בית האוצר חלק ב קסח

ובחידושינו במ"א כתבנו בזה גם כן בביאור דברי התוס' ועיקר דברינו שם הם על הת"כ ריש אמור לאמו ולאביו וגו'. יאמר לאמו מה ת"ל לאביו כו' אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע אביו חזקה מניין כו' ובר"ש משאנ"ץ שם. צריך להתיישב ל"ל ריבויא באביו חזקה דממ"נ מטמא לו דאם אביו הוא מיטמא לו כו' ואם אינו אביו הרי הוא ממזר ואינו מוזהר בלא יטמא כו' ע"ש והרבה תירוצים נאמרו בזה לפרש דברי הת"כ על איזה אופן דלא שייך ממ"נ ואני כתבתי בזה בחידושי שם דדברי הת"כ נכונים בפשיטות ככתבם וכלשונם וראיתי להעתיק את כל דברינו שם בזה וזה לשונינו שם

נראה לפי מה שהערנו ע"ז כבר בכמה מקומות בחידושינו דעניין ביטול ברוב ונהפך הא שייך רק בדיני התורה לא בעניין של מציאות ולדמיון חתיכת נבילה שנתערבה בב' שחוטות א"א לומר כהלקח אחת החתיכות דהיא וודאי מהשחוטות דהא זה אינו דהא אינה וודאית כן והוא רק רוב לומר כן אבל אינו וודאי ורק זה אמרינן דהיא וודאי היתר והיינו דאיסור הנבילה הרי הוא דין התורה ובזה יש דין הביטול דכמו שאמרה תורה דאינה זבוחה אסורה כך אמרה דאינה זבוחה שנתערבה בב' זבוחות גם האינה זבוחה מותרת וע"כ לעניין ההיתר היא וודאי היתר דאפילו אם היא האינה זבוחה מ"מ כיון דמעורבת ברוב היתר ואינה ניכרת מותרת ולא אסרה תורה אינה זבוחה בכהאי גוונא [ועיין לעיל אות ו' דדין הב"ד והוראתם הוא תמיד רק דין התורה לא הוראת מציאות דהוראת מציאות לא שייך כלל לב"ד עש"ה וא"כ לפי המבואר ברש"י בכמה דוכתי דביטול ילפינן מאחרי רבים א"כ גם ביטול שייך רק לעניין דין התורה לא לעניין המציאות ובלאה"נ הרי א"א להכחיש המציאות והרי אין המציאות וודאי דזאת החתיכה מהשחוטות ואין רק רוב לומר כן ואך בעניין דין איסור שבה בזה הוא דיתכן לומר דהיא וודאי היתר דהתורה היא שאמרה איסור הנבילה והיא שאמרה גם כן דנבילה מעורבת בב' שחוטות ואינה ניכרת מותרת באכילה וז"פ] וכך גם להיפוך גם בביטול היתר באיסור [לסברא דגם היתר באיסור בטל ונהפך] ג"כ כך עניינו והיינו דחתיכת שחוטה שנתערבה בב' נבילות היא אסורה באכילה בוודאי דכך אמרה תורה דכל בשר המעורב בב' נבילות ואינו ניכר אסור לאוכלו ודין הביטול שהתורה אומרת הוא עצמו זה הדין ומשא"כ בעניין המציאות הא לא שייך ביטול ונהפך והוא רק רוב גרידא והנה ברובא דליתא קמן שייך ג"כ ביטול ונהפך היינו דצד הספק של המיעוט נהפך דינו לצדדי הרוב ונעשה וודאי ע' אתוון דאוריתא (כלל ו) עש"ה וע"כ בבן חזקה של כהן שמותר להיטמא לו שפיר איסור הטומאה הוא וודאי וההיתר שמפאת אב הוא רק מכח רוב וזה דרוב בעילות הלך אחר הבעל יש צדדי רוב שהוא בנו והוא כהן ואסור להיטמא למתים וצד מיעוט שהוא של אחר ואינו כהן ומותר להיטמא למתים וע"כ צד המיעוט בטל בצדדי הרוב ונעשה דינו וודאי דאסור להיטמא דלמידי דדינא אמרינן ביטול ונהפך וגם זר המעורב בב' כהנים התורה אוסרתו בעצם להיטמא למתים דדין הביטול הוא זה הדין וכנ"ל ואולם בעניין ההיתר להיטמא לזה מפאת שהוא בנו ומותר להיטמא לאביו בזה שפיר ליכא רק רוב דלעניין המציאות שהוא בנו של זה לא של אחר הא לא שייך נהפך והוא רק רוב. ואין לומר דמ"מ לעניין הדין הא אמרינן נהפך וא"כ ה"נ נימא דכיון דלפי צדדי הרוב דהוא בנו של זה הרי מותר להיטמא לו וע"כ גם לפי צד המיעוט דאינו בנו ואסור להיטמא לו מ"מ בטל זה האיסור ברוב ונהפך ושרי להיטמא לו אף שאינו בנו דמקבל מפאת הנהפך דין צדדי בנו דמתירים הטומאה. זה אינו דרק אילו הי' כתוב בתורה דבניו של זה הכהן ששמו יעקב ובניו ראובן ושמעון והי' כתוב בתורה דראובן ושמעון אלו מותרים להיטמא ליעקב זה אז הי' זה דין התורה ואז אילו הי' מתערב בראובן ושמעון אלה איש אחר הי' מקבל גם כן דין הנאמר בם שמותרים להיטמא ליעקב זה ואז הי' גם הוא מותר להיטמא ליעקב זה ומשא"כ עתה שנאמר בתורה רק שמותר לכהן להיטמא לאביו (כנלמד בק"ו מאמו ע"ש בת"כ) אם כן דין התורה הנאמר בראובן ושמעון זה הוא שמותרים להיטמא לאביהם מי שהוא ואסורים להיטמא לאחר שאינו אביהם ואם כן גם המתערב בם מקבל דין זה שמותר להיטמא לאביו מי שהוא ואסור להיטמא לאחר שאינו אביו וא"כ הרי אין ניתר מכח זה בוודאי להיטמא ליעקב זה שהרי גם על ראובן ושמעון אין התורה אומרת שמותרים להיטמא ליעקב זה רק שמותרים להיטמא לאביהם ומה שהם מיטמאים ליעקב זה זה איננו עוד מפאת דין רק מפאת מציאות שהמציאות הוא כך שיעקב זה הוא אביהם דהדין אומר דמותרים להיטמא לאביהם והמציאות הוא שיעקב זה הוא אביהם וע"כ הם מיטמאין ממילא ליעקב זה ואם כן לעניין המציאות הא לא שייך ביטול ונהפך לומר מכח ביטול ונהפך שיעקב זה הוא גם כן אביו של זה המתערב. ואכתי זה המתערב דינו שמותר להיטמא לאביו מי שהוא ואסור להיטמא לאחר ואם באת לומר שיטמא ליעקב זה מוכרח אתה לבוא לרוב לבד לומר דכיון דרוב התערובת בני יעקב זה מסתמא הוא מן הרוב והוא בן יעקב זה ויעקב זה הוא אביו ומותר להיטמא לו וא"כ הרי אין כאן איפוא היתר וודאי להיטמא ליעקב זה רק רוב לבד ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים מאוד. וא"כ ה"נ לעניין דידן צד המיעוט של הבן חזקה דהוא של אחר א"כ לפי צד המיעוט הוא מותר להיטמא לאותו אחר שהוא בנו באמת ואסור להיטמא לאיש אחר שאינו בנו וגם לכהן זה אסור להיטמא אחרי שאינו בנו ומה שאתה אומר שיטמא לכהן זה מפאת היותו בנו מטעמא דרוב בעילות הלך אחר הבעל זה הרי הוא רק רוב לבד לא וודאי וא"כ שפיר איסור הטומאה למת שלו הוא וודאי דבעניין האיסור הא אמרי' נהפך ואילו היתירו להיטמא לזה מפאת היותו אביו רק מכח רוב וא"כ הא שפיר אמר בת"כ דאמו היא וודאית ואביו רק חזקה ודו"ק היטיב מאוד

והנה היכא דראובן ושמעון כהנים לדמיון ילדו נשותיהם כל אחת בן במחבא עם אשת לוי דהוא ישראל ונתערבו ג' ולדות אלו אזי לאחר מיתת ראובן לכאורה הי' נ' דכל אחד מתערובת הנ"ל מותר להיטמא לו דהא אם הוא בנו מותר להיטמא לו ואם הוא בן לוי הרי הוא ישראל וג"כ מותר להיטמא למת לגמרי מה אמרת שמא הוא בנו של שמעון והוא כהן ואסור להיטמא לראובן שאינו אביו ז"א דבנו של שמעון הרי הוא רק מיעוט ובטל בבן ראובן ולוי דמותרים להיטמא לראובן כך הי' נ' לכאורה לפי המושכל ראשון ואולם לפי הסברא דגם היתר באיסור בטל ונהפך ולפי דרכנו הנ"ל הנה באמת אינו כן רק כ"א מן התערובת אסורים להיטמא לראובן דצד המיעוט שמא הוא בנו של לוי ומותר להיטמא למת בטל ברוב דבני ראובן ושמעון דהם כהנים ואסורים להיטמא למת ונהפך ונעשה גם בן לוי דינו דאסור להיטמא למת אף דהוא ישראל הואיל ומעורב בב' כהנים האסורים להיטמא למת וע"כ הרי הוא אסור וודאי להיטמא למת אף שהוא בן לוי מטעם נהפך וכנ"ל ואילו להיותו מותר להיטמא לראובן זה מפאת היותו אביו לגבי זה הא יש רוב להיפוך שאינו אביו כיון דאם הוא בן שמעון ולוי הרי אין ראובן אביו ואין רק צד מיעוט שהוא בנו של ראובן וא"כ הא יש רוב להיפוך שאינו אביו ושפיר אסור להיטמא לראובן [דאף דלא אמרי' נהפך ברוב זה מ"מ רוב מיהת הא הוי ואסור להיטמא לו ואפי' הי' רק ספק השקול ג"כ הא אסור להיטמא] ואולם י"ל בלא"ה בנידון הנ"ל למ"ד דאיסורין מבטלין זא"ז דאסורים להיטמא לראובן דכי היכי דאיסורים מבטלין זא"ז ה"נ אית לן למימר בנידון הנ"ל דההיתירים מבטלין זא"ז דהא א"א לך להתירו להיטמא לראובן זה רק מפאת ב' עניני היתר שונים היינו צד שהוא בנו של ראובן ומותר להיטמא לו מפאת אב וצד שהוא בנו של לוי ומותר להיטמא לו מפאת זרות והם ב' ענייני היתר שונים של ב' שמות דההיתר שמפאת אב מתיר רק לטמא להאב לבד וההיתיר שמפאת זרות מתיר להיטמא לכל העולם וע"כ ראוי לומר ג"כ דצד היתר הזרות בטל בב' צדדי כהונה וצד היתר מפאת בנו של ראובן בטל בב' צדדי אינו בנו ונמצא דין כל אחד דאסורים להיטמא לראובן דההיתירים מבטלים זא"ז וכמובן וע' ס' בית מאיר על הש"ס בברכות