בית האוצר חלק ב קסג

כמאן דליתי' דמי אולי יש לדון ביטול גם בכלאים דכיון דבטל מפאת מיעוט כמותו תו הא ליתי' כלל ונמצא שאין כאן פשתן כלל וגם האיכות אין כאן עוד ואך לסברא דבטל כמאן דאיתי' דמי ואין הביטול מעדיר ומאפיס מציאות המיעוט ורק איסורו הוא שמתיר כ"ז היותו מעורב וא"כ הרי יש כאן פשתן אלא שאתה רוצה לומר שלא יאסור לבישת הבגד מפאת שכמותו מיעוט בבגד זה שוב א"א לך לומר דאחרי שיש כאן פשתן הרי תו לא בכמותו הוא שבא לאסור לשתאמר שכמותו מיעוט ואין בכחו לאסור ואך באיכות פשתן שבו הוא שבא לאסור ובעניין הכמות אין חילוק כלל ואין שם שום תוספת וגרעון באיסור מפאת ריבוי הכמות או מיעוטו וכל האיסור רק בעניין האיכות מה שהוא מין פשתן ונגד זה הרי אין רוב כלל אחרי דהוא מין פשתן כ"כ כמו שזה מין צמר והרי יש כאן ב' מינים בשיווי ומה ביטול יש כאן ודו"ק היטיב מאוד ובאתי רק להעיר]

והנה מה שכתבנו למעלה הטעמא דאין אומרים ביטול בכלאים משום דגזה"כ הוא דהא א"א לצמצם שיהי' הצמר והפשתים שוין לגמרי כו' והקשינו ע"ז דאין ראי' מן הגזה"כ דהא י"ל דקרא אסר רק בניכרים הצמר והפשתים דאז לא שייך ביטול ואכתי אין ראי' אהיכא דאבד חוט של פשתן כו'. ויישבנו זה דבכלאים לא אהני הא דניכר למנוע הביטול וכנ"ל ונתיישבתי עוד דיש להעמיד דברינו בזולת זה ג"כ עפ"י המבואר במזרחי קדושים עה"כ ובגד כלאים שעטנז ע"ש ד"ה ואומר אני נוז לשון דבר הנמלל כו' שכ' וז"ל מפני שיש להשיב שרש"י ז"ל סובר שהכלאים הם שני מינים המין האחד הוא הבגד המורכב מצמר ופשתים שנארגו ונהיו גוף אחד ואינם ניכרים בו עירוב הצמר עם הפשתים כל כך ומפני זה היקל הכתוב שלא יאסר משום כלאים עד שיהיו בו ג' תנאים שיהיו הצמר והפשתים שועין יחד ושיהיו אחר זה טווים יחד ושיהיו אחר זה ארוגים יחד אבל אם חסר אחד מאלה אין בו משום כלאים והמין השני הוא השני גופים שהאחד מהם של צמר לכאן והאחד של פשתן לכאן שהם ניכרים ועומדים בעינם מפני שהם עומדים בעינם וניכרים בעין החמיר בם הכתוב ואסר חבורם זה עם זה בכל אופן בין בקשירה בין בקליעה ואפי' בשתי תכיפות כדדרשי' ממלת יחדיו בפ"ק דיבמות כו' ואינם צריכין שום תנאי מהתנאים הג' כו' ויהי' פי' לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו שתי אזהרות כאילו אמר לא תלבש בגד שעטנז צמר ופשתים צמר ופשתים יחדיו שפירושו שבהיות הצמר והפשתים מעורבין יחד עד שיהיו שניהם בגד שהוא גוף אחד לא יאסר משום כלאים אלא אם יהי' שעטנז (שוע טווי ונוז) דהיינו שיהיו הצמר והפשתים שועים יחד וטווים יחד וארוגים יחד אבל בהיות הצמר והפשתים שני גופים גוף הצמר לבדו וגוף הפשתים לבדו וחוברו שניהם יחדיו מכל מקום איזה חיבור שיהי' אסורין משום כלאים אעפ"י שאינם שועין יחד ולא טווין יחד ולא ארוגין יחד כו' עכ"ל עש"ה. וכיון שכן הרי יש מקרא מיוחד לאסור כלאים שאינם ניכרים הצמר והפשתים כ"א לבדו רק נעשו גוף אחד ואינם ניכרים עוד ומה"ט דאינם ניכרים היקל בהם הכתוב להיות צריכים ג' תנאים כו' וא"כ הא שפיר יש ראי דלא שייך ביטול דאל"כ הא תמיד יש ביטול במין זה כיון דאי אפשר לצמצם וכנ"ל ובאתי רק להעיר

והנה ראיתי להביא פה גם כן את אשר כתוב אצלי בחידושי בכלאים פ"ח מ"ג והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה וכתבתי ע"ז וז"ל עיין ר"ש דפי' כגון סוסים קשורין בקרון וקשר שם חמור אע"ג דבלאו הכי אזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתי' עכ"ל. וכ"כ הרא"ש בהלכות קטנות בהל' כלאים סי' ו' וז"ל והשלישי שהוא קשור לרצועות אסורה פי' אם היו קשורים ב' סוסים בקרון וקשר חמור עמהן אע"ג דבלא חמור קאזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתי' כיון דזה יכול וזה אינו יכול דליהוי מסייע שאין בו ממש עכ"ל. וע"ש במעדני יו"ט שכתב דליהוי מסייע שאין בו ממש דהא זה יכול וזה יכול דמ"מ מיקל החמור להסוסים וכ"כ רמ"י עכ"ל ז"ל ולולי דבריהם ז"ל במחכת"ה אין פירושיהם נוח לי כלל בלשון הרא"ש דלשון הרא"ש משמע להדיא דהוי בפועל זה יכול וזה אינו יכול ורק דכ' דלא אמרי' דכיון דזה יכול וזה אינו יכול אם כן הא הו"ל החמור כמאן דליתי' דהא ה"ל מסייע שאין בו ממש זה לא אמרי' ורק אף דזה יכול וזה אינו יכול מ"מ החמור כמאן דאיתי' ואסור אבל מבואר בדבריו דהוי באמת זה יכול וזה אינו יכול ומציאות הדבר הוא ג"כ כן כיון דהשלישי רק קשור לרצועות של אלו א"כ לולי אלו לא הי' הוא מושך כלל ובאלו הרי כתב להדיא דגם בלא חמור קאזלי אם כן הרי הוא להדיא זה יכול וזה אינו יכול וגם לשון הר"ש משמע כן דהוי ז"י וזא"י ואפ"ה אסור וזה כל הרבותא וכן משמע בש"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"ד ע"ש ואך דהדבר צריך טעם באמת דאחרי דז"י וזא"י מדוע לא אמרינן באמה דה"ל החמור מסייע שאין בו ממש וכהך דשבת (דף צ"ג ע"א) דז"י וזא"י היכול חייב ושאינו יכול פטור משום דהוא מסייע שאין בו ממש ע"ש ואולי טעם הדבר דבאמת גם במסייע הא נחשב ג"כ הסיוע עניין מעשה במה ואין הכוונה בהך דמסייע אין בו ממש דאינו נחשב עשי' כלל רק דהוא עניין עשי' מועט וכמבואר בתב"ש סי' ב' וד' לעניין ב' שוחטין אחד לשם שחיטה כשירה ואחד לשם עכו"ם והשוחט לשם שחיטה כשירה יכול והשוחט לשם עכו"ם אינו יכול ומבואר שם דהשוחט לשה עכו"ם אוסר מפאת דמסייע מעשה כל דהוא מיהת חשיב ולשם עכו"ם הא גם במעשה כל דהוא אוסר ע"ש והרי דעשיית הסיוע נחשבת ג"כ עשי' מה רק דהוא מעשה כל דהוא ועניין העשי' בו מעט וע"כ י"ל דרק בהך דשבת דנעשית מלאכה ועשיית היכול בה היא העיקרית והמרובה ועשיית המסייע בה רק מועטת וכל דהוא וע"כ בטילה עשיית המסייע בעשי' המרובה של היכול ומתייחסת כל העשי' מש"ה להיכול וע"כ היכול חייב ושאינו יכיל פטור ומשא"כ כאן לעניין כלאים דלא שייך ביטול וכמבואר בתוס' נדה (דף ס"א ע"ב) לעניין כלאי בגדים דכיון דהתערובת הוא שעושה האיסור לא שייך ביטול ע"ש וע"כ שפיר כיון דאין כאן ביטול הא יש כאן הנהגת סוס וחמור כיון דיש גם להחמור עשי' מה בההנהגה ושפיר אסור כן י"ל ובאתי רק להעיר ע"כ לשוני בזה בחידושי ואולם לפי הטעם שכתבנו למעלה בהא דאין ביטול בכלאים מפאת דגזה"כ הוא דהא אי אפשר לצמצם כו' וכנ"ל א"כ זה הטעם הא לא שייך כאן וכמובן וכן הטעם שכתבנו דאין כאן ביטול כלל דעניין הכמות אין נחשב כלל בכלאי בגדים דצמר ופשתים והאיכות הוא שאוסר מה שזה צמר וזה פשתן ובזה אין ביטול דהא זה כל כך צמר כמו שזה פשתן וכנ"ל הנה גם לטעם זה ראוי לומר ביטול בהך דשלישית שהיא קשורה כו' כיון דשם יש הביטול בהאיכות ממש כיון דעל ההנהגה דנין ורוב עשיית ההנהגה נעשית ע"י הסוסים ומיעוטה ע"י החמור וראוי שפיר לומר ביטול שתובטל עשי' המועטת של החמור ברוב העשי' של הסוסים ותתייחס כל ההנהגה אל הסוסים לבד וכמובן וגם בטעם התוס' נדה הנ"ל יל"ע עוד גם כן אי שייך כאן ואין להאריך דנ' יותר עיקר בזה דהך דשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה הכוונה רק לאיסור דרבנן דגם מפאת סיוע יש איסור דרבנן מיהת וכך משמע לשון המשנה בכלאים שם דברישא תני המנהיג סופג את הארבעים ובסיפא קתני אסורה ומשמע דמלקות ליכא והיינו משום דהוא רק איסור דרבנן והך דשבת (דף צ"ג ע"א) נמי לעניין חיוב איירי דהיכול חייב ומשא"כ האינו יכול אבל אין מבואר דהא"י מותר לכתחלה ואולם בנקה"כ סי' קצ"ח כתב אהך דשבת דשרי גם לכתחלה ואולם מגוף דברי הש"ס שם אין ראי' לכאורה לזה ובב' ישראלים פשיטא דאסור לכתחלה משום מסייע ידי עוברי עבירה מיהת ולפמ"ש למעלה דהטעם בהך דמסייע אין בו ממש משום ביטול א"כ יש שם איסור ג"כ מפאת מבטל איסור לכתחלה ויש לדחות דעשי' מועטת במלאכה י"ל דאין בה איסור כלל דלא דמי לח"ש בחפץ כגון פחות מכגרוגרות או פחות מד"א בהעברה דהעשי' צריכה להיות שלימה וע"כ עשי' כל דהוא הבטילה אין שם משום ביטול איסור ואהני רק לחיובי' ליכול כיון דבטילה מיעוט העשי' של הא"י ברוב העשי' שלו ויש שם עשי' שלימה שלו עי"כ ובעשי' שלימה הא יש חיוב אבל הא"י אין מבטל איסור כלל