בית האוצר חלק ב קעז

גם את המיעוט להיותו כמו הרוב ומה שאינו חפץ בהמיעוט הוי כאילו אינו חפץ בהרוב ודבר שהוא כבר שלו דאין העדר החפץ שיהי' שלו מפקיעו ממנו וכך כאן העדר החפץ שלא יהי' שלו א"א לו למנוע העשותו שלו כיון דעל כרחו הרוב שלו והרוב מהפך את המיעוט על כרחו להיותו כחו הרוב ואולם בכ"ז ק' לומר כן יען לא מצינו דבר זה שיהי' דבר נעשה של האדם על כרחו ואף דירושה ג"כ האדם יורש על כרחו וא"א לו להסתלק מ"מ ירושה שאני כיון דמפאת קורבה הוא שיורש ונחשב כרעי' דמוריש מפאת הקורבה והוא אותו הרשות של המוריש עצמו עדיין מפאת התאחדות הקורבה ולכן שפיר אין יכול להסתלק כמו שאין יכול להסתלק מדבר שהוא שלו כבר דמה שהי' של המוריש כבר חשוב כאילו הוא שלו מכבר דרשות אחד הוא כיון דהוא כרעי' דמוריש מפאת הקורבה אבל שיעשה דבר של אדם שלא הי' שלו מתחלה ולא הי' לו שייכות לו ויעשה שלו על כרחו דבר זה לא מצינו לכאורה ואולם למ"ד רשות יורש כרשות לוקח דמי משמע לכאורה דגם רשות היורש הוא רשות אחרת וכאילו נעשה שלו מחדש דבר על כרחו ויש לחלק בדברים [ובמ"א הארכתי בזה מאוד אם רשות היורש נחשב רשות חדש או הוא אותו הרשות של המוריש ורוב המקומות מוכיחין דהוא אותו הרשות של המוריש וע' עירובין (דף ע' ע"א) יורש מהו שיבטל רשות כו' עש"ה בסוגי' ושם ע"ב חידוש ביותר דאפי' גר שמת והחזיק ישראל בנכסיו חשוב כאילו הוא אותו הרשות של הגר אף דאין זוכה מכח הגר כלל רק דרשות הגר פסק במותתו והוא זוכה מן ההפקר עש"ה וע' תוס' גיטין (דף י"ג ע"א) ד"ה והא לא משך דהא דמצוה לקיים דברי המת היינו משום דלא פסק כחו מממונו דמכחו הן יורשין ולכן מצוה לקיים דבריו ומשא"כ בגר שמת והניח נכסים כיון דליתי' בירושה ואין זוכין מכחו לא אמרי' מצוה לקיים כו' ע"ש ובמ"א הארכתי מאוב ואכ"מ] ויש עוד טעם לכאורה לומר דאם אין חפץ שיהי' נעשה שלו ע"י הביטול אין נעשה שלו עפ"י ירושלמי ערלה (פ"ב ה"א) פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חבירו מהו שתתירו ע"ש דאיבעי לי' דביטול יוצרך ידיעת בעלים וכבר הערותי בזה באתוון דאוריתא כלל (ג') דראוי לפי"ז דלא יהי' להקדש ביטול כלל כיון דאין שם ידיעת בעלים מן התערובת [דידיעת הבעלים דבעי' היינו שידעו התערובת שנתערב המיעוט ברוב ואינו ניכר וע"י כך מתבטל וכמובן] דהא בהקדש הגבוה בעליו והגבוה ית' יודע איזה ההקדש ואין שם ידיעת בעלים מן התערובת ואולם י"ל דגם בידיעת בעל הרוב המבטל ג"כ די ואין תלוי בידיעת בעל המיעוט המתבטל לבד דהא גם בעל הרוב המבטל יש לו לדון בביטול והביטול נוגע לו אם נתוסף המיעוט על הרוב שלו להיות כרוב שלו וע"כ שפיר הקדש המתערב ברוב חולין שפיר בטל מה"ת מפאת ידיעת בעל הרוב חולין דיש לו ידיעת התערובת דאינו יודע איזה ההקדש ושפיר מהני ידיעתו לפעול הביטול וע' בחיבורינו זה בחלק אות האל"ף כלל (קל"ז)

ולפי"ז נ' דכיון דבעי' ידיעת בעלים לפעול הביטול ע"כ אפשר לה שתפעול הביטול רק אם הבעלים רוצים בהביטול ומשא"כ אם אין הבעלים רוצים בהביטול ולא איכפת להו בי' תו ידיעתם לעניין הביטול כמאן דליתי' דמיא כיון דלא איכפת להו בי' כלל והוי כאילו לא נודע להם עדיין ודו"ק ועוד דעניין הידיעה דבעי' לעניין ביטול נ' פשוט דהוא משום דביטול ילפי' מאחרי רבים ושם הרי דנין על כח הרוב להכריע את המיעוט דאחרי שהמיעוט אומר כך והרוב אומר כך דנין כולם יחד דכח הרוב מכריע את המיעוט ומורים כולם יחד כמו הרוב וע"כ גם בביטול אין שם ביטול רק אחרי שדנין על הביטול וע"כ בעי' ידיעה דכ"ז שלא נודע התערובת הרי א"א לדון עליו וכשנודע התערובת עם הידיעה יחד יש הדין שדנין עפ"י התורה דכח הרוב מבטל להמיעוט ומתבטל המיעוט וא"כ הא דבעי' ידיעת בעלים ע"כ הכוונה ממילא ג"כ דבעי' דין הבעלים וצ"ל הטעם דאיש אחר אין לו לדון על מה שאינו שלו ואין שם דין רק בידיעת הבעלים שהם דנין על הדבר שלהם מה דינו לאיסור או להיתיר כו' וע"כ כיון דעניין ידיעת בעלים מפאת דאחרי ידיעתם דנין על הביטול א"כ אי לא איכפת להו בהביטול ואינם חפיצים בו כלל א"כ אכתי הא אין דנין עליו כלל אם יש שם דין הביטול או לא כיון דלא איכפת להו בי' ואין להם נפקותא בו כלל אחרי שאינם חפיצים בו וא"כ עדיין הא אין שם דבר שיפעול הביטול כיון דידיעת הבעלים פועלת רק מפאת שדנין עליו והרי אין דנין כלל מפאת דלא איכפת להו בי' ודו"ק ואף דבאיסור שנתערב ברוב היתיר נ' דגם לסברא דירושלמי הנ"ל דבעי' ידיעת בעלים מ"מ לא תלוי ברצון בעלים רק כל שנודע להם התערובת האיסור מתבטל [ואף שצידדתי במ"א בזה מ"מ האמת נ' כנ"ל דביטול איסור לא תלוי ברצון בעלים דלא מצינו ד"ז שיהי' ביטול איסור תלוי ברצון בעלים] מ"מ ביטול איסור שאני דשם אם אין הבעלים חפיצים בהביטול הרי נסתלקו הבעלים מעניין זה ולכן נעשים הכל בעליו ומהני תו ידיעת כל אדם דרק כ"ז שלא נודע לבעלים לא מהני ידיעת אחר דכח בעלים מעכב עליו דבהתחלה וראשונה יש לבעלי הדבר לדון על הדבר ולא לאחר ומשא"כ אחרי שנסתלקו בעלים דמה שאין חפץ בביטול ואין לו נפקותא בו זהו רק שנסתלקו הבעלים מעניין דין ביטול זה ולא איכפת להו בי' וע"כ אחרי שנסתלקו בעלים תו שפיר יכולים הכל לדון ודנין או אנחנו על האיסור שהוא מתבטל ברוב היתיר ונעשה היתיר ויש שפיר הביטול מפאת הדין שלנו [ולפי"ז גם בידיעת בעלים ואינם חפצים בביטול יצטרך עכ"פ ידיעת אחר לשיתבטל. ואולם ז"א דלעניין זה מהני שפיר ידיעת בעלים לבד דכיון דיש שם ידיעה בעולם הרי נודע שיש לדון על הדבר ואי דבעל הידיעה לא איכפת לי' בידיעתו מ"מ לב ב"ד דן ממילא עפ"י ידיעתו ושפיר יש שם הביטול ודו"ק היטיב ויש דוגמא לזה בדבר הצריך ידיעה והוא בס"ט ברה"י דספיקו טמא רק בדבר שיש בו דעת לישאל ועכ"ז גם בקטן שיש בו דעת לישאל ג"כ ספיקו טמא ע' סוכה (דף מ"ב ע"א) ואף דהקטן עצמו לא איכפת לי' בידיעתו ואין לו על מה לשאול דהוא אין מוזהר על ביאת מקדש בטומאה ולא על אכילת קדשים בטומאה וכיוצא מ"מ כיון דיש שם ידיעה חשוב כאילו נשאלנו ממנו עפ"י ידיעתו ואנו מורים עבור זה דהוא טמא ואף דבעל הידיעה עצמו אין לו נפקותא בידיעתו ודו"ק היטיב] וכ"ז שייך רק בביטול איסור דאז אם נסתלקו בעלים שפיר יש לאחר לדון כיון דעצם עניין הדין איננו בעניין בעלים רק בעניין האיסור דאין לו שייכות לבעלים דדנין לדמיון בהתערב חתיכת נבילה של אדם ברוב שחוטות שלו ודנין דנבילה זו הותרה ע"י הביטול דעצם הדין הזה דחתיכה זאת היא חתיכת היתיר הרי אינו בעניין של בעלים כלל וע"כ אף דכ"ז שאין ידיעת בעלים אין לאחר לדון על מה שאינו שלו מ"מ אחרי שנסתלקו בעלים שפיר יכולים הכל לדון דחתיכה זו מותרת מפאת הביטול כיון דהוא דין דעלמא דהחתיכה מותרת ואינו בעניין בעלים של אדם ומשא"כ בהתערב פרוטת הקדש ברוב חולין של הדיוט אז אם הבעלים אינם חפיצים בהביטול להעשות פרוטת ההקדש שלו ומסתלקים מדין ביטול זה לא שייך לומר דנדון אנחנו זה דפרוטה זאת היא של ראובן זה כיון דהדין הוא בעניין זכות הבעלים עצמו היות פרוטה זו וכדומה של ראובן ולא שייך כלל דין אחר בזה דמה לו לשמעון לדון אם פרוטה זו של ראובן וראובן הוא שיש לו לדון זה כיון דהוא דבר של עצמו ממש ומשא"כ לאחר אין לו לדון על היות הדבר ההוא של ראובן אם ראובן עצמו לא חפץ בו וע"כ שפיר לעניין זכות בעלים שפיר כל שאין הבעלים חפצים בביטול אין נעשה שלו כיון דהביטול נפעל רק ע"י ידיעה וכאן אין שם ידיעה שתפעול זה דידיעת הבעלים כמאן דליתא דמיא כיון דאין חפץ בביטול וידיעת אחר נמי לאו כלום הוא לעניין שיעשה דבר זה של זה דזה זכות בעלים ועניין ממון ממש של אדם ואין שייכות לאחר בזה וע' ירושלמי סוטה פ"ג ה"ח בגניבו אינו נמכר ונשנה כו' בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה כו' הי' גונב ומוציא