בית האוצר חלק ב קסז

שהוא בא לנצח אותו שהוא בא רק להמעיט קיום הוראתו ואילו הרוב הרי יבטל הוראת המיעוט לגמרי היינו הוראת הפטור שלו ודו"ק היטיב מאוד

עוד יש לדון לענ"ד בטעמא דהך מילתא דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל וזה עפ"י מה דקיי"ל בכמה דוכתי דכל דאי אפשר בעניין אחר הוי גם הלכתחלה כדיעבד ולהיפוך ג"כ אם גם אחרי הדיעבד יש תקנה חשוב כלכתחלה וע' רי"ף פ' גיד הנשה דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח אפי' ללוי דבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבילה שרי דריחא לאו מילתא הוא דלוי שצלאו דיעבד הוא דאמר אבל לא לכתחלה והאי פת כיון דאפשר לאוכלו שלא בכותח אי שרינן לי' לאוכלו בכותח ה"ל כצולה בשר שחוטה עם בשר נבילה לכתחלה ע"ש

ועד"ז י"ל ג"כ לענ"ד דהא דלא סמכינן אביטול בדבר שיל"מ הוא מפאת אין מבטלין איסור לכתחלה דכיון דיש תקנה שלא לסמוך על הביטול רק להמתין עד שיבואו המתירין לכן אילו יסמוך על הביטול הוי זה כמבטל האיסור לכתחלה ודו"ק היטיב מאוד. וע' עוד תוס' קידושין (דף נ"ה ע"ב) אהא דאי' התם ת"ר אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומם ובתוס' שם ד"ה אין וז"ל לכך נראה לר"י לפרש דהיינו טעמא דאין לוקחין בהמה כו' גזיר' שמא יגדל עדרים עדרים והכי נמי אמרי' בפ' לולב הגזול (דף מ' ע"ב) דקאמר התם מעות מעשר שני מתחללין על בהמה חי' ועוף בין חיים בין שחוטין דברי ר"מ וחכ"א על שחוטין מתחללין על חיים אין מתחללין ומסיק מחלוקת בזכרים אבל בנקיבות דברי הכל אין מתחללין על חיין גזיר' שמא יגדל מהן עדרים ובזכרים פליגי אי גזרי' זכרים אטו נקיבות כו' והכא דקאמר אין לוקחין גזיר' זכרים אטו נקיבות וא"ת כיון דטעמא. הוי משום גזיר' אמאי קאמר התם לשון מתחללין דמשמע אפי' דיעבד לא מהני והא אמר בכל דוכתין דכל דבר שהוא דרבנן בדיעבד מהני וא"כ מחללין מיבעי לי' דכוותי' אמרי' בפ' הזהב (דף מ"ה ע"ב) כו' וי"ל כיון דבההוא דלולב הגזול יש תקנה לעשות לומר יחזרו דמים למקומן כדקאמר הכא מש"ה קאמר דאפי' דיעבד לא מהני דאי אמרי' מהני כך לי דיעבד כמו שהי' עושה אותו בתחילה עכ"ל התוס' וכזה הוא ג"כ לעניין ביטול דכיון דיש תקנה ואפשר שלא לסמוך על הביטול רק להמתין עד שיבואו המתירין ע"כ אם נאמר שהביטול מועיל ויסמוך על הביטול הי' זה נחשב כמו שהי' מבטל לכתחלה דוגמת הך דתוס' הנ"ל דכיון דיש תקנה כו' כך לי דיעבד כמו שהי' עושה אותו בתחלה ודו"ק

עפיד"ז הנה תתיישב קושית האחרונים בהך דבכורות (דף כ"ז ע"א) אמר שמואל תרומת ח"ל בטילה ברוב רבה מבטל לה ברוב ואכל לה בימי טומאתו והעירו שם איזה אחרונים דאמאי בטילה להאכל בימי טומאתו הרי הוא דשיל"מ אחרי שיוטהר מטומאתו ולפי דברינו הנ"ל לק"מ דאחרי דכל עניין דשיל"מ דלא בטיל הוא רק מפאת איסור ביטול איסור לכתחלה דכיון דיש לו מתירין בלא"ה אילו הי' סומך על הביטול הי' נחשב כמבטל לכתחלה וא"כ בהך דבכורות דשרינן באמת גם הביטול לכתחלה ממש וכדאמר רבה מבטל לה ברוב כו' א"כ תו הא לא שייך גם דינא דדשיל"מ כלל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד. ע"כ לשונינו בזה בחידושינו שם

ועוד בחידושינו במק"א כתבנו בטעם תוספות הנ"ל דממיתה למיתה לא אזלי', בתר רובא וגם כן על פי ההצעה הנ"ל דהיכא דאי אפשר להמיתו במיתה שנתחייב בה יש להם להמיתו בכל אחת משאר המיתות ב"ד וזה לשונינו שם. נ' בסברת התוס' דרק היכא דאי לא נימא ביטול עדיין יהי' הרוב חלוק מן המיעוט אז הוא דאמרי' ביטול וכגון חתיכת איסור שנתערבה בב' חתיכות היתר דאפי' לא נימא ביטול לא יעשה מההיתר איסור רק דכל אחת יהי' אסור לאוכלה מפאת ספק שמא היא היא חתיכת האיסור אבל ההיתר הרי אין נעשה בעצם איסור רק עדיין בהיתירו עומד וע"כ כיון שהרוב חלוק מן המיעוט דהרוב הוא היתר והמיעוט איסור לכן הרוב מכריע את המיעוט ומבטלו להשוותו אליו ומשא"כ בתערובות נסקלים בנשרפים דאי לא נימא ביטול אז הא א"א להמיתם במיתה החמורה וא"כ הרי הדין בכל הד' מיתות ב"ד דכשא"א להמיתו במיתה שנידון בה חייבין להמיתו בכל מיתה משאר הד' מיתות שיכולין כמבואר בתוס' ריש מכות וא"כ מיד חיוב מיתות השריפה לדמיון שהב"ד מחייבין אותו הרי כך עניינה היינו שהם מחייבין אותו שריפה כשיהי' אפשר לשרפו וכל אחת משאר המיתות כשלא יהי' אפשר לשרפו וא"כ אחרי שמפאת התערובת אי לא נימא ביטול וא"א לדונם במיתה החמורה שוב הרי מחויבין בעצם רק מיתת הסקילה לא מפאת הספק שמא הוא הוא אותו שנתחייב סקילה רק אפי' הוא באמת אותו שנתחייב השריפה מ"מ כיון דהתערובת עכ"פ סילק אפשריות השריפה א"כ הרי בעצם מחויב עתה רק מיתה הקלה ממנה שאפשר לדונו בה וא"כ שוב הרי הרוב שוה עם המיעוט בעצם דמחויבין בעצם שניהם מיתת סקילה ובאילו נידונו כולם מיד למיתת סקילה ואך טעם הדין הוא דשינה בהן דבהרוב טעם הדין מפאת דאי אפשר כו' ובהמיעוט הוא ופאת גוף החטא דגוף החטא כך דינו וכ"ז הוא רק בטעם הדין והחיוב והרי לא איכפת לן בטעמו רק בגוף החיוב וגוף החיוב הרי שוה בשניהם בעצם וע"כ שפיר לא שייך כאן ביטול כלל דברוב ומיעוט שוין הא ליכא ביטול ורק חילוק הרוב מן המיעוט הוא דיש בו עניין הביטול וע"כ מדוע נאמר כאן ביטול דיגרום זה חילוק הרוב מן המיעוט אדרבה אמור שאינו בטל ותו אין כאן חילוק ודבר שיגרום הביטול כלל ודו"ק היטיב מאד כי עמוק הוא בס"ד ועוד דאם נאמר כאן ביטול הנה יהיו מחויבין שניהם ר"ל הרוב והמיעוט מיתת שריפה וג"כ לא מטעם שוה דהרוב מחויב זה מפאת גוף החטא והמיעוט מחויב זה מפאת הביטול ואילו לא נאמר ביטול יהיו מחויבין ג"כ שניהם מיתה שוה מיתת סקילה וג"כ לא מטעם אחד דהמיעוט יהי' מחויב זה מפאת גוף החטא והרוב מפאת העדר אפשריות מיתה החמורה ואם כן הרי כל כך יש כאן שיווי הרוב והמיעוט אם לא נאמר ביטול כמו אם נאמר ביטול וא"כ מה טעם שנאמר כאן ביטול הרי כל עניין ביטול רק מפאת עניין השיווי כדי שישתוו הרוב והמיעוט ולא יהי' שם חלוקה והרי יש כאן השיווי ממש אם אין אומרים ביטול כמו אילו אומרים ביטול וא"כ תו הרי אין שום טעם לומר ביטול ולהחמיר עליהם לדונם במיתה חמורה מפאת הביטול אחרי דכל עניין הביטול רק מפאת ההשתוות והרי יש כאן אותו ההשתוות גם אם אין אומרין ביטול ודו"ק היטיב. ע"כ לשונינו בזה בחידושינו שם

והנה התוס' בזבחים שם תירצו עוד אקושייתם הנ"ל בהך דנסקלים בנשרפים דניזיל בתר רובא לחייב וז"ל אי נמי לא אזלינן בתר רובא לחייב אותו שהוא וודאי בסקילה ומהאי טעמא לא תיקשי לן הא דאמר בפרק אלו הנשרפים (דף ע"ט ע"ב) דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינן כולן פטורין דמשום רובא לא ניעביד דבר שהוא שקר וודאי דוודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו ולא דחי לאותו שהרג וודאי אלא דלא ידעינן אי טריפה הוי או שלם הוי (פי' דשם אינו שקר וודאי דהא יכול להיות כך כמו שהרוב מגיד שלא הי' הנרצח טריפה ומה שאין כן כאן אם נהרוג כולם הרי יהרג גם מי שלא גמר דינו ומי שלא נגמר דינו הרי בוודאי פטור ממיתה שאין אדם מתחייב מיתה עד שיוגמר דינו בב"ד) עכ"ל התוס' ועמדו בזה האחרונים דמה זה שכתבו התוס' דא"א לעשות וודאי שקר לדון כולם בשריפה כיון דיש אחד בוודאי המחויב סקילה והרי גם בביטול איסורין הוא כן דחתיכת איסור שנתערבה בג' חתיכות היתר שלשתן מותרות באכילה [וסברא דצריך להשליך אחד חומרא בעלמא הוא] וה"ז ג"כ וודאי שקר דהא אחת בוודאי אסורה והוא דבר מתאי' לכאורה: