בית האוצר חלק ב פב

נראה לפי המבואר בריטב"א ריש לולב הגזול דד' מינים כיון דבאין לרצות חשיבי כקרבן דמרצה הוא כמו מכפר ולכן ילפי' פסול מהב"ע בלולב מקרבנות דכתוב בהי והבאתם את הגזול אף דבמצוה דעלמא לא פסיל מהב"ע ע"ש [ובמ"א הארכתי להביא ראיות רבות לזה דד' מינים עניינם כקרבן ויבואר במקומו אי"ה בל"נ בארוכה] וע"כ נ' דרבא ואביי בסברת התוס' ב"ק (דף ס"ה ע"ב) הנ"ל אליבא דרש"י הוא דפליגי דכתבו דכפרה לא הוי אלא בדבר הניכר עש"ה בב"ק דאמר שם אברייתא בעה"ב שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ובאו עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם וחומשו עילה לו בכפילו כו' ה"ד אילימא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא ד' חומשו עולה לו בכפילו כפילא ד' וחומשא זוזא (וברש"י כיון דאינן שוין לא חומש מיקרי ולא סליק לי'). ובתוד"ה כפילא ד' וחומשא זוזא. לפי מה שפי' הקונטרס דחומשא עולה לו בכפילא שמשלם את הכפל ונפטר בכך מן החומש קשה קצת מה בכך אי כפילא ד' וחומשא זוזא ומיהו בקונטרס פי' דלית לי' כפרה בחומש כיון שאין ניכר ומובלע בתוך הכפל עכ"ל והכוונה דרק כאשר הן שוין החומש והכפל אז שפיר החומש ניכר דאמרי' שהוא חומש ואף שהוא גם כפל עכ"ז מדוע תאמר דהוא כפל ואין החומש ניכר אמור להיפוך דהוא חומש ואין הכפל ניכר וע"כ חשיבי שפיר גם שניהם ניכרים והוא ניכר שפיר לכפל וגם לחומש ומשא"כ כשהכפל הוא ד' זוז והחומש זוז והוא נותן ד' א"כ אז הרי א"א לך לומר שהוא חומש ולא כפל שהרי החומש רק זוז ואילו הוא נותן יותר וא"כ הרי ההכרח לך לומר שהוא כפל אלא שרצונך לומר שהוא גם חומש ולכן שוב שפיר אין החומש ניכר ודו"ק היטיב מאוד וע"כ כזה גם כאן בערבה דמקדש דבאה לרצות ומרצה כמכפר לכן בעי' ג"כ ניכר וע"כ כשלוקחה בתוך הד' מינים הרי א"א לך לומר דהיא ערבה דתורת ערבה ולא דתורת ערבה דלולב שהרי נוטל עוד ג' מינים ואילו הי' בא בשביל ערבה לבד א"כ למה עוד ג' מינים ועל כרחך ההכרח לך לומר דהיא ערבה דלולב אלא שרצונך לומר דהיא גם ערבה דתורת ערבה וא"כ זה שוב הרי אינו ניכר וא"א שיכפר ולכן אינו עולה כלל לערבה דתורת ערבה כיון דבאה לרצות ומרצה כמכפר ואין כפרה אלא בדבר הניכר וכיון דבמקדש לא יצאו בכה"ג לכן גם עתה אינו זכר למקדש כלל וע"כ אביי ורבא בסברת התוס' ב"ק אליבא דרש"י הנ"ל הוא דפליגי אי בעי' בכפרה דבר הניכר דאביי ס"ל כסברא הנ"ל דבעי' דבר הניכר ולכן שפיר אין יוצאין בערבה שבלולב ורבא ס"ל דלא בעי' היכר גם בכפרה ולכן שפיר יוצאין כו'

[וגוף סברא הנ"ל דאין כפרה אלא בדבר הניכר נ' די"ל דהוא איבעי' דגמ' זבחים (דף ו' ע"א) אי עולה מכפרה אעשה דאחר הפרשה וכוונת האיבעי' אם ההפרשה ג"כ מצטרפת בכפרה וע"כ עשה דלאחר הפרשה שא"א להפרשה שתכפר עלי' כיון דאחרי ההפרשה הוא שעבר לכן לא מכפרה עלי' או אין הפרשת הקרבן מצטרף בכפרתו ולא הוי בהפרשה ענין כפרה כלל ורק השחיטה והזריקה הוא שמכפרין ולכן שפיר מכפרין על כל הנעשה עד השחיטה או עד הזריקה ואפי' אעשה דאחר הפרשה ע' ציונים לתורה כלל (ל"א) שהארכתי שם בזה בכוונת הגמ' זבחים הנ"ל עד"ז עש"ה כי שם הדברים מבוארים יותר ונ' כעת דזהו ענין האיבעי' דהפרשה הא משכחת גם בלב דהקדש הא חל בלב ואז הרי אינה ניכרת וע"כ זהו ענין האיבעי' אי בעי' היכר במידי דכפרה או לא דאי בעי' אז על כרחך דאין ההפרשה מצטרפת בכפרה כיון דמשכחת הפרשה גם בלב ואז הרי אינו ניכר וא"כ הרי יחסר לקרבן אז הצטרפות כפר ההפרשה ואיך יכפר וא"כ ע"כ דאין ההפרשה מצטרפת בכפרה כלל באמת א"ד לא בעי' היכר בכפרה ושפיר יכול לכפר גם אם אינו ניכר וע"כ תו שפיר גם ההפרשה אפשר שתצטרף בכפרה ושפיר י"ל דההפרשה מצטרפת תמיד בכפרה וע"כ כל שעבר אחרי ההפרשה וחסר לו צירוף כפרת ההפרשה שפיר אין הקרבן מכפר עליו וגם י"ל עד"ז ענין האיבעי' דהא פשיטא דאין כפרה רק בדבר הניכר רק האיבעי' בהפרשה כיון דלא מכפרא בפ"ע רק מצטרפת בכפרת השחיטה והזריקה ע"כ לצירוף י"ל דמצטרף לכפר גם דבר שאין בו היכר אף דבעצמו אין בכח לכפר רק דבר הניכר וע' סוכה (דף י"ט ע"א) מי איכא מידי דאיצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר כו' טיט הנרוק יוכיח כו' ויבואר במקומו בארוכה בל"נ אי"ה ואולם התוס' ב"ק הנ"ל הא כתבו גם בחומש דאין מכפר אם אין ניכר והחומש ג"כ הא אין מכפר בפ"ע רק עם הקרן והאשם ובאתי רק להעיר. וע' זבחים שם (דף ז' ע"א) דבעי גם על השחיטה באת"ל דאעשה דאחר הפרשה מכפרא אי מכפרא גם אעשה דאחר שחיטה עד הזריקה או לא וענין האיבעי' ג"כ אם השחיטה מצטרפת בכפרת הקרבן ולכן לא מכפר אעשה דאחר שחיטה או הזריקה לבדה היא הפועלת כל כפרת הקרבן ולכן מכפר על כל הנעשה עד הזריקה עש"ה בציונים לתורה כלל הנ"ל בארוכה בזה ולדרכנו כאן הנה גם איבעי' דשחיטה הנ"ל י"ל דהוא מפאת דאין השחיטה ניכרת היותה בתורת קדשים דהא גם בחולין נהגא שחיטה ולכן איבעי' לי' אם יתכן שתצטרף בכפרה הואיל ואינה ניכרת ואין כפרה אלא בדבר הניכר א"ד יש לה להצטרף בכפרה שפיר אף דאינה ניכרת ואולם י"ל דהשחיטה חשיבא שפיר ניכרת מפאת המקום כיין דהשחיטה בעזרה ואסור לשחוט שם חילין ומיהו זה תלוי אי שחיטת חב"ע דאורייתא דאי לאו דאורייתא א"כ ע"כ דהתורה לא כיוונה שתצטרף השחיטה לכפרה כיון דלפי דין הדאורייתא אין השחיטה ניכרת ואין כפרה אלא בדבר הניכר וכבר הערותי מזה בסיגנון אחר בקונטרס ע' פנים לתורה אית (ס"ט) עש"ה

ומדי דברי עלה בדעתי דיש ליישב גם עפיד"ז קושית תוס' ביצה (דף י"ב ע"א) ד"ה השוחט אהא דאמר שם דאמר לך מני ב"ש היא ולא אמר דר"ע היא דג"כ לית לי' מתוך שהארכתי ביישוב קושי' זו בציונים לתורה שם כלל הנ"ל ולדרכנו כאן י"ל עפ"י התחלת הסגנון דשם דהא תקשי מדוע השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה נימא עדל"ת ואי דיו"ט עשה ול"ת עכ"פ הלאו נדחה לריב"א בתוס' חילין (דף קמ"א ע"א) וליכא מלקות אלא דק' אריב"א הנ"ל דכיון דהעשה אינה נדחית תו ה"ל מהב"ע וצ"ל דמהב"ע לאו דאורייתא ואולם בקדשים דבאים לכפרה וכפרה ודאי א"א שיהי' בדבר שהוא עבירה ע' תמורה (דף כ' ע"ב) דאין אדם מתכפר אפי' בדבר הבא בעבירה ולכן שפיר העביר' מסלקת המצוה לגמרי בקדשים ואולם ענין הכפרה הרי הוא רק בזריקה ומשא"כ השחיטה אי מצטרפת בכפרה זה תלוי אי שחיטת חב"ע דאורייתא דאי לאו דאורייתא ע"כ דאין בשחיטה ענין כפרה כלל ולא באה כלל לכפרה ויש לה רק תורת מצוה כיון דכפרה לא הוי רק בדבר הניכר ואילו השחיטה הרי אין ניכרת כלל היותה בתורת קדשים למ"ד דשחיטת חב"ע לאו דאורייתא וכנ"ל וע"כ שפיר לא מצי הש"ס לומר הא מני ר"ע היא דנהי דר"ע לית לי' מתוך מ"מ כיון דס"ל דשחיטת חב"ע לאו דאורייתא ע' רש"י חילין (דף י"ז ע"א) ד"ה בשר נחיר' לא אישתרי כלל, עש"ה ותבין וכבד העירו בזה האחרונים מדברי רש"י הנ"ל וא"כ תו שפיר הא איה לן למימר בשחיטה עדל"ת ונשאר רק העשה שאינה נדחית וא"כ שפיר לא הי' ראוי שיולקה וא"כ מדתני דהשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה שפיר הוצרך לומר דהא מני ב"ש היא דלית להו מתוך וב"ש הא יכולים לסבור גם כן דשחיטת חב"ע דאורייתא דלא שמעינן להו בעלמא דיסברו דהיא לאו דאורייתא ולכן שפיר לוקה וכמובן ודו"ק כי נכון דרך פלפול בס"ד ועש"ה בציונים לתורה כי לא יובנו לך דברינו אלה היטב זולת אחרי העיון שם

וגוף הספק הנ"ל אשר הארכתי בו בציונים לתורה שם אם ההפרשה בקרבנות מצטרפת בכפרה הנה אישתמיטו מיני אז דברי הירושלמי נזיר (פ"ב ה"י) הנ"ל דקא מחלק ר' יוחנן בין לא הפריש קרבנותיו להפריש דאם לא הפריש מגלח תגלחת אחת על שתיהן ואם כבר הפריש קרבנותיו קודם שנולד הבן מגלח תגלחת בפ"ע על נזירות הבן ובני מחלקותו ס"ל דאפי' בהפרי' כו' מביאן גם על נזירות בני ונ' לכאורה דבזה היא דפליגי אם אפשר לקרבנות אלו שיפעלו בנזירות הבן כיון דקודם לידתו ולא לנזירות שלו הוא שהופרשו