בית האוצר חלק ב קפב

הממון ישנו שפיר גם האיסור יש כאן ודו"ק] ולפי"ז שפיר ג"כ בהך דנדרים דהוזכר הקדש סתם וכולל גם חפץ של הקדש כככר כו' דבי' לא שייך טעמא דממונא לא בטל וע"כ שפיר הוצרכו לטעמא דדשיל"מ ומשא"כ בהך דמעילה דתנן פרוטה של הקדש כו' לכן פרוטה המעורבת בפרוטות שפיר מה"ת לא בטילה ושפיר מעל ומייתי קרבן מעילה. [וע' אחוון דאוריתא שם כלל ג' מש"ש אהך דפסחים (דף כ"ז ע"ב) בעי מיני' רמב"ח מר' חסדא תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת מאי א"ל הפת אסורה ומה בין זו לערלה כו' הכי השתא ערלה בטילה במאתים הקדש אפי' באלף לא בטל ובתוס' שם הקשו דהקדש דלא בטל הא הוא מטעמא דדשיל"מ ושם לא שייך טעמא דדשיל"מ משום דמקלי קלי איסורא וגם הוא אינו מינו וגם אין פדיון לשבח עצים בפת וכתבנו שם דכוונת הגמ' בהך דהקדש אפי' באלף לא בטל לסברא דממונא לא בטל ואולם הא ק' ע"ז מהך דנדרים (דף נ"ח ע"א) דאמר זה דהקדש מטעמא דדשיל"מ היא דלא בטל וכן התוס' מעילה הנ"ל הקשו בפשיטות דתיבטל הפרוטה של הקדש ברובא ולא נתחו להך דממונא לא בטל עש"ה באתון דאוריתא מש"ש בזה ואולם לדרכנו כאן י"ל בזה להיפוך ממה שכתבנו למעלה והיינו דרק בהך דתנור כו' דשבח העצים מיהת הא מעורב בפת עירוב ממש וע"כ שפיר י"ל דדין הממון גורר גם לדין האיסור דמגו דדין הממון לא בטל כו' ומשא"כ בהך דמעילה בפרוטה של הקדש שנפלה לכיס דעניין הממון אין מעורב כלל כיון דזוזי כמאן דפליגי דמיין לכן אין לומר דמגו דדין הממון לא בטל כו' דשאני דין הממון דהוא אין מעורב כל ולא שייך בי' ביטול ומשא"כ עניין האיסור דהוא מעורב שפיר יש לו להתבטל ולא שייך מגו ודו"ק היטיב וכן בהך דנדרים י"ל דצריכינן לטעמא דדשיל"מ אטו הקדש מטבע דדין הממון אין מעורב כלל ולא שייך מגו ומשא"כ היכא דעניין הממון מעורב ואעפ"כ אין בטל דממונא לא בטל וכהך דפסחים לכן תו מגו דהממון אין בטל שפיר גם האיסור אין בטל ודו"ק ובאתי רק להעיר]

עוי"ל ביישוב קושית התוס' מעילה הנ"ל דתיבטל הפרוטה של הקדש ברובא וג"כ מפאת חילוק הלשון דבהך דנדרים (דף נ"ח ע"א) הוזכר הקדש ואילו בהך דמעילה הוזכר פרוטה של הקדש שנפלה לכיס כו' וזה דבאמת הא הקדש מה"ת אין לו להתבטל מטעמא דממונא לא בטל וכש"ס ביצה (דף ל"ח ע"ב) ואולם בש"ס שם האמר בהך דממונא לא בטל דאטו מי שנתערב קב שלו בט' קבין של חבירו יאכל הלה וחדי ע"ש וע"כ י"ל דרק לעניין שאין לבעל הרוב להרויח את שאינו שלו משום ביטול למיכל ולמיחדי הוא דאין ביטול בממון ומשא"כ היכא דאי לא נימא ביטול אזי לא לבד שלא ירויח רק גם יפסיד וכגון הקדש המתערב דכרוך איסור עם דין הממון ואי לא נימא ביטול יהי' נאסר כל הרוב של בעל הרוב בכה"ג שפיר גם דין הממון עצמו בטל כיון דאם לא יובטל יפסיד בתערובתו ולהפסיד שפיר אין לו ורק למיכל ולמיחדי הוא דלית לי' לבעל הרוב אבל להיות נפסד ע"י תערובת הזולת ג"כ שפיר אין לו וע"כ שפיר גם דין הממון עצמו בטל כל שאילו לא יובטל יפסיד בתערובתו ודו"ק ואולם לכאורה עדיין לא הועלנו בזה דהא גם בהקדש המתערב אין כאן הפסד לבעל הרוב כלל דהא אפשר לו לפדות את ההקדש ואפי' אין לו מעות לפדות מ"מ הא אפשר לו לפדותו מתוך התערובת עצמו דהקדש נפדה בכסף ובש"כ ולדמיון אם נתערב ככר של הקדש בב' ככרות חולין של הדיוט יכול לקחת ככר מן התערובת ולומר אם זו של הקדש הרי טוב ואם לאו תהא ככר של הקדש מחוללת על זו וא"כ הא אין כאן הפסד כלל וכיון דאין הפסד תו ממונא מה"ת לא בטל ואכתי אמאי צריכינן בהך דנדרים לטעמא דדשיל"מ וי"ל דהא דצריכים לטעמא דדשיל"מ הוא משום הקדש שנתערב בשבת או ביו"ט דא"א לפדותו אז דפדיון הקדש אסור בשבתות וימים טובים כמבואר ברש"י ביצה (דף כ"ז ע"ב) ד"ה בבהמת קדשים ואף דהוא רק איסור דרבנן מ"מ מילי דרבנן נמי הא דאוריתא נינהו מלא צב תסור לרמב"ם ז"ל ודעמי' ואפי' הוא דרבנן גרידא מ"מ סוף סוף הא א"א לו לפדות מפאת איסור הדרבנן מיהת והרי יש לו הפסד עכ"פ וחשוב שפיר הפסד גם מה"ת ודו"ק ואף דיכול להשהות התערובת עד למחר ויפדנו למחר מ"מ גם זה חשוב הפסד מה שהוא מעוכב בהנאת הרוב שלו ע"י הקדש המעורב עד למחר וחשוב שפיר דתערובת ההקדש מפסידו וכל שהתערובת מפסיד שפיר גם דין הממון מתבטל דרק להרויח אין לו למיכל ולמיחדי אבל להפסיד שפיר אין לו להיות נפסד כלל ע"י התערובת וכל שהתערובת בא להפסיד הוא מתבטל שפיר וכנ"ל וע' עירובין (דף ע"ה ע"ב) תניא כו' נתנו עירובן בפנימית (ב' חצירות זו לפנים מזו ונתנו עירובן בפנימית) ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות דברי ר"ע וחכ"א בזו (בשכח אחד מן החיצונה כו') פנימית מותרת וחיצונה אסורה א"ל רבה בר חנן לאביי מ"ש לרבנן דאמרי פנימית מותרת משום דאחדא דשא ומשתמשא (נועלת דלת חציר' מפני בני החיצונה ומסתלקת ממנה ומשתמשת בפנימית) לר"ע נמי תיחד דשא ותשמש א"ל עירוב מרגילה (עירוב שנתנה חיצונה עירובה בפנימית מרגילה לתוכה וא"א לפנימית למיחד דשא) לרבנן נמי עירוב מרגילה דאמר לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי (הפנימית אומרת לחיצונה לתקוני כו') לר"ע נמי תימא לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי דאמרה לה מבטלינן לך רשותי (בעל החיצונה שלא עירב יבטל רשותו ולא יאסור ונמצא שאין כאן עוות) ורבנן אין ביטול רשות מחצר לחצר לימא שמואל ור' יוחנן (דפליגי לעיל (דף ס"ו ע"ב) דס"ל לשמואל דאין ביטול רשות מחצר לחצר ור' יוחנן ס"ל דיש כו') בפלוגתא דרבנן ור"ע קא מיפלגי כו' אמר לך שמואל כו' ור' יוחנן אמר אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דאמרה לה אדמבטלת לי קא אסרת עלאי כו' עכ"ל הגמ' ומבואר דאף שיכולה החיצונה לבטל מ"מ מה שהיא אוסרת עד שתבטל גם זה חשוב עוות והפסד ויכולה הפנימית לומר לה אדמבטלת לי הא קא אסרת עלאי וגם לזה אין לך כת ובטל שיתופך דלתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וכך כאן נהי דלמחר יכול לפדות מ"מ מה שעירוב ההקדש אוסר לו הנאת הרוב שלו עד מחר גם זה חשוב הפסד ואין לו להיות נפסד משום עירוב ההקדש גם הפסד זה ושפיר יש לו להקדש להתבטל ודו"ק היטיב וע"כ שפיר צריכינן לטעמא דדשיל"מ משום הקדש שנתערב בשבתות כו' דא"א לפדות עד למחר והוי הפסד מה שמעוכב בהנאת הרוב שלו עד למחר דגם ממונא בטל שפיר בכה"ג וצריך לטעמא דדשיל"מ והתינח בהך דנדרים דהוזכר הקדש סתם דכולל גם חפצי הקדש כככר כו' שנתערב וכנ"ל ומשא"כ בהך דמעילה דנאמר פרוטה של הקדש שנפלה לכיס והיינו שנתערב פרוטת הקדש בפרוטות שבכיסו א"כ פרוטות הא מוקצות הן בשבתות וימים טובים וגם פרוטות חזיין רק למקח וממכר דאסור ג"כ בשבתות וימים טובים וא"כ בלא"ה הא א"א לו להשתמש בפרוטותיו בשבת ויו"ט ולמחר שיהי' רשאי להשתמש תו הרי יוכל ג"כ לפדות את ההקדש וא"כ אכתי שפיר הא אין לו הפסד כלל אפי' אירע התערובת בשבת ויו"ט ושפיר תמיד לא בטל מה"ת מטעמא דממונא לא בטיל וע"כ שפיר תני סתמא דמעל כו' ודו"ק

והנה גוף הדבר הנ"ל דנהי, דממונא לא בטל מ"מ הקדש בטל שפיר מה"ת הואיל ומפסיד ע"י האיסור שבו כו' הנה יש לומר כן עוד מטעם אחר וזה דהאיסור ההקדש הא שפיר יש לו להתבטל ואך דאמרי' דכיון דהאיסור מפאס דין הממון לכן מגו דדין הממון לא בטל כו' והנה כבר כתבתי דזה שייך רק היכא דדין הממון מעורב ואין בטל אז מגו דהוא אין בטל גם האיסור אין בטל ומשא"כ היכא דדין הממון אין מעורב כלל והיינו בגוונא דבידו לחלוק מעצמו וא"צ דעת הגיזבר וכגון זוזי דאמרי' דכמאן דפליגי דמיין וכנ"ל אז לא שייך מגו כו' דשאני עניין הממון שאין מעורב כלל ומשא"כ האיסור שהוא מעורב שפיר יש לו להתבטל ולפי"ז נ' דשפיר בכל הקדש יש להתבטל האיסור מפאת זה ולאו דווקא בזוזי ולא שייכא סברא דמגו בשום פעם בהקדש וזה לפי המבואר