בית האוצר חלק ב פט

להפשיר משמע לכאורה דלא שייך לפרש במקום שהוזכר דבר סתם דהכוונה לשיעור הדבר וע"ע כהך דשבת שם (ד' קמ"א ע"ב) ל"ש אלא לצחצחו כו' עש"ה ובאתי רק להעיר]

ולעניין לישנא דקרא ע"ע קידושין (דף ז' ע"א) דמקדש חצי אשה אינה מקודשת וילפי' לי' מדכתי' כי יקח איש אשה אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ושם (ע"ב) בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כיון דאמר לה חצי פרוטה פסקה או דילמא מונה. והולך הוא כו' שני חצייך בפרוטה הכא וודאי בחד זימנא קאמר לה או דילמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל עכ"ל הגמ' ונ' ג"כ טעם צד הסברא דאין אשה מתקדשת לחצאין כלל דהוא משום דאשה אמר רחמנא ולא ב' חצאי אשה דכי היכא דממעטי' חצי מאשה ולא חצי אשה ה"נ ממעטי' ב' חצאים מאשה ולא ב' חצאי אשה ודו"ק

והנה לכאורה הי' אפשר לומר דכוונת האיבעי' בהך דקידושין הוא כהך דערכין (דף י"ט ע"ב) אמר דמי עלי ולא אמדוהו וחזר ואמר דמי עלי מהו הכא וודאי בחד זימנא אמדינן לי' (ויתן פי שנים בדמים) א"ד כיון דבזאח"ז נדר תרי זימני אמדי' לי' ואת"ל כיון דבזאח"ז נדר תרי זימני אמדי' לי' אמר שני דמי עלי בב"א מהו הכא וודאי בב"א נדר בב"א אמדינן לי' א"ד כיון דאמר שני כזאח"ז דמי עכ"ל הגמ' וא"כ הי' אפשר לכאורה לפרש גם הך דקידושין כן דעניין הספק דכיון דאמר שני חצייך כזאח"ז דמי והוי כאילו קידש תחלה חצי אחד ואח"כ חצי ב' דכל חצי בפ"ע אין לו התחלת חלות מטעמא דאשה א"ר ולא חצי אשה ואולם באמת אין נ' כוונת האיבעי' בהך דקידושין כן דל' הגמ' א"ד אין אשה מתקדשת לחצאין כלל משמעותו דאפי' היו מבינים עניין הלשון וודאי דקידש בב"א ב' החצאין יחד מ"מ כל שהי' בקידושין חילוק חצאין ולא קידש כל האשה רק חצאין שלה אף דקידש ב' החצאין מ"מ לא הוי קידושין דלא נתנה תורה קידושי חצאין רק קידושי כל האשה לא חצאין שלה והוא ע"כ רק מפאת דאשה א"ר ולא חצאי אשה וכנ"ל

וע"ע מנחות (דף ח' ע"א) עד שלא פרקה (למערכת לחם הפנים בשבת) נפרס לחמה הלחם פסול כו' וברש"י דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה כו' ומבואר דאף דאין כאן חסרון בכלל הלחם מ"מ כיון שנפרס ונחלק נחשב החסרון בכל חלק שחסר לו חלק הב' והיינו על כרחך משום דאין מתחברים יחד להחשב ב' החלקים דבר שלם דאל"כ הא אין כאן חסרון ודו"ק היטיב מאוד ואולם ברש"י שם יש עוד לימוד בזה מתיבת הוא והוא מש"ס שם (דף י"ב ע"ב) וע"ע שם (דף מ"ו ע"א) רש"י ד"ה נפרס לחמה עש"ה. ובאתי רק להעיר

וע"ע סיפרי נשא פיסקא ל"ו וחלת מצה אחת אם נפרס או נחסר פסולה ונ' ג"כ דמתיבת אחת קדריש דאל"כ הול"ל וחלת מצה אם נפרס כו' פסולה וע"כ דמתיבת אחת הוא דקדריש והיינו ע"כ משום דתיבת חלת אין ממעט נפרס הרי דחלה פרוסה ג"כ קרוי' חלה ורק אחת הוא דלא קרוי' [וע' רשב"א קידושין (דף, נ"א ע"א) ד"ה שאני מעשר בהמה ומש"ש ותניא נמי בסיפרא וחלת מצה אחת הוא ט"ס וצ"ל בסיפרי והכוונה אסיפרי הנ"ל]

וע' ר"ש אהלות פ"ג מ"ד שהביא מן התוספתא אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר ובר"ש שם ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף וטהור כו' לאו דווקא אלא כלומר כשר לצאת בו עכ"ל ונ' דלא ניחא לי' לומר דהכוונה אנחלק לגמרי דלא ניחא לן לאשוויי פלוגתא בין התוספתא למשנה סוכה (דף ל"ד ע"ב) דאתרוג שנסדק פסול וע"ש בתוס' וראשונים וגם אולי פשיטא לי' להר"ש מסברא דכיון דכתי' פרי עץ הדר פרי א"ר ולא ב' חצאי פרי וגם כי היכי דכ' רש"י מנחות (דף ח' ע"א) הנ"ל דנפרס לחמה חשיב מנחה שחסרה והיינו דכל חלק חסר לו חצי הב' א"כ אתרוג נמי דחסר פסול א"כ ג"כ גם בנחלק הרי כל חלק חסר לו חלק הב' ומ"ש הר"ש דלייף כשר שפיר היינו משום דפסול חסרון באתרוג הוא מפאת לקיחה תמה והיכא דלייף קרוי שפיר תם כי הך דחולין (דף י"א ע"א) ואי משום תמימה ה"מ היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה וגם י"ל דאתרוג שנחלק ראוי לו להפסל מפאת פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' פירות ע' סוכה (דף ל"ה ע"א) והיכא דלייף כשר שפיר וכהך דגיטין (דף כ' ע"ב) ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת כו' בעי ר' פפא בין שיטה לשיטה כו' מאי ותיפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים לא צריכא דמעורה. ובאתי רק להעיר

והנה גם בחידושינו לזבחים (דף ק"ח ע"ב) דיברנו ג"כ בעניין זה אי ב' חצאי דבר קרוים דבר וראיתי להעתיק כאן את דברינו שם בזה ככתבם וכלשונם ע"ש (דף ק"ח ע"א) במשנה העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עליי' (העלה ונודע לו וחזר והעלה מאותה בהמה עצמה בחוץ חייב על כל עליי' ועליי') דברי ר"ש ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ובגמ' שם (ע"ב) אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר סבר כי כתי' לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתי' (על כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד הילכך כולה חדא העלאה היא) ומר סבר אכל אבר ואבר כתי' (דהאבר שמעלה צריך להיות כל האבר אבל לא קאי אכולי' בהמה) אבל אבר אחד (שהקריבו לחצאין) דברי הכל אינו חייב אלא אחת כו' ובס' בית מאיר על הש"ס כ' שם בזה וז"ל אר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמ"ס כו' אכל בהמה כתי' פירש"י על כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד כו' וכן פי' דף ק"ו (צ"ל ק"ז) ע"א ד"ה ואינו חייב על החסר לקמן פליגי בה איכא למ"ד על אבר חסר ואיכא למ"ד על בהמה חסירה עד שיעלה כל הבהמה. ולפום רהיטא בלי עיון כל הצורך בהלכה זו תימא לי דא"כ דשיעורא דהעלאת חוץ דווקא כל הבהמה ובפחות לא מיחייב א"כ מ"ט דר' יוסי בהעלה וחזר והעלה בידיעה בנתיים דאינו חייב אלא אחת הא אחת מיחייב הא הוי לי' ידיעה באמצע השיעור ואפי' חדא לא ליחייב כדין כל האיסורים דשיעורן בכזית ואם אכל חצי זית בהעלם ונודע לו וחזר ושכח ואכל חצי זית דפטור כמבואר בהרמב"ם פ"ו מה' שגגות ה"ח עכ"ל ז"ל וכתבנו ע"ז בחידושינו וז"ל לכאורה מה התימא הא פלוגתא היא בשבת (ד' ק"ה ע"א) במשנה הכותב ב' אותיות בב' העלמות אחת שחרית ואחת בין הערבים ר"ג מחייב וחכמים פוטרין ובגמ' במאי קמיפלגי ר"ג סבר אין ידיעה לח"ש ורבנן סברי יש ידיעה לח"ש וא"כ מה התימא אם גם ר' יוסי ס"ל כר"ג דאין ידיעה לח"ש אף דאין הלכה כר"ג רק כרבנן דפליגי עלי'

ועוד נ' דאפי' אי ס"ל לר' יוסי ג"כ כהלכה דיש ידיעה לח"ש מ"מ ג"כ לק"מ וזה דהא דיש ידיעה לח"ש שייך רק כמו בהך דשבת בכותב אות אחת ונודע לו וכתב אות ב' דהשיעור הוא ב' אותיות ולכן אות אחת הוי ידיעת ח"ש דאות אחד מב' הוי ח"ש שפיר ומשא"כ כאן דהשיעור כל הבהמה אזי כ"ז שאין הכל אף ח"ש אין כאן דחלק איננו אף קצתיות מעניין כל דעניין כל אין בו קצתיות כלל דזהו השם כל שלא יהי' קצתיות רק כל ודו"ק היטיב מאוד ועוי"ל דאות אחד הוי חזי לאצטרופי דכמו שהוא אות אחד אם יוסיף עוד אות אחד כמוהו יהי' חייב ומשא"כ מקריב חצי בהמה בחוץ כמות שהוא חצי לא חזי לאצטרופי לחיוב שאפי' יקריב עוד חצי כמוהו ואפי' אלף חצאין לא יתחייב דגם על ב' חצאין אין חיוב רק החיוב מפאת שהוא כל הבהמה לא מפאת היותם ב' חצאין ותדע דהכתי' כי יקח איש אשה ודרשי' ולא חצי אשה ועכ"ז הוא איבעי' בפ"ק דקידושין (דף ז' ע"ב) דאפי' אומר ב' חצייך בפרוטה לא מהני דאין אשה מתקדשת לחצאין כלל עש"ה דנשאר שם באיבעי' דלא איפשטא הרי דלפי צד סברא זאת אמרי' דכיון דבעי' שם אשה לכן גם ב' חצאין לא מהני דרק כלליות האשה הוא דקרוי' אשה ויש בה קידושין אבל ב' החצאין לא מיקריין אשה וא"כ ה"נ דהחיוב רק בכל הבהמה לכן ג"כ רק מפאת כלליותה הוא החיוב לא מפאת ב' חצאין ונמצא דכשמקריב חצי לא חזיא לאיצטרופי כלל דכמו שמקריב עתה חצי אפי' יוסיף להקריב עוד חצי כמוהו ג"כ הא לא יתחייב על הכפל וההוספה שהוסיף עוד חצי כזה דהא אב' חצאין נמי אין חיוב ורק יתחייב על עניין חדש שיהי' או היינו כלליות הבהמה אבל לא על ההשנות להקריב עוד מה שמקריב עתה וע"כ חצי כמו שהוא חצי לא חזיא לאיצטרופי לעוד חצי כמוהו לחיוב ולכן לא חשוב כלום ואין ידיעתו מועלת