בית האוצר חלק ב קסה

וע' מכשירין פ"ו מ"ה עש"ה וגם י"ל דבהך דשבת הוא עניין טבעיי דציחצוחי השמן שבמוחל מהפכים את המוחל עצמו להחשב משקה כמוהם וע' עירובין (דף כ"ז ע"א וע"ב) לעניין מים ומלח מעורבין דלא חשיבי משקה להיותם נקנין בכסף מעשר אזי גם אם נתן לתוכן שמן ג"כ אין נקחים בכסף מעשר רק השמן שבהם הוא שניקח אלא שמותר לו לתת דמי מים ומלח בהבלעה ע"ש וכזה הוא בירושלמי שם לעניין עירוב דאף בנתן לתוכן שמן אינו מערב אלא לפי חשבון השמן שבהן ע"ש ואולם אין כל הטבעיים שוים ואין לדון מוחל ממים ומלח וגם במוחל העירוב הוא בתולדה כך ולא דמי להך דעירובין דאינו עירוב בתולדה רק שנתן לתוכן שמן ולכן אין בכח השמן להפך עצמותם למשקה. ויל"ע עוד בזה בירושלמי תרומות פי"א ה"ב תני ר' נתן אומר כו' ע"ש סוגי' ארוכה וע' בר"ש שם ובר"ש מכשירין פ"ב מ"ג עש"ה ובאתי רק להעיר

יג) ראיתי חידוש בחידושי הרמ"ה סנהדרין (דף פ"ג ע"א) דאהא דאמרינן התם מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה (ביד"ש) שנא' ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לד' בעתידים לתרום הכתוב מדבר (בטבל שעתידים לתרום ממנו תרומה הכתוב מדבר) ויליף חילול חילול מתרומה (מאוכל תרומה בטומאת הגוף דכתי' בו ומתו בו כי יחללוהו) מה להלן במיתה אף כאן במיתה ונילף חילול חילול מנותר (דכתי' בנותר כי את קודש ד' חילל) מה להלן בכרת אף כאן בכרת מסתברא מתרומה הוי לי' למילף שכן תרומה חוץ לארץ הותרה כו' (סימני דברים הן שטבל דומה בו יותר לתרומה מלנותר) ובחידושי הרמ"ה שם כ' על תיבת הותרה וז"ל טבל ותרומה שניהן יש להן היתר תרומה הותרה לכהן טהור ואף לזה שהוא טמא שהרי טובל ואוכל לאחר הערב שמש וטבל יש לו היתר בהפרשת תרומתו (אבל נותר הוא איסור שאין לו היתר עוד) כו' ויש אומרים הותרה יש להן היתר כדתנן בתרומות פ"ד מ"ז רא"א התרומה עולה באחד ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד וכ"ש הטבל ולאו מילתא היא דשאני טבל דהו"ל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל עכ"ל הרמ"ה ז"ל והנה לסברת היש מפרשים הנ"ל אין לנותר ביטול ואפי' מה"ת דהא בדאוריתא קיימינן ואמרי' דיש ללמוד טפי טבל מתרומה כו' משום דדמי לי' דיש לו ביטול כמוהו ומשא"כ נותר אין לו ביטול ומייתו היש מפרשים הנ"ל ראי' לזה דטבל יש לו ביטול דהא גם תרומה יש לה ביטול וכמשנה דתרומות הנ"ל וכ"ש הטבל שאין איסורו אלא מחמת תרומה מפאת שלא הופרשה התרומה ממנו והרמ"ה ז"ל השיג על הפי' הזה רק משום דהאי כ"ש מתרומה לטבל ליתא דאף דתרומה יש לה ביטול מ"מ טבל אין לו ביטול משום דהו"ל דשלי"מ אבל אסברא הנ"ל בנותר דאין לו ביטול ואפי' מה"ת גם הרמ"ה ז"ל לא עירער כלום וד"ז חידוש גדול בעיני כי לא ידעתי שום מקור לכאורה דנותר לא יהי' לו ביטול אפי' מדרבנן וכ"ש שלא יהי' לו ביטול מה"ת דלא נמצא כלל דבר לכאורה שלא יהי' לו ביטול מה"ת דכל הדברים שאין בטילים הכל רק חומרא דרבנן וסוגי' דזבחים (דף ע"ח ע"א) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו כו' משמע להדיא דגם נותר יש לו ביטול וצע"ג

ועוד זאת יש כאן חידוש דמשמע מרמ"ה הנ"ל דדשיל"מ אפי' מה"ת אין בטל דאל"כ אין כאן קושי' אפי' להיש מפרשים הנ"ל דהא כאן אדאוריתא קיימינן ומה"ת הרי טבל בטל וע"כ דס"ל לרמ"ה דטבל גם מה"ת אין לו ביטול מטעמא דדשיל"מ וגם זה חידוש גדול דסברא פשוטה היא דהך דדשיל"מ הוא רק חומרא דרבנן ואפי' לסברת הר"ן בנדרים (דף נ"ב ע"א) דטעמא דדשיל"מ מפאת מין במינו הוא ג"כ רק חומרא דרבנן דהואיל ודמיין קצת גם באיכות דסופו להיות ניתר כמו הרוב אחשבוהו רבנן משום חומרא למין במינו ואמרו דאין לו ביטול כי היכא דמב"מ ממש מה"ת אין לו ביטול ע"ש אבל שנאמר דדשיל"מ דלא בטיל הוא דינא דאוריתא הוא חידוש גדול [ואולי כוונת היש מפרשים הנ"ל באמת רק אדרבנן דנותר מדרבנן אין לו ביטול מה שאין כן טבל ותרומה בטילי גם מדרבנן ועל זה הוא קושית הרמ"ה גם כן בדרבנן דטבל הא גם כן אין לו ביטול מדרבנן מטעמא דדשיל"מ ואף דכאן אדאוריתא קיימינן ומה שייך לדון דמיון ממילי דרבנן מ"מ מצינו בכיוצא בזה ממש גם בש"ס חולין (דף קל"ו ע"ב) ע"ש דר' שמעון יליף ראשית הגז בג"ש צאן צאן ממעשר (בה ה) מה מעשר טריפה לא אף ראשית הגז טריפה לא ופריך וליליף צאן צאן מבכור מה בכור אפי' טריפה אף ראשית הגז אפי' טריפה מסתברא ממעשר הו"ל למילף שכן זכרים טמאין כו' אדרבה מבכור הו"ל למילף שכן יתום שלקחו בשותפות נתנו בפני כו' וסימני דברים הם שראשית הגז דומה בהן למי שר יותר מלבכור ולבכור יותר מלמעשר ועל תיבת בפני פירש"י בכור וגז נוהגין אף שלא בפני הבית אבל מעשר לא כדמפרש בגמ' דבכורות פרק בתרא גזירה משום לקוח ומשום יתום עכ"ל והנה דעושה הש"ס פירכא בכזה מדרבנן ממה שביטלו חכמים מעשר בהמה שלא בפני הבית לומר שדומה מפאת זה ראשית הגז יותר לבכור מלמעשר אף דקיימינן בדאוריתא והוא בעניין דומה ממש להך דסנהדרין וע"ש בחולין בתוד"ה לפני (כך הית' גירסתם לפני תחת בפני) שעמדו ע"ז וז"ל בקונטרס מגיה וגרס בפני ופי' בפני הבית משא"כ במעשר שביטלו (שביטלו חכמים מעשר שלא בפני הבית) וקשה וכי מפני שבטל מדרבנן יש לבטל ג"ש כו' עכ"ל התוס' ומ"מ אחרי שמצינו פירש"י בכמו זה אין כ"כ תימה עוד אם גם פי' היש מפרשים דסנהדרין הנ"ל הוא על כוונה כזאת והרווחנו בזה לשלא נצטרך לומר דכוונת הרמ"ה לומר דדשיל"מ גם מה"ת לא בטל אבל עדיין יש חידוש בפי' היש מפרשים הנ"ל בהא דסבירא להו מיהת דנותר מדרבנן לא בטל דגם לזה לא ידעתי מקור וגם יוקשה באמר גם לפי"ז מדוע לא עירער הרמ"ה כלום על פי' הנ"ל מפאת דאין לדון מדרבנן לגבי דאוריתא וכמו שעירערו והקשו כזה התוס' דחולין ארש"י הנ"ל אשר גם הוא באמת תימה אכתי ובאתי רק להעיר]

יד) התוס' ר"פ כל הזבחים ובפ"ק דחולין כתבו בהך דנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה ולא אמרי' דליבטיל ברובא דנשרפים משום דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא ע"ש וע' מה שכתבנו בהסברת דבריהם באתוון דאוריתא סוף כלל ג' עש"ה ונ' עוד לפי הסברא המפורסמת באחרונים דכל עניין ביטול ברוב הוא רק מפאת התנגדות הרוב והמיעוט דההתנגדות והחלוקה שהרוב חלוק מן המיעוט זה גורם הביטול לשישתוו הרוב והמיעוט ולא יהי' שם חלוקה ומנצח הרוב את המיעוט להשוותו אליו ולא להיפוך וכמובן וע"כ התנגדות הרוב והמיעוט הוא שפועל הביטול ולהיפוך זה שיווי הרוב והמיעוט מונע הביטול והיינו טעמא דמב"מ לא בטיל לר' יהודה ולרבנן נמי כל ששוין בשם לא בטיל וכר"ן נדרים (דף נ"ב ע"א) וזה ג"כ טעם הסברא דהיתר בהיתר לא בטל וכן טעמא דמ"ד דמצוות אין מבטלות זא"ז ובזבחים (דף ע"ט ע"א) דאיסורין אין מבטלין זה את זה וכ"ז מפאת דהשיווי מונע הביטול והדברים עתיקים ולפי"ז נ' לפי המבואר בתוס' מכות (דף ב' ע"א) ד"ה כל דחילוק ד' מיתות ב"ד היינו רק כשאפשר להמיתו במיתה שנתחייב בה אבל אם אי אפשר רשאין להמיתו בכל אחת משאר המיתות וכגון מי שנתחייב סקילה ואי אפשר להמיתו על ידי סקילה רק ע"י חנק רשאין להמיתו במיתת חנק ע"ש ולפ"ז נראה לפי המבואר במרדכי ב"ק פרק הגוזל בתרא רמז קמ"ז בהך דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד דאמרינן דאם הי' הוא חולה או שהיו עדיו חולים כו' מקבלין שלא בפני בע"ד ובמרדכי שם וז"ל וראב"ן כתב דמדמכשרינן קבלת אונס שלא בפני בע"ד ש"מ דבלא אונס כשר בדיעבד (אם עברו הב"ד וקיבלו עדים שלא בפני בע"ד) דאי פסול ע"י אונס נמי מיפסיל עכ"ל. והכוונה דעניין הכשר האונס הוא רק דמפאת דאי אפשר לעשות בעניין אחר הוי גם הלכתחלה כדיעבד וכמבואר בכמה דוכתי וע"כ אילו הי' הדין דקבלת עדים שלא בפני בע"ד גם בדיעבד אין כשירה לא הי' גם לאונס להועיל להכשיר הקבלה שלא בפני בע"ד דהא אין עניין האונס יותר רק דמפאת האונס חשוב דיעבד והרי גם בדיעבד לא מהני וע"כ דבדיעבד תמיד מהני וע"כ באונס מקבלין גם לכתחלה דמפאת האונס