בית האוצר חלק ב צג

בנולדו לאחר פדיון אמם לא קרבי דמכח קדושה דחוי' קאתי ואף דגם בנולדו לפני פדיון כו' נמי מכח קדושה שאינה ראוי' קאתו דהא אמותיהן בעלי מומין מ"מ הואיל ואין שם רק דיחוי המום לבד לא קרינן לי' דחוי' מכח זה ורק בנולדו לאחר פדיון דיש ב' דחויין דבעיבורן היו אמותיהן דחויין מכח המום ובלידה כבר היו אמותיהן חולין לגמרי שכבר נפדו לכן קרינן להו מכח קדושה דחוי' קאתו ולא קרבי ועכ"פ מצינו גם בזה עניין תרתי לריעותא דגרע מחדא דפסול מום לבד לא חשוב קדושה דחיי' ליפסל הילד מהקרבה ורק בצירוף הפדיון הוא דקרוי קדושה דחוי'

וע"ע תוס' זבחים (דף ס"ז ע"א) ד"ה חטאת העוף שכתבו וז"ל ומפרש הר' חיים דכלל זה יהא בידך דלעולם אין הקרבן נמשך ליעשות קרבן אחר אלא מחמת שני טעמים שממשיכין אותו לפי שהיו פסולים בראשון וכשרים בשני הילכך גבי עולה (עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דאמרי' שם לר' יהושע דנמשכת ונעשית חטאת העוף) צריכין שני טעמים דפסולה למטה וגם הכשירה בשני סימנין (והוא מלק רק סימן אחד כמעשה חטאת העוף) וכן חטאת העוף שעשאה למעלה אם היתה למעלה פסולה היתה נמשכת מכח שני טעמים (א' פסול מעלה ב' פסול ההבדלה) עכ"ל עש"ה בסוגי' ותבין. ומבואר גם בזה דתרי פסולי וריעותי גריעי מחד פסול ולכן בעשיית הקרבן כמעשה קרבן אחר נמשך להיעשות אותו הקרבן רק ע"י שיש שם ב' דברים הנחשבים פסול בראשון ואז הוא שנעקר על ידם משם הראשון ונעשה הקרבן האחר ומשא"כ פסול אחד אין בו כח לעקרו ולהמשיכו. ובאתי רק להעיר

וע' רמב"ם ה' מעשה הקרבנות פי"ח הי"ז בהשגות הראב"ד מש"ש וז"ל שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואעפ"י שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פיסולי חוץ (היינו ב' פסולים שנעשו בחוץ בשוחט בחוץ בלילה א' פסול שחיטת חוץ ב' פסול שחיטת לילה) אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ כו' עכ"ל ומבואר בזה דאמרי' מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי ולא אמרי' דתרתי לריעותא גרע ואף דחייב רחמנא גם בנפסל כבר מפאת שחיטת חוץ מ"מ ה"מ בחדא לריעותא אבל בתרתי לריעותא שחיטת חוץ ולילה לא חייב רחמנא וע' בזה בסוגית הגמ' ורש"י ותוס' בזבחים (דף פ"ד ע"ב ופ"ה ע"א) ושם (דף קי"א ע"ב) עש"ה ובאתי רק להעיר

וע"ע ס' לקח טוב כלל ו' אית ג' מש"ש לחדש דכי היכא דאאחע"א ה"נ אין פסול חל על פסול והבאתי שם בזה גמרא זבחים (דף ק"י ע"א) איבעיא להו חסרון דחוץ שמי' חסרון או לא מי אמרי' כיון דנפק איפסלו להו ביוצא מה לי חסר מה לי יוצא ושם (דף צ"ט ע"א) בעי ר"ל בע"מ והוא טמא מהו שיחלקו לו כיון דלא חזי ורחמנא רביי' מה לי בע"מ ומה לי בע"מ והוא טמא כו' עש"ה בלקח טוב ואולם באמת י"ל כוונת סוגיין הנ"ל בפשיטות דתרתי לריעותא לא גרע מחד וככל הנ"ל וכיון דבפסול יוצא גלי רחמנא דליחייב אין חילוק בין חד פסול דיוצא לבין אם נעשה בחוץ עוד פסול חסרון והוא ממש כדברי הראב"ד בהשגות הנ"ל וכן הך דמה לי בע"מ ומה לי בע"מ והוא טמא יש לפרש כן וכך משמע לכאורה שטחיות ל' הגמ' ואולם מה שהבאתי שם עוד בלקח טוב מגמ' מנחות (דף נ"ז ע"א) בעי ר' פפא חימצה ויצאת וחזר וחימצה, מהו כיון דיצאת איפסלא לה ביוצא וכי הדר מחמיץ לה לא מיחייב עלה כו' או דילמא כיון דחימצה פסול יוצא לא מהני בה וכי הדר מחמיץ לה מיחייב עלה משום מחמץ אחר מחמץ, עכ"ל הגמ' הנה ל' הגמ' הזה א"ד כיון דחימצה פסול יוצא לא מהני בה מורה יותר על הכוונה דאין פסול יוצא חל על פסול החימוץ משנאמר הכוונה דמה לי חד פסול מה לי תרי פסולי ועש"ה בדברינו בזה בס' לקח טוב

ודע דסברת הרמב"ם לעניין שלד"ע במעילה דכ' ובלבד שלא יתערב עמו איסור אחר מטי ג"כ לספק שלנו אי תרי ריעותי גריעי מחד וע"כ יש לנו לומר דאף דגלי רחמנא גבי מעילה דיש שליחות מ"מ ה"מ בחדא ריעותא אבל לא בתרתי וע' תוס' ב"ק (דף ע"ב ע"א) ד"ה דאי מש"ש דכיון דאין שם פסול אחר אלא דשחוטי חוץ לבדו איכא למימר דבהכי חייב רחמנא אבל כשיש פסול אחר עמו אז יש לפטור כו' ע"ש וע' כתובות (דף נ"א ע"א) במשנה לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי ב"ד ובגמ' שם (ע"ב) אמר אביי אלמנה לכ"ג חייב לפדותה שאני קורא בה ובכהנת אהדרינך למדינתך ממזרת ונתינה לישראל אינו חייב לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאינתו רבא אמר כל שאיסור שבוי' גורם לה חייב לפדותה איסור דבר אחר גורם לה אינו חייב לפדותה כו' והוא ג"כ מעין פלוגתא הנ"ל דאביי ס"ל דאשת כהן כיון דבלא"ה אין ראוי' לו מפאת פסול שבוי' ומש"ה הוא כותב לה רק אהדרינך למדינתך ולא ואותבינך כו' א"כ מה לי אם אין ראוי' לו מפאת זה או אם יש עוד איסור אלמנה לכ"ג ורבא מחלק בדבר ואמר כל שאיסור שבוי' כו' והיינו דרק באיסור שבוי' הוא שמתחייב עצמו והי' התנאי ב"ד בזה [כיון דא"א בעניין אחר דכל שבוי' הרי נאסרת עליו] אבל עכ"ז ה"מ שלא יתערב איסור אחר וכמובן

וע"ע זבחים (דף פ"ג ע"א) במשנה ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד שנא' היא העולה על מוקדה כו' ר"ג אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנא' היא העולה על מוקדה על המזבח כו' אין בין דברי ר"ג לדברי ר"י אלא הדם והנסכים כו' ובגמרא שם (ע"ב) ר"ג אומר כו' ור' יהושע נמי הא כתיב מזבח ההוא מיבעי' לי' מאי טעמא קאמר רחמנא כל הראוי למוקדה מקדש מזבח (הכתוב בא ללמדך הטעם שלא ירד דמשום קדושת מזבח הוא שהמזבח מקדשו) ואידך מזבח אחרינא כתי' ואידך חד להיכא דהיתה לו שעת הכושר וחד להיכא דלא היתה לו שעת הכושר ואידך כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא לא שנא היתה לו שעת הכושר לא שנא לא היתה לו שעת הכושר עכ"ל הגמ' ונ' ג"כ דאין הכוונה דלר"ג לא אלים לי' לא הי' לו שעת הכושר מהי' לו דזה לא מיסתבר דבכולי' הש"ס מחלקינן בין לא הי' לו שעת הכושר להי' כו' וגם אי איתא הול"ל בקצרה ואידך לא שאני לי' בן הית' כו' ללא הית' כו' ואילו לישנא כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא לא שנא כו' משמע דגם ר"ג מודה דדבר שלא הי' לו שעת הכושר אלים טפי מהי' כו' אלא דהכי קאמר דכיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא מה לי כו' והיינו דלעניין פיסול הדבר אין טעם לחלק בין הי' כו' דגם בפסול שהי' לו שעת הכושר סוף סוף הרי הוא פסול לגמרי ואין ראוי אפי' בדיעבד וע"כ לא שייך לומר דהוא עוד יותר אינו ראוי ודו"ק היטיב מאוד ור' יהושע ס"ל דיש לחלק שפיר מפאת גודל איכות הפסול ולומר דאף דרבי רחמנא מ"מ ה"מ בפסול קטן האיכות אבל לא בפסול גדול האיכות וא"כ נ' דגם נידון הספק שלנו אם יש לחלק בכה"ג בין חד פסול לתרי פסולי הוא ממש פלוגתת ר' יהושע ור"ג הנ"ל דריבוי הכמות יש לנו להשוותו בזה לריבוי האיכות וכי היכא דס"ל לר"ג דאין לחלק מפאת ריבוי איכות הפסול דסוף סוף הא אינו ראוי ולא שייך לומר דהוא עוד יותר אינו ראוי הנה כך ג"כ הוא ממש בריבוי הכמות דהא בלא"ה אינו ראוי מכח פסול אחד ומה בכך דהוא עוד אינו ראוי מכח עוד פסול ולר' יהושע דמחלק בזה מפאת גודל איכות הפסול ה"נ יש לחלק מפאת ריבוי הפסולים וכמובן ול' ש"ס זבחים הנ"ל אליבא דר"ג כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא לא שנא היתה לו כו' הוא ממש כל' הגמ' זבחים (דף צ"ט ע"א) הנ"ל כיון דלא חזי ורחמנא רביי' מה לי בע"מ ומה לי בע"מ והוא טמא כו' וכן הוא ל' התוס' מעילה וזבחים שהבאנו לעיל בתחלת דברינו וכן ל' הראב"ד בהשגות הנ"ל דכיון