בית האוצר חלק ב פה

מתבטלת ונשאר רק מצות ערבה לבד וכיון דהוא רוצה לצאת ידי ערבה שבלולב שהרי נוטל כל הד' מינים לכן ההכרח לו לכוון רק לערבה שבלולב לבד וזהו דאמר אביי האי משום לולב הוא דקעבדינן לי' דאילו היו מתכוונים לשניהם יחד לא היו יוצאין את של לולב רק של ערבה וכיון דרוצים לצאת ידי של לולב לכן מתכוונים רק לתורת לולב לבד ולא לתורת ערבה ומשא"כ רבא לטעמי' דחלק טהרה נמי שם טהרה עליו וה"ה חלק מצוה נמי שם מצוה עליו ולכן שפיר גם מצות ערבה שבלולב אין לה להתבטל ושוב שפיר יוצאין גם ידי שניהם וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד

וע"ע היפרא מצורע פרק ג' ברייתא י"ג וכפר על המטהר מטומאתו ולא מזובו ע"ש בהגהות מהרי"ד שהביא פי' הקרבן אהרן שאם הי' זב אין קרבן זה עולה לזיבתו ע"ש הרי דלולי קרא ה"א דקרבן אחד עולה לו לזיבו ולצרעתו וצ"ע

וע"ע גיטין (דף נ"ג ע"א) דפריך אמ"ד דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק מתיב ר"א העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת היזק שא"נ שמי' היזק בדיני אדם נמי ליחייב הוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה לרבקה ע"מ שתינק ותדוש וכו'. וברש"י כדי שתינק את אמה ותדוש בתבואה עם השאר דתשלומים ליכא אמעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתי' שתינק ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו שנתכוון אף שתדוש וגרמא בנזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן לי' דפסולה מחמת מחשבה הוא כדאמר עובד דומי' דעבד דניחא לי' עכ"ל ומבואר בזה דכיון דהמעשה נצרכת עבור ההנקה שוב מה שמכוון גם על הדישה הוי מחשבה גרידא ולא מעשה ונחשב רק גרם אבל לא מעשה וכל' רש"י וגרמא בניזקין פטור כו' וא"כ לכאורה בעושה מעשה אחת ומכוון לב' מצוות כיון דהמעשה נצרכת עבור המצוה האחת שוב מה שמתכוון גם למצוה האחרת הוי רק מחשבה גרידא וגרם אבל לא מעשה ונמצא שלא נעשית כלל מעשה המצוה השני' והתורה הרי חייבה לעשות מעשה ודו"ק היטיב מאוד ואולם גם מזה אין ראי' וזה דרק בגיטין שם דעל מחשבת ההנקה הרי אין אנו באים לדון כלל דאין לנו מה לדון כלל ע"ז כיון דזה הוא לטובה ואין בו חיוב ואך על מחשבת הדישה לבד הוא שאנו באין לדון אם יש לחייבו עלי' או לא וע"כ שפיר אנו אומרים דאין לחייבו מפאת הכנסה לדישה דההכנסה עצמה היא להנקה ואך שכיוון גם לדישה וזהו רק מחשבה וגרם ואין חייב עלי' ואין לך לומר אמור להיפוך דההכנסה היא לדישה ואך שכיוון גם להנקה דמניין לך לומר להיפוך ולחייב הרי אין אתה דן על ההנקה רק על הדישה ומכחה אין חיוב כיון דהמעשה נצרך בלא הדישה עבור ההנקה ונמצא שאין על הדישה רק מחשבה כו' והא למה זה דומה למה ששנינו בתרומות (פי"א מ"י) מדליקין (בשמן שריפה) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים. ועל גבי החולים ברשות כהן ובפי' הרא"ש פי' כשיש שם כהן דנר לאחד נר למאה עכ"ל והכוונה דכיון דרק הנאה של כילוי דתרומה היא אסורה לזר אבל לא הנאה גרידא לכן כאן דצריך הכילוי בלא"ה עבור הכהן אשר שם ורואה בו שוב מה שגם הזרים רואים ונהנים מראיי' ה"ל רק הנאה גרידא לא הנאה של כילוי דהכילוי הא נצרך בלא"ה עבור הכהן דנר לאחד כו' והנה גם שם הא יש לשאול כזה דמנא לך לומר דהכילוי הוא עבור הכהן והזר רק גם הוא רואה אמור להיפוך דהכילוי הוא עבור הזר והכהן רק גם הוא רואה ואז הרי ראוי שיאסר דהנאה של כילוי הא אסור לזר ועל כרחך דכיון דלגבי הכהן אין אנו דנין כלל בזה דלו הא הכל מותר הן הכילוי והן הראי' וא"כ אין לדון כלל מה יש עבורו אם הראי' או גם הכילוי דהא הכל מותר לו וע"כ כיון שאין אנו דנין כלל לגבי הכהן וכל דיננו רק לגבי הזר וע"כ שפיר אומרים דאין לאסור על הזר שהרי הוא רק רואה והראי' הרי מותרת לו ואי דיש גם כילוי השמן הרי הכילוי נצרך בלא"ה עבור הכהן לבד והזר רק גם הוא רואה וזה הא אין בו איסור וכך גם בהך דפרה דכיון דאין דנין על ההנקה רק על הדישה לבד וע"כ שפיר אין לחייב על הדישה כיון דהמעשה נצרך בלא"ה עבור ההנקה אלא דהי' גם מחשבת דישה וזה הרי אין בו חיוב ומשא"כ במצוות דיש לנו לדון על ב' המצוות גם יחד בשוה ואם באתי לומר דהמעשה עבור האחת ונשאר עבור השני' רק מחשבה ולא יצא ידי השני' הלא ככה יש לך לדון על הראשונה ולומר דהמעשה עבור השני' ונשאר עבור הראשונה רק מחשבה ולא יצא ידי ראשונה וכיון דיש לנו לדון כן גם על שתיהן יחד לכן המעשה שוב שפיר עולה לשתיהן גם יחד כיון דיש כאן מעשה ויש לה להתייחס לשתיהן יחד בשוה כיון שאנו דנין על שתיהן יחד בשוה והי מינייהו מפקית ודו"ק היטיב מאוד וע"ע בזה בב"מ (ד' ל' ע"א) בהך דלצורכו ולצורכה וע"ש בתוס']

וע"ע קידושין (דף נ"ב ע"א) אמר רב ש"מ ממתני' ארבע כו' וש"מ אשה נעשית שליח לחברתה ואפי' במקום שנעשה לה צרה וע"ש בתוס' וראשונים שעמדו שם אהך ואפי' כו' דמה הגריעות בזה ומה טעם הה"א דלא תעשה לה שליח ובחידושינו לשם כתבנו דהנה המעשה במשנה שם היתה שקיבלה אשה אחת כלכלה של תאנים לקידושין עבור עצמה ועוד נשים ע"ש וא"כ י"ל לפי המתבאר מהך דגיטין (דף נ"ג ע"א) דמכניס ע"מ שתינק ותדוש כיון דצריך המעשה עבור ההנקה חשוב מה שעושה אותו גם עבור הדישה רק מחשבה ולא מעשה וכנ"ל והנה מצינו כזה עוד במעשה עצמה היכא דיש בה ריבוי בשיעור דאין הריבוי נחשב מעשה לדיעות דריבוי בשיעורי מלאכת שבת ויו"ט לאו דאורייתא והיינו דבקוצר עוקץ אחד שיש בו ג' גרוגרות לא חשוב ג' קצירות אף דגרוגרת שיעור קציר' והיינו משום דהוא עושה רק מעשה אחת והמעשה הוצרכה עבור הגרוגרת האחת אילו הי' בו רק אחת כמו עתה שיש בו ג' ולכן ב' השאר אין בם מעשה ומלאכה ולפי"ז נ' גם כאן דאחרי דהיא מתקדשת במעשה אחת של קבלת הכלכלה שיש בה ב' פרוטות ובאה להתקדש בו היא וחברתה א"כ כיון דגוף מעשה הקבלה צריך לה עבור עצמה לכן תו מה שהיא מתכוונת בהמעשה שהיא עושאתה גם עבור חברתה להתקדש בה גם חברתה ה"ל זה רק כוונה ולא מעשה עוד ונמצא שאינה עושה מעשה בשליחות חברתה רק מתכוונת כוונה בשליחות חברתה וא"כ לדעת המהרי"ט דהך דמילי לא מימסרן לשליח הוי אפי' בחד שליח ולא מהני שליחות להקדיש ולהפקיר כיון שאין שם מעשה מן השליח רק מילי ועל מילי לא שייך שליחות [וע' מה שהארכתי במהרי"ט הנ"ל בלקח טוב כלל א'] וא"כ ה"נ כיון דאין ממנה רק כוונה בשליחות חברתה ה"ל מילי ולא מהני השליחות ושפיר הי' ה"א דלא יועיל השליחות וא"ל דעבור עצמה הא הי' די שתהי' בכלכלה רק שיווי פרוטה אחת ונמצא שמה שיש בה יותר דהוא שיווי פרוטה השני' מעשה קבלתו הוא עבור השני' דז"א דסו' סוף כיון דגוף מעשה הקבלה רק אחת שמקבלת דבר אלא שעושה במעשה אחת קבלת דבר גדול יותר לכן אין היתרון מעשה לעצמו ושפיר אין כאן מעשה רק עבור עצמה ועוד כוונה עבור חברתה וכהך דריבוי בשיעורין דאין נחשב מעשה הקציר' לכל גרוגרות בפ"ע וכך כאן אין נחשב מעשה הקבלה לכל שיווי פרוטה שבכלכלה בפ"ע וכמובן ואין לומר דמדוע תאמר דהמעשה עבור עצמה ועוד בה כוונה עבור חברתה אמור להיפוך דהמעשה עבור חברתה ועוד בה כוונה עבור עצמה דז"א דאה"נ דיש לדון הדבר לב' הצדדים בשוה אלא דהיא עצמה הרי ממ"נ מקודשת דעבור עצמה הא גם כוונה מהני ומשא"כ חברתה הרי היתה מתקדשת רק קידושי ספק ולא קידושי וודאי דשמא המעשה עבור עצמה והכוונה עבור חברתה ועבור חברתה הא לא מהני כוונה דעבור חברתה הא באה רק בשליחות ולגבי שליחות הא לא מהני כוונה דאין שליחות על מילי וכנ"ל וע"כ שפיר אשמעי' רבותא דגם חברתה מתקדשת קידושי ודאי ועוי"ל דלפי הה"א הנ"ל לא היתה חברתה מתקדשת כלל אפי' קידושי ספק דהרי אין כאן ספק במציאות רק יש באמת ב' הדברים דיכולה המעשה להיות עבור עצמה כעבור חברתה וע"כ כיון דאין זה שליחות על מעשה מבוררת למעשה כיון דיכולה המעשה להיות נידונית עבור עצמה ורק הכוונה עבור חברתה וע"כ כי היכא דאין שליחות על מילי דלא חשיבי מילי לקבלם בשליחות ה"נ אין שליחות על דבר שיש לדונו רק מילי ויש בו זה האפשריות ולא חשוב להתקבל בשליחות רק מעשה מבוררת לא דבר שאפשר לו להיותו נדון מילי לבד ודו"ק