בית האוצר חלק ב פו

היטב ועוי"ל דעצמה וודאי הא קודמת לשליחות חברתה וע"כ כיון דיש לדון שנעשית המעשה עבור עצמה ושנעשית עבור חברתה יותר יש לנו לומר דנעשית עבור עצמה ושהי' רק תוספת הכוונה עבור חברתה משנאמר להיפוך דנעשית עבור חברתה ושהי' רק תוספת הכוונה עבור עצמה דרק אילו הי' אפשר למעשה להחשב עבור שתיהן יחד שפיר היא עושה ממילא עבור שתיהן יחד אבל אחרי דא"א למעשה להחשב עבור שתיהן יחד כיון דהיא רק מעשה אחת אלא שבה ב' כוונות עבור עצמה ועבור חברתה וע"כ מעשה אחת בב' כוונות איננה יותר רק לכוונה אחת והכוונה הב' הוא רק כוונה לבד ממילא וכהך דגיטין בהכניס ע"מ שתינק ותדוש וע"כ כיון דבהכרח המעשה רק לכוונה אחת אזי ממילא היא קודמת לחברתה כיון שהיא עושה המעשה והמעשה בטבע קודם עבור עצמה בעלת המעשה מעבור חברתה וע"כ שפיר נשאר עבור חברתה בתורת וודאי רק הכוונה ומילי לבד וכנ"ל ולפי הפי' הנ"ל ה"ק וש"מ אשה נעשית שליח לחברתה לקבל לה קידושי' ואפי' במקום שנעשה לה צרה היינו אפי' במקום שבמעשה השליחות הזה עצמו נעשית היא צרה לחברתה היינו שמקבלת הקידושין במעשה קבלה זאת עצמה גם עבור עצמה ואז הי' ה"א דהמעשה נחשבת עבור עצמה לבד ונשאר עבור חברתה רק הכוונה לבד וה"ל מילי ולא מהני קמ"ל וה"ה דהוי מצי למינקט רבותא זאת במקבל כסף כה"ג עבור קרקע של עצמו ועבור קרקע של חבירו בשליחותו במעשה אחת דיש שם ג"כ רבותא זאת עצמה וכמובן אלא דכיון דבמשנה הוזכר הדין הזה במעשה דחמש נשים כו' לכן נקט לי' באשה ונדע ממילא דה"ה במכירת קרקע כה"ג וכל כיוצא וכמובן ע"כ דברינו בזה בחידושינו לקידושין שם והנה לפי דברינו כאן בזה לא הי' לנו לומר בהך דקידושין דהוא ספק אם המעשה עבור עצמה והכוונה עבור חברתה כו' רק בפשיטות ובתורת וודאי יש לנו לומר דאין עבור חברתה רק הכוונה דרק אילו הי' לנו לדון גם על שתיהן אז ממילא הי' נחשב המעשה לשתיהן כיון דיש שם מעשה עכ"פ ואין לייחסה לזו יותר מלזו וכיון שאתה דן על שתיהן בשוה הי מינייהו מפקית ועולה משום זה גם לשתיהן יחד ומשא"כ אחרי שאנו דנין בהך דקידושין רק על חברתה לבד דהיא הרי ממ"נ מקודשת וכנ"ל א"כ כיון דדנין על חברתה לבד תו שפיר בתורת וודאי אין לפנינו רק כוונה עבור חברתה דהמעשה נצרך בלא"ה עבור עצמה ואין עבור חברתה רק הכוונה וכהך דגיטין דכיון דדנין רק על הדישה לבד לכן אמרי' דאין כאן רק כוונה לבד לדישה דהמעשה הא נצרך בלא"ה עבור היניקה ואמרי' זה בתורת וודאי דכך משמע סתם ל' פטור דהיא פטור וודאי לא מפאת דהממע"ה וספק ממון להקל וכן הך דהנאה של כילוי דכיון דדנין רק על הזר לבד אמרי' דמותר בראיי' דוודאי אין כאן רק ראיי' דהכילוי הא נצרך בלא"ה עבור הכהן ורק כאשר יש לדון על שתיהן אז הא שייך מאי חזית כו' וע"כ מפאת זה מתייחסת המעשה גם לשתיהן וכנ"ל. ובאתי רק להעיר

[ויש עוד לדון בדברינו בקידושין הנ"ל דהא אין כוונת השמע מיני' כו' רק אהך דכלכלה לחוד ודכוותי' היינו שמקבלת דבר השוה ב' פרוטות רק אומרו ואפי' במקום שנעשית לה צרה הכוונה דמקבלת קידושין כאחד עבור עצמה ועבור חברתה וא"כ הרי בכלל זה גם כשמקבלת ב' פרוטות או ב' דברים השוין כ"א פרוטה ואף דגם אז מעשה הקבלה אחת מ"מ כיון שמקבלת גופים מחולקים לא גוף אחד שבו ריבוי בשיעור חשיב שפיר ב' מעשים דהא לענין שבת דכוותי' נמי מתחייב תרתי במוציא בהוצאה אחת ב' דברים שיש בכל אחד שיעור הוצאה כמבואר בשבת (ד' צ"ג ע"ב) במוציא אוכלין בכלי וע"ש (ד' צ' ע"א) המוציא קופת הרוכלין אעפ"י שיש בה מינים הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וע"ש בתוס' ואינו ענין לכאן ואולם הא רק בהוי אמינא איירינן כאן ובה"א שפיר הי' אפשר לטעות בזה ועוד דשליחות הוא עניין בפ"ע ושפיר כיון דמצינו דמילי לא מימסרן לשליח הי' אפשריות טעות ג"כ דכי היכי דמילי לא חשיבן לקבלם בשליחות ה"ה גם במעשה כל שאינה מעשה גמורה לא חשיבא לקבלה בשליחות וכיון דאין כאן רק מעשה אחת של קבלה אלא דקיבלה במעשה זאת ב' גופין שפיר ה"א דמ"מ כיון דאין מעשה בפ"ע עבור חברתה לא חשוב למיחל בי' שליחות דלא חשוב בזה רק מעשה גמורה לעצמה ושפיר יש להשמיענו זה דמהני שליחות גם בכה"ג וז"פ]

ובקונטרס בענייני חנוכה אשר לי מימי חרפי בסוגי' דשבת (דף כ"א ע"א) אהא דהקשה בפנ"י שם אהך דאר"ה פתילות ושמנים כו' אין מדליקין בהן בחנוכה כו' קסבר כבתה זקוק כו' והקשה הפנ"י שם דהתינח בכל השמנים דהם גרועים ואין נמשכין אחר הפתילה ואיכא חשש כבי' אבל שמן שריפה דדולק יפה מדוע אסור בחנוכה ומה שייך הך דכבתה זקוק כו' לגבי שמן שריפה דר"ה דס"ל דכבתה זקוק אוסר מפאת זה גם בשמן שריפה ור' חסדא ורב דס"ל דכבתה אין זקוק מותר מפאת זה גם בשמן שריפה ובקונטרסנו הנ"ל שם הרבינו שם בזה בפנים רבים מאוד וחד מינייהו דנתי לפי הצעת סברא הנ"ל דלא שייך ב' כוונות במעשה אחת ושמש"ה למ"ד מצצ"כ א"א לצאת ב' מצוות במעשה אחת ולפי"ז הרי אסור בפשיטות להדליק שמן שריפה בחנוכה כיון דמקיים מצות ביעור שמן שריפה ולא אהני כוונתו שמכוון שמדליק גם לקיום נ"ח ואולם לפי מה שדנו ז"ל דאפי' למ"ד מצצ"כ מ"מ מצוה דרבנן אצ"כ א"כ הא נסתלק הטעם הנ"ל ואולם נ' דהא דמצוות דרבנן אצ"כ זה שייך רק במעשה ממש אם האדם עושה מעשה המצוה אבל בנ"ח אי נימא דכבתה זקוק הרי רצו החכמים שכל המשך החצי שעה של מצות נ"ח תהי' הדליקה מה שהנר דולק והולך מצוה שהרי אם כבה הזקיקוהו להדליק שנית וא"כ הרי המבוקש שתהי' הדליקה הזאת מצוה וכמובן וא"כ בזאת המצוה הרי אין האדם עושה מעשה כלל ואיך תחשב מצוה ובשלמא אם בתחלת ההדלקה הוא מתכוון לקיים מצות נ"ח א"כ הרי היתה מחשבתו על כל המשך הדליקה שתהי' למצות נ"ח ולכן מחשבתו זאת עושה ממנה מצוה ומשא"כ אם אין שם מחשבת מצוה כלל ע"כ נהי דההדלקה הראשונה אשר היתה במעשהו שפיר הית' מעשה מצוה בלי כוונה אבל עכ"ז הדליקה דאח"כ שדולק מאיליו אין בו עניין מצוה כלום ומאין יחשב מצוה מאיליו ודבר הנעשה מאיליו לא יפול בו עניין מצוה כלל ורק ע"י מחשבת האדם הוא דיתכן שיעשה מצוה דכיון דבא מכח מעשה אדם הראשונה לכן כיון שבא מכחו יש כח במחשבתו לחשב עלי' שהיא מצוה ולעשותה מצוה אבל אם אין שם כוונת האדם כלל ומעשהו ג"כ אין כאן במה שדולק אח"כ מאיליו א"כ במה תחשב מצוה וע"כ הדלקת נ"ח למ"ד כבתה זקוק צריך, שפיר כוונה עבור הדליקה דאחר מעשהו שדולק והולך מאיליו ולכן למ"ד כבתה זקוק שפיר אסור להדליק בשמן שריפה כיון דצריך כוונה ואם מדליק בשמן שריפה אזי כוונתו שמתכוון לנ"ח לאו כלום היא ואין בכחו לכוון כיון שעושה המעשה בלא"ה עבור ביעור תרומה טמאה ומשא"כ למ"ד כבתה אין זקוק וא"צ כוונה שפיר שרי דהמעשה בעצמה היא שפיר נ"ח וביעור התרומה טמאה גם שתיהן ולכן שפיר תלוי גם שמן שריפה בפלוגתא דכבתה זקוק כו' ע"כ התחלת דברינו שם בזה ועוד הרבינו שם בזה בכמה גווני ועכ"פ מגוף הדין דהוא מבואר גם בירושלמי שלהי תרומות דאסור להדליק בשמן שריפה בחנוכה אם יש לו שמן אחר והביאוהו האחרונים א"כ אי נימא הטעם דכיון דמוכרח בלא"ה לעשות המעשה עבור ביעור תרומה טמאה א"א שתעלה לו עוד למצות נ"ח א"כ הרי מתבאר ג"כ דאין למעשה אחת לעלות לב' דברים ואולם גם משם אין ראי' דאין מוכרח הטעם שם כנ"ל די"ל שם עוד טעמים אחרים כמו שהארכנו כבר בזה בקונטרס הנ"ל וגם טעם הנ"ל דא"א שתעלה מעשה אחת כו' לכאורה שייך גם באין לו שמן אחר דלא יהי' חייב להדליק כיון דאפי' ידליק לא יעלה לו ועוד דלפי דרכנו כאן בזה א"כ שם נמי כיון דאין לנו לדון לעניין ביעור תרומה טמאה דזה וודאי הא עלה לו כיון דאין שם מעשה מבוקשת בעצם רק ביעור וסילוק התרומה טמאה וסוף סוף הרי נתבערה ונסתלקה ואיך תאמר דלא יצא ידי ביעור הואיל וצריך המעשה לנ"ח ומה בכך הרי סוף סוף הי' שם ביעור וסילוק התרומה ונעשה המבוקש וכמובן וא"כ כיון שאין לנו לדון רק על הנ"ח לבד לכן תו שפיר יש לנו לומר דהמעשה היא משום ביעור התרומה טמאה ואין עולה עוד לנ"ח