בית האוצר חלק ב צא

חצי הגוף וה"ל חצי אשה ומשא"כ אי בתר איכות אזלי' א"כ כיון דהמיעוט בעניין קיחה וקידושין הוא דכתי' כי יקח איש אשה ולא חצי אשה לכן כיון דזה החצי לו כולי' איכות הקיחה והקידושין כיון דחצי האחר לאו בר הכי הוא לכן חשוב שפיר זה החצי כל מפאת היותו כל האיכות וכבר רמזתי לעיל על דברי הרשב"א קידושין (דף נ"א ע"א) ד"ה שאני מעשר בהמה והנני להעתיק דבריו וז"ל והרי תודה דליתא בטעות וליתא נמי בזאח"ז ולחצאין נמי ליתא דאי אמר פלגא פלגא (דחלה) תיקדוש לא קדשה דהו"ל פרוס ותנן אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס ותניא נמי בספרא וחלת מצה אחת מן הסל אם נפרסה או שחסרה פסולה ואם אמר חצי כל א' תיקדוש ה"ה פרוסות וחסרות. הראב"ד עכ"ל ז"ל. והרי דאף דגוף החלה שלימה ורק הקדושה שבה פרוסה דהקדיש רק חצי' מ"מ חשוב פרוס כיון דאיכות הקדושה פרוס וע"כ ה"נ להיפוך בהך דגיטין אף דבעניין הגוף חצי החירות רק חצי הגוף מ"מ כיון דבאיכות הקידושין הוא דבר שלם שהרי אין בה יותר תפישת קידושין רק בחצי ההוא לכן מיקרי החצי ההוא כל שפיר מפאת האיכות אף דבעניין הגוף הוא חצי וכי היכא דמיקרי פרוס מצד האיכות אף דבעניין הגוף הוא שלם וכמובן ויבואר זה עוד במ"א בארוכה יותר בל"נ אי"ה

ובגוף קושית הבית מאיר הנ"ל שהארכנו בה בחידושינו הנ"ל הנה הדבר אין צורך לאריכות באמת רק הוא דבר פשוט במושכל ראשון דאחרי דדרשי' אותה שלימה הנה מן שלימות אין חלק אף חלק דבחלק הא אין עניין שלימות כלל וכלל דהרי זהו שם שלימות שיהי' שלם לא חלק והחלק הוא רק חלק מן הבהמה אבל לא חלק מן שלימות הבהמה דבשם שלימות הא לא שייך חלק כלל ולכן שפיר אין כאן ח"ש כלל כיון דהחלק אף חלק וחצי איננו כיון דהחיוב רק על שלימות וחצי הבהמה איננו אף חצי מן שלימות דשלימות הרי הוא דבר שלם ואילו חצי אין בו אף קצתיות של עניין שלימות וכמובן בפשיטות ורק אות אחד הוא דהוי חצי מן ב' וכן בגרוגרות יש חצי גרוגרת דחצי גרוגרת הוא חציו של גרוגרת ומשא"כ חצי שלימות ליתא דחצי אין בו משלימות כלל וכלל ולכן אין כאן ח"ש כלל וז"פ מאוד וא"צ לפנים

כלל ה) ב' פסולים אי גריעי מחד פסול. ע' תוס' מעילה (ד' ב' ע"א) על המשנה קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון בצפון וקיבל דמן בדרום כו' מועלין בהן ובתוד"ה ששחטן בדרום וא"ת האי ששחטן בדרום היכא דמי אי דקיבל בצפון הא ל"ל תנינא בסמוך בסיפא ואי דקיבל בדרום א"כ ברישא ה"ל למיתני ששחטו בדרום וקיבל בצפון וכן שחטו בצפון וקיבל בדרום דלא הוי רבותא כל כך כמו ששחטו בדרום וקיבל בדרום כו' וי"ל דכולל ברישא שינוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שינוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקיבל בצפון כו' אבל שחטו בדרום וקיבל בדרום בהא לא מיירי מתני' ונראה לפום ריהטא דבכה"ג לית בהו מעילה מדלא מפרש להו במתני' ויש טעם בדבר משום דשינה בהו כל כך מיהו נראה למה"ר פרץ שי' דאין זו סברא דהא בגמרא מפרש טעמא דמתני' דמועלין בהן אע"ג דשינה יעשה בפסול משום דהוא ראוי לקדשים קלים וא"כ מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי לכן נ"ל דהה"ד בשחט וקיבל בדרום דמועלין והא דלא תני במתני' אע"ג דהוא רבותא טפי כך דרך משנה לפי ששונה כל אחד בפ"ע לא חש לשנותם ביחד כדאשכחן בפ' הבא על יבמתו (דף נ"ג ע"ב) דקתני הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד (בין באונס בין ברצון אפי' הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס כו' קנה) ובגמ' תני אפי' שניהם (שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים) ובמשנה שיירי' אע"ג, דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעת חדא לריעותא ה"ה בתרתי עכ"ל התוס' ומבואר מזה לכאורה דלא גריעי תרי פסולי מחד פסול וכך גם הסברא הפשוטה נותנת לכאורה דאחרי דהדבר בלא"ה פסול מה יוסיף עוד פסול אחר ואיך יתכן לומר דהוא עוד יותר פסול ותמיד בין בפסול אחד בין בשנים הרי אין שם רק הפסול שהדבר פסול ומה החילוק בין אם הוא פסול מכח פסול אחד או מתרי וע"ע תוס' זבחים (דף פ"ד ע"ב) ד"ה הגה"ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה דכתבו שם ג"כ כזה דאין לחלק בין חד פסול לתרי פסולי לעניין אם עלו לא ירדו רק כיון דיש לימוד על חד פסול דלא ירד. ממילא ה"ה בתרי פסולי עש"ה וע"ע זבחים (דף פ"ז ע"א) בעא מיני' ר"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין א"ל תניתוהו כשם שהמזבח והכבש מקדשין כו' כך הכלים מקדשין א"ל לכתחלה ליקרב קמיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקיבלו פסולין וזרקו פסולין וברש"י מאי לאו שקיבלו פסולין והדר זרקו פסולין ול"ל זרקו מקבלה איפסלא לה אי לאו לאשמעי' טעמא דזרקו פסולים הוא דהוי איברים בתורת אם עלו לא ירדו ולכתחלה לא יעלו דאיפסל בשר בזריקת פסולין הא זרקו כשרים לכתחלה נמי יעלו האיברים דזריקה מעליא הוא ואע"ג דקיבלו פסולין משום דקדשי כלי שרת ליזרוק לכתחלה עכ"ל ואי איתא מאי הקושי' ל"ל זרקו מקבלה איפסלא לה דילמא הא אשמעי' דאע"ג דהוו ב' פסולים מפאת קבלת פסול ומפאת זריקת פסול מ"מ אם עלו לא ירדו ועל כרחך דהא לא חשיב רבותא כלל ואין אפי' ה"א כלל לחלק בזה בין חד פסול לתרי וכיון דאשמעי' דבקבלה פסולה לא ירדו נדע ממילא דה"ה בפסול בקבלה וגם בזריקה ג"כ לא ירדו דאין לחלק בין חד פסול לתרי פסולי ועמ"ש בזה באתוון דאוריתא כלל א' (ד"ה והנה לולי דברי רש"י ז"ל הנ"ל) ובהוספה לכלל הנ"ל שם שבסוף הספר הבאתי שם כבר ג"כ תוס' מעילה הנ"ל בקצרה ע"ש

וע' תמורה (דף כ"א ע"ב) במשנה ולד חטאת ותמורת חטאת כו' ימותו ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכיפרו הבעלים תמות וברש"י אם כיפרו הבעלים אח"כ באחרת תמות ואפי' לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עלי' דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום כו' עכ"ל וכזה בגמ' שם (דף כ"ב ע"א) דעברה שנתה ואבדה גרע מעברה שנתה לחוד דעברה שנתה לחוד אפי' אחרי שכיפרו בעלים באחרת רועה ועברה שנתה ואבדה הואיל ואיכא תרתי לריעותא אם כיפרו בעלים באחרת מתה ע"ש ברש"י ד"ה עברה שנתה ואבדה וצריך עיון בזה שם היטיב בכולה סוגי' וברש"י ותוס' ויש לחלק בין הך דהתם לנושא דעניננו וגם הוא שם מידי דהלמ"מ דחטאות המתות הוא מהלמ"מ ואין לדון ממנו כ"כ לעלמא

וע"ע סנהדרין (דף כ"ד ע"א), במשנה אמר לו נאמן עלי אבא (להיות דיין) נאמן עלי אביך נאמנים עלי ג' רועי בקר רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ובגמ' א"ר דימי כו' כגון דקבלי' עלי' בחד (דקבלי' עלי' לאביו בחד דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחריני בהדי' א"ר מאיר יכול לחזור בו. רש"י) ובתוד"ה א"ר דימי כגון דקבלי' עלי' בחד פי' הקונטרס דאפ"ה קאמר ר"מ כו' ולא נהירא דכיון דלרבותא נקטי' הול"ל לא צריכא כו' על כן נ' דאמילתייהו דרבנן קאי דדווקא כגון דקבלי' עלי' בחד דחדא לריעותא הוא דאיכא קאמרי רבנן דאין יכול לחזור בו אבל אי קבלי' עלי' כבי תרי יכול לחזור בו אף לרבנן כיון דאיכא תרתי לריעותא עכ"ל ומשמע לכאו' דב' פסולי גריעי מחד פסול ולא אמרי' דכיון דיכול לקבל הפסול מה לי חד פסול וריעותא ומה לי תרתי ריעותא וע"ע תוס' שם (ד' כ"ג ע"ב) ד"ה ואמר. ובאתי רק להעיר

וע' מנחות (דף כ"א ע"א) א"ר פפא הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות וברש"י דם חמור אעפ"י שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפי' חמור דאין קרבן בטמאים אפ"ה חייב עכ"ל ובגליון הש"ס להגרע"א ז"ל שם כ' על דברי רש"י הנ"ל אלא אפי' חמור דאין קרבן בטמאין כו' וז"ל נ' להדיא דלאו דווקא נקרש דהא בלא נקרש הוי נמי הך חידוש דאף דאין קרבן בטמאים ובוודאי הכי הוא דאם בלא