בית האוצר חלק ב קעט

שנפלה כו' דתיבטל ברובא הנה בס' אתוון דאוריתא כלל (ג') הנ"ל שם כתבנו בזה דבאמת ראוי מה"ח שלא לומר ביטול בהקדש כיון דביטול בעי ידיעה ולסברת הש"ך יו"ד סי' ק"ט הוא מה"ת וא"כ לירושלמי ערלה הנ"ל דאיבעי לי' לומר דבעי' ידיעת בעלים וע"כ בהקדש דליכא ידיעת בעלים מן התערובת כיון דהגבוה ית' בעליו ויודע איזה ההקדש וע"כ ראוי שמה"ת לא יובטל וכמו שכתבנו כבר מזה גם למעלה ואולם לסברת התוס' מנחות (דף ע"א ע"ב) דהא דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל הוא רק בבעלים שהקדישוהו אבל לא באחר וא"כ הא יש בכל הקדש לבעלים שהקדישוהו בו זכות שאם פדאוהו שוה מנה על שוה פרוטה מחולל ומפאת זכות זה יש להם להחשב בעלים כמבואר בבכורות (דף י"א ע"א) דאפילו לר' יהודה דס"ל דפטר חמור אסור בהנאה מ"מ חשיבי בעליו בעלים מפאת הזכות אשר להם בו שיכולים לפדותו בשה בפחות משויו ע"ש הרי דזכות הפדיי' בפחות משויו עושה שם בעלים ואם כן בהקדש נמי שפיר חשיבי בעליו שהקדישיהו בעלים מפאת זכות זה דהקדש שוה מנה כו' כיון דהם מיוחדים בזכות זה ואין זכות זה לאחר וכתוס' מנחות הנ"ל וע"כ שפיר יש להם להחשב בעלים מחמתו וראוי איפוא שפיר שתועיל ידיעתם לעניין הביטול וע"כ שפיר צריכינן בהך דנדרים (דף נ"ח ע"א) בהקדש לטעמא דדשיל"מ כיון דשם נאמר הקדש סתם ואם כן הא כולל גם הקדש ששויו יותר מפרוטה דיש בו זכות הפדיי' על פחות משויו היינו על פרוטה דמחולל והי' ראוי שתועיל ידיעת בעלים לבטל וע"כ צריכינן לטעמא דדשיל"מ ומשא"כ בהך דמעילה דתנן פרוטה של הקדש שנפלה כו' ואם כן בפרוטה הא ליכא זכות זה כיון דצריך לפדותו גם כן על פרוטה דאין הקדש מתחלל על פחות מפרוטה ואם כן תו שפיר גם מה"ת לא בטל כיון דהגבוה ית' לבד בעליו וליכא ידיעת בעלים מן התערובת וע"כ שפיר תנן דמעל ושפיר מייתי קרבן מעילה כיון דגם מה"ת לא בטל עד כאן תוכן דברינו בזה באתוון דאוריתא שם ואולם כעת נלענ"ד עוד בפשיטות יותר עד"ז דיש חילוק בהקדש לעניין ביטול בין פרוטה ליותר מפרוטה וגם כן מפאת הדין הנ"ל דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל וזה דהא כבר הבאנו דברי השב שמעתתא דראוי לומר בהקדש דלא יובטל מה"ת מפאת דממונא לא בטל הואיל והוא ממון גבוה וע"כ גם הקדושה והאיסור אין בטילים דהקדושה והאיסור אגוד בעניין הממון דמפאת היותו ממון גבוה קדוש ואסור וכנ"ל אלא דהא תיקשי גם לפ"ז בהך דנדרים (דף נ"ח ע"א) דל"ל לטעמא דדשיל"מ תיפוק לי' דמה"ת לא בטל וכמו שהארכנו בזה למעלה ונראה בזה עוד אחרי העיין דבאמת היכא דאין האיסור אגוד ותלוי בעניין הממון הא האיסור בטל שפיר אף שהממין אין בטל וכגון נבילה של ראובן שנתערבה בשחיטות של שמעין הא איסור הנבילה בטל שפיר אף דדין הממון לא בטל והייני משום דהאיסור אין לי שייכות לדין הממון ורק בהקדש היא דאמרינן דגם הקדושה והאיסור שבו רק מפאת דין הממון מפאת היותו ממון גבוה וע"כ נ' בזה דאחרי דהדין הוא דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל אם כן הא יש לנו להבין מזה דמה דקדושת ההקדש אגיד בעניין הממון אין העניין שהוא אגיד בעניין הממון שבו כל כמה שהוא רק שהוא אגוד בעניין הממון בעלמא דהצריכה בו תורה שיהי' נושאו דבר שהוא ממון וע"כ כיון דגם פרוטה הוא ממון לכן הקדושה יכולה להצתמצם ולהעתק גם ממנה על פרוטה ולהיותה נשואה רק בפרוטה ורק בפחות מפרוטה א"א שתהי' נשואה כיון דפחות מפרוטה אינו ממין ומשא"כ בפרוטה דהוא ממין שפיר יכולה להיות נשואה ורק בעניין ממון זה היא דאגידה ולא בעניין הממון כל כמה שהוא דאילו היתה הקדושה אגודה בעניין הממון כל כמה שהוא והיינו דבהקדש שוה מנה דהממון היא מנה גם הקדושה הוא קדושת מנה אם כן איך אפשר שיהי' נפדה בפחות מזה וקדושה היתירה שבו להיכן הלכה ועל כרחך דאין הקדושה, קדושת מנה רק מציאות קדושה בעלמא ורק כך המציאות שהשים קדושה על דבר השוה מנה ולכן יש ממילא קדושה ואיסור בכל הדבר אבל עצם הקדושה אינה כלל קדושת מנה והוא רק מציאות קדושה ורק לעניין ממון בעלמא זה גזרה תורה שהנושא שלה צריך שיהי' דבר שהוא ממון דהיינו פרוטה לפחות וע"כ בעניין הממון בעלמא שפיר היא אגודה ומשא"כ בעניין הממון ביותר מפרוטה כל כמה שהוא ובמקדיש מנה לדמיון בזה אין אגודה כלל ורק כך המציאות דהשים הקדושה על מנה אבל אין אגודה בזה כלל ואינה כלל קדושת מנה מדיכולה זאת הקדושה עצמה להעתק מן המנה ולהיותה מושמת על פרוטה ע"י חילול ודו"ק היטיב מאוד [ואפי' למ"ד בב"מ (דף נ"ז ע"א) דמחל ש"מ על ש"פ צריך לעשות לו דמים דבר תורה הוא רק מפאת דין ממון גרידא דצריך להשלים הממון שהפסיד לגבוה אבל אינו מפאת הקדושה דהקדושה שפיר אינה קדושת מנה מדיכולה להעתק גם על פרוטה דאילו היתה הקדושה עצמה קדושת מנה לא הי' ראוי להחילול שיחול דקדושה היתיר' להיכן הלכה וכנ"ל וז"פ] וא"כ לפי"ז במקדיש דבר השוה יותר מפרוטה הנה רק קדושת פרוטה שלה אין ראוי שיובטל אבל לא קדושת היתרון על פרוטה דהיתרון הא אינו אגוד עוד בעניין הממון כי היכא דנימא דכיון דהממון לא בטל גם הקדושה אינה בטילה והוא רק נשוא בשיווי ממון כך וכך אבל הא אינו אגוד בו כלל והוא רק מציאות קדושה גרידא והו"ל כמו איסור שהוא נשוא בדבר שהוא ממון כגון נבילה של ראובן כו' דהאיסור בטל שפיר אף דעניין הממון אין בטל כיון דאין להם שייכות זה לזה וכך כאן קדושת היתרון הא אין לו שייכות ואיגוד כלל בעניין הממון ורק שהוא נשוא בדבר שיש לו שיווי ממון כך וכך אבל הא אינו אגוד בו כלל ואינו קדושת סכום ההוא של הדבר רק מציאות קדושה בעלמא שהוא מושם בדבר שיש בו שיווי כך וכך ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים בס"ד וע"כ שפיר צריכינן בהך דנדרים (דף נ"ח ע"א) לטעמא דדשיל"מ דלולי זה הי' ראוי בהתערב הקדש השוה יותר מפרוטה דתיבטל קדושת היתרון שבו ולא ישאר בו רק קדושת פרוטה וע"כ שפיר צריך לטעמא דדשיל"מ דכל כמה שהוא הרי יש לו מתירין ע"י פדיון וע"כ שפיר אינה בטילה כל כמה שהוא והתינח בהך דנדרים דנאמר הקדש סתם וכולל גם הקדש השוה יותר מפרוטה ומשא"כ בהך דמעילה דתנן פרוטה של הקדש שנפלה כו' א"כ קדושת פרוטה הא תלוי' ואגודה שפיר בעניין הממון שבו כיון דא"א לה להיות נשואה בפחות מזה דגם בפדיון אין הפדיון חל רק על פרוטה וכנ"ל וע"כ תו שפיר כיון דעניין הממון לא בטל מה"ת לכן גם הקדושה אין בטילה מה"ת ושפיר מעל מה"ת ומייתי קרבן מעילה ודו"ק היטיב כי זה נכון מאוד בס"ד

עוד יש לי לחלק מטעם אחר בעניין ביטול בהקדש בין הקדש של פרוטה להקדש השוה יותר מפרוטה וזה מפאת קושית הש"ש הנ"ל ג"כ דהקדש מה"ת אין לו להתבטל מטעמא דממילא לא בטל ואולם באמת נ' בזה דהקדש לכאורה הא אין בו תורת ממין כלל כיון דהוא אסור בהנאה ואיסור הנאה הא לא חשוב ממין ובהקדש שגופו ראוי לבדק הבית או למזבח י"ל דחשוב ממון לגבוה מפאת היות גופו ראיי לגבוה ומשא"כ הקדש שאין גופו ראוי לא לבד"ה ולא למזבח ע' מעילה (דף י"ג ע"א) א"כ אחרי שאין גופי ראוי והרי הוא ג"כ אסיר בהנאה א"כ הרי אין בו תורת ממון כלל ואולם באמת ז"א דנהי דאין ההקדש עצמו ממון מפאת שאסור בהנאה וכנ"ל מ"מ כיון דיש לי פדיון בממון לכן חשוב ממון מפאת הפדיון ולא דמי לאיסורי הנאה דליתנהו במכירה ואפי' עיבר ומכרן ונוטל בעדם דמים אינן דמיהן כמבואר בירושלמי הובא בראשונים שלהי האיש מקדש אמתני' דהמקדש בערלה ולכן שפיר אינן ממון כלל ומשא"כ הקדש אף דאסור בהנאה מ"מ כיון דההקדש יכול ליקח בעדו ממין ע"י פדיון לכן שפיר חשוב ממון וז"פ וע' פסחים (דף כ"ט ע"א) ובתוס' שם ולפי"ז נ' דכיון דקיי"ל דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ודיעבד נמי הא מבואר בכמה דוכתי דחשיב ראיי וע' מה שהארכתי בזה בלקח טוב (כלל ד) וע"כ שפיר כיון דההקדש עצמי אינו ממון דאסור בהנאה ואך מפאת היות לו פדיון בממון הוא