בית האוצר חלק ב פח

מ"ש ז"ל דבפ"נ התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום עניין כו' הנה לולא דבריו ז"ל אין צורך לזה לפי דרכנו כאן וזה דכיון דיש שם מעשה שימת המצודה לנהר ויש בה ב' כוונות להעלות התינוק ולהעלות דגים ויש לדון אם המעשה עבור התינוק ויש רק עוד כוונה עבור הדגים או המעשה עבור הדגים ויש עוד כוונה עבור התינוק לכן רק אילו הי' לנו לדון על שתיהן אז שפיר הי' המעשה נחשב גם לשתיהן דהי מינייהו מפקית ומתייחסת המעשה גם לב' הכוונות וה"ל מעשה של צידת דגים ממילא ג"כ ואסור ואך כיון דעל התינוק אין לנו לדון דאפי' המעשה עבור התינוק נמי מעשה העלאת התינוק הרי מותרת משום פ"נ וכל מה שיש לנו לדון הוא רק בעניין הדגים לבד וע"כ בזה שוב שפיר אנו אומרין דאין איסור בזה דהמעשה הא נצרכת בלא"ה עבור התינוק ואין כאן רק עוד מחשבה עבור הדגים ובמחשבה לבד הא אין איסור וככל מה שכתבנו למעלה כבר כזה ורק בעניין הנעילה אין לומר כן דמעשה הנעילה נצרכת בלא"ה עבור שמירת ביתו ויש רק עוד כוונה עבור הצידה דז"א דשם הא המעשה עבור שמירת ביתו ג"כ היא גופה איסור כיון שידוע שיהי' הצבי ניצוד עי"כ ופסיק רישי' כו' ושם הכל איסור אחד היינו נעילת הבית תהי' באיזה כוונה שתהי' אם לשמירת הבית או לצידת הצבי כיון שידוע שהצבי ניצוד ע"י הנעילה ואין שם לדון להיתר כלל ומשא"כ בהך דהעלאת תינוק דהמעשה עבור העלאת התינוק מצד עצמה הא מותרת אם לא יתכוון בה גם לדגים לכן גם אם מתכוון גם לדגים ג"כ אין שם רק תוספת כוונה עבור הדגים ושרי שפיר

והנה מ"ש הר"ן אלא שסמכום עניין כו' זה צ"ע דמה זה הסמיכות והרי הם ב' דינים שונים לגמרי דבדין הצבי אמרי' דאם ניצוד צבי בביתו א"צ לפתוח ביתו כדי שיצא הצבי ואילו גבי תינוק אמרי' דמותר להתכוון בהעלאתו גם להעלות דגים עמו והם ב' דינים שונים לגמרי ואין להם שום שייכות זה לזה לכאורה ואולי כוונת הירושלמי דאפי' הוא צריך לפתוח ביתו אחרי שניצוד הצבי לאיזה דבר ובמתכוון הוא שאינו פותחו כדי שישאר הצבי ניצוד דיש כאן כוונת ורצון צידת הצבי והי' ה"א שיהי' בזה איסור ומדרבנן מיהת קמ"ל דבכוונת ומחשבת מלאכה כל שאין שם מעשה עמה אין אפי' איסור לכתחלה וזהו שסמכו עניין לו דה"נ בתינוק אם מתכוון להעלות דגים עמו שרינן לי' נמי הכוונה הזאת מפאת דהמעשה נצרכת בלא"ה עבור התינוק ואין כאן רק עוד כוונה עבור הדגים ואין איסור בכוונה ושרי לכתחלה לכוון כן וכזה גם בצידה דאין שם רק כוונה שיהא הצבי ניצוד ואין שם מעשה עמה רק שוא"ת במה שאינו פותח שפיר שרי ודו"ק ובאתי רק להעיר

והנה בהך דפיקוח נפש י"ל עוד דלא חשיב אפי' כוונה לדגים לפמ"ש לעיל דכוונה על מעשה מוכרחת לא חשיבא כוונה וא"כ ה"נ כיון דפ"נ הוא חיוב והוא מוכרח על המעשה משום פ"נ תו אין כוונתו שמכוון בה גם לדגים כוונה כלל ואולם עכ"פ הוא התרצות במעשה המלאכה דאינה קשה בעיניו רק מתרצה בה גם לעצמו לצוד דגים וע"כ שפיר סמכו הירושלמי עניין להך דצידת צבי והיינו לומר דאם לא ידע שיש צבי בבית ונעל בעד עצמו ונמצא צבי ניצוד בתוכו דאפי' צריך אח"כ לפתוח ואין פותח כדי שישאר הצבי ניצוד והוא מתרצה איפוא עתה בזה במלאכת הצידה שעשה שהרי בכיוון אין פותח כדי שתתקיים הצידה ורוצה בקיומה וע"כ ה"א דההתרצות במלאכה הוא איסור ומדרבנן מיהת וכנ"ל ולכן שפיר סמכו עניין לו להך דדגים דגם שם הוא כן ועכ"ז אין בו איסור ובאתי רק להעיר

וראיתי לקצת אחרונים מביאים בשם ס' קול אליהו להסתפק במקבל ביו"ט של סכות לולב במתנה ומתכוון לצאת באותה הנטילה עצמה שזוכה בה אי יוצא די"ל דא"א שתהי' הנטילה לב' דברים כאחד לזכי' ולצאת בה ואין בידי ס' הנ"ל ולפי דרכנו פה בזה הנה אין לו לצאת כיון דאין הדין כאן על ב' הדברים בשיקול לומר דיכולה המעשה להיות זה כמו זה ותו ממילא הי מינייהו מפקית והוי ממילא גם שתיהן רק כאן אם נאמר דהיא רק אחת א"א לה להיות רק נטילת הזכי' דאילו דמצוה הא א"א להיות כ"ז שאין זוכה דבעי' לכם וא"כ תו יש לנו לומר דהיא באמת רק לזכי' ולא למצוה וככל מה שכתבנו כזה ואולם אם נאמר דבמעשה אחת לב' דברים החסרון רק מפאת הכוונה דא"א לכוון ב' כוונות במעשה אחת והוי כלא כיוון א"כ במקבל הלולב מחבירו בידו כיון דיד א"צ כוונת קניין כמבואר בתוס' גיטין (דף ס"א ע"א) ד"ה ליקט א"כ הא א"צ רק כוונת מצוה לבד וכוונה אחת שפיר אפשר לכוון ובאתי רק להעיר

וע"ע בחלק אות האלף כלל פ"ג אין עושין מצוות חבילות עש"ה ותבין בעצמך מה שיש לדון ממקומות המובאים שם לכאן וע"ע ט"ז או"ח סי' ז' סק"ב עש"ה בכל דבריו וע"ע שו"ת הלכות קטנות סי' פ"ה שאלה מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים (היינו ששמע ב' ברכות מב' בני אדם) אי סגי באמן אחד לכולם. תשובה מההיא דאומרת אמן על האלה אמן על השבועה אין ראי' ואפשר שאמן אחד עולה לכאן ולכאן כו' ע"ש וע"ע שם סי' ע"ב

ונזכרתי עוד ש"ס גיטין (דף מ' ע"א) הכותב שטר אירוסין לשפחתו רמ"א מקודשת כו' ע"ש דמסיק דאיירי באמר לה צאי בו והתקדשי בו כי' וא"כ הרי כאן ג"כ נתינה אחת העולה לב' נתינות דשטר שיחרור ושטר קידושין דכל חד מינייהו כתיב בי' נתינה ונחשבת נתינה אחת גם לשתיהן ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל ד) ב' חצאי דבר אי קרוים דבר. ע' ר"י מגאש בבא בתרא (דף נ"ו ע"ב) ד"ה אלא שר"ע חולק בדבר שהי' אומר דבר ולא חצי דבר ע"ש שכ' דרבנן דר"ע לא דרשי דבר ולא חצי דבר רק דרשי דבר ולא ב' חצאי דבר עש"ה וע' כתובות (דף ק"ט ע"ב) ההוא דאמר להו דיקלא לברת שכיב ושביק תרי פלגי דדיקלא יתיב ר' אשי וקא קשיא לי' מי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא או לא א"ל ר' מרדכי לר' אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמי' דרבא קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא עכ"ל הגמ' ויש חילוק בין הנושאים עש"ה בר"י מגאש ותבין וגם הא אין לנו לדון מל' בני אדם אל' תורה

וע"ע אהלות פרק ב' משנה ז' עצם כשעורה שנחלק לשנים ר"ע מטמא ר' יוחנן בן נורי מטהר א"ר יוחנן בן נורי לא אמרו עצמות כשעורה אלא עצם כשעורה ע"כ ומשמע לכאורה דפליגי בזה אי ב' חצאי עצם הם בכלל תיבת עצם והוא דוגמת הך דכתובות אי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא ואולם גם בהך דאהלות אינו ל' בני אדם רק ל' הלמ"מ דעצם כשעורה הוא הלמ"מ

וע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"ג ר' אילא אמר קומי ר' יוסי למלכות (כמו למלקות) אחת (נזיר שגילח שערה אחת לוקה) לעיכוב שתים כו' מתניתא פליגא על ר' יוסי והוא שסיפסף כל שהוא חייב (הרי דלא בעי' שערה שלימה) פתר לי' ר' יסא כל שהוא מזה וכל שהוא מזה (היינו דסיפסף מכמה שערות מכל אחת כל שהוא עד שהשלים לכשערה) ויש גם מזה כדמות ראי' דחלקי דבר הם בכלל תיבת דבר מדאמר ר' יוסי אחת ולא בעי' אחת ממש רק אפי' כ"ש מזה וכ"ש מזה והם ג"כ בכלל תיבת אחת

[וע' מנחות (דף ע"ז ע"ב) במשנה והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לד' אחד שלא יטול פרוס ומבואר דב' חלקי דבר אפי' של דבר אחד ואין שם חסרון רק שנפרסו ונחלקו חלקיו תו אין עליו שם אחד וכ"ש חלקי שערות שונות שאין להם להקרות אחת ואין לדקדק בזה דל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד וגם נ' דהך דמנחות הוא רק מיתורא דתיבת אחד דהוי מצי למיכתב והקריב ממנו מכל קרבן וגו' וגם גוף ל' מ"ד הירושלמי הנ"ל אחת נ' הכוונה דלאו דווקא קאמר אחת רק הכוונה שיעור אחת וכאילו אמר להדיא שיעור שערה אחת היינו דאפי' חלקי כמה שערות מצטרפים לשיעור שערה וע' כזה חגיגה (דף ח' ע"ב) מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה כו' ואולם בשבת (דף מ"א ע"ב) אמר רב לא שנו אלא להפשיר כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב לא שנו אלא שיעור להפשיר כו' ומדאמר אלא אי איתמר ולא אמר דמאי להפשיר כו' שיעור