בית האוצר חלק ב קסד

כיון דרק עשי' כל דהו שלו היא שבטילה ועשי' כל דהו מצד עצמה אין בה איסור כלל ודו"ק היטיב ואין להאריך בזה כי כבר האריכו האחרונים בזה בעניין סיוע מאוד וגם אני בעניי במ"א ממקומות רבות מאוד ואכ"מ וע"ש בכלאים בפיה"מ להרמב"ם דפי' אהך דהשלישית שהיא קשורה לרצועות פי' אחר לגמרי דהכוונה אעגלה שלישית שהיא קשורה לב' עגלות ואדם יושב בהשלישית דגם הוא עובר ע"ש וכפירושו משמע בירושלמי שם ע"ש ואולם גם בירושלמי שם בכלאים פ"ח ה"ג הוזכר איסור גם בסיוע של מין אחר ע"ש אהך דאין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון כו' תני ר"מ פוטר אם הי' מסייעו בין במעלה בין ביריד' הכל מודין שהוא אסור כו' ויש לדון ולהאריך בזה טובא עוד ואכ"מ ובאתי בכל זה רק להעיר

ט) בחידושי במ"א דנתי בעניין מצה שנעשית שלא לשם מצה שנתערבה בב' מצות שנעשו לשם מצה אם נכשרת מטעם ביטול די"ל דביטול בכחו רק להכשיר פסול שהוא מפאת הוי' דמסלק הביטול עניין ההוי' ההוא כיון שאינו ברוב וממילא הדבר נכשר ומשא"כ כאן דהפסול מפאת העדר הוי' שלא כיוון לשמה א"א להביטול לתת כוונה בהוי' וסוף סוף הרי אין כאן במצה זו כוונת לשמה ואיך תוכשר וי"ל ג"כ דמה שלא נעשית לשמה זה רק סבת הפסול אבל עצם עניין הפסול שפיר מסתלק ע"י הביטול ברוב שאין בם פסול ונכשרת גם המצה הזאת ונעשית גם היא מצה כשירה כמוהם ואף דמצה זו לא נעשית לשמה מ"מ מה בכך הרי זה רק שהיא פסולה מכח זה והרי נסתלק הפסול ע"י הביטול והיא כשיר' שפיר לצאת כמו הרוב שהוא כשר לצאת בו ודו"ק היטיב [וע' ס' ציונים לתורה (כלל י"ד) ולעיל אות ג' מש"ש מעניין סברא דביטול בכחו רק לסלק שם אבל לא לתת שם עש"ה ובזכרוני מאחרונים שדנו בזה בעניין שם שנכתב בס"ת שלא לשמה ואין ידוע איזהו אי אמרי' שיובטל ברוב השמות שנכתבו לשמן להכשיר גם שם זה מפאת הביטול וע' שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קנ"ז] ואולם ראיתי כעת בירושלמי פסחים פ' ואלו עוברין ה"א דמשמע שם דגם חמץ בטל ברוב מצה ומשלים שיעור המצה לצאת בה י"ח בפסח ע"ש בירושלמי על המשנה ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי כו' היינו תערובת חמץ ובירושלמי שם ע"ז רב אמר זה שיאור וזה כותח הבבלי כו' (ע"ש גי' הק"ע והכי פירושא כי היכי דבשיאור האוכלו פטור כדתנן שלהי ואלו עוברין במתני' ה"נ בתערובת חמץ) א"ר בון בר כהנא כו' תיפתר בחמץ ומצה שנתערבו (תפרש אליבא דרב הא דתני בבריתא המובאה לעיל מיני' בירושלמי שם ועל עירובו סופג ארבעים בחמץ ומצה, שנתערבו דלא נתבטל טעם חמץ אבל אם נתערב בחמץ מין אחר טעמו בטל ואינו לוקה. קרבן עדה) א"ר יוסה קשיית' על הדא דר' בון בר כהנא מה אנן קיימין אם בשרובו חמץ חייב כרת (ולמה תני סופג ארבעים הא גם חייב כרת) אם בשרובו מצה יוצא בהן ידי חובתו בפסח (אם ברוב מצה אפי' י"ח מצה יוצא בו וכ"ש שאין לוקין עליו. ק"ע) כו' עש"ה ויש עדיין לדון בזה בירושלמי הנ"ל ובאתי רק להעיר

י) ע' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ו בני חבורה שנטמא אחד מהן ואינו ידוע איזהו צריכין לעשות פסח שני ציבור שנטמא אחד מהן ואינו ידוע איזהו ר' זעירא אמר יעשו בטומאה (כל הציבור יעשו בטומאה כאילו נטמאו כולם בוודאי) תני ר' הושעיא יעשו כספיקן כו' וצ"ע מדוע לא בטל זה שנטמא בהשאר שלא נטמאו ויעשו כולם בטהרה ובהך דבני חבורה י"ל הטעם מפאת דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי או מפאת דאדם נחשב קבוע ואף דהוא רק קבוע שאינו ניכר דהוא רק דרבנן וכן הא דבע"ח לא בטילי הוא רק דרבנן מ"מ מפאת הדרבנן מיהת הא אנוסים מלעשות בראשון וממילא צריכים לעשות בשני ואין כאן חב"ע מן התורה דהא חייבין גם מן התורה בשני אחרי שלא עשו בראשון ואולם בהך דציבור שנטמא כו' דס"ל לר' זעירא דיעשו בטומאה ועל כרחך דגם מה"ת אין בטל דאילו היו מה"ת נחשבים כלם טהורים א"א לדרבנן לעשות קולא בקו"ע לומר שיעשו בטומאה וע"כ דגם מה"ת אין בטל וס"ל לר' זעירא דספיקי טמאים יעשו בטומאה וא"כ צ"ע מדוע אין בטל גם מה"ת וע' פסחים (דף פ"ח ע"ב) בהך דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כו' דמשמע שם ג"כ דלא אמרי' ביטול שיובטל אותו המחויב פסח שני בהשאר שאין חייבין ויופטרו כולן בוודאי מפסח שני מטעם ביטול עש"ה וכבר דנו שם האחרונים בזה וע"ע יבמות (דף צ"ח ע"ב) במשנה ה' נשים שנתערבו ולדותיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ד' חולצין לאחת ואחד מייבם אותה כו' וק' ג"כ דאמאי צריכות חליצה וייבום כלל הא כל אחת מהן היבם שלה מעורב בד' שאינן יבמין וראוי שיובטל בם ולא יזקוק לייבום ואולם אם תנשא בלא חליצה וייבום כלל ה"ל בת אחת וע' לעיל אות ב' ולתוס' בכורות (דף כ"ג ע"א) דגם טומאת משא בטל מה"ת אף דהוא בת אחת א"כ יהי' החיוב יבום בהך דיבמות רק מדרבנן ויש לחלק טובא וכמדומה בזכרוני כי עמד ע"ז בס' ערוך לנר ביבמו' שם ואינו כעת לפני ובאתי רק להעיר

יא) עיין מנחות (דף כ"ג ע"א) פלוגתא אי שחוטה בטילה בנבילה לטמא ופשוט דאפי' למ"ד דאינה בטילה מ"מ חתיכה שחוטה שנתערבה בב' נבילות ונגע בשלשתן דהוא וודאי טמא ויל"ע בזה בפי' הראב"ד לסיפרא ויקרא פרק י"ב ברייתא ו' בנבלת שרץ מה ת"ל טמא שיכול אין לי אלא בשרו דמו צירופו עירובו מניין ת"ל טמא. ובפי' הראב"ד עירובו. יש מפרשים כגון שנתערב שרץ בשרץ חולד בעכבר ונגע באחד מהם דאפי' למ"ד שבועות (די"ח ע"ב) דבעי' עד דידע אי בשרץ איטמי או בנבילה איטמי אבל שרץ בשרץ מיהא מודה דלא בעינן שרץ מיוחד ויש מפרשים אפי' שרץ טמא בשרץ טהור בזמן שהרוב טמא ונגע בכולו הרי הוא חייב עליו משום טומאת מקדש וקדשיו ואעפ"י שכל נגיעה ונגיעה ספק הית' ריבה הכתוב טמא לחייבו קרבן עכ"ל וצ"ע דמה בכך דכל נגיעה בפ"ע הית' ספק מ"מ עתה שנגע בכולם הרי הוא וודאי טמא וקרא ל"ל וע' בסיפרא עם פי' הר"ש משאנ"ץ בהגהות מהרי"ד שם דהביא בשם פי' ד"ת ג"כ פי' היש מפרשים הנ"ל בשינוי לשון וז"ל וי"מ אפי' שרץ טמא בשרץ טהור בזמן שהרוב מן הטמא ריבה הכתוב לגבי חיוב קרבן עכ"ל ובל' זה י"ל הכוונה דנגע רק באחד מהן וכמ"ד דשחוטה אינה בטילה בנבילה לטמא וה"ל כל חד מינייהו רק ספק ועכ"ז בטומאת שרצים גזה"כ הוא בכה"ג דהוא טמא וודאי מפאת הרוב ומתחייב אטומאת מקדש וקדשיו ומשא"כ לפי' הראב"ד דהכוונה אנגע בכולם צ"ע דקרא ל"ל ויש לדון עוד טובא בדברי הראב"ד והד"ת הנ"ל. וע' תוס' בכורות (דף כ"ג ע"א) ד"ה נבילה וע' שבועות (דף י"ט ע"ב) דיש להבין פי' הראב"ד הנ"ל עפ"י הסוגי' דשם ע"ש ותבן ובאתי רק להעיר

יב) עיין שבת (דקמ"ד ע"ב) רש"א מוחל (הוא כעין מים הזב מן הזיתים כשטוענין אותן ע"ש) אינו כמשקה ומה טעם אמרו מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפי שא"א לו בלא ציחצוחי שמן וצע"ק דמדוע לא יובטלו הציחצוחי שמן בהמוחל לבטל מהם תורת משקה וכבר דנו ז"ל בזה בהך דב"ק (דף כ"ה ע"א) שכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א לו בלא ציחצוחי זיבה ובהך דיבמות (דף ק"ה ע"א) יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א לדם בלא ציחצוחי רוק וטעמא דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת דכתבו ז"ל שם לכאורה אין מתיישב בו בהך דכאן דנהי דאהני תחלת ביאתם ע"י תערובת לשלא יובטל השמן מ"מ אמאי אמר סתם מוחל היוצא כו' טמא דמשמע דדין המוחל לטומאה ככל שאר משקין ואמאי הא נהי דלא בכל השמן שבו והוי השמן משקה מ"מ לא הי' ראוי שיטמא רק כפי חשבון שמן שבו ולמ"ד דלטמא אחרים מה"ת בעי' שיעור רביעית במשקין ולגבי טומאת גווי' לכ"ע בעי' רביעית ע' תוס' פסחים (דף י"ד ע"א) ד"ה דאיכא וא"כ הא ראוי שיוצרך שיהי' מוחל כ"כ עד שיהי' בציחצוחי שמן שבו רביעית מלבד המוחל וצ"ל דהאי טמא דש"ס שבת הנ"ל הכוונה רק לעניין הכשר אבל לטמא באמת אינו מטמא רק לפי חשבון שמן שבו