בית האוצר חלק ב קסו

חשוב דיעבד והנה כסברת הראב"ן הנ"ל אף אנו נאמר בעניין ספיקת ד' מיתות ב"ד דעל כרחך דכל עניין החלוקה הוא רק מידי דלכתחלה אבל בדיעבד אילו עברו הב"ד והמיתו את המחויב סקילה במיתת חנק וכדומה יצאו שפיר ידי מצוותן וחשוב קיום מצות המיתת ב"ד דאילו הי' חילוק הד' מיתות לעיכובא גם בדיעבד ואם עברו ושינו גם בדיעבד לא הי' נחשב קיום מצות המיתת ב"ד אם כן מדוע באי אפשר להמיתו במיתה שנידון בה ממיתין אותו לכתחלה באחד משאר המיתות הרי האי אפשר והאונס אין לו עניין יותר רק שעושה גם את הלכתחלה כדיעבד והרי אתה אומר דגם בדיעבד אין זה קיום החיוב ועל כרחך דכל החילוק המיתות הוא רק עניין לכתחלה אבל בדיעבד הוי שפיר קיום החיוב בכל מיתה מד' מיתות ב"ד שימיתוהו וע"כ במקום שא"א ממיתין אותו גם לכתחלה באחד משאר המיתות שאפשר להם והרי זה ממש כהך דראב"ן הנ"ל דמדמכשרינן קבלת אונס לכתחלה יש לנו לדקדק דבדיעבד גם בלא אונס כשירה וכך כאן כזה מדממיתין בשאר מיתות באי אפשר לכתחלה יש לנו לדקדק כמו כן דבדיעבד גם באפשר הוי קיום מצות המיתת ב"ד בכך וכמובן ולפ"ז נראה על פי המבואר בירושלמי פסחים ריש מקום שנהגו אמתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובירושלמי שם ר"ש בן לקיש שאל לר' יוחנן ואינו אסור משום בל תתגודדו (דא"ק לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות) כו' א"ל הרי ר"ה ויוה"כ ביהודה נהגו כר"ע ובגליל נהגו כר' יוחנן בן נורי (הרי תקיעות של ר"ה ותקיעות יוה"כ של יובל דנהגו ביהודה כר"ע ותוקעין למלכיות ובגליל נהגו כריב"נ שאין תוקעין למלכיות אמאי לא קרינן בי' לא תתגודדו) א"ל שניי' היא שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא (שאני התם כיון דהכל מודים דאם עשה בדיעבד כאחד משניהם בכל מקום יצא לא חשיב אגודות אגודות ע"ש בק"ע) עכ"ל הירושלמי ומבואר בזה דכל שאין שם חלוקה בעניין הדיעבד רק בעניין הלכתחלה לבד אין זה חשוב חלוקה כלל ומה"ט לא חשוב שיש שם חלוקה ואגודות אגודות בישראל כיון דאין החלוקה רק בלכתחלה ואילו בדיעבד אם עבר ועשה ביהודה כגליל כו' יצא ולכן אין זה חלוקה כלל ולא הוי אגודות אגודות ולפי זה נראה גם כן לעניין נסקלין בנשרפין דאחרי שהם שוין בעניין הדיעבד דהא בדיעבד גם המחויב מיתה החמורה חשיב קיום החיוב אם ממיתין אותו במיתה הקלה וע"כ חשוב זה שיש שם שיווי הרוב והמיעוט דחלוקת הלכתחלה לבד לאו שמה חלוקה כלל וע"כ אין אומרים כאן דין ביטול וכנ"ל דכל עניין הביטול הוא רק מפאת התנגדות וחלוקת הרוב והמיעוט וע"כ חלוקה דלכתחלה דלאו שמה חלוקה לכן ג"כ אין בה עניין הביטול ורק באיסור והיתר דכל עניין איסור הרי הוא גם בדיעבד דכל שאסור לאוכלו וכדומה הרי אם עבר ואכלו עשה איסור בדיעבד ואפילו בדברים שאין בהם מלקות בדיעבד מ"מ העונש עניין אחר הוא שאין שם עונש על איסור זה אבל עניין האיסור מה שאסור לעשות הדבר הרי זה עניינו תמיד גם בדיעבד דאם עבר ועשה עשה מה שאסור לו לעשות דרק בענייני פעולה וחלות הוא דיש חלוקת הלכתחלה ודיעבד דיש דברים שאין לעשותם באיזה עניין לכתחלה ואם עבר ועשה מועילים וחלים גם בדיעבד אבל עניין האיסור מה שאסור לעשות זה עניינו תמיד גם בדיעבד וכמובן וע"כ שפיר איסורא ברובא בטל כיון שיש שם חלוקה גם בדיעבד והחלוקה גורמת הביטול וכנ"ל ומשא"כ בחלוקת ד' מיתות ב"ד דהחלוקה רק לכתחלה דלכתחלה יש להם להמיתו במיתה זו ובדיעבד יצאו שפיר ידי מצוותן וחשוב קיום החיוב בכל מיתה שימיתוהו מאחת הד' מיתות ב"ד ולכן אין זה חשוב חלוקה כלל ואין אומרים בה דין ביטול ודו"ק היטיב

ובחידושי ליו"ד מימי חרפי לי ג"כ דברים בהסברת דברי התוס' הנ"ל דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא וראיתי להביא כל דברינו שם יען כולם הם בעניין ביטול השייך לכלל שלפנינו וזה לשוני שם [בסי' ק"ב בעניין טעמא דדשיל"מ באמצע העניין] ולענ"ד נ' להטעים הך דינא דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל לפי המבואר באחרונים בארוכה דכל ענין ביטול איסור בהיתר בא אך מפאת ההתנגדות שבין הרוב והמיעוט והיינו מפאת שהמיעוט בא לנצח את הרוב ולאסרו וע"כ אדרבה הוא מתנצח מן הרוב וניתר ממנו וכאשר אין המיעוט בא לנצח את הרוב ולהפכו להיותו כמוהו אז גם המיעוט אין מתנצח מן הרוב באמת ואין שמו ועניינו מסתלק ע"י הביטול וע' ס' שו"ת הרי"ם חיו"ד סי' ט' דכ' כן בטעמא דהיתר לא בטל ברוב איסור להיות נהפך לאיסור כמוהו דהיינו משום דאין ההיתר בא לנצח את הרוב ולסלקו מאיסורו דהא גם אם לא יובטל ותהי' כל חתיכה וחתיכה בספק איסור הרי מפאת ספק עכ"פ עדיין תיאסר ולא יסולק האיסור מן הרוב וע"כ ג"כ אין ההיתר מתנצח ממנו להעשות כמוהו כיון שאין הוא בא לנצח אותו עש"ה והדברים מפורסמים ועפיד"ז נלענ"ד ג"כ די"ל דביטול ברוב שייך רק לשיתנצח המיעוט איתו ערך הניצוח שהוא בא לנצח את הרוב ואז אדרבה הוא מתנצח בערך ההיא מן הרוב ומשא"כ אם כשנאמר ביטול יתנצח המיעוט מן הרוב ערך גדול יותר מן הניצוח ממה שהוא בא לנצח את הרוב אז אין שם דין ביטול ג"כ כי אין כח לרוב לנצח את המיעוט רק באותו הערך שהוא בא לנצח אותו ומשא"כ ביותר מזה וע"כ נ' דבהתערב איסור שיש לו מתירין ברוב היתר גמור הנה אם לא נאמר ביטול הרי לא ינוצח הרוב ויסולק מכל היתירו ע"י המיעוט שהרי יאסר רק לזמן וסופו לשוב להיתירו וא"כ הרי לא סילק המיעוט איפוא את ההיתר שבו לגמרי רק ערך מה ממנו דהיינו בזמן מה או עד שיעשה פעולת המתירין ומשא"כ אם ינצח הרוב את המיעוט ויתירנו הרי יסתלק כל איסורו של המיעוט מן המיעוט דנהי דהוא איסור מיעט שהרי יש לו מתירין מ"מ כל עניין האיסור שבו כמה שהוא הרי יסתלק ע"י הרוב ומשא"כ כשיסלק המיעוט את ההיתר מן הרוב הרי לא יסלק כל היתר שבו לגמרי רק חלק וערך מה ממנו עד שיבא זמן ההיתר כו' וע"כ היינו טעמא דאין שם ביטול כיון דאם נאמר ביטול הרי יתנצח כל איסורו של המיעוט ואין אל הרוב כח לזה כיון שגם המיעוט לא בא לנצח את כל היתירו רק חלק וערך מה ממנו ודו"ק היטיב ועד"ז י"ל ג"כ בטעם תוס' זבחים ריש פ' התערובות דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא וי"ל הטעם ג"כ דהמיעוט שם הרי מורה ב' דברים האחד חיוב והאחד פטור שהרי הוראת המיעוט שהם מחויבים מיתה קלה על חטאיהם וזהו עניין החיוב שמורה ושוב מורה שנית פטור דמה שהוא צער גדול יותר מן המיתה קלה היינו הצער אשר במיתה חמורה יותר על המיתה קלה מזה המה פטורים ואילו הרוב מורה רק דבר אחד חיוב לבד היינו שמורה שנתחייבו על חטאיהם מיתה חמורה ולפי"ז אם נניח הדבר כפי המיעוט אז הרי לא תובטל הוראת הרוב לגמרי רק תומעט שהרי הרוב לו רק הוראה א' חיוב וזאת ההוראה הרי אינה בטילה לגמרי שהרי לא פטרנו אותו מחיובו לגמרי רק מיעטנו את חיובו שהוא נתחייב ביעור מן העולם ע"י מיתה חמורה ובצער גדול יותר ואילו בפועל נתבער ע"י מיתה קלה בצער קטן יותר וא"כ הרי זה רק מיעוט בחיוב לא ביטול החיוב לגמרי ומשא"כ אם נעשה כפי הרוב ויומתו כולם מיתה חמורה אז הרי הוראת הפטיר של המיעוט תובטל לגמרי והוראת הפטור של המיעוט הרי הוא הוראה בפ"ע מהוראת החיוב שלו ולא שייך לומר שמתקיימת הוראת המיעוט במקצת במה שהוא מת עכ"פ כפי הוראת החיוב שמורים שנתחייב מיחה ואף שמורים שנתחייב מיתה קלה מ"מ בכלל מיתה חמורה הרי יש גם מיתה הקלה ע' סנהדרין (דף ע"א ע"ב) דקלה בחמורה מישך שייכא והרי נתקיים עכ"פ הוראת החיוב ורק שאין שם קיום דבריהם לגמרי כיון שהם אומרים שיש לו להומת במיתה קלה והוא מומת בחמורה מזו וה"ז ג"כ רק מיעוט בקיום הוראתם דז"א דהוראת פטור והוראת חיוב הם ב' הוראות שונות לגמרי ואין זה מיעוט בקיום הוראתם רק ביטול לגמרי דהוראת הפטור שמורים היא הוראה בפ"ע מהוראת החיוב והוראת הפטור הרי היא בטילה לגמרי ודו"ק היטיב מאוד וע"כ שפיר ג"כ אין אומרים שם ביטול כיון שאם נאמר ביטול יתנצח המיעוט מן הרוב ביתרון ממה