהו מניין וע"ז מייתי אח"כ קראי אמשיחה בפ"ע ואריבוי בפ"ע וממילא נפיק גם נמשח יום א' ונתרבה יום א' דכיון דכל חדא בפ"ע לא מעכב תרוייהו בהדדי נמי לא מעכבי ממילא וכנ"ל וברייתא המובאה בש"ס דידן ס"ל דב' לכתחלה מיצטרפי לפסול בדיעבד ולכן שפיר כיון דגם בברייתא הנ"ל מייתי רק ב' ריבויי חד במשיחה לרבות נמשח יום א' וחד במילוי לרבות נתמלא יום א' וע"כ שפיר בדאיכא תרתי דנמשח רק יום א' ונתרבה רק יום א' דאיכא ב' פסולי דלכתחלה שפיר מיצטרפי לפסול גם בדיעבד ולכן לא הזכירה ברייתא הנ"ל נמשח יום א' ונתרבה יום א' דבזה פסול באמת לברייתא הנ"ל. ובאתי רק להעיר

כלל ז) ב' דברים המתירים אי מעלין זה בלא זה. ד"ז פלוגתא במנחות (דף מ"ז ע"א) לעניין שחיטה וזריקה דכבשי עצרת דמקדשין את הלחם אי כל חד מינייהו פועל פעולה קצתית עכ"פ או אין פועלין זה בלא זה כלל וביבמות (דף ק"ד ע"ב) כזה לעניין חליצה ורקיקה ריבמה ע"ש ולעניין אב וארוס דמפירין יחד הנדר מבואר בנדרים (דף ס"ח ע"א) דכל אחד מהם עושה קצת פעולה או מיגז גייז או מיקלש קליש ע"ש וכן לעניין קומן ולבונה דמנחות מצינו כזה בזבחים (דף ק"י ע"א) קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים מישרא שרי או קלושי מיקלש כו' ע"ש כולה סוגי' ובתוס' וע' פרה פ"ד מ"ד והובא בחולין (דף כ"ט ע"ב) דפרה מטמאה בגדים בשחיטה לבד אם הי' השחיטה בהכשר אף דהי' פסול אח"כ בהזאה ולעניין מילה וטבילה דגר דקיי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול יש מ"ד בע"ז (דף נ"ז ע"א) דגר שמל ולא טבל רוקו ומדרסו בשוק טהור וי"ל ג"כ דהוא מפאת דב' דברים המתירין מעלין זה בלא זה ונעשה קצת ישראל גם ע"י המילה לבד ואהני קצתיות זה לטהר רוקו ומדרסו בשוק ואולם בתוס' ע"ז שם משמע דהך דרוקו ומדרסו בשוק טהור קולא הוא דאקילו רבנן משום הפסד טהרות אבל לכל שאר מילי חד מינייהו אין פועל כלום עד שימול ויטבול ע"ש וכך נ' הפשיטות לכאורה דלא מצינו שיהי' נחשב גר לשום שאר דבר ע"י מילה או טבילה לבד אפי' לחומרא בעלמא מדרבנן ולדמיו אם קידש אשה אין קידושין תופסין לו בה אפי' מדרבנן וכל כיוצא בזה ובגליון הש"ס שלי ביבמות (דף מ"ו ע"א) כתבתי דלא שייך במילה וטבילה דגר הך דב' דברים המתירין מעלין זה בלא זה וזה לשוני שם. נ' דב' דברים המתירין דמעלין כו' היינו רק כששניהם עושים פעולה אחת ואז כל אחד פועל מקצת פעולה ומשא"כ מילה וטבילה דגר לכל אחד פעולה אחרת כי הגירות יש בו ב' דברים הסרת עניין הכותיות וקבלת עניין הישראליות ע' ל' הגמ' סנהדרין (דף נ"ח ע"ב) גבי עבד יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא הרי דיש מיצוע לב' הדברים האלו והוא פשוט מסברא ג"כ דלא כל מי שאינו עכו"ם הוא ישראל ממילא ובהכרח ואדם הנברא עפ"י ס' יצירה אינו לא עכו"ם ולא ישראל וא"כ הרי צריך בגירות ב' פעולות ממילא הסרת הכותיות וקבלת הישראליות כיון דיש מיצוע לב' הדברים האלו וע"י שנעשה אינו כותי עדיין לא נעשה עי"ז ישראל וא"כ הרי צריך הסרת עניין הכותיות ועוד קבלת עניין הישראליות והן הן פעולות מילה וטבילה דגר כי הסרת הערלה מסרת תיעוב הכותיות והטבילה נותנת קדושה כמבואר בספרי החכמה ומקדשתו להיות ישראל ולכן המילה קודמת לטבילה דא"א לו לקבל עניין הישראליות כ"ז שלא נסתלק עניין הכותיות דא"א להיות ישראליות וכותיות יחד ובזה מיושבת קושית התוס' יבמות (דף מ"ז ע"ב) אהך דאמר שם נתרפא מטבילין אותו מיד ובתוד"ה מטבילין וז"ל משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר אין גר עד שימול ויטבול ותימא דאמר בהערל (דף ע"ח ע"א) נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה (דעלתה לו טבילת אמו ואמאי הרי תמצא טבילתו קודמת למילתו) ואור"י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה עכ"ל ולפי דברינו י"ל ביישוב קושית התוס' הנ"ל דהא דאמרי' דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אין הכוונה דרק טבילה הוא דלא צריך אבל מילה צריך עדיין בתורת גירות דתמצא טבילתו קודמת למילתו רק הכוונה דע"י טבילת אמו בעודה מעוברת לגמרי נעשה גר וא"צ עוד מילה כלל בתורת גירות רק משום מצות מילה כשאר ישראל וזהו דאמר בנה א"צ טבילה דאילו מילה הא צריך עכ"פ בתורת מצות מילה כשאר ישראל אבל משום גירות באמת א"צ עוד כלל ונעשה גר בטבילת אמו לחוד שעלתה לו בהיותו עובר והטעם דעובר כיון דחשוב דבר שלא בא לעולם הוי לי' כל התהוותו רק בהוולדו והכי אמרי' בעלמא ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים הרי דהלידה הוא ההתהוות [וע' אריכות בחלק אות האל"ף כלל יו"ד וע' ש"ע אה"ע סי' קי"ב סעי' ה' דבת ארוסתו שנולדה לו בעודה ארוסה ואח"כ נשאה אין לה מזונות ובחלקת מחוקק שם אבל נתעברה קודם שנשאה וילדה אחר שנשאה קרינן בי' בנן נוקבין דיהויין ליכי מנאי כו' והיינו כנ"ל דהלידה הוא ההתהוות ולכן קרינן בנן נוקבין דיהויין כו' מפאת הלידה אף דהי' העיבור בעודה ארוסה ודו"ק] וע"כ כיון שקדמה הטבילה ללידה ובשעת הלידה דהוא תחלת התהוותו הוא מתהווה ישראל מיד לכן שפיר די בזה לכ"ע דאין שם צורך הסרת הכותיות כיון