בית האוצר חלק ב קעא

שהתורה דנה על דבר זה שהוא אסור ונכרע מרוב המנגדו ומשא"כ היתיר הרי אינו דין כלל רק שמאיליו הוא מותר לפי שאין עליו דין לאיסור וע"כ בכהאי גוונא לא מצינו הכרעת רוב שיכריע רוב דבר עצמיי ואינו דין התורה וה"ז ממש כהך דרשב"א הנ"ל דאיתחזיק איסורא הוא דאמרינן הא איתחזיק היתירא לא אמרי' דכיון דחזקה נלמד מנגע שבא הכהן לראות הנגע ולדון עלי' לכן אין חזקה רק באיסור דהוא ג"כ דין שדנה תורה על דבר זה לאיסור ומשא"כ בהיחיר דאינו דין כלל רק מידי דממילא והעדר דין היינו שלא דנה עליו תורה לאיסור אין בו דין חזקה וכך גם ביטול דילפי' לי' מסנהדרין דיש שם דין המיעוט הנכרע מן הרוב לכן ג"כ אין ביטול רק באיסור דהוא דין שהתורה דנה שדבר זה אסור ונכרע מן הרוב ומשא"כ היתיר שאינו דין רק מידי דממילא כו' אין בו דין ביטול ג"כ ודו"ק היטיב מאוד [וגוף דברי הרשב"א הנ"ל דאיתחזיק היתירא לא אמרי' צע"ק מגמ' יבמות (דף ל' ע"ב) אשה זו בחזקת היתיר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק וחולין (דף ט' ע"א) נשחטה הרי היא בחזקת היתיר עד שיודע לך במה נטרפה ועוד מכ"ד ודיברתי בזה במ"א ואכ"מ]

וע' חלק אות האל"ף כלל קל"א מה שהארכנו שם דשייך איסור מסברא והוא דאוריתא היינו דערכו ערך דאוריתא מפאת שהסברא אוסרתו עש"ה ויש לדון ג"כ בעניין ביטול דאיסור מסברא לא יהי' לו ביטול וזה לפי דברינו כאן דביטול הוא רק בדין התורה ואילו האיסור מסברא הרי אינו דין התורה רק הסברא אוסרתו וע"כ י"ל ג"כ דאין בו דין ביטול וי"ל בהך דשלהי ביצה (דף ל"ח ע"ב) דממונא לא בטל ע"ש וי"ל הטעם ג"כ מפאת האיסור מסברא דגזל הוא איסור מסברא ג"כ שאין לו לאדם לקחת את שאינו שלו וע"כ אין כאן ביטול דהביטול אפשר לו להועיל רק בדין התורה והיינו במה שהתורה אוסרת הגזל ובלאו דלא תגזול בזה הוא שהביטול מסלק זה הלאו ומשא"כ האיסור מסברא שפיר יש עדיין עכ"פ דבאיסור הסברא ליכא דין ביטול וכנ"ל. ויש ליישב בזה מה שהעירו ז"ל דמדוע הוי גזל ניתק הא הלאו כולל יותר מעשה גזל עכו"ם לסברא דהוא בכלל הלאו וליתי' בעשה דוהשיב ולהנ"ל י"ל דלא מהני כאן הך דלאו כולל כו' דהטעם רק מפאת דהלאו אלים טפי מן העשה ואין בכח העשה לנתקו וע"כ היכא דגם העשה כוללת יותר מן הלאו תו אין כאן עדיפות ואלימות עוד בלאו על העשה מפאת היותו כולל יותר דהא גם: העשה כוללת כו' והוי שפיר כמו בעלמא דאין הלאו ולא העשה כוללים יותר ושפיר הוי ניתק וע"כ גם בגזל הא גם העשה כוללת יותר דבנתערב ממון שלו ברוב ממון חבירו אין עוד לאו דלא תגזול רק איסור מסברא ונהי דהוא ג"כ דאוריתא מ"מ הלאו הא ליתא ואילו חיוב תשלומין הא איתי' גם לפי דין הביטול שהתורה אומרת דבכל דבר יש עניין גופו ועניין שויו ודמיו ויש בו ב' ענייני זכות הבעלים היינו מה שגוף הדבר הוא שלו וגם מה ששויו ודמיו שלו ומה"ט גם בהסתלק עניין בעלים של גוף הדבר ע"י ייאוש מ"מ כל שלא נסתלק עניין בעלים של השיווי והדמים ולא נתייאש מן הדמים עדיין הדמים שלו ע' ב"ב (דף מ"ד ע"א) נהי' דמגופי' מייאש תדמי' סי קא מייאש וע"ג ג"כ לעניין ביטול הרי יש הביטול רק לעניין גוף הדבר דהא רק גופו של דבר הוא שנתערב והוא הוא שבטל ומשא"כ שויו ודמיו הא לא נתערב כלל ודו"ק ושפיר מי שנתערב קב שלו בט' קבין של חבירו שפיר יש לו אצל מכירו דמי הקב עכ"פ וחייב לשלם לו דמי הקב אף לפי דין הביטול דהביטול מועיל רק לשיהי' מותר לאכול כל העשרה קבין ולא יהי' בו לאו דלא תגזול [רק האיסור מסברא וכנ"ל] ומשא"כ הדמים הא שפיר חייב דהדמים הם דבר נפרד לא נתערבו כלל וכמובן וכיון דיש שם ריוח תשלומי הדמים גם מה"ת ולאו דלא תגזול הא ליכא א"כ רי העשה כוללת יותר מן הלאו אכה"ג דנתערב קב שנו ברוב קבין של חבירו דליתא מן איתי' לעשה דחיוב תשלומי הדמים הוא ג"כ בכלל עשה דהשבון המנתקת ללאו ע' תוס' מכות (דף ט"ז ע"א) ד"ה התם וע"כ שפיר הוי לאו דגזל ניתק כו' אף דכולל יותר כו' ובאתי רק להעיר וכן הך דב"ק (דף כ"ד ע"ב) תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי כולי בקרך דעמדתי ע"ז לעיל (אות ב') דמדוע אין אומרים ביטול בזה וי"ל ג"כ דכוונת הגמ' אחיוב מסברא דחיוב מסברא הוא ג"כ דאוריתא ויש חיוב גם מסברא לשמור שור נגחן שלו שלא יזיק לאחרים וכן הך דנסקלין בנשרפין דכתבו התוס' דאין לעשות וודאי שקר י"ל ג"כ דהכוונה אאיסור מסברא דהא גם הסברא אוסרת לצער לאדם חנם ובזה לא אהני ביטול וע"כ א"א לשרוף כולם כיון דנשרוף גם המחלל שבת והוא לא נתחייב שריפה בחטאו והוי עודף הצער שבשריפה על סקילה צער גרידא של חנם שאנו מצערים אותו וזה אסור מסברא לצער לאדם חנם ובאיסור זה ליכא דין ביטול וע"כ שפיר א"א לשורפם כולם מפאת האיסור מסברא ודו"ק ויל"ע לעניין איסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה דהוא איסור מסברא כמבואר כברכות (דף ל"ה ע"א) ואם כן נראה לכאורה גם כן דלא שייך ביטול בזה להתיר ולדמיון אם בירך על פירות שלפניו והי' דעתו לאכול רק פירות אלו ואח"כ נתערב בם פרי אחר ורוצה עתה לאכול כולם וגם הפרי שנתערב דאילו הי' מכירו הי' צריך לברך עליו לכ"ע כיון דהוא נמלך עיין ש"ע או"ח סי' ר"ו ואולם כיון שאין מכירו ומעורב ברוב שכבר בירך עליהם הי' נראה לכאורה דניתר גם אכילת פרי זה מטעם ביטול ואולם לדברינו כאן דבאיסור מסברא לא שייך ביטול א"כ ה"נ דהוא איסור מסברא ליהנות מהעו"ז בלא ברכה הנה ג"כ לא שייך ביטול בזה ואולם י"ל בלא"ה דאין כאן דין ביטול דהא הוא דשיל"מ דהא אפשר לו לברך ולסלק האיסור על ידי ברכה ועיין ירושלמי פרק כיצד מברכין ה"א פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם העולם ומלואו עשוי ככרם ומהו פדיונו ברכה וא"כ כי היכי דכרם רבעי שנתערב אין לו ביטול משום דיש לו מתירין ע"י פדיון ה"נ הא יש לו מתירין ע"י ברכה דהוא כפדיון [ע"ש בירושלמי בפני משה דכוונת ככרם דירושלמי היינו ככרם רבעי וזה רמוז גם בבבלי ריש כיצד מברכין דדריש הלולים חלולים דכתיב בכרם רבעי קודש הלולים לד' והיינו דההילול דהוא הברכה הוא כמו החילול דהיינו הפדיון בכרם רבעי ע"ש ותבן] ואולם י"ל דכיון דלולי טעמא דדשיל"מ הא בטל וא"צ ברכה ותו ותו הברכה איסור משום לא תשא וע"כ תו לא הוי דשיל"מ דהא אסור לו לברך [ואולם גוף הדבר הנ"ל דבאיסור מסברא אין דין ביטול דביטול ישנו רק בדין התורה נתיישבתי עוד דאין מציאות לזה לכאורה דבעניין סברא הא הדבר תלוי רק איך הסברא נותנת ומחייבת ואם הסברא מחייבת עדיין האיסור גם בהתערב הדבר ברוב פשיטא דאסור מסברא ככל איסור מסברא ואין זה איסור שלא נתבטל רק גוף איסור מסברא כיון דהסברא אוסרת כך ומחייבת ההמנע כמו שהוא עתה מעורב ואם בהיות הדבר מעורב אין הסברא מחייבת עוד האיסור אם כן פשיטא דשרי דאין כאן ביטול איסור רק שנסתלק האיסור לגמרי כיון דכל האיסור רק מסברא והרי אין הסברא אוסרת עתה ודו"ק] ובאתי רק להעיר

והנה מה שכתבתי למעלה בעניין הך דממונא לא בטל דאפילו הייתי אומר דין ביטול בממון מ"מ ה"מ לעניין גוף הדבר שנתערב ומשא"כ שויו ודמיו וודאי אין בטילין והי' צריך לשלם לו הדמים עכ"פ משום דהשיווי והדמים לא נתערבו כלל וכנ"ל נזכרתי דברי הירושלמי תרומות פ"ה ה"ב חד בר נש אפיל שעורין גו חטין (הפיל שעורין לתוך חטין של חבירו) אתא עובדא קומי ר' יודה בר שלום ואמר יתן לו דמי שעורין כו' ומשמע דגם לפי האמת דקיי"ל דממונא לו בטל מ"מ צריך לשלם רק הדמים ואם כן משמע דאילו הייתי אומר ביטול בממון אזי גם הדמים לא הי' צריך לשלם ואולם במראה הפנים שם כ' דהך דיתן לו דמי שעורין היינו מפאת דא"א לבור אותם מן החטין ע"ש וא"כ בחטין וחטין שפיר י"ל דיש לו אצלו גוף מטין דצריך לתת לו קב חטין מתוך התערובת ואינו נפטר בדמים ואולם גם בנותן לו חטין מתוך התערובת לכאורה גם כן