בית האוצר חלק ב קפה

הזבל ורק דאם יש בו דמים היינו דנפיש ושוה כל כך שיהי' אדם טורח לשלם בעדו מה ולקחתו מתוך שאר הזבל אז אפי' ישלם רק פחות מפרוטה ג"כ צריך לתת או הוא כו' ואולם ל' ולית דמי כו' כולל גם אם הוא שוה פחות מפרוטה דכל פמש"פ לא נקרא ממון ואולי הטעם כאן דכל כה"ג בזבל פמש"פ שנתערב בזבל ישראל בסתמא לא קפיד עלי' השבט הואיל והוא פמש"פ וכבר נתערב ואחולי מחלי לי' גבי' ולכן א"צ לשלם [וע' דוגמא חולין (דף קל"ד ע"ב) דחלב שע"ג קיבה כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים] ועי' ב"ק (דף מ"ח ע"א) דסתם גללים אפקורי מפקיר להו וכזה בב"מ (דף כ"ז ע"א) ושם (דף ס"ח ע"ב) ועוד שם (דף ק"ב ע"א) לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתא מעלמא קמו בה וברש"י ותורי דאתא מעלמא וסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים וקניא לי' חצירו כו' ובגוף דברי המהר"ם ב"ב הנ"ל יש לי לדון הרבה עש"ה בגוף הסוגי' במעילה (דף י"ב ע"ב) וע' ע"ז (ד' ל"ה ע"א) ויש לדון מכמה דוכתי ואכ"מ ובאתי בכ"ז רק להעיר

טז) עיין ירושלמי תרומות פי"א ה"ה על המשנה ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה ובירושלמי שם לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפי' אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה (אמתני' פריך כהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה ולא כן תני שאפי' יש להישראל שותפות אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה דכהן כי יקנה כתי' משמע דכולו של כהן הוא בדווקא ואמאי בכהן ששם כו' מאכילה בתרומה הא מיהת יש להישראל חלק בשבחה ולא יהא אלא כשותפות אחד ממאה שבה. פני משה) תני בר קפרא אחד זו ואחד זו לא תאכל בתרומה (כן אשכחן בבריתא דבר קפרא דפליג אמתני' ואמר דאחד זו ואחד זו היינו בין ישראל ששם פרה מכהן ובין כהן ששם פרה מישראל לא תאכל בתרומה. פני משה) עכ"ל הירושלמי ויל"ע ג"כ בהך דולישראל בו שותפות אפי' אחד ממאה מדוע לא נימא ביטול ולכאורה הטעם בפשיטות ג"כ מפאת דממונא לא בטל [ולדברינו באות הקדום אפי' הייתי אומר ביטול בממון מ"מ בשותפות וודאי דלא שייך ביטול] וע"כ כיון דעניין הממון לא בטל לכן גם האיסור הכרוך עמו דמה שאסור בתרומה הוא מפאת עניין הממון הואיל והוא קניין הישראל דהוא זר ואין אוכל בתרומה וע"כ גם האיסור אין בטל וגם י"ל דאיירי בכהן שלקח הוא וישראל עבד בשותפות מזר או שקנו עכו"ם לעבד בשותפות היינו הכהן לצ"ט חלקים והישראל לאחד ממאה וע"כ כיון דמעיקרא כולו לא הי' אוכל בתרומה והיתיר צ"ט חלקי כהן בתערובת הוא שבא לעולם לכן לא שייך ביטול בזה וכסברת הראשונים בהך דיבמה שרקקה דם ואולם גם בש"ס דידן ביבמות (דף ס"ז ע"א) מבואר דכהן שמת והניח יורשים מאכילים ובהם אחד שאינו מאכיל אזי העבדים אסורים בתרומה מפאת חלק האינו מאכיל ואע"ג דמעיקרא בהיותם של כהן הי' כולם אוכל והאיסור הוא שנולד בתערובת דבכה"ג עוד קיל טפי דאפי' דשיל"מ בטל ועכ"ז אינם אוכלים וי"ל הטעם עוד בהא דלא אמרי' ביטול בכאן מפאת דחלק הזר שבעבד הוא חלק חיות וחשיב ולא בטיל ואולם הא דבע"ח לא בטילי הוא רק דרבנן ואילו הך דירושלמי משמע דד"ת קאמר ויש לדון ג"כ להיפוך בדברי הירושלמי הנ"ל דמדאמר מניין כו' ת"ל וכהן כי יקנה והיינו דוכהן כי יקנה משמע דכולו של כהן וכפי' הפני משה וא"כ משמע דלולי קרא הי' ראוי מסברא שיאכל וע"כ הכוונה מטעם ביטול ואמאי הא ממונא לא בטל וא"כ גם האיסור הכרוך עמו ראוי שלא יתבטל ואולם י"ל דאין כוונת הירושלמי להביא לימוד אהך דאחד ממאה דווקא רק הכוונה להביא לימוד דבעי' כולו של כהן לא שיהא מקצתו של כהן ומקצתו של זר וע"כ ממילא גם ברובו של כהן ומיעוטו של זר ג"כ אסור ממילא מסברא כיון דממונא לא בטל כו' או מדרבנן מיהת מפאת דחלק חיות חשיב כו' וכנ"ל דכיון דליכא ביטול תו הא אינו כולו של כהן ואין לו לאכול וכוונת הירושלמי דמהך קרא דבעי' כולו של כהן לא מקצתו של כהן ומקצתו של זר ממילא הדין דגם בשותפות אחד ממאה לזר ג"כ אינו אוכל מטעמים הנ"ל ואולם לפי"ז ג"כ אכתי קשיא דאי לאו לרובו של כהן ומיעוטו של זר [דה"א שיאכל מטעם ביטול] רק לחציו של כהן כו' כ"ש דקרא ל"ל פשיטא דאסור באכילה מפאת חצי הזרות ואולם י"ל דהי' ה"א דכיון דחציו אוכל התרומה מתחללת ע"י אכילת חצי ההיתיר ותו גם חצי הזרות מותר בו וכן י"ל עוד כמה טעמים בזה ע' ציונים לתורה כלל (ל"ב) כי דננו שם כבר בעניין זה בארוכה וכן י"ל דנ"מ לעניין חיוב חומש ומלקות דזרות דאחרי דמצינו דכל שאינו זר מעיקרא לא חשוב זר ופטור מחומש כו' והיינו דכיון דהי' פעם כהן ומותר בתרומה לכן יש לו שייכות עכ"פ במה לתרומה ואינו מוזר לגבה ולא חשוב זר וכך זה דמקצתו אוכל ה"א דיש לו שייכות מפאת המקצת ההוא עכ"פ לתרומה ולכן תו כולו לא חשוב זר ואף דעבד כהן שנשתחרר חשוב זר מעיקרא הואיל ועיקרו זר ע' לעיל כלל (י"א) מ"מ זה שיש בו היתיר אכילה בפועל במקצתו שפיר ה"א דמקצת ההיתיר בפועל עושה לו שייכות עכ"פ לעניין שלא יחשב זר וכמובן

[וגם י"ל דזה דומה ממש להך דאינו זר מעיקרא דטעמא דאינו זר מעיקרא הוא משום דהמעלה אינה מסתלקת לגמרי וכל שהיתה פעם כהנת אף שנתחללה מ"מ נשאר בה עדיין עניין כהונה במה דאין עניין המעלה מסתלק לגמרי ודבר זה יש לו דמיונות וקריין סגיאין ויבואר במקומו אי"ה בל"נ בארוכה וע"כ מפאת עניין הכהונה אשר בה עדיין במה לכן תו אינה זרה וא"כ ה"ז ממש כעניין הנ"ל דכל שיש בו כהונה אף שאין כולו כהן מ"מ אינו זר עוד ודו"ק] וע"כ שפיר צריך קרא ואף דבקרא לא הוזכר השם זרות רק דכל שאין כולו כהן אין מאכיל מ"מ שפיר ממילא נפיק דהה"א דלא יוחשב זר הוא רק מפאת שמקצתו אוכל וע"כ השתא דכתי' קרא דאין מאכיל רק כולו של כהן אבל לא קצתיות של כהן א"כ תו הא גם קצתו אינו אוכל רק הוא כולו אינו אוכל דגם חלק הכהן הא אין מאכיל בחלקו הואיל והוא רק קצפיות וקצתיות אין מאכיל ודו"ק היטיב וא"כ כיון דגם כולו אין אוכל א"כ הוא שפיר זר ממילא ושפיר ידענו מקרא דוכהן וגו' דחשוב זר להתחייב בחומש ומלקות ודו"ק היטיב [וכן י"ל נ"מ במאי דגילה קרא דקצתיות הכהן גופי' אין מאכיל לעניין עבדים שקנו עבדים ועוד כמה נפקותי בזה עש"ה בכל הכלל (ל"ב) הנ"ל בס' ציונים לתורה מה שהארכנו שם בעניין זה בתוס' גיטין (דף מ"ב ע"ב) עש"ה] ואולם גוף דרש הירושלמי הנ"ל דכהן כי יקנה משמע כולו של כהן לא נתברר לי כ"כ דא"ל הכוונה כהן ולא מקצת כהן כי היכא דאמרי' בעלמא שה ולא מקצת שה דבר ולא חצי דבר וכדומה דז"א דכהן הקונה הרי הוא כהן שלם רק שאין קונה את כל העבד ואולי הכוונה אסיפא דקרא כספו המיוחד לו וכהך דב"ק (דף צ' ע"א) ויש עוד לדון בזה בירושלמי הנ"ל וכבר דננו בו הרבה ג"כ בחידושינו במ"א ובאתי פה רק להעיר

יז) ראיתי מובא בשם ס' שו"ת חינוך בית יהודה סי' פ' שכ' בשם חכם אחד לפרש דברי הש"ך יו"ד סי' ק"ט שכ' חד בתרי בטל כלומר ברוב ואפי' ליכא רוב אלא בהנך תרי שהם קטנים מן האיסור כו' דר"ל דהב' חתיכות ביחד המה קטנים מן האיסור וליכא אלא רוב מניין דהם ב' חתיכות נגד א' ולא רוב בניין אפ"ה בטל ושדן בזה בס' הנ"ל והנה אין בידי הס' הנ"ל ובגוף הדבר הזה לכאורה יש לדון מהך דיבמות (דף י"ד ע"א) דמ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם הואיל וב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלי' בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מיחדדי טפי ע"ש דהא ביטול ילפי' מאחרי רבים וא"כ הדבר תלוי לכאורה בפלוגתא הנ"ל דב"ה הם רוב במניין וב"ש דמיחדדי טפי הוא כעניין רוב בניין ואולם הא דמיחדדי טפי אינו רוב בניין כנידון הך דשו"ת חינוך בית יהודה הנ"ל דבנידון ההוא תרתי רובי הם בכמות דחתיכת האיסור גדולה יותר בכמותה מב' הקטנים יחד וב' הקטנים מניינם בחתיכות יותר מן האחת והרי ב' העניינים בכמות