בית האוצר חלק ב קפד

עוד נ' בזה דבאמת הקדש הא אין לו להתבטל מה"ת מטעמא דממונא לא בטל ואך דאין לממון הקדש בזה דין ממון כמו בממון הדיוט וכדברי הש"ש שהבאנו וע"כ נלענ"ד דמ"מ באומר פרוטה בכיס זה הקדש שפיר לא שייך ביטול וזה דזה הא פשוט דאפי' הייתי אומר ביטול גם בממון דאם נתערב קב של ראובן בט' קבין של שמעון נעשה גם הקב דראובן של שמעון מטעם ביטול ואפי' אם הייתי אומר כן גם היכא דאין שמעון חפץ שיעשה שלו דמ"מ כיון דהרוב שלו תו גם הקב המתערב נעשה על כרחו שלו דדין הביטול פועל זה על כרחו וכמו שדננו בזה למעלה ועכ"ז גם אילו הייתי אומר כן מ"מ הרי פשוט דה"מ אם נתערב קב של ראובן בט' של שמעון ואין שמעון חפץ בהעשות הקב שלו דאז נעשה שלו על כרחו מכח הביטול דבטל ברוב שלו ונעשה כמו הרוב ומשא"כ אם ראובן ושמעון ישתתפו בתחלה מדעת בעניין זה שראובן יניח באוצר קב שלו ושמעון ט' קבין שלו להיותם שותפין באוצר זה וזה יהי' לו קב בהשותפות וזה ט' קבין אז וודאי הא לא נאמר ביטול שיובטל הקב של ראובן בהט' של שמעון להעשות גם הוא של שמעון וטעם החילוק מובן בפשיטות דלא שייך כאן ביטול כלל שיובטל של ראובן בשל שמעון דאין כאן שלו ושל שמעון כלל רק גם הט' קבין של שמעון הרי הם שלו לעניין השותפות דכל היו"ד קבין יחד הם של השותפות ומשועבדין להשותפות להיות בהם קב של ראובן וט' של שמעון וכי היכי דאדם יכול לתת את שלו לחבירו לגמרי כך יכול לתת את שלו לחבירו לעניין ההשתתפות וע"כ בכה"ג גם הט' קבין דשמעון נתונים לראובן לעניין ההשתתפות וכן הקב דראובן נתון גם לשמעון לעניין ההשתתפות והויין כל היו"ד קבין של זה ושל זה לעניין שיהא כאן באוצר זה השתתפות שניהם זה לחלק אחד מעשר וזה לט' חלקי עשר וע"כ הא אין כאן ביטול שלו בשל חבירו כלל דהא הכל שלו לעניין השותפות וכן הכל של חבירו ודו"ק היטיב מאוד [וע' ביצה (דף ל"ח ע"ב) שם אביי אמר גזירה, שמא תעשה עיסה בשותפות דמשמע ג"כ כן דבשותפות וודאי לא שייך ביטול ויש לדחות ע"ש ותבן ואולם הדבר פשוט בלא"ה מסברא ואין צורך לראי' בזה] וע"כ נ' דגם בהקדש והדיוט כה"ג באומר פרוטה בכיס זה הקדש כיון דיתבטל מיד והרי כל אמירתו לבטלה וע"כ דנין דהכוונה על כרחך שהוא נותן את כל הכיס שלו להקדש להשתתפות והיינו שהוא מקבל את ההקדש לשותף בכיס שלו לפרוטה וע"כ תו לא שייך ביטול כלל כיון דגם שאר הפרוטות שבכיס הם של ההקדש לעניין ההשתתפות וכנ"ל וע"כ כיון דדין הממון לא בטל ממילא הרי יש גם איסור וכנ"ל דנהי דממון הקדש בטל וכש"ש הנ"ל מ"מ ה"מ היכא דשייך ביטול וכגון בהתערבו ברוב ממון של הדיוט דשייך ביטול שיהי' הרוב של הדיוט מבטלו ומהפכו להעשות גם הוא של ההדיוט ומשא"כ היכא דלא שייך כלל ביטול וכגון בשותפות דלא שייך כלל ביטול של ההקדש בשל ההדיוט כיון דגם של ההדיוט הוא של ההקדש לעניין ההשתתפות וככל הנ"ל וע"כ כיון דליכא ביטול ודין הממון שפיר של גבוה לכן תו שפיר יש גם איסור ממילא דכל שהוא של גבוה הוא ג"כ אסור ממילא וע"כ שפיר בהך דאומר פרוטה בכיס כו' אין כאן קושי' כלל דנימא ביטול ודו"ק היטיב כי זה נ' נכון מאוד לכאורה ויש לי עוד לדון בזה טובא ובאתי כעת רק להעיר

ודע דבעניין הך דממונא לא בטל יש לספק ג"כ אי גם פמש"פ יש לו דין ממון בזה דלא בטל ולפי הך דביצה (דף ל"ח) שהארכנו בו כבר דממון שאין לו תובעין בטל שפיר י"ל דפמש"פ נמי חשוב ממון שאין לו תובעין כיון דאין ב"ד נזקקין לו וא"א לתובעו בב"ד ואולם לפי מה שדננו למעלה דממון שיש לו בעלים ידועים אף שאין בו תביעה בב"ד חשוב יש לו תובעין א"כ פמש"פ נמי כל שיש לה בעלים ידועים שפיר ג"כ אין לה להתבטל ואולם פמש"פ גרע דלא חשוב ממון כלל ואמנם גם בפמש"פ אין נ' לומר דאם יתערב פמש"פ שלו בממון מרובה של אחר יעשה של האחר ולא יצטרך לשלם כלל ולפי מה שדננו באות הקדום דלעניין חיוב תשלומין דהוא שיווי ודמי הדבר לא שייך ביטול דהשיווי לא נתערב כלל ואפי' תחשבהו מעורב מ"מ הרי אפשר להכירו ע"י תשלומין דהשיווי הרי אינו דבר מסוים וכל שישלם הרי הוכר שויו ודו"ק וא"כ שפיר חייב לשלם שיווי הפמש"פ אפי' אי נימא ביטול ואולם בגוף הדבר המתערב שפיר י"ל דגופו בטל כל שאין בו ש"פ כיון דלא חשוב ממון וכנ"ל [וי"ל דזה טעמו של רש"י בסוכה (דף כ"ז ע"ב) דכ' אהך דכל ישראל יוצאין בסוכה אחת דמוכח דשאול כשר דאל"כ הא לא מטי ש"פ לכל חד ולא הוי לך ע"ש וכבר תמהו ע"ז מכמה דוכתי דמשמע דגם פמש"פ מיחשיב לכם ולהנ"ל י"ל דכוונת רש"י דכל אחד כשיושב בסוכה אין יושב בסוכה שלו דפמש"פ שלו בהסוכה בטל בממון השאר ואף דהשיווי והתשלומין אין בטילים מ"מ הא אין לו חלק בגוף הסוכה ורק דמים הוא דאית לי' אצל הציבור פחות מפרוטה וא"כ עכ"פ הרי יושב בסוכה שאולה ואולם לפמ"ש למעלה דאפי' הייתי אומר ביטול בממון מ"מ בדבר של שותפות לא שייך ביטול דהכל הוא של כל אחד מן השותפין לעניין השותפות וא"כ ה"נ הא אין לדקדק מהך דכל ישראל יוצאין כו' דסוכה שאולה כשיר' דאם יעשו כל ישראל סוכה אחת בשותפות הרי כל הסוכה של כל אחד מהם לפמש"פ ולא שייך ביטול ובלאה"נ נ' דלא שייך כאן ביטול כיון דאינו של שנים לזה מועט ולזה מרובה רק יש לכל אחד מישראל בה רק חלק שוה וע"כ לא שייך ביטול דא"כ חלק כל אחד יובטל בהשאר ונמצא שכולם אין להם בה כלום וזה ב' הופיכים בנושא אחד וכמובן ודו"ק וע' נדרים (דף מ"ז ע"ב) בהך דשניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר וע' ביצה (דף ל"ט ע"ב) עש"ה ובאתי רק להעיר] ואולם אחרי דהש"ס אתי עלה בהך דממונא לא בטל רק מסברא דאטו מי שנתערב קב כו' יאכל הלה וחדי נ' דסברא הנ"ל שייכא גם בפמש"פ וכנ"ל וא"כ אי מהני סברא הנ"ל לשלא יתבטל גוף הדבר ולא לבד שויו כו' א"כ גם בפמש"פ ראוי להיות הדין כן

וראיתי בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תר"ד וז"ל וששאלת זבלו של בכור מהו בהנאה נראה דאע"ג דבכל הקדשים לית בהו קדושה הא ממונא אית בי' והיכא דבכורות מועטין ולית דמי לזבליהון ונתערב בזבל אחרינא ליכא למיחש והיכא דנפישי בכורות ונפיש זבליהון ואית לי' דמי ההוא זבל דשרי לבעלים ולכל ישראל כיון דבכור יהיב רחמנא מתנה לכהן כל דאתי מיני' דכהן הוא כדקתני מעילה (דף י"ב ע"ב) הפרש והזבל של מוקדשין הרי אלו מותרים ויפלו דמיהן ללשכה קתני מותרים אלמא לית בהו קדושה ומאי דשקיל, מיני' לית בי' מעילה ויפלו דמיהן ללשכה וכיון דזבל מותרים אינון ממונא דקידש הוא הילכך מאי דלא חזי למזבח יפלו דמיו ללשכה ה"נ בכור מתנת כהן הוא היכא דנפיש זבל דבכורות יתן הוא או דמיו לכהן עכ"ל ומבואר דאם נתערב זבל בכורות מועטים בזבל בהמות ישראל א"צ לתת לכהן כלום ואם נתערב זבל בכורות מרובים דיש דמים לזבל צריך לתת או הוא כו' וא"כ משמע לכאורה דפמש"פ בטל שפיר בממון של אחר ואפי' חיוב תשלומין אין כאן ואולם הך דמהר"ם ב"ב משמע דאיירי בבכורות שלא באו ליד כהן עדיין דהו"ל ממון שאין לו תובעין ממש ובטל שפיר וכמו שכתבנו כבר ואולם לפמ"ש באות הקדום דגם בממון שאין לו תובעין כה"ג מ"מ צריך לתת דמיהן משום דהשיווי לא נתערב כלל כו' והיינו טעמא דצריך להרים אחד בתרומה שנתערב בא' ומאה מפני גזל השבט וברש"י בכורות (דף כ"ב ע"ב) דצריך רק לתת הדמים והיינו משום דגוף הממון בטל שפיר משום דהוא ממון שאין לו תובעין ואך בדמים לא שייך ביטול משום דלא נתערבו כלל וע"כ צריך לתת דמיהן מיהת וא"כ אכתי תיקשי דמדוע בהך דזבל כשהוא מועט אפי' לתת הדמים א"צ ואף דהוא פמש"פ מ"מ מה בכך הרי גם פמש"פ אסור לגזול ואולם מל' השו"ת מהר"ם ב"ב הנ"ל דכ' ונתערב בזבל אחרינא ולא כ' ונתערב ברוב זבל אחרינא משמע לכאורה דלאו מטעם ביטול ברוב קאתי עלי' רק כל שנתערב אפי' שלא ברוב אין בו חיוב עוד היכא דלית לי' דמים ואולי הכוונה בהך דלית דמי לזבליהון דאין שוה כלום דלא יתן אדם בעדו כלום ואפי' פמש"פ לא יתן לטרוח ולקחתו מתוך שאר