בית האוצר חלק ב קצ

ואולם לעניין איסורי הנאה דאין להם דמים בלא"ה ק' ג"כ דהא גם בעינייהו חזיין מפאת הביטול דהא יכול למוכרם לשיבטלם הלוקח ויהנה מהם אחר הביטול ויכול ליקח דמים עבור זה דאף דבעיניוהו אסורים בהנאה מ"מ כיון דהביטול מותר רשאי ג"כ למוכרם לביטול כמבואר בש"ע יורה. דעה סימן שכ"א סעי' ח' בהג"ה דמותר למכור פטר חמור לפדי' בשה בפחות משויו וליקח דמים מן הלוקח עבור זה דכיון דיכול לפדותו בשה בפחות משויו רשאי ג"כ למוכרו לזה ואולם כזה ק' ג"כ מהיתיר האפר בנשרפין דאפרן מותר ומהיתיר דשלכה"נ וע' תוס' פסחים (דף כ"ט ע"ב) ותוס' קידושין (דף נ"ז ע"ב) ובריטב"א שם עש"ה ובתוס' שם (דף נ"ב ע"ב) אהך דהמקדש בחלקו והדברים עתיקים והארכתי במ"א מאוד ופה באתי רק להעיר

והנה מה שרציתי לומר למעלה בהא דמותר לבטל חלת ח"ל לכתחלה דהטעם דלא אסרו כלל בתערובת רוב והוא היתיר עצמיי לא בתורת ביטול ולכן אין בו משום ביטול איסור דהא אינו מבטל איסור רק מתיר איסור וכנ"ל הנה כזה יש לדון ג"כ לעניין חמץ שעבר עליו הפסח ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ט"ו דכ' דחמץ שעבר עליו הפסח מותר לבטלו לכתחלה ע"ש ולהנ"ל הנה יש סברא בפשיטות בזה אחרי דחמץ שעבר עליו הפסח לא אסרוהו ג"כ כלל בתערובת ואינו עניין ביטול רק כי קניס בעיני' אבל ע"י תערובת לא כמבואר בפסחים (דף ל' ע"א) וע' מקור חיים סי' תמ"ז בביאורים סק"ה עש"ה וא"כ הא ה"ל ג"כ רק מתיר איסור אבל לא מבטל ושפיר שרי ולכאורה יש לדון גם בחמץ בתוך הפסח כזה לפי מה שנסתפקו האחרונים דמקיימין ע"י ביטול ברוב מצות תשביתו לרבנן דהשבתה בכל דבר וע"כ גם בביטול דנהפך איסור להיות היתיר ואזל לי' האיסור ה"ל השבתה וא"כ כיון דנתקיים בהחמץ מצות תשביתו הא ה"ל נעשה מצותו וניתר תו בעצם מפאת נעשה מצותו א נימא דנעשה מצותו מתיר גם באכילה כה"ג ובמ"א דנתי בזה בארוכה] וע"כ כיון דאחר הביטול תו ניתר גם בעצמותו שלא מפאת הביטול ורק בעצם הוא מותר מפאת נעשה מצותו ולכן שפיר שרי ג"כ לבטל לכתחלה כיון דלא יושאר איסור מבוטל לחוד רק איסור ניתר בעצמותו ולהתיר איסור הא שרי וכנ"ל ודו"ק היטיב ואולם הא בורכא דסוף סוף הא מבטל איסור כיון דבא ההיתיר רק אחר הביטול ועל ידו וא"כ עכ"פ הרי צריך לבא אל הביטול תחלה והרי הוא מבטל איסור [ולדיעות דאיסור ביטול איסור הוא רק דרבנן י"ל בלא"ה דאין בחמץ משום איסור ביטול איסור דממ"נ מה"ת הא מותר לבטל איסור ומדרבנן הא חמץ במשהו ואין מבטל כלל ואולם עדיין יש לדון לדיעות דביבש ביבש גם חמץ בטל וגם זה נוגע לעניין ממ"נ בדרבנן דהארכתי כבר בלקח טוב כלל (י"ג) מכ"ד דאין לדון ממ"נ כזה להתיר עש"ה] ואולם בחמץ דרבנן כגון נוקשה יש לדון לכאורה עדיין דאין בו משום ביטול איסור וכטעמינו הקדום וזה דכיון דניתר בעצמותו אחר הביטול מפאת נעשה מצותו א"כ הא ה"ל מיקלא קלי איסורא דמותר לבטל לכתחלה איסור דרבנן היכא דמקלא קלי איסורא כמבואר בראשונים ובזה לא איכפת לן תו במה שבא רק ע"י הביטול וא"כ עכ"פ הרי הוא מבטל איסור דמה בכך דהוא מבטל הרי שרי באמת לבטל היכא דהאיסור מקלא קלי לבסוף כהך דעצים שנשרו מן הדקל דש"ס ביצה (דף ד' ע"ב) ואף דכאן ליכא כליון העצם רק כליון האיסור מ"מ מה בכך הא אין לנו נפקותא בעצם הדבר רק באיסורו, וכיון דהאיסור נכלה וניתר בעצמותו מפאת נעשה מצותו שפיר הוי ליה מיקלא קלי איסורא ושרי שפיר גם הביטול לכתחלה הואיל וסוף האיסור לכלות בעצמותו ודו"ק היטיב ואולם יש לפקפק בזה אי יש להחשיב מפאת ביטול ברוב נעשה מצותו דאפי' מקיימין בביטול מצות תשביתו מ"מ זה רק כ"ז שהוא מעורב הוא מושבת ג"כ אבל מ"מ הא אין המצוה עשוי' ונגמרת עדיין לשיותר מפאת נעשה מצותו דהא אם יחזור ויוכר מתוך התערובת הא חוזר לאיסורו וצריך להשביתו שנית וע"כ אין כאן נעשה מצותו כיון דלא נגמרה המצוה עדיין [וכבר כתבתי כזה בחלק אות האל"ף כלל (ר"ב) ע"ש בארוכה] והרי ל' הגמ' בזה אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ול' נעשה מצינו בל' בני אדם דמשמעו גמר ע' נדרים (דף נ"א ע"א) הנודר מן היורד לקדירה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדירה קודם שירד לאילפס (כך הי' דרכן במעשה אילפס שהיו מרתיחין אותו תחלה בקדירה רתיחה קלה) כו' מן הנעשה בקדירה מותר בנעשה באילפס כו' ובר"ן מן הנעשה בקדירה מותר בנעשה באילפס משום דנעשה גמר עשיי' משמע ומש"ה מותר בנעשה באילפס אע"ג שכבר ירד לקדירה משום דמ"מ גמר עשייתו לא הי' בקדירה עכ"ל וא"כ אי גם בל' חכמים הוא כן יש להחשיב נעשה מצותו רק אם נגמרה עשיית המצוה ולא כן בביטול ברוב דאם יחזור ויוכר מתוך התערובת עדיין מצותו עליו ולכן אין כאן נעשה מצותו עדיין כלל להתיר ובאתי רק להעיר

והנה סברת הראשונים הנ"ל דמותר לבטל איסור דרבנן לכתחלה במיקלא קלי איסורא ויש מראשונים דס"ל דאפי' בלא מיקלא כו' נמי שרי לבטל איסור דרבנן ומביאים ראי' מסוגית הש"ס ביצה (דף ד' ע"ב) הנ"ל א"ר מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן כו' והא קא מבטל איסורא לכתחלה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ בדאוריתא אבל בדרבנן מבטלין ולר' אשי דאמר כל דשלי"מ אפי' בדרבנן לא בטל מאי איכא למימר ה"מ היכא דאיתי' לאיסורא בעיני' הכא מקלא קלי איסורא עכ"ל הגמ' והרי דרק בשינויא אקושי' מהך דדשיל"מ הוא דמחלק בין איתי' כו' למיקלא קלי כו' ומשא"כ אהך דאין מבטלין קא משני בפשיטות דבדרבנן מבטלין ולא ידע עדיין כלל מסברא דמקלא קלי וא"כ הא הכוונה בפשיטות דכל איסור דרבנן מבטלין ואפי' בלא מיקלא כו' והרי אין לנו שום ראי' דחזר בו הש"ס מסברא זאת וא"כ ראוי להיות דכל איסור דרבנן ישתרי לבטל ואפי' בלא מיקלא כו' ולכאורה הדין עם הראשונים הנ"ל דסוגית הגמ' הא בפשיטות משמע כדבריהם מדמשני הש"ס דבדרבנן מבטלין ולא נחית עדיין כלל להך דמקלא קלי כו' וקשיא טובא מזה לכאורה אדיעה השני' דראשונים הנ"ל דגם איסור דרבנן אסור לבטל כל היכא דלא מיקלא כו' ועמ"ש בזה בקרבן נתנאל על הרא"ש ביצה שם פ"ק סי' ב' ס"ק י"ט ולענ"ד י"ל בזה ג"כ כעניין דרכנו הקדום כאן וזה דהא דפריך הש"ס מדתנן אין מבטלין כו' אין ל' כזה במשנה בשום מקום באמת ואך כוונת הש"ס על המשנה תרומות סוף פרק ה' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור ומבואר דאסור לבטל לכתחלה מדקנסינן לי' במזיד על שעבר וביטל וכן כתב הר"ש שם וזה לשונו הא דאמרי' בריש ביצה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה אין לשון זה שנוי בשום מקום אלא ממתני' דהכא דייק לה עד כאן לשונו וא"כ כיון דכוונת קושית הגמ' רק על המשנה הנ"ל אלא דהביאה הגמ' את המשנה בשינוי לשון בקוצר כדמצינו כזה בכ"ד אבל הכוונה רק על המשנה הנ"ל וא"כ כיון דמשנה הנ"ל איירי בתרומה וא"כ בתרומה הא הוא תמיד מיקלא קלי איסורא דאחרי שנתבטלה ושרי גם לזר לאכול מפאת הביטול עכ"פ א"כ תו כיון דמותר גם לזר לאכול את התרומה הנה קדושת התרומה היא מתחללת ע"י היתיר זה דוגמת הך דכריתות (דף ז' ע"א)