בית האוצר חלק ב עח

כלל א) ב' היכרים אי עדיפי מחד היכר. ע' סוכה (דף נ"ה ע"א) תרי היכירא עבדינן דחזי האי חזי וחזי בהאי חזי וכזה עוד זבחים (דף כ"א ע"ב) בי תרי היכירי הוי עבדי דשמע מהאי אתי ושמע מהאי אתי ומבואר דב' היכרים עדיפי מחד וע' סוטה (דף ל"ב ע"ב) א"ר יוחנן מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני עצמו שלא יבינו שהיא חטאת ומתבייש) ולא והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כהן הוא דידע והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מיכסיא באלי' (מיכסיא הנקבות של נקבה באלי' ואין ניכר) תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו דקא מיכסיף נפשי' דאיבעי לי' לאתויי כבשה וקמייתי שעירה חטאת דע"ז דלא סגיא דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דניכפר לי' ובתוד"ה ליכסיף וליזיל כי היכי דליכפר לי' וז"ל וא"ת יחלוק כמו כן בקביעות מקום שחיטתה כי היכי דליהוי לי' כפרה גמורה י"ל כיון שחלק הכתוב בדבר אחד שיש היכר בדבר מה צריך יותר עכ"ל ואין סתיר' לזה מהך דסוכה וזבחים דשם לא שייך טעמא דחזי האי כו' ודחזי האי כו' שהרי הרואה החטאת נשחטת כי היכא דרואה מקום שחיטתה ה"נ רואה את החטאת עצמה וניכרת לו בנקבותה. וע"ע תוס' יומא (דף ל"א ע"ב) סד"ה כדאמר דכתבו ועוד סד"א כיון דכבר פירסו פעם אחת סדין של בוץ כדי שיכיר כו' סגי בהכי להכי איצטריך ר' כהנא לפרש דתרי היכירא הוו עבדי עכ"ל וגם משם אין קושיא כיון דשם ג"כ אין ההיכרים בב"א ע"ש. וע"ע ר"ה (דף כ"ז ע"א) אלא למה מאריך בשופר לידע שמצות היום בשופר וק' ג"כ דהא בלא"ה איכא היכר במה דשופר באמצע משא"כ בתענית ע"ש (דף כ"ו ע"ב) במשנה ובתוד"ה ושתי חצוצרות באמצע [וע"ש בחידושי הר"ן דמה דשופר באמצע וב' חצוצרות מן הצדדין זה מורה היות השופר עיקר דכך דרכו של גדול להיות באמצע כמבואר ביומא (דף ל"ז ע"א) ג' שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע גדול בימינו וקטן בשמאלו כו'] וצ"ל ג"כ דנהי דיש היכר ממה דשופר באמצע מ"מ עבדינן עוד היכר בהארכת קול השופר עבור העומדים מרחוק ואין רואים את השופר והחצוצרות רק שומעים קול התקיעה לבד דידעו שמצות היום בשופר משמעם השופר מאריך וכמובן [ובזכרוני מס' טורי אבן דכ' שם דגם חילוק דכפוף ופשוט שבין שופר של ר"ה לשל תענית הוא ג"כ מטעם היכר וזה צ"ע דהיכר זה דכפוף ופשוט הא ניכר רק לרואה וא"כ הרואה הא יש בלא"ה היכר לפניו ממה דבר"ה השופר באמצע ובתענית החצוצרות באמצע ותרי היכרי הא לא עדיפי מחד היכר וכתוס' סוטה הנ"ל וזולת היכא דשייך טעמא דחזי האי כו' ודחזי האי כו' וכש"ס סוכה וזבחים הנ"ל משא"כ כאן דב' ההיכרים הם ביחד לאדם אחד א"כ למה ב' היכרים וצ"ע ואין הס' ט"א כעת לפני לעיין בו]

וע"ע שבת (דף ט"ז ע"א) פשוטיהן (דכלי זכוכית) מיהא ליטמא דהא פשוטי כלי מתכות דאורייתא נינהו עבדו בהו רבנן היכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה וקדשים ובתוד"ה עבדו רבנן היכירא כו'. במאי דאין חוזרין לטומאה ישינה לא הוי היכירא דהא כלי מתכות נמי אין חוזרין לטומאה ישינה אלא מדרבנן וליכא היכירא דאורייתא עכ"ל. ומשמע ג"כ דתרי היכירי לא עדיפי מחד דאל"כ מאי קושי' דיש כבר היכר ממאי דאין חוזרין לטומאה ישינה דילמא תרי היכירי עבדינן וע"כ דתרי היכירי לא עדיפי כו' ואין לעשות לדבר אחד ב' היכרים ובאתי רק להעיר

כלל ב) ב' אכילות וכליל הי מינייהו עדיף. דבר זה הוא פלוגתא דב"ש וב"ה בחגיגה (דף ו' ע"א) ת"ר בש"א הראיי' שתי כסף והחגיגה מעה כסף שהראיי' עולה כולה לגבוה משא"כ בחגיגה כו' ובה"א הראיי' מעה כסף והחגיגה שתי כסף כו' וב"ה מ"ט לא אמרי כב"ש דקא אמרת ראיי' עדיפא דעולה כולה לגבוה אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה שתי אכילות (מזבח ואדם) ונ' דגם לב"ה אין הכוונה דב' אכילות עדיפי בהחלט מכליל דברוב מקומות מחשבינן כליל למעלה ע' זבחים (דף ה' ע"א) מה לעולה שכן כליל ושם (י"א ע"א) מה עולה שהיא כליל נכנס דמה לפנים כשירה אשם שאינו כליל לכ"ש ושם (דף י"ב ע"ב) ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עילה שהיא כליל לא כ"ש כו' ושם (דף מ"ח ע"ב) מה לעולה שכן כליל וכזה עוד במקומות רבות ורק כוונת ב"ה דגם ב' אכילות יש בו ג"כ ענין שבח ומעלה וע"כ אין לדון היות הראיי' עדיפא מפאת מעלת כליל דיש לעומת זה גם לחגיגה מעלה מפאת ב' אכילות וב"ש ס"ל דכליל עדיף בהחלט מב' אכילות ולכן שפיר דנו מפאת מעלת כליל דראיי' היותה עדיפא מחגיגה וז"פ

וע"ע פסחים (דף ע"ז ע"א) דמייתי ברייתא דתניא ועשית עולתיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ר' אליעזר אומר דם אעפ"י שאין בשר שנא' ודם זבחיך ישפך כו' ור"י נמי הא כתיב ודם זבחיך ישפך אמר לך הא כתיב גבי' והבשר תאכל והני תרי קראי (לר' יהושע) ל"ל חד בעולה וחד בשלמים וצריכא דאי כ' רחמנא בעולה ה"א עולה היא דחמירא שכן כליל אבל שלמים דלא חמירי אימא לא ואי כ' רחמנא שלמים ה"א אדרבה דאית בהו שתי אכילות אבל עולה דלית בה שתי אכילות אימא לא קמ"ל ור"א נמי הכתיב והבשר תאכל אמר לך ההוא מיבעי לי' שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרוק הדם ובתוד"ה שאין הבשר ניתר באכילה עד שיזרק הדם. תימא אימא דווקא שלמים דאית בי' תרי אכילות אבל עולה מנלן דאימא כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כו' לית בה נמי מעילה קודם זריקה כו' וי"ל דר"א לא חשיב הך חומרא עכ"ל. ונ' פשוט דר"א ור"י בזה לטעמייהו אזלי דר"א שמותי מתלמידי ב"ש ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ושיטתו תמיד שיטת ב"ש [וע' תוס' ביצה (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ואומר בשם הירושלמי דפרכינן מדר"א אדב"ש כמו מדב"ש אדב"ש ע"ש] ולכן ס"ל גם בזה כב"ש דלא חשבינן ב' אכילות למעלה כלל על כליל רק כליל עדיף בהחלט מב' אכילות ולכן שפיר לא חשיב לי' הך חומרא דב' אכילות ור' יהושע דהוא מתלמידי ב"ה לכן ס"ל כב"ה דגם ב' אכילות היי מעלה ולכן שפיר מצריך ב' קראי בעולה ושלמים דלא ילפי' חד מחברי' מפאת היות לכ"א מעלה לזה מפאת כליל ולזה מפאת היות ב' אכילות וכמובן [וע' עירוכין (דף כ"ג ע"א) דפלוגתא דר"א ור' יהושע שם ג"כ דר"א אזיל בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה ע"ש דאמר הן הן דברי ב"ש והן הן דברי ב"ה וכזה עוד בתוס' סוטה (דף ג' ע"א) ד"ה ר' ישמעאל בשם הירושלמי וכזה מצינו עוד במקומות רבות במחלוקות ר"א ור"י דר"א אזיל בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה וכמ"ש במ"א בארוכה בזה]

ובכתבי אגדה שלנו כתבנו דמחלוקת דב"ש וב"ה הנ"ל דב"ש ס"ל דכליל עדיף וב"ה ס"ל דיש עדיפות גם לב' אכילות הוא לפי מדותיהם הנודעות בספרי חכמי האמת דב"ש מדתם הדין ולכן הם מחמירין תמיד וב"ה מדתם החסד ולכן הם מקילין תמיד והנה נודע כי הופעה ממטה למעלה אור חוזר מיין נוקבין עניינו דין ולהיפוך הופעה והשפעה ממעלה למטה אור ישר מיין דוכרין עניינו חסד ולכן ב"ש דמדתם הדין עדיף להו כליל דהיא הקטרה והקרבה שהאדם מקריב לגבוה היא העולה ממטה למעלה וכמובן וב"ה כפי מדתם החסד לכן חשיב להו גם ב' אכילות למעלה כי אכילת האדם מן הקרבן דמשלחן גבוה קזכי והוא מה שהגבוה ית' מזכה בו את האדם ומשפיע לו משלחנו הנה היא הופעה והשפעה ממעלה למטה דעניינה חסד וכנ"ל [ועוד יש טעם כי עולה דכולה כליל לגבוה הנה היא ממשכת השפעה ברוחניות לבד ומשא"כ שלמים דבם ב' אכילות אכילת גבוה ואכילת הדיוט הנה היא ממשכת השפעה גם בגשמיות וענייני הגוף וכמובן וע"כ ב"ש דמדתם הדין לא איכפת להו כ"כ בהשפעה גשמיית ועדיף להו כולה כליל השפעה רוחניית והמשכת קדושה עליונה לנפש ישראלי לעבודתו ית' ומשא"כ ב"ה דמדתם החסד מדתם נותנת מבוקש המשכת כל טוב לבית ישראל גם בגשמיות וענייני עוה"ז וחביב להו מש"ה ב' אכילות דשלמים גם על כליל דעולה ודו"ק. ומעין זה ג"כ