בית האוצר חלק ב קעו

וא"כ מדוע יאמרו כן לעשותו אפשר להכיר ודו"ק וע"כ צריכנין שפיר לטעמא דדשיל"מ דעניינו עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול כו' והיינו דאמרי' דכיון דאם לא יתבטל מדרבנן הרי יהי' לו מתירין ולא יצטרך לסמוך על הביטול וכך ראוי דאם יש עצה והיתיר לאכול בלי ביטול שלא לאכול בסמיכה על ביטול וע"כ מפאת זה הוא דאומרים החכמים שלא יתבטל כדי שיהי' לו מתירין ולא יצטרך לסמוך על הביטול ומשא"כ לולי הך סברא דיש לו מתירין היינו דכשאפשר לאכול ע"י מתירין מוטב מלאכול ע"י ביטול הא אין טעם כלל לשלא יתבטל דאי משום אפשר להכיר מדוע יאמרו חכמים כן הא כ"ז שאין אומרים לא הוי אפשר להכיר ודו"ק היטיב ובאתי רק להעיר] ע"כ לשונינו בזה בחידושינו שמה

והנה דברי הש"ש שהבאנו בזה שכתב דלאפוקי מהקדש להדיוט אין לו תורת ממון כמו מהדיוט להקדש נלענ"ד כעת ראי' עוד לסברא זאת מרש"י עירובין (דף ל"ו ע"א) אהא דאמר בעי מיני' רבא מר"נ ככר זו היום חול ולמחר קידש ואמר עירבו לי בזה מהו (אמר על ככר בערב שבת היום יהא חול ולמחר יהא קודש ואמר לשלוחו אחר כן ערב לי בו מהו) א"ל עירובו עירוב היום קודש ולמחר חול ואמר עירבו לי בזה מהו א"ל אין עירובו עירוב מאי שנא א"ל לכי תיכול לי עלה כורא דמלחא היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתא לי' קדושה (ביה"ש שצריך לקנות העירוב) היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקעה לי' קדושתי' מיני' וברש"י אהך דהיום קודש ולמחר חול כתב היום תהא הקדש ולמחר תהא חול על מעות שיש לי בבית כו' וקשה טובא דאמאי לא פי' כפשוטו דהקדיש רק ליום דהא רבא הוא בעל המאמר כאן ורבא גופי' הא ס"ל בנדרים (דף כ"ט ע"א) דקדושת דמים פקעה בכדי וכבר העיר על זה הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס שם בנדרים ע"ש ונראה דאי נימא בזה כסברת הש"ש הנ"ל דיש חילוק בזה בין ממון הדיוט להקדש דלאפוקי מהקדש אין לו תורת הוצאת ממון וכנ"ל הנה יתכנו שפיר דברי רש"י בפשיטות בס"ד וזה דהנה הא דאמר כאן מספיקא לא נחתא כו' מספיקא לא פקעה כו' נראה דאין הכוונה לחזקה דמעיקרא ככל שאר חזקה דמעיקרא כיון דכאן הספק הוא בעניין ביה"ש אם הוא יום או לילה ובזה לא שייך חזקה דמעיקרא דבשביל החזקה לא ישתנה הזמן כי היכא דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דמעיקרא דבשביל החזקה לא ישתנה הדין וכמבואר בפוסקים ועל כרחך כוונת הש"ס כאן לא לחזקה דמעיקרא רק לחזקת ממון דמספק אי אפשר להוציא ממון מבעליו דזה אמרינן גם בספיקא דדינא וכל ספק שיהי' דמספק אי אפשר להוציא מרשות בעלים דהממע"ה [וכבר הערותי על זה בציונים לתורה כלל כ' עש"ה] וע"כ התינח באימר היום חול ולמחר קידש דבאני להוציאו בביה"ש מרשית הדיוט והדיוט יש לו תורת ממון ושייך חזקת ממון וא"א להוציא מספק ומשא"כ באומר היום קידש ולמחר חול דבאנו להוציאו בביה"ש מרשית גבוה בזה הא ליכא תורת ממון ולא שייך חזקת ממון כלל והוא רק ספק גרידא ככל שאר ספק ותורת חזקה דמעיקרא הוא דאפשר לדון בזה דחזקה דמעיקרא מהני גם באיסורין ואם כן כיון דחזקה דמעיקרא אין כאן דבספק ביה"ש לא שייך חזקה דמעיקרא וכנ"ל א"כ הא שפיר הוא בביה"ש ספק הקדש ספק חולין וא"כ אמאי וודאי אין עירובי עירוב הא ראוי שיהי' חמר גמל וכמובן וע"כ הוכרח רש"י לפרש דאמר דלמחר יהי' מחולל על מעות שיש לי בבית דאז אותם המעות נמי כיון דהם ממון הדיוט א"כ בביה"ש נמי הא אינם יוצאים מרשותו משום חזקת ממון ובוודאי לא חלה עלייהו קדושה ותו גם ההקדש ממילא הא בוודאי אינו נפדה והוא גם כן הקדש וודאי ממילא ולכן שפיר בוודאי אין עירובו עירוב ודו"ק היטיב כי נכון הוא בס"ד

וי"ל עוד בהבנת רש"י עירובין הנ"ל באופן אחר וזה עפ"י דרכנו הנ"ל דמדוע אמרי' מספיקא לא נחתא כו' הא חזקה דמעיקרא אין לדון כאן דבס' ביה"ש לא אהני חזקה דמעיקרא וע"כ הכוונה אחזקת ממון דמספק אין להוציא ממון מרשות בעליו ואולם עדיין הא צריך להבין בזה דמה בכך דא"א להוציא מספק הא סוף סוף המציאות הוא רק ספק כיון דחזקה דמעיקרא אין מועלת בכאן וא"כ הרי המציאות ספק וא"כ באומר היום חול ולמחר קודש לדמיון אם האמת שביה"ש לילה הרי הככר קודש ואסור באכילה ואיך עירובו עירוב בוודאי הרי הוא ספק איסור ואף דא"א לגזבר להוציא בביה"ש מספק מ"מ לעניין עצם האיסור סוף סוף הרי אסור מספק שמא ביה"ש לילה וצ"ל הכוונה בזה כמ"ש האחרונים בארוכה ע' שו"ת חמדת שלמה סי' א' ועוד אחרונים דהא דספק ממון להקל היינו דהוא וודאי של המוחזק ולכן גם בתקפו מוציאין ואף דמציאות הספק בעצמותו הרי הוא רק ספק על כרחך צ"ל דכיון דא"א להוציא ממני בדין נעשה עי"ז עצמו שלו ואפי' אם המציאות באמת כצד הספק הנוטה לשל חבירו מ"מ כיון דאין אנו יודעין האמת הזה וא"א להוציא ממנו לכן נעשה עי"ז עצמו שלו אף אם במציאות הוא כצד המנגד והארכתי בזה במ"א מאוד וע"כ גם כאן לפי"ז כיון דמפאת הספק א"א להוציא נעשה עי"ז בוודאי שלו והוא וודאי חולין אף אם האמת דביה"ש לילה ויש לדין בזה טובא מכמה דיכתי אבל כך נ' בהכרח הכוונה בכאן כיון דחזקה דמעיקרא ליכא וע"כ הכוונה אחזקת ממין וא"כ כיון דעירובו עירוב בוודאי ע"כ הכוונה כנ"ל דכיון דא"א להוציא מספק נעשה עי"ז בוודאי שלו והוא חילין בוודאי ודו"ק היטיב ולפי"ז התינח באומר היום חול ולמחר קודש ומשא"כ באומר היום קודש ולמחר חול א"כ לעניין הקדש הא לא שייך לומר כן דאפי' האמת דביה"ש לילה מ"מ הוא הקדש מפאת דאין אנו יודעין האמת הזה וא"א להוציא מרשות הקדש מספק ולכן ממילא היא וודאי הקדש דז"א דגבי הקדש כבר הארכנו בכ"ד בצד סברא דלא שייך הקדש רק הקדש ע"י אדם ומשא"כ הקדש מאיליו לא שייך כלל דמה"ט הקדיש בור ונתמלא מים אין מועלין ואין המים נעשים הקדש מטעם חצר דלא שייך הקדש מאיליו כי הלא הכל לד' ולד' הארץ ומלואה ואעפ"כ והארץ נתן לבני אדם ולא שייך שיעשה דבר של גבוה מאיליו ורק ע"י הקדש אדם שמשים קדושה על הדבר או הדבר מתעלה על שאר דברים מפאת קדושתו להעשות של גביה והקדושה א"א לה לבוא מאילי' רק מה שהאדם מקדיש ומשים עליו קדושה וכמי שהארכתי כבר בזה בכמה דוכתי מאוד וע' אתוון דאוריתא (כלל ג') וע"כ גבי היום קודש ולמחר חיל אם האמת דביה"ש לילה הרי אין שם בביה"ש הקדש האדם שהרי הקדישי רק ליום וא"כ ממילא הא אין שם ההקדש כלל דלא שייך לומר דכיון דא"א להוציא לכן הוא מכח זה עצמו של ההקדש ממילא דז"א דזה הרי הוא רק הקדש מאיליו מפאת שא"א להוציא והקדש מאיליו הא לא שייך רק מה שהקדישו אדם ובעניין הקדש האדם שאמר היום קודש הרי היא באמת רק ספק אם יש ההקדש הזה כיון דהביה"ש ספק אם ספק לילה וא"כ הא תיקשי דמדוע באומר היום קידש כו' וודאי אין עירובו עירוב הא ראיי שיהי' ספק עיריב וחמר גמל וכנ"ל וע"כ הוכרח רש"י לפרש דהכוונה אאומר דלמחר יהי' מחולל על מעות שבבית דאז תו כיון דאין המעות יוצאות מרשותו מספק והם וודאי חולין דלגבי הדיוט הא אמרינן דכיון דאי אפשר להוציא מספק נעשה וודאי שלו וכיון דהמעות וודאי חילין תי ההקדש וודאי אין פדיי וע"כ שפיר מטעם וודאי אין עיריבי עיריב וכנ"ל ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים בס"ד

והנני שב לענייננו ואומר דמה שדנתי בחידושינו הנ"ל לפי דברי הש"ש הנ"ל דממון הקדש בטל מה"ת משים דלפוקי מרשות גבוה אין לו תורת ממון דמ"מ אם בעלי הרוב חילין לא יחפצו בהביטול להעשות ההקדש שלו אין נעשה שלו על כרחו הנה אם כי הסברא לכאורה מחייבת כך מ"מ יש לדון עדיין בזה ולומר דנעשה שפיר שלו גם על כרחי כיון דכח הביטול פועל זה אחרי דהרוב שלו על כרחי שהרי הוא שלו מכבר וא"א לו להסתלק ממה שהוא שלו זולת אם יפקירנו דאומר דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום וע"כ כיון שהרוב שלו על כרחו ממילא כח הביטול עושה