בית האוצר חלק ב עט

ענין מחלקותם בכתובות (דף י"ז ע"א) כיצד מרקדין לפני הכלה בש"א כלה כמות שהיא ובה"א כלה נאה וחסודה דנודע דההנהגה העליונה מדת מלכותו ית' נקראת כלה וע' שבת (דף קי"ט ע"א) בואו ונצא לקראת שבת המלכה כו' בואי כלה כו' דשבת יום הז' בחי' מלכות ישמחו במלכותך שומרי שבת וזהו שנקראת מלכה וכן כלה כי כלה כינוי ספי' המלכות והיא מדת הנהגתו ית' כנודע בחכמת האמת וע"כ ב"ש כפי מדתם הדין הנה הם אומרים כל מאי דעבד קוב"ה לטב עביד ואם גם חלילה מדת הדין נטוי גם זה. לטובה וזהו כלה כמות שהיא ר"ל כמו שהיא ההנהגה טובה היא בכל האופנים שהיא ודו"ק וב"ה כפי מדתם החסד הנה מבוקשם חסד בפועל דייקא ולכן בה"א כלה נאה וחסודה מל' חסד כפי מדתם וזהו נאה כי הטוב הגנוז בהעונש אינו ניכר לבריות ולא שייך בי' ל' נאה ורק בחסד וטוב גלוי יפול ל' נאה וזהו שבה"ת כלה נאה וחסודה היינו חסד וטוב גלוי ונאה לעיני כל ודו"ק היטיב]

והטעמנו בזה טעם לשבח בס"ד ל' המשנה מנחות (דף כ"ו ע"א) נטמאו שירי' (של מנחה) נשרפו שירי' אבדו שירי' כמדת ר' אליעזר (דס"ל דם אעפ"י שאין בשר וה"ה במנחה קומץ אעפ"י שאין שירים) כשירה כמדת ר' יהושע (דאם אין בשר אין דם וה"ה אם אין שירים אין קומץ) פסולה והנה צריך טעם ל' "כמדת" הנאמר במשנה והול"ל בפשיטות ר"א אומר כשירה ר"י אומר פסולה [וע' פסחים (דף ע"ז ע"ב) שם דר"א ור' יהושע פליגי בהדיא בזה בברייתא גם במנחות דרא"א קומץ אעפ"י שאין שירים ורי"א אם אין שירים אין קומץ ע"ש וא"כ ה"ל למשנה דמנחות הנ"ל נמי למימר הכי רא"א כשירה רי"א פסולה ומה זה ל' כמדת]

ואולם לדרכנו בזה הנה מובן הדבר לנכון בס"ד וזה דכבר כתבנו דמה דב"ש לית להו ב' אכילות למעלה וב"ה אית להו דבר זה הוא כפי מדותיהם דב"ש מדתם הדין וב"ה מדתם החסד וכנ"ל והנה ממאי דר"א אזיל תמיד בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה [וכמו שהבאנו כבר בזה ג' דוכתי הך דפסחים (דף ע"ז) ודערכין (דף כ"ג) ודתוס' סוטה (ד' ג') ותלתא זימני הוי חזקה ובמ"א הרבינו בזה עוד מכמה דוכתי בארוכה] יש לנו להבין מזה ג"כ דגם ר"א ור"י עניינם כן דר"א מדתו הדין ור"י מדתו החסד ולכן ר"א ג"כ לית לי' ב' אכילות למעלה בהך דפסחים ור"י פליג עלי' וכנ"ל והוא כנ"ל דר"א דמדתו הדין עדיף לי' אור חוזר כליל דעולה הקטרה על המזבח הופעה ממטה למעלה ור"י פליג עלי' בזה וזה ג"כ ענין מחלקותם בתענית (דף ט' ע"ב) דר"א ס"ל דעננים מלמטן והוא אור חוזר ממטה למעלה ור' יהושע ס"ל דעננים מלמעלן והוא אור ישר ממעלה למטה וכמו שכבר הזכרנו מזה בחלק אות האל"ף ערך אונס כלל כ"ז עש"ה וכתבנו שם ג"כ דב"ש דמדתם הדין לכן אלים להו ענין המחשבה וכחה טפי מב"ה וזהו ששנינו בב"מ (דף מ"ג ע"ב) החושב לשלוח יד בפקדון בש"א חייב ובה"א אינו חייב עד שישלח בו יד כו' והענין עפ"י דברי הב"ר בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין שנא' בראשית ברא אלקים וגו' ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדה"ד חזר ושיתף מדת הרחמים שנא' ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים והיינו דבעשי' שיתף שם הוי' שם החסד והרחמים משא"כ בראשית ברא אלקים קאי על המחשבה ולכן הוזכר אלקים שם הדין לבד וע"כ ב"ש דמדתם הדין והדין הנה שורשו במחשבת הבריאה וכדברי המדרש הנ"ל דבמחשבה עלה לברוא את העולם במדה"ד ולכן אלים להו לב"ש כח המחשבה ומחייבים בשליחות יד גם על המחשבה וב"ה דמדתם החסד שעניינו רק במעשה הבריאה דבמעשה הבריאה הוא שהי' השתתפות מדת החסד כנ"ל לכן לא אלים להו מחשבה כמו ב"ש ובעי מעשה דווקא ולכן אין מחייבין עד שישלח בו יד במעשה ממש עש"ה בחלק אות האל"ף מה שהארכנו שם עוד בזה והנה לענייננו כי ר"א ור"י ג"כ אלה מדותיהם ר"א הדין ור' יהושע החסד וכנ"ל הנה תראה כי כמחלוקת ב"ש וב"ה הנ"ל בהך דהחושב לשלוח יד בפקדון דב"ש מחייבין ובה"א עד שישלח בו יד הנה מצינו דוגמת זה ממש פליגתא לר"א ור' יהושע במשניות פרה פרק ט' משנה ד' החושב על מי חטאת לשתות ר' אליעזר אומר פסול (ע"י המחשבה לבד) ר' יהושע אומר כשיטה (כשיטה הכלי לשתות ויעשה מעשה אז הוא שפוסל) ודו"ק כי זה חידוש בס"ד וע"ע ראש השנה (דף יו"ד ע"ב) דס"ל לר' אליעזר שם דבתשרי נברא העולם ור' יהושע ס"ל שם (דף י"א ע"א) דבניסן נברא העולם והנה התוס' בר"ה שם (דף כ"ז ע"א) ד"ה כמאן כתבו וז"ל ומה שייסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע אור"ת דאלו ואלו דברי אלקים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן דכוותה אשכחן בפרק עושין פסין גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד עכ"ל התוס' והנה נמצא מכוון מאוד לפי"ז הא דר"א ס"ל דבתשרי נברא העולם ור' יהושע ס"ל דבניסן נברא העולם וזה דר"א כפי מדתו הדין משורש המחשבה וכנ"ל לכן ס"ל דבתשרי נברא העולם שאז הית' הבריאה במחשבה ור' יהושע כפי מדתו החסד משורש המעשה לכן ס"ל דבניסן נברא כו' שאז הית' הבריאה במעשה והדברים מכוונים מאוד בס"ד ובכתבי אגדה שלנו הארכנו עוד ממקומות רבות בזה ואכ"מ]

והנה מסוגית הש"ס פסחים ותוס' שם הנ"ל הנה מובן מאליו דמאי דס"ל לר"א דם אעפ"י שאין בשר ור"י ס"ל אם אין בשר אין דם היינו לפי מחלקותם בהך סברא אם יש עדיפות לב' אכילות או לא דר"א דס"ל דאין עדיפות לב' אכילות כו' לכן קמפרש שפיר קרא דודם זבחיך ישפך והבשר תאכל לומר דאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם דלא קשיא ע"ז דא"כ ה"ל לקרא להשמיענו זה גם בעולה דאין הבשר יוצא מידי מעילה עד שיזרק כו' דהא עולה משלמים לא ילפא דאיכא למיפרך מה לשלמים שכן ב' אכילות דז"א דהא ר"א לא חשיב לי' חומרא דב' אכילות וכתוס' פסחים הנ"ל וכנ"ל ור' יהושע דס"ל דיש עדיפות גם לב' אכילות לכן לא הי' אפשר לו לדרוש קרא דודם זבחיך ישפך והבשר תאכל דכתיב בשלמים לומר שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק כו' דא"כ הו"ל לקרא למיכתב זה גם בעולה כי היכא דכתבי' בשלמים דהא עולה משלמים לא ילפא דמה לשלמים שכן ב' אכילות וע"כ ההכרח למידרשי' לומר דאם אין בשר אין דם ואי דאיכא קרא ע"ז גם בעולה ועשית עולותיך הבשר והדם הא תרוייהו מיצרך צריכי כיון דיש בכל אחד עדיפות ומעלה שאין בחבירו דמה לעולה שכן כליל ומה לשלמים שכן ב' אכילות, והנה הא דלית לי' לר"א עדיפות דב' אכילות ור' יהושע אית לי' זהו כפי מדותיהם דר"א מדתו הדין ור"י מדתו החסד וכנ"ל נמצא דר"א דמדתו הדין היא המחייבתו לסבור דדם אעפ"י שאין בשר וממילא כנגדו במנחות דיש קומץ אעפ"י שאין שירים ור"י דמדתו החסד היא המחייבתו לסבור דאם אין בשר אין דם וה"ה במנחות ממילא דאם אין שירים אין קומץ וזהו כוונת מתק ל' המשנה מנחות הנ"ל נטמאו שירי' כו' כמדת ר"א כשירה כו' כמדת דייקא דמדותיהם הם המחייבות אותן כך לסבור לר"א כשירה ולר"י פסולה וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד

וע"ע מכות (דף י"ז ע"ב) למאי חומרא דעולה מחטאת ואשם שכן כליל אדרבה חטאת ואשם חמירי שכן מכפרי וכלהו חמירי מעולה דאית בהו שתי אכילות כו' וע"ע מנחות (דף ס' ע"א) דמייתי ברייתא אילו נאמר והבאת אשר יעשה מאלה לד' והקריבה אל הכהן והגישה הייתי אומר אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד מנחה מניין ת"ל מנחה מנחת חוטא מניין ת"ל את המנחה כו' ובתוס' שם ד"ה מנחת חוטא מניין וז"ל אשאר מנחות לא מהדר דהא כתי' במנחת מרחשת אשר יעשה מאלה משמע כל המנחות הכתובות שם מנחת סולת מנחת מחבת חלות ורקיקין מנחת העומר ומנחת סוטה כו' אבל מנחת כהנים ומנחת כהן משיח לא מפרש כו' מנא לי' ואי בבניין אב איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן נקמצות ויש מהן למזבח ולכהנים תאמר במנחת כהנים ומנחת כהן משיח דכולה כליל ואין בה לכהנים ושמא לא חשיב לה פירכא כו' עכ"ל וזהו ג"כ כסברת ר"א דפסחים הנ"ל דכתבו התוס' שם