בית האוצר חלק ב צה

משם לכאורה דאפי' כמה פסולי דלכתחלה לא מיצטרפי לפסול דיעבד מדלא קפיד שמואל בעניין הדיעבד רק במאי דעבד כיחידאה ולא מפאת הצטרפות הלכתחלות ואולם להאיב"א שם אין ראי' עש"ה ותבין

ובחידושי במ"א הבאתי ראי' דב' פסולי לכתחלה אין מצטרפים כו' דאל"כ הא הי' ראוי לעניין מחשבת שלא לשמה בקדשים דהוא פסול דלכתחלה ובדיעבד הקרבן כשר גם במחשבת שלא לשמה (חוץ מפסח וחטאת) והי' ראוי איפוא שאם יהי' שם מחשבת שלא לשמה עם עוד פסול אתר דלכתחלה יצטרפו שניהם לפסול הקרבן לגמרי גם בדיעבד ואילו מש"ס זבחים (דף י"ד ע"א) מוכח איפכא ע"ש דאמר לעניין חטאות הפנימיות דאף דס"ל לר"ש דכל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול מ"מ מודה הי' לפסול מק"ו ומה שלא לשמן שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו שפוסל בשלמים אינו דין שיפסול בחטאת ואשכחן חוץ לזמנו חוץ למקומו מנלן אי מחוץ לזמנו שכן כרת אי משלא לשמה שכן נוהג בבמה (תאמר בחוץ למקומו דאין נוהג בבמה דבשעת היתר במה אין שם מחיצה כלל והכל מקומו עד סוף העולם וליכא חוץ למקומו) שלא לשמן במאי נוהג (לפסול) בפסח וחטאת פסח וחטאת בבמה לא קרבו ע"כ ואי איתא אכתי הא איכא פירכא שפיר דמה לשלא לשמה שכן פוסל בבמה בזבחים הקריבים בבמה בצירוף עוד פסול אחר דלכתחלה עמו ומשא"כ מחשבת חוץ למקומו דאפי' לאיצטרופי הא לא חזי בבמה וע"כ דגם שלא לשמה אין פוסל בשאר זבחים כלל ואפי' עם עוד פסול דלכתחלה. ובאתי רק להעיר

וע' עוד זבחים (דף כ"ב ע"ב) קסברי זקני דרום טמא מת נמי משלח קרבנותי' והכתי' איש איש כי יהי' טמא לנפש ועשה פסח בחודש השני למצוה והכתי' איש לפי אכלו למצוה כו' והנה כאן ג"כ ב' פסולי לכתחלה מפאת הטומאה ומפאת שלא לאוכליו ועכ"ז אינם מצטרפים לפסול דיעבד ואף דהמנע הראויות לאכילה הוא ג"כ מפאת הטומאה מ"מ מה בכך סוף סוף יש כאן ב' פסולים שונים לכתחלה מב' שמות ומקראות ומה בכך שהאחד סבה אל הב'

וע"ע פסחים (דף פ"ט ע"א) בהך דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ע"ש דאמר ונטרחו ונייתי מותר הפסח (ויתנה כל אחד אם שלי בעל מום הי' ה"ז פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים כו') אלא משום סמיכה דאילו פסח לא בעי סמיכה ואילו מותרו בעי סמיכה התינח בקרבן אנשים קרבן נשים מאי איכא למימר אלא משום מתנות דאילו פסח מתנה אחת ואילו שלמים ב' שהן ד' מאי נ"מ והתנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר אלא משום דאילו פסת בשפיכה ואילו שלמים בזריקה מאי נ"מ והתנן כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימור דקא אמרי' דאי עבד לכתחלה נמי ע"כ ולכאורה אמאי קרי לי' לכתחלה הרי יש כאן ב' פסולי לכתחלה מפאת שנתן רק מתנה אחת ומפאת שנתן בשפיכה וא"כ הא ראוי שיצטרפו לפסול לגמרי ואולם באמת ז"א דפסול דמתנה אחת א"א שיצטרף כאן לפסול כיון דאין הפסול באותה המתנה רק במה שאין נותן עוד ג' וזה א"א שיצטרף אפי' לפסול כיון דבמתנה שנתן הי' רק פסול אחד דלכתחלה וא"כ הרי שפיר הי' בכחו לכפר וכיון דכבר כיפר א"כ לא שייך עוד שום פסול אח"ז רק מצוה דלכתחלה וכמובן [ואולם למ"ד בזבחים (דף נ"ג ע"ב) דב' שהן ד' כמין גמא הוא נותן א"כ יש שינוי בגוף המתנה האחת במה שלא נתנה כמין גמא רק לרוח אחת של קרן ואולם גם בפסח לכאורה יכול לתת המתנה כמין גמא דסוף סוף אין כאן רק מתנה אחת אלא שהדם מתפשט לב' רוחות של קרן אבל מ"מ כיון שהוא נתן רק מתנה אחת אין כאן הוספה וא"כ הא שפיר יכול לתת המתנה אחת כמין גמא ואין בה שינוי כלל גם אם הוא שלמים רק מפאת שאין נותן עוד השני' שיש לו לתת עוד שני' כמין גמא וזה הא אין מפסיד כיון שכבר כיפר וכנ"ל] ואולם בתוס' שם ד"ה ה"מ דיעבד כתבו וז"ל וה"ה דאכלהו אמרי' אסמיכה ואמתנות כו' עכ"ל וא"כ לפי פירושם דהש"ס מהדר בהך דאימור קאמרי' דאי עבד כו' אכל הנך דמעיקרא א"כ אכתי הא יש כאן צירוף ב' פסולי לכתחלה מפאת סמיכה ומפאת השפיכה ואולם אין הלח"מ זקוק לדברי התוס' אלה וגם י"ל כוונת הגמ' עצמה כדברי הלח"מ ורק דכיון דבקושי' האחרונה יש רק פסול אחד דשפיכה לכן אמר ל' לכתחלה נמי והכוונה באמת דאם יהי' הדבר בקרבן אנשים אזי ממילא יפסול בדיעבד ג"כ מפאת הצטרפות הלכתחלות וכמובן וגם הרי אין ראי' מכאן אב' פסולי לכתחלה שהם יחד בדבר אחד כיון דהסמיכה והשפיכה הם בזאח"ז וכיון דהעדר הסמיכה בשעתו לפני השחיטה שאז הי' להיות הסמיכה ולא היתה לא פעל זה אז פסול כיון דהי' רק פסול דלכתחלה וכבר נשאר הקרבן בהכשירו אף שעבר עליו פסול זה דהעדר הסמיכה לכן אין נפסל עוד גם ע"י השפיכה דאח"כ כיון דהוא ג"כ רק פסול דלכתחלה ואין ראי' מזה אב' פסולי לכתחלה שהם יחד בדבר כאחד שלא יצטרפו שניהם יחד לפסול הדבר לגמרי דבכה"ג הוא דאיירי הלח"מ הנ"ל וכנ"ל עש"ה בלח"מ

וע' עוד תוס' מנחות (דף ס"ח ע"א) אהא דאמר שם קוצרין בית השלחין שבעמקים (קודם לעומר) ובתוס' וז"ל פי' בקונטרס רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרי' בהאי פירקא ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וצ"ל דכיון דלכתחלה לא יביא אע"ג דאם הביא כשר ממקום שאי אתה מביא קרינא בי' דהא בית השלחים אם הביא כשר כדתנן בפ' כל הקרבנות כו' ואית דגרסי הכא בית השלחים שבעמקים דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי עכ"ל התוס' וכ"ה בר"ש משאנ"ץ על הסיפרא אמור פרשתא יו"ד בריתא ג' ע"ש ונ' דאין מזה סיוע לסברת הלח"מ הנ"ל כיון דכאן הוא דבר טבעיי דבאיכא תרתי לגריעותא התבואה גרועה יותר מדאי ויש בה משום הקריבהו נא לפחתך ולכן פסול גם דיעבד אף דגרעון אחד לבד אין פוסל ואין מזה ראי' על הצטרפות ב' פסולי דלכתחלה הפוסלים רק מפאת הדין וכמובן בפשיטות

והנה מצד הסברא ג"כ לענ"ד אין נ' כלל לומר דב' פסולי לכתחלה יצטרפו לפסול גם בדיעבד וזה דעניין לכתחלה ודיעבד נ' פשוט מסברא דמה שהוא מעצם הדבר הוא פוסל גם דיעבד ומה שאינו מעצם הדבר פסולו רק לכתחלה ולדמיון מה שהצריכה תורה סמיכה בקרבנות אין זה מעצם עניין הקרבן דאילו היתה הסמיכה מעצם עניין הקרבן א"כ בלי הסמיכה הרי הוא שלא הוקרב הקרבן כיון שחסר עצמו והוי לי' כלא נזרק הדם וכמובן וע"כ דהסמיכה איננה מעצם ענין הקרבן והוא רק דבר בפ"ע שהצריכה תורה ג"כ לעשותו בקרבן אבל אינו מעצם עניין הקרבן ולכן אין מעכב בו וכמובן וא"כ אחרי דמידי דלכתחלה אינו מעצם הדבר א"כ אפי' יהי' שם אלף מילי דלכתחלה האם יעשו עצם ע"י התקבצותם ואחרי שכל אחד אינו מעצם הדבר כלל איך יעשם הקיבוץ מעצם הדבר ויעשה מהם דבר אחר שאינם אותו הדבר כלל ואחרי דגם בכל ריבוי שיהיו סוף סוף אינם מעצם הדבר א"כ עדיין הא אין להם לעכב כלל כיון שאין חסרון כלל בעצם הדבר ואין שם רק ביטול שביטל כמה דברים שהם מחוץ לדבר אבל אחרי שבעצם הדבר אין שם חסרון מדוע יופסל ודו"ק היטיב מאוד

וע"ע משנה מנחות (דף י"ח ע"א) לא יצק לא בלל ולא פתת ולא מלח ולא הניף לא הגיש או שפתתה פתים מרובות כשירה ומשמע ג"כ דאפי' לא עביד לכלהו כשר דדוחק גדול לומר דאו או קתני אבל בתרתי מיפסל שפיר דכל כי האי הו"ל לתנא לפרושי וכן ל' הרמב"ם פי"ג ממעשה הקרבנות הי"א לא בלל לא פתת לא הגיש לא משח את הרקיקין כשירה לא נאמרו כל הדברים האלו אלא למצוה שכך היא מצותה עכ"ל ומשמע ג"כ להדיא דאפי' לא עביד לכלהו כשר דלא נאמרו הדברים רק לעניין מצוה אבל אין להם עניין לגבי דיעבד ואפי' בחסרון כולם יחד

ובחידושי לזבחים (ד' ל"א ע"א) דנתי שם ג"כ בעניין הדין המבואר שם (דף כ"ט ע"ב) במשנה דאם חישב מחשבת שלא לשמה עם מחשבת חוץ לזמנו בפסח וחטאת לא הוי פיגול כיון דשלא לשמה, פסול בהו ולא קרב המתיר כמצותו ובשאר זבחים הוי פיגול כיון דמחשבת