בית האוצר חלק ב קעג

דממון גבוה מממון הדיוט [וע' מה שהארכתי בזה ג"כ באתוון דאוריתא (כלל ג')] ועיקר הדבר הזה כבר עמד עליו בס' שב שמעתתא שמעתתא ו' פ"ד [הבאתיו ג"כ באתוון דאוריתא שם] וז"ל השב שמעתתא ז"ל שם. אמנם הא קשיא לפי מה שמבואר אצלנו פ"ב כו' דגבי ממון וודאי לא מהני בידו (לעניין נאמנות עד אחד ע"ש) אלא בתורת מיגו ממש כו' א"כ הא דאמרו (ריש האשה רבה) הקדש אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו והא כיון דבידו אינו משום מיגו וכמ"ש הרא"ש פ' הנזקין דאטו בשופטני עסקי' כו' וה"נ אין זה משום מיגו דבידו לפדותו דאינו מיגו דשמא אינו רוצה להוציא ממונו על פדיון וע"כ אינו אלא משום בידו וא"כ מה לי ממון הדיוט או מכרו לשמים והיכי נאמן לאפקועי ממונא דהקדש דהא כ' הר"ן בחידושיו פ' זה בורר גבי מי שבא ואמר ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה כו' ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין זה הכלל כל שבידו ליטלם דבריו קיימין והקשה והא מעשר שני איסורא הוא וקיי"ל ע"א נאמן באיסורין אפי' אינו בידו וכ' בשם הרמב"ן דמע"ש נמי אפוקי ממונא הוא שהוא מוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה כו' ע"ש וא"כ בהקדש נמי היכי נאמן בהוצאת ממון מרשות לרשות דהיינו מרשות גבוה לרשות הדיוט כו' ולכן נלענ"ד מוכרח מזה דנהי דבמעיד להוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה הו"ל משום הוצאת ממון ואין ע"א נאמן בו אבל להיפוך להעיד מרשות גבוה לרשות הדיוט לא איכפת לן בהקדש משום תורת ממון שבו אלא משום תורת איסור שיש בו לכן אמרי' בי' ע"א נאמן באיסורין היכא דבידו וכן נ' מדברי תוס' מעילה (דף כ"א) בהא דתנן סלע (צ"ל פרוטה) של הקדש שנפלה לכיס כו' והוציא אחת דמעל מספיקא והקשו תוס' דליבטיל ברובא ע"ש ומאי קושי' הא קיי"ל ממונא לא בטיל וכדאי' בביצה פ' משילין הרי שנתערב לו קב חטין כו' ואע"ג דשם אמרי' דאיסור תחומין שלו שפיר בטל ע"ש בסוגי' היינו משום דאיסור תחומין הוא איסור בפ"ע ואינו תלוי באיסור גזל דאפי' השאיל לו כליו נמי הוי כרגלי הבעלים בין השמשות אבל גבי הקדש איסור מעילה הוא תלוי במה שמעל בנכסי גבוה וא"כ היכי שייך ביטול כיון דממונא לא בטל הרי מעל מספיקא בנכסי גבוה אע"כ צ"ל דבנכסי גבוה לעולם אין דנין בו תורת ממון רק תורת איסור שבו עכ"ל ז"ל והנה מה שעמד על התוס' מעילה עדיפא מינה ה"ל להקשות אסוגי' דנדרים הנ"ל דהקדש משום דשיל"מ הוא דלא בטל ואמאי תיפוק לי' דמה"ת לא בטל מטעמא דממונא לא בטל ותי' הש"ש ז"ל דלאפוקי מרשות גבוה אין דנין תורת ממון רק תורת איסור הנה הוא יתכן ממילא גם בהך דנדרים וכמובן

והנה גם לפי סברת הש"ש ז"ל הנ"ל נלענ"ד לדון דהא דהקדש בטל מה"ת ברוב ממון הדיוט להעשות של בעל הרוב ולא אמרי' דממונא לא בטל דההוצאה מרשות הקדש אינה נידונית כהוצאת ממון מ"מ הני מילי אם בעל הרוב יחפוץ בכך להיות הממון המתערב נעשה שלו משום ביטול ומשא"כ אם לא יחפוץ בכך שיהי' הממון הנתערב נעשה שלו נ' פשוט דלא יקנהו הביטול לו על כרחו דלא מצינו שיהי' ממון נעשה של אדם על כרחו אם אין חפץ לזכות בו ולא עדיף ביטול מקניין דיש דברים המקנים לאדם שלא מדעתו כחצירו וידו ועכ"ז אם מתכוון בהדיא שלא לזכות אין מקנים לו על כרחו וכך גם הביטול וודאי לא יקנהו לו על כרחו אם אין חפץ בזכייתו כך נ' פשוט מסברא ולפי"ז י"ל דאם לא ירצו הבעלים לזכות בהקדש המתערב אז תו שפיר לא יובטל כלל ואכתי הוא ממון גבוה דאין לומר דמ"מ אהני הביטול להוציאו מרשות הקדש ונעשה הפקר דז"א דכל עניין ביטול עניינו רק מפאת השתוות הרוב והמיעוט שלא יהי' שם חלוקה ומכריע הרוב את המיעוט להיות כמוהו שוה אליו ולא להיפוך וע"כ כאן דגם אחרי הביטול לא יהי' שם השתוות הרוב והמיעוט דהא הרוב של ראובן והמיעוט של הפקר וע"כ תו אין בטל כלל והוא עדיין כמות שהוא של גבוה וא"כ תו ג"כ אסור מה"ת מפאת היותו ממון גבוה וכמובן ולפי"ז י"ל דהא דחשבינן הקדש דשיל"מ מטעמא דעד שתאכלנו כו' הכוונה הוא כך דכיון דאם לא ירצה בהביטול הרי תו מה"ת לא יתבטל ויתפוס שפיר פדיונו גם מה"ת ויהי' לו מתירין ולא יצטרך לסמוך על הביטול וע"כ מטעמא דעד שתאכלנו באיסור כו' החכמים מצווים עליו זה שלא ירצה בהביטול כדי שלא יצטרך לאוכלו באיסור ע"י ביטול רק יוכל לאוכלו בהיתיר ע"י פדיון ולא יצטרך לסמוך אטעמא דביטול ודו"ק היטיב וגם י"ל הכוונה עד"ז דחכמים התקינו שלא יתבטל כדי שיהי' לו מתירין דכיון דמדרבנן עכ"פ לא בטל הא תו וודאי לא יחפוץ בהביטול דהא לא איכפת לי' בי' כלום אחרי שבלא"ה אינו יכול ליהנות ממנו מפאת האיסור דרבנן עכ"פ וא"כ למה לו לחפוץ לזכות בו וכיון דוודאי לא יחפוץ לזכות בו תו הרי מה"ת לא יתבטל ויתפוס פדיונו שפיר ויהי' לו מתירין שפיר גם מה"ת וע"כ מהאי טעמא אמרו חכמים שלא יתבטל כדי שלא יחפוץ בהביטול דלא יהי' איכפת לי' בי' ויהי' לו מתירין עי"כ ודו"ק וע' תוס' מעילה שם (דף כ"א ע"ב) על המשנה נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל ובתוס' תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה, וכ"ת דשיל"מ הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטיל הא ליכא למימר דדשיל"מ דרבנן הוא כו' עכ"ל וצריך להבין מדוע דיקדקו התוס' לכתוב תיבת שנפלה דמשמע דבבבא דאומר פרוטה בכיס זה הקדש לא קשיא דליבטל ואמאי הא גם שם שייך ביטול כמו בפרוטה שנפלה ואולם לפי דברינו הנ"ל דבהקדש המתערב ברוב חולין של הדיוט ואין בעל הרוב חפץ בביטול אזי גם מה"ת לא בטל ניחא בס"ד דבאומר פרוטה בכיס זה הקדש הא בהדיא אינו חפץ בביטול דאל"כ ל"ל להקדיש הא מיד יתבטל ועל כרחך דאינו חפץ בביטול וא"כ תו גם מה"ת לא בטל ולק"מ ואף דמשכחת דאחרי אמרו כן שינה דעתו וחפץ אח"כ בביטול דאז הא מתבטל אח"כ מ"מ לא הי' לו לתנא לחוש למשכחת זה ושפיר שנה סתמא דמעל כיון דהאמיר' פרוטה בכיס זה הקדש מורה שאין חפץ בביטול והסתמיות הוא שהוא עומד על דעתו ולא נשתנתה דעתו בזה וההיפוך הוא שיש לו להתפרש שהי' שם שינוי בדעתו זה ושפיר שנה תנא סתמא דמעל וכמובן ומשא"כ בבבא דפרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס דהנפילה הא אין בה הוראה זאת שאין חפץ בביטול וא"כ אי איתא דאיירי רק בנודע לו ולא חפץ שיתבטל א"כ הא הי' לו לתנא לפרש זה ומשא"כ הסתמיות הרי ג"כ בכללו גוונא דנודע לו והי' חפץ בביטולו או דלא נודע לו עדיין כלל דלא הי' שם העדר החפץ בביטול דהא לא נודע לו הנפילה כלל והביטול שפיר מקנה לו הדבר גם שלא מדעתו כל שאין מתכוון להדיא שאין חפץ לזכות בו כעניין חצר ויד המקנים לו שלא מדעתו וס"ל לתוס' דגם בלא נודע שייך ביטול גם מדרבנן או מה"ת מיהת דהך דינא דבלא נודע לא שייך ביטול [ומה גם מה"ת אין ברור כ"כ וכמו שכבר האריכו האחרונים] וע"כ שפיר הקשו התוס' ומשא"כ אבבא דאומר פרוטה בכיס זה הקדש דלהדיא אין חפץ בביטול וגם מה"ת לא בטל לכן שפיר אין כאן קושי' כלל ושפיר דקדקו התוס' לכתוב תיבת שנפלה ובאתי רק להעיר]

והנה עלה בדעתי לומר עוד עפ"י המבואר שלהי ביצה (דף ל"ח ע"ב) שם דהא דממונא לא בטל היינו רק בממון שיש לו תובעין אבל ממון שאין לו תובעין בטל שפיר ע"ש בסוגי' ועפי"ז י"ל דהא דצריכינן בהקדש לטעמא דדשיל"מ היינו משום הקדש שאין שם תביעה עליו וכגון שהקדיש שלא בפני עדים או שהקדיש במחשבה דא"א לגזבר להתוודע ולתבוע זולת אם יבא בעצמו ויאמר שהקדיש אבל תביעה אין לו עליו ומשכחת נמי בהקדש בזה"ז דאין שם תביעת הגזבר דדינו לירקב בפירות כו' או להוליך לים המלח במעות כו' ע' ע"ז (דף י"ג ע"א) ואין שם תביעת גזבר ואילו פדיון הרי יש גם