בית האוצר חלק ב קפא

בדין הממון שלא לאנות ההקדש דדין הממון הא מתבטל באמת כיון דבדין הממון ליתא לטעמא דדשיל"מ דכל עניינו דק בעניין האיסור שלא לאוכלו באיסור ע"י ביטול ודו"ק היטיב מאוד וע' דוגמת זה ממש בירושלמי דמאי פ"ה ה"ח ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין כו' זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט כו' ע"ש בס' נועם ירושלמי להגאון ר' אייזיק מסלאנימא ז"ל דהביא גירסת הגר"א ז"ל זאת אומרת שנוטל דמים מן השבט וכ' שם הטעם בזה וז"ל וצריך לבאר דמפני מה נוטל דמים מן השבט ע"כ נ"ל לבאר דהטעם דהא דטבל אינו בטל ברוב הוא משום דהוי כמו דשיל"מ כו' אך הני מילי לעניין הפרשת תרומה אבל מ"מ כשנותנו לכהן נוטל דמים מן השבט דדשיל"מ הוא רק לעניין איסור אבל לעניין ממון כבר נתבטל בהחולין ואע"ג דאמרי' בביצה (דף ל"ח) דממונא לא בטל כו' מ"מ טבל קודם שנפרש לית בי' עדיין ממונא של כהן כדאמרי' בחולין (דף ק"ל ע"ב) מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים כו' שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו וגו' את אשר ירימו אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך כו' עכ"ל ז"ל והוא כסברא הנ"ל ג"כ דדשיל"מ הוא רק לעניין האיסור אבל לא לעניין הממון וע"כ כיון דכשיפריש על הטבל ממקום אחר תו הרי לא יהי' בו איסור ולא יאכלנו באיסור כו' וע"כ רק לעניין חיוב ההפרשה הוא דאין בטל אבל התרומה שמפריש אין בה עוד חיוב נתינה לכהן בחנם דזה הוא רק עניין ממון ולעניין זה אהני שפיר הביטול וע"כ נוטל דמים מן השבט ואף דבגוף דין הנ"ל דנוטל דמים כו' איכא לעיוני טובא [וכן מ"ש דטבל קודם הפרשה אין בו ממון לכהן כבר רמזתי לעיל על התוס' גיטין (דף כ"ה ע"א) ד"ה שני ותוס' פסחים (דף ל"ח ע"א) ד"ה אתיא דכתבו להיפוך ולפמ"ש למעלה דתרומה המעורבת בטבל הוא ממון גבוה אין קושי' מתוס' גיטין ופסחים הנ"ל דשפיר הוא גזל דהא גוזל את הגבוה וכן שפיר בכזית מצה של טבל אין כל הכזית שלו דהא מעורב בו ממן גבוה ועכ"ז לעניין ביטול שפיר נכונים דברי הנועם ירושלמי הנ"ל כיון דלגבי ביטול הא אמרי' ביטול בממון גבוה וכש"ש הנ"ל דממון גבוה אין לו דין ממון לעניין הך דממונא לא בטל ובמ"א הארכתי בזה מאוד בעניין זכות השבט במתנות בעודם בטבלם ואכ"מ] מ"מ לעניין הך דדשיל"מ דהקדש שפיר ניתן להאמר כנ"ל דמותר לכתחלה לפדותו על ש"פ כיון דהאיסור ניתר גם עי"כ ומפאת דין הממון שלא לאנות ההקדש ליכא דבעניין דין הממון הוא בטל שפיר דדשיל"מ הוא רק לענין האיסור והוא ממש דוגמת הך דירושלמי דאמרינן דנוטל דמים מן השבט מפאת דדשיל"מ הוא רק לעניין האיסור ומשא"כ לעניין הממון מתבטל שפיר ולכן א"צ לתתו לכהן בחנם ובהך דהקדש הוא עוד קרוב הרבה יותר לומר כן דו"ק ותשכח ולפי"ז כיון דהא דהקדש לא בטל מטעמא דדשיל"מ רשאין לכתחלה לפדותו בפרוטה א"כ תו הא מוכרח להכיר רק פרוטה וא"כ תו הא דגם מה"ת לא בטל מפאת מוכרח להכיר הא רק קדושת פרוטה שבו הוא דאין בטל ומשא"כ היתרון על פרוטה שפיר בטל מה"ת והוי רק דרבנן גרידא מפאת היות לו מתירין וע"כ שפיר שנה תנא גם להקדש ביני מילי דרבנן כיון דגם בהקדש יש קדושה הבטילה מה"ת ומדרבנן הוא דאין בטילה והיינו קדושת יתרון על פרוטה [ושפיר שייך למיתניי' מפאת זה ביני מילי דרבנן כיון דבאמת כל עיקר העניין גם בהקדש רק דרבנן דגוף הך דלא בטל מטעמא דדשיל"מ הא חכמים הוא שאמרוהו ואך דדקדקנו דכיון דאחרי אמירת החכמים הוא נעשה דאוריתא מפאת מוכרח להכיר ג"כ אין לשנותו בהדי מילי דרבנן דהם דרבנן גם לפי האמת ובפועל וע"כ אחרי דגם בהקדש יש באמת ובפועל קדושה שאין בטילה רק דרבנן ומה"ת בטילה והיינו קדושת היתרון כו' לכן שפיר שייך למיתני גם להקדש ולומר כל דשיל"מ כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור ע"ש בנדרים כיון דהאמת כן דחכמים הוא שלא נתנו שיעור בהקדש ואמרו דאין בטל בשום שיעור מפאת דיש לו מתירין ככל שאר הנך דחשיב כאן ודמיון באמת ובפועל ג"כ הא יש בו להם בקדושת היתרון ס' וע"כ שפיר שייך למיתניי' כן בינייהו ודו"ק] ולפ"ז עכ"פ בפרוטה של הקדש שנתערבה דפרוטה הא מוכרח להכיר בהפדיון אם כן תו שפיר הא גם מה"ת לא בטל ואם כן שפיר תנן בהך דמעילה בפרוטה של הקדש שנפלה לכיס דמעל ומייתי קרבן מעילה

עוד יש לומר ביישוב קושית התוס' מעילה הנ"ל דתיבטל האי פרוטה של הקדש ברובא על פי הערת הש"ש הנ"ל דראוי לומר בהקדש דלא יובטל מה"ת מטעמא דממונא לא בטל ואך דהא ק' ע"ז מהך דנדרים (דף נ"ח ע"א) דחשיב הקדש בין הדברים שאין בטילים מטעמא דדשיל"מ וכבר הרבינו בזה וי"ל עוד דיש חילוק בכאן מפאת מאי דבהך דנדרים הוזכר הקדש ואילו בהך דמעילה הוזכר פרוטה של הקדש וזה דיש סברא לחלק בזה בין היכא דנתערב חפץ הקדש כגון ככר של הקדש בב' ככרות של הדיוט לבין היכא דנתערב מטבע של הקדש במטבעות של הדיוט וזה דבאמת הא ממונא לא בטל ואך דבהקדש הא אגוד גם איסור בעניין הממון וע"כ י"ל להיפוך דהא דממונא לא בטל היינו רק בממון גרידא ומשא"כ בממון שיש עמו איסור מגו דהאיסור בטל גם עניין הממון עצמו בטל שפיר ודו"ק

ולפי"ז י"ל לפי המבואר בב"מ (דף ס"ט ע"א) הנהו תרי כותאי דעבוד עיסקא בהדי הדדי אזיל חד מינייהו פליג זוזי בלא דעתא דחברי' אתו לקמי' דר' פפא א"ל מאי נ"מ הכי א"ר נחמן זוזי כמאן דפליגי דמי לשנה זבון חמרא בדדי הדדי אתו כו' א"ל מאן פלג לך כו' ע"ש וע"כ י"ל ג"כ לענייננו דרק בחפץ של הקדש כככר כו' המתערב דשייך ביטול גם בדין הממון כיון דהוא מעורב דאילו יובטל האיסור לדמיון ולא דין הממון אז ג"כ הא אין כח לבעל החולין לחלוק מעצמו וליטול ב' ככרים מן התערובת בלא דעת הגיזבר או בב"ד וא"כ הרי דין הממון מעורב וכיון דהוא מעורב הא שייך בי' ביטול אלא דאמרי' דדין ממון לא בטל וע"כ זהו רק כאשר אין איסור עמו ומשא"כ כאן דיש איסור עמו אזי מגו דהאיסור בטל גם דין הממון בטל וכנ"ל ומשא"כ בפרוטה של הקדש שנתערבה ברוב פרוטות של הדיוט דשם אפי' נימא ביטול בעניין האיסור מ"מ בעניין הממון הא א"א לומר ביטול כלל ואין בו שייכות עניין ביטול כיון דאין מעורב כלל דאם יובטל האיסור ויהי' לההקדש כאן בתערובת פרוטה בעלמא בלתי אסורה א"כ הא אין כאן עוד תערובת כלל וכלל כיון דפריטי כמאן דפליגי דמיין ויכול בעל הרוב לקחת פרוטות מהתערובת ולהשאיר פרוטה אחת להקדש בלי דעת הגזבר וא"כ הא אינם מעורבים ודו"ק היטיב מאד [ואף דבש"ס ב"מ (שם ע"ב) אמר דגם בזוזי אין לחלוק בלא דעת חבירו בטבי ותקולי מ"מ ה"מ בזוזי אבל פרוטה דהיא מעוטה י"ל דאין בה דקדוק מפאת טבי ותקולי וגם י"ל דמתני' דמעילה הנ"ל איירי בטבי וטבי ותקולי ותקולי וז"פ] וע"כ כיון דבעניין הממון בהכרח א"א לומר ביטול כיון דאין בו תערובת כלל ולא שייך ביטול כאשר אין תערובת לכן תו אדרבה כיון דדין הממון ישנו כאן ולא נתבטל לכן תו גורר את האיסור אחריו וגם האיסור ישנו כיון דאגוד בעניין הממון דרק כאשר שייך ביטול בשניהם וי"ל דדין הממון יגרור את האיסור וכן י"ל להיפוך אז הוא דשייך לומר דאזלי' בחר איסור וגורר גם את הממון וגם הממון בטל ומשא"כ היכא דהממון בהכרח לא בטל מפאת דאין מעורב כלל לכן תו שפיר הואיל ויש כאן דין הממון בהכרח הוא גורר את האיסור ויש גם האיסור וגם האיסור אין מתבטל אף דבו שייך ביטול ודו"ק היטיב [וגם י"ל עד"ז דהא דאמרי' דהאיסור גורר כו' היינו רק בדין ממון דקליש היינו כגון שהוא מעורב עכ"פ דהעירוב מקליש הדבר אף אם אין מתבטל וכמבואר בכ"ד וע"כ בכי האי גוונא הוא דאמרי' דהאיסור גורר כו' דרק בממון לבד אף דנתערב ונקלש מפאת העירוב מ"מ לא בטל ומשא"כ כאשר יש עוד דבר הגורר עניין הביטול שלו והיינו דיש עמו איסור דבהאיסור הא יש דין ביטול אז שפיר בטל ומשא"כ בדין ממון דאלים שאינו מעורב כלל לכן מפאת אלימותו הוא גורר את האיסור אחריו ואינו נגרר ממנו ושפיר כיון דדין