בית האוצר חלק ב פא

וע"ע ש"ס סוכה (דף כ"ז ע"א) במשנה ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון של חג וחכ"א אין לדבר תשלומין כו' ובגמ' שם ועוד א"ר אליעזר כו' והא א"ר אליעזר (במשנה שם) י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה (וכיון דביום אחרון לא יתיב בסוכה מאי השלמה דסוכה איכא הכא) אמר בירא א"ר אמי חזר בו ר"א (אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יו"ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביו"ט האחרון. רש"י) משלים במאי אילימא בריפתא (כלומר תאמר שסעודת יו"ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון. רש"י) סעודה דיומי' קא אכיל (ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום. רש"י) אלא מאי ישלים ישלים במיני תרגימא (לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין כו'. רש"י) והנה צריך להבין גם בזה לכאורה דמאי פריך סעודה דיומי' קא אכיל ומדוע לא תעלה לו סעודה אחת ויכוון בה לחובת היום ולהשלמת יו"ט ראשון וע"כ דלא שייך שתעלה מעשה אחת כו' ואולם י"ל דכמו דתפלת חובה קודמת לתפלת השלמה כמבואר בראשונים פ' תפלת השחר ה"נ סעודת חובת היום יש לה קדימה לסעודת ההשלמה וכיון דיש כאן קדימה לחיוב אחד לכן ממילא א"א שתעלה לו הסעודה לב' החיובים גם יחד כיון דאין ב' החיובים שוים לשתעלה המעשה לשתיהן כאחת רק כיון דיש לחיוב אחד קדימה לכן ממילא המעשה קודמת להחשב עבור החיוב אשר לו הקדימה וכיון דקודמת להחשב עבור חיוב זה תו אינה נמשכת עוד להחשב גם לחיוב האחר רק צריך מעשה בפ"ע עבור החיוב האחר ולא דמי לב' חיובים שוים שאין לאחד מהם קדימה על הב' דאז המעשה עולה ונחשב מיד עבור שתיהן גם יחד ודו"ק היטיב מאוד ועוד דכיון דחובת היום הוא חיוב עצמיי ואילו ההשלמה איננו חיוב עצמיי והוא רק השלמת חיוב אבל לא עצמיות של חיוב לכן המעשה נחשבת בעצם וראשונה אל הדבר אשר הוא עצמיי ואין נמשך להחשב גם למה שאיננו עצמיי רק השלמה ודו"ק היטב מאוד [וע' סוכה (דף נ"ו ע"א) תנן בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ (מצה של לחם הפנים וחמץ של שתי הלחם) והא הכא דחמץ עיקר ומצה טפל כו' וברש"י דחמץ עיקר שהיא חובה ליום ומצה טפל שהיא של שבת שעברה כו' וא"כ גם כאן חיוב היום הוא עיקר ואילו החיוב אשר מפאת השלמת יו"ט העבר הוא טפל ולכן המעשה נחשבת בעצם עבור העיקר ואינה נמשכת עוד להחשב גם עבור הטפל ואפי' לתוס' שם (דף נ"ו ע"א) ד"ה והילכתא דלמסקנא חשיב גם לחם הפנים חובת היום אעפ"י שהם משבת שעברה מ"מ היינו דווקא בלחה"פ דרק הסידור הי' בשבת שעברה אבל הקטרת הבזיכין ואכילת היום בעצם מצוותן היום ולכן שפיר חשיבא האכילה חובת היום ומשא"כ כאן דהאכילה גופה באמת רק השלמה לחיוב האכילה דיו"ט דעבר חשוב שפיר גם לפי האמת טפל וכמובן]

הנה כי כן הי' אפשר לכאורה לומר בהך דסוכה (דף כ"ז ע"א) מסברא ואולם מל' רש"י שהעתקתי דכ' אהך דסעודה דיומי' קא אכיל ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום ונ' דלחצו לרש"י לפרש כן דהקושי' מפאת חסרון היכר ולא דהקושי' בעצם דאיך אפשר שתעלה מעשה אחת לב' חיובים משום דאילו הי' כוונת הקושי' כן א"כ מניין לנו לומר דכיון דאין למעשה אחת לעלות לב' חיובים היא עולה לחיוב היום ואינו עולה לחיוב ההשלמה אימא איפכא דעולה לחיוב ההשלמה ואינו עולה לחיוב היום וא"כ מדוע אמר בגמ' סעודה דיומי' קא אכיל ומשמע דנחשבת בהחלט סעודת היום ולא סעודת ההשלמה [ואולם לפי דברינו הנ"ל בזה שפיר י"ל דהקושי' מפאת דא"א שתעלה מעשה אחת לב' חיובים ורק כיון דחיוב היום הוא קודם ועצמיי ועיקר לכן כשא"א לו לעלות לשתיהן יחד ממילא הוא עולה לאותו שהוא קודם ועצמיי כו' וכנ"ל] וע"כ פירש"י דהקושי' רק מפאת חסרון ההיכר דאינו ניכר דסועד להשלמה כיון דבלא"ה הי' סועד היום סעודה דיומא ואיך שיהי' בכוונת רש"י עכ"פ לפי פי' רש"י אין הקושי' מפאת עצם הדבר דא"א בעצם שתעלה מעשה אחת לב' חיובים רק דבעצם אפשר זה שפיר והקושי' רק מפאת חסרון ההיכר דאין שם היכר במעשה וזה צריך ביחור באמת דמנ"ל דבעי' היכר המעשה שתהי' ניכרת שהיא לשם כך ולא סגי בגוף המעשה בעצמותה אף שאין בה היכר

ואולי כוונת רש"י דכיון דר"א דן ענין ההשלמה רק מקרבנות דיו"ט דכי היכא דהקרבנות יש להם השלמה ה"נ הסעודה וכמו שהעתקתי דברי רש"י בזה ג"כ וע"כ כל שלא היתה ההשלמה מועלת בקרבנות אין לה להועיל גם לסעודה וע"כ כיון דקרבנות מידי דכפרה נינהו ובעי' בהו היכר וכמו שהיא סברת רש"י עצמו בב"ק (דף ס"ה ע"ב) דכפרה לא הוי אלא בדבר הניכר ע"ש בתוד"ה כפילא דהבינו כן בדברי רש"י שם עש"ה וע"כ גם בהשלמה דסעודה בעי' ג"כ היכר כמו שהי' צריך בקרבן הבא להשלמה. כן י"ל בכוונת רש"י

ונתיישבתי עוד די"ל דמאי דהוכרח לרש"י לפרש דקושית הגמ' הוא מפאת ההיכר הוא בפשיטות לפמ"ש רש"י עצמו דאם רצה להתענות יתענה בחוה"מ וכמו שהעתקתי דבריו ובחוה"מ הרי יש ג"כ חיוב שמחה כמו ביו"ט וא"כ הא גם ביו"ט מותר להתענות וכ"ש דאנן לר"א קיימינן ואיהו ס"ל בפסחים (דף ס"ח ע"ב) דאי בעי עביד כולו לד' ביו"ט ולא בעי' חציו לכם ע' פסחים (דף ס"ח ע"ב) וא"כ הרי אין חיוב כלל לאכול מפאת היום ושפיר יתכן שתהי' הסעודה לחיוב ההשלמה דסעודת ליל א' דסכות דהא אין כאן כלל עליית מעשה אחת לב' חיובים רק לחיוב אחד וע"כ הוכרח רש"י לפרש דנהי דאין חיוב לאכול מפאת היום מ"מ הרי הדרך לאכול ב' סעודות במעל"ע אחת ביום ואחת בלילה ואפי' בחול וא"כ הרי אין הסעודה ניכרת היותה עבור ההשלמה כיון דבלא"ה הדרך לאכול סעודה בלילה ואפי' למאי דקיי"ל דאסור להתענות ביו"ט מ"מ הרי יכול לאכול ביום שמיני עצרת לבד ואין חיוב לאכול בלילה דווקא ושפיר אפשר שתעלה סעודת הלילה להשלמה ואולם בפוסקים מבואר דיש חיוב לאכול ב' סעודות ביו"ט אחת בלילה ואחת ביום כמו בשבת ואפי' סעודה ג' יש דיעות דצריך לאכול אלא דלא נהגו כן ע' טוש"ע או"ח סי' תקכ"ט וע' בתוס' סוכה שם מה שפירשו שם פי' אחר מפירש"י עש"ה ובאתי רק להעיר]

עוד נ' די"ל כוונת הגמ' סוכה הנ"ל דאין הקושי' כלל על גוף הדבר דלא הי' לו לצאת של השלמה רק ידי סעודת היום רק הקישי' אלישנא דר"א דאמר ישלים לילי יו"ט האחרון ומשמע דיש לו לעשות מעשה ביחוד ולהשלים וע"ז פריך הש"ס דמה מעשה יש לו לעשות עבור ההשלמה הרי סעודת היום הרי בלא"ה יאכל הסעודה הזאת כדרכו לאכול אחת בלילה או מפאת חיוב היו"ט ומה זה איפוא אומר ר"א לעשות עבור השלמה ואם כוונת ר"א דיכוון בסעודה זאת עבור השלמה או גם עבור השלמה א"כ כך הי' לו לר"א לומר מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון יכוון בסעודת לילי יו"ט האחרון להשלמה ואילו לישנא דישלים לילי יו"ט האחרון משמע דיש לו לעשות מעשה של השלמה ביחוד ואילו הסעודה אינה מעשה של השלמה דבלא"ה יאכל איתה וע"ז משני דהכוונה דישלים במיני תרגימא שזה לא הי' עושה לולי ההשלמה ושפיר יפול בו לישנא דישלים ויש לכוון פי' זה גם בדברי רש"י דכ' מאי היכר כו' והיינו דאילו הי' כוונת האדם שהוא מכוון להשלמה ניכרת במעשהו שפיר הי' שייך לקרוא אל הכוונה עצמה ישלים ושפיר הי' מתיישב ל' ישלים והכוונה שיכוון בסעודתו להשלמה ומשא"כ אחרי שאין הכוונה ניכרת במעשהו ה"ל כוונתו מחשבה גרידא ולא יפול עלי' ל' ישלים דהוא ל' של עשיית מעשה ובאתי רק להעיר

והנה ש"ס סוכה (דף מ"ד ע"א) שהובא בתחלת דברינו א"ל רבא ההוא משום לולב הוא דקעביד לי' כו' נתיישבתי עוד די"ל ג"כ דרבא ואביי דשם במילתא אחריתא הוא דפליגי לא בענין אם אפשר למעשה אחת להועיל לב' עניינים ורק דלכ"ע אפשר כו' ופלוגתתם רק מפאת דד' מינים באים לרצות על המים ופשוט דה"ה ערבה דמקדש באה ע"ז. וע"כ