בית האוצר חלק ב פ

דר"א לא חשיב לי' הך חומרא דב' אכילות וכזה כתבו גם כאן בסברת תנא דברייתא הנ"ל דלא חשיב לה פירכא דיש מהן למזבח ולכהנים עדיף מכולה כליל דמנחת כהנים כו' וע"ש במנחות (דף ס"א ע"א) ובאתי רק להעיר. וע' אבות דר' נתן פרק ד' דיש שם לימוד מקרא דעולות עדיפי מזבחים וז"ל שם הרי הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים מפני שהעולה כולה כליל לאישים שנא' והקטיר הכהן את הכל המזבחה ובמקום אחר הוא אומר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לד' ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום כו' והכוונה דמשמע לי' ענין המקרא דהכי קאמר חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים דהוא ת"ת לא לבד דעדיפא מזבח רק גם מעולות דהן חביבות מזבחים ג"כ עדיפא וע"ז נתן טעם דמדוע עולות חביבות מזבחים דהוא מפאת דעולה כולה כליל כו' ואולי ב"ה ור' יהושע כו' הנ"ל דס"ל דיש גם לב' אכילות דזבחים עדיפות על כליל דעולה לית להו פירושא דאדר"נ הנ"ל וקמפרשי לי' לקרא בענין אחר וע"ע ילקוט צו רמז ת"פ דבר אחר למה נקרא שמה עולה שהיא עליונה מכל הקרבנות היא העולה תדע מי שהוא מביא חטאת הכהן נוטלה וכן המנחה וכן אשם וזבח שלמים לבעליהן אבל העולה אין ברי' טועם ממנה אלא כולה להקב"ה לכך נקרא עולה שהיא עולה להקב"ה שהוא עליון ובאתי רק להעיר

כלל ג) ב' כוונות ועניינים במעשה אחת ראיתי לקצת אחרונים שדיברו בזה אי שייך שתעלה מעשה אחת לב' עניינים וכן אם יתכנו ב' כוונות במעשה אחת ומתוך דברינו בזה יתבאר לך ענין הנושא ביותר והנה מה שראיתי מביאים בזה הוא מש"ס סוכה (דף מ"ד ע"א) א"ל אביי לרבא מאי שנא לולב דעבדינן לי' שבעה זכר למקדש ומאי שנא ערבה דלא עבדינן לי' שבעה זכר למקדש א"ל הואיל ואדם יוצא י"ח בערבה שבלולב א"ל ההוא משום לולב הוא דקעביד לי' וכי תימא דקא מגבה לי' והדר מגבה לי' והא מעשים בכל יום דלא קא עבדינן הכי כו' ומבואר דא"א להגבהה אחת שתעלה לשם ערבה שבלולב וגם לשם ערבה עצמה וע"ש בסוכה עוד בעמוד ב' בגמ' פלוגתא בזה אי אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב עש"ה

ולענ"ד יש להעיר בזה עוד מכמה דוכתי ע' חולין (ד' ק"מ ע"א) רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שילוחי' (טהורות דכתי' בצפורי מצורע אתי למעוטי שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר את זה לא יאמר הכהן הביא אחרת וזווגה לחי' של מצורע ראשון דהכי משמע טהורות מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת דמצורע) למאי (בעית לה למצורע האחר) אי לשחיטה הא בעי שילוח (משום מצורע קמא ופשיטא דאסור) אלא לשילוח (וה"א דתיפוק לי' לשילוח דתרוייהו קמ"ל דאסור) ומבואר דלולי קרא הייתי אומר דיכיל לשלח שילוח אחד ועולה לו עבור ב' מצוות שילוח דב' מצורעים

וע"ע נזיר (דף ס' ע"ב) שאלו תלמידיו את רשב"י נזיר טהור ומצורע מהי שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן אמר להן אינו מגלח אמרו לי למה אמר להם אילי זה לגדל וזה לגדל וזה להעביר וזה להעביר יפה אתם אימרים עכשיו נזיר להעביר ומצורע לגדל (כלומר דתגלחת נזיר עניינה להעביר שער מכל וכל שא"צ עוד לשער שיגדלנו לשום מצוה ומשא"כ תגלחת ראשונה של מצורע דהוא כדי לגדל שער ולגלחו שנית לפני יום הבאת קרבנות וע"כ הואיל ועניינם שינה זו מזו שזו לגדל וזו להעביר א"א שתעלה תגלחת אחת לשניהם) ולא תעלה לו לימי חלוטו ותעלה לי לימי ספרו (כלומר תגלחת שני' של מצורע דהיא ג"כ להעביר א"כ תעלה לו גם לתגלחת דנזירות טהרה) אמר להן אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים יפה אתם אומרים אלא מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים כו' ומבואר ג"כ דמועלת מעשה אחת לב' עניינים זולת בהיותם עניינים חלוקים ושונים כהך דזה לגדל וזה להעביר

וע"ע בפסיקתא דר' כהנא פיסקא א' דמייתי קרא והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתי יבוא כל בשר להשתחוות וגו' ואמר שם וז"ל דבר אחר והי' מדי חודש והרי שאירע ר"ח להיות בשבת ואמר הכתוב מדי חודש ומדי שבת היאך א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח כו' עכ"ל ומבואר דס"ל למ"ד הנ"ל דא"א שתעלה ביאה אחת לב' חיובי ביאה של שבת ושל ר"ח ובאתי רק להעיר

וע"ע גיטין (דף כ' ע"ב) בעא מיני' רבא מר' נחמן כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך מהו א"ל נתקבלה גטה ונתקבלה כתובתה כו' ומבואר לכאורה דמועלת מעשה אחת לב' עניינים ואפי' רבא דמספקא לי' נ' מרש"י ותוס' שם דענין הספק רק משום דכתי' ונתן בגט ולכן בעי' שיתן לה הגט במתנה ומשא"כ זה שנותנו בעד פרעון הכתובה ומקבל בעדו פטור חיוב הכתובה ה"ז שמוכר לה הגט בפרעון הכתובה וה"ל מכירה ולא נתינה ולכן מסתפקא לי' לומר דלא מהני וע' ב"מ (דף י"א ע"ב) מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח וממכר היא כו' והיינו דמכירה לא חשיבא נתינה] אבל שנאמר שלא יועיל מפאת שא"א שתהי' נתינה אחת לב' דברים לגט ולכתובה זה גם לרבא לא מיסתפקא לי' כלל ואולם פרעון כתובה אף דפריעת בע"ח מצוה מ"מ כיון דלאו מצוה עצמותית היא כלולב ותפילין והמבוקש רק שיהי' להבע"ח תשלום חובו ולא שייך ענין כוונה לשם מצוה בזה וע"כ שפיר יתכן שתהי' המעשה לשם גירושין ותעלה גם לפרעון הכתובה דסוף סוף הא נפרעת וכמובן ולא דמי למילי דמצוות וקדושה דהם דברים עצמיים וצריכים כוונה וע"כ לא שייך שתעלה מעשה אחת לב' עניינים עצמיים ויכוון בה ב' כוונות וכמובן

וע"ע ירושלמי מגילה (פ"ב ה"ב) ר' יוסה בעי הי' זה צריך לפשוטה ראשונה וזה צריך לפשוטה אחרונה תקיעה אחת מוציאה ידי שניהן (יכולים שניהם לצאת בתקיעה זו א"ד כיון דבעי' גם כוונת המשמיע והוא לא כיוון אלא לתקיעה אחת משניהם אין מוציאין ואפי' היתה כוונתו על שניהם כיון דכוונתו סותרת זו את זו אין כוונתו כוונה ושניהם אין. יוצאין בו. קרבן עדה) ולכאורה הך דירושלמי דומה להך דנזיר (דף ס' ע"ב) דאמרי' דכיון דזה לגדל וזה להעביר א"א שתעלה תגלחת אחת לשתיהן כיון דעניינם חלוק זה לסילוק שער וזה לגדל וא"כ גם כאן דעניינם חלוק זה להתחלת התקיעה וזה לפשוטה אחרינה דהוא סילוק התקיעה וגמרה ג"כ אין ראוי שתעלה תקיעה אחת לשתיהן ואולם זה רק לסברא דהתקיעה היא המצוה בתקיעת שופר משא"כ אם השמיעה היא כל המצוה א"כ כיון דכל אחד שומע בפ"ע הוי לי' ב' מעשים וכמובן

והנה מאי דדייקנא מגמ' נזיר הנ"ל דהיכא דאין העניינים חלוקים מועלת מעשה אחת לב' עניינים נזכרתי דיש פלוגתא באמת בזה בירושלמי נזיר פרק ב' ה"י הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר מאה יום כי' ובירושלמי שם השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן (כלומר שלא הביא עדיין קרבנותיו עד שנולד הבן) מגלח תגלחת אחת לשניהן (מגלח תגלחת אחת ומביא קרבנותיו ועולה לי לשתיהן) הפריש קרבנותיו ולא, הספיק לגלח עד שנולד הבן (הפריש קרבנותיו לנזירות עצמו ולא הספיק לגלח ולהביאן עד שנולד הבן) תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שתיהן ר' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח (דס"ל לר' יוחנן דכיון דהפריש כבר קרבנותיו לנזירות עצמו הו"ל נזירות עצמו נזירות אחריתא ואין לה חיבור עם נזירות הב וצריך לגלח ולהביא קרבנותיו לנזירות עצמו וחוזר ומגלח ומביא קרבנות כשישלים נזירות בנו) מתניתא פליגא על ר' יוחנן שאלו את רשב"י הרי שהי' נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותי ולצרעתי אמר להן אילו זה מגלח להעברת שער כו' (כמובא בבבלי נזיר הנ"ל) הרי שהי' נזיר ומצורע (כלומר טעמא דנזיר ומצורע הוא דאין תגלחת אחת עולה לשתיהן) אבל אם הי' נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה חלוקים הן על ר' שמעין בן יוחי (אמר לך ר' יוחנן דחלוקים עליו חבריו על רשב"י וסבירא להו דאפי' נזיר ונזיר אין תגלחת אחת עולה לשתיהן אלא מגלח וחוזר ומגלח) עכ"ל הירושלמי ויש לדון בזה טובא בירושלמי הנ"ל ובאתי רק להעיר