בית האוצר חלק ב קסא

כמו בכה"ת דקיי"ל דדשא"מ מותר וכאן נמי הרי אין מכוון לזריעת כלאים דאותו מין האחר שנפל בהסאה הא לא איכפת לי' בי' כלל ואין כוונתו לזריעתו כלל ורק לפי שטורח לו לבררו מן הסאה לכן זורע הסאה עם אותו המין שבו אבל אין כוונתו לזריעת אותו המין האחר וא"כ נמצא דאין כוונתו רק לזריעת מין אחד לא לזריעת כלאים והו"ל דשא"מ ושרי שפיר ואם דהוא פסיק רישא מ"מ הא הוא פ"ר דלא ניחא לי' דאותו המין האחר הא לא איכפת לי' בי' כלל ואפילו יבוא הרוח ויפריחנו אחרי נפלו מידו או יבוא מי ויסלקנו מן השדה אחרי נפלו הרי ג"כ לא איכפת לי' בזה כלל וע"כ שפיר שרי וכבר הערנו מזה קצת בציונים לתורה כלל ג' ע"ש ועיין שבת (דף נ"א ע"ב) בתוס' אהך דהטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולים אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית כו' ובתוס' שם ודווקא נקט הטומן אבל במתכוון לנטיעה (לא להטמנה) חושש משום כולן עכ"ל ומשמע גם כן דבעי' בכלאים כוונת נטיעה וזריעה ופשוט דכי היכא דבעינן כוונת זריעה בכלל ה"נ בעינן כוונת זריעת כלאים לא שיכוון לזריעת מין אחד לבד ועש"ה בשבת בתוס' ד"ה הטומן וד"ה מקצת ובר"ש כלאים פ"א מש"ש על המשנה הנ"ל הטומן לפת כו' עש"ה ובאתי רק להעיר]

ודע דבדברי התוס' נדה וע"ז הנ"ל אהך דבגד שאבד בו כלאים דכתבו דכיון דהתערובת בשוה גורם האיסור לא שייך ביטול יש להעיר ג"כ מדברי הפר"א פרק (כ"א) והובא בילקוט בראשית רמז ל"ה וז"ל הגיע ליל יו"ט של פסח קרא אדם לבניו אמר עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחיהן הקריבו גם אתם לפני בוראכם [אגב אעורר דצ"ע דהקרבת פסח איננה בליל יו"ט של פסח רק בערב פסח ורק אכילת הפסח הוא בליל יו"ט וצ"ל דקרי לאכילה הקרבה דכיון דמשלחן גבוה קזכי חשיבא האכילה עצמה כאכילת מזבח והרי זה כעניין שהזוהר קורא לאכילת שתי הלחם לאתוקדא על מדבחא וכך גם הפר"א כאן קורא לאכילת הפסח הקרבה וע' מה שהארכתי בזה בקונטרס גבורות שמונים אות נ"א ובמפתחות שבסוף הספר שם אות י"ט עש"ה והנה יש ראי' מבוארת לסברא הנ"ל דהאכילה חשובה הקרבה גם מדברי הפר"א הנ"ל ובאתי רק להעיר] והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו כבשים שלא נגזזו (דבכור אסור בגיזה ועבודה. זית רענן) ר' יהושע בן קרחה אמר אמר הקב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעולם אפי' באריגת בגד שנאמר לא תלבש שעטנז כו' עכ"ל הפר"א. ומתבאר מזה דעניין איסור כלאי בגדים הוא דפשתן מתייחס למנחת הבל וצמר למנחת קין ואחרי שנאמר וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה לכן יש בצמר מעלה ובפשתן גרעון וע"כ אין להתחבר הצמר והפשתן יחד לשלא יופגם הצמר ע"י הפשתן כך נראה הכוונה מבוארת ואף דפשתן לבד מותר ללבוש מ"מ אין בזה קושיא דלא אסרה תורה לבישה ואפילו לבישת דבר פחות ורק לפגום מעלת הצמר על ידי עירוב וחיבור הפשתן הוא שאסרה ועיין ירושלמי קידושין פ"ג הי"ב א"ר יוסה ההן גיורא מדמי לעמרא גופנא אין בעית למיתני' בעמרא שרי בכיתנא שרי (הגר הזה דומה לצמר גפן שמותר לערבו בצמר ומותר לערבו בפשתן וכך הגר הזה מותר בכהנת ומותר בממזרת עש"ה בירושלמי) ומתבאר גם מדברי הירושלמי להדיא כנ"ל דצמר הוא דבר של מעלה ופשתן דבר של גרעון ועניין איסור כלאים שאין להתחבר יחד הפשתן לצמר לפגום מעלת הצמר כמו שאין לממזר לבוא בקהל ולהתחבר בו שלא לפגום מעלתו וגר דמותר במעולה שבקהל היינו בכהונה ומותר גם בממזרת נדמה מש"ה לצמר גפן שמותר לחברו בצמר וללובשו ומותר לחברו גם בפשתן וללובשו וא"כ הא תיקשי לפ"ז דכלאי בגדים נמי הא אין התערובת בשוה עושה האיסור רק עניין האיסור ג"כ במהות פרטיות הפשתן דהוא גרוע לשלא יפגום מעלת הצמר וראוי ג"כ דבפשתן מועט ואינו ניכר יובטל שפיר וישתרי ואולם הא קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא וגוף ל' המקרא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו הא מורה רק שיווי שניהם שאסרה תורה התאחד שניהם בלבישה לא שאיזה פרטיי מהם אוסר את הב' ושפיר יש לנו לדון לדינא רק דהתערובת בשוה עושה האיסור דלא דרשינן טעמא דקרא ובאתי רק להעיר

והנה בחידושי במ"א כתבתי ביישוב קושית התוס' אהך דבגד שאבד בו כלאים דמדוע אין בטל ברוב וכתבתי בזה דבכלאים גזה"כ הוא דלא נימא ביטול דאל"כ הא לא משכחת כלאים לעולם זולת אם יהיו הצמר והפשתים שוים ממש לא זה מרובה מזה אפי' משהו דאז ראוי לומר ביטול וכיון דאי אפשר לצמצם זה שיהיו שוין ממש וכל שאחד מרובה מן הב' אפילו משהו בין הצמר ובין הפשתים הרי יש כאן ביטול וא"כ הרי גזה"כ הוא שלא נאמר ביטול והנה לכאורה יש לדון בזה ולומר דנהי דיש גזה"כ על עניין הצמצום היינו על ריבוי משהו שא"א לצמצם ולכוון שלא יהי' ריבוי אפי' משהו שלא יועיל ריבוי כזה לבטל מ"מ אין לדון מזה על ריבוי גדול יותר ונראה לעין דג"כ לא יועיל לבטל דדילמא בעניין הצמצום הוא דגילה קרא אבל לא בריבוי גדול מזה ואם דגם ריבוי דצמצום שא"א לכוונו הרי גם הוא ריבוי וראוי שיבטל גם כן מכח היותו רוב ועכ"ז אין מבטל וא"כ תו אין טעם לחלק בין ריבוי קטן לריבוי גדול מ"מ אין זה ברור מסברא ויש מקום לפקפק בזה ולומר דאחרי דרק מפאת גזה"כ אתינן עלה דאל"כ הא אי אפשר לצמצם אין לנו אלא מה שיש בו הגזה"כ היינו ריבוי דצמצום אבל כל שהוא גדול יותר מעניין הצמצום שפיר יוכל לבטל ואולם באמת מצינו כיוצא בזה ממש בירושלמי מגילה פ"ב ה"ז על המשנה כל הלילה כשר לקצירת העומר ע"ש דאמר מעתה יצא לו חוץ לתחום כיון שחשיכה יתחיל לקצור איפשר לכוון לפיכך כל הלילה כשר פי' דאין לומר דרק תחלת הלילה חמש הוא דכשירה לקצירת העומר ויש לו לצאת חוץ לתחום וכיון שחשיכה יתחיל לקצור מיד דאטו איפשר לכוון בתמי' הא אי אפשר לצמצם הקצירה ברגע ראשונה שלא לאחר אפילו רגע אחת וכיון דא"א לצמצם וע"כ דגם רגע השני' כשירה תו אין לחלק וגם כל הלילה כשר, והרי דדנין בכמו זה דכיון דא"א לצמצם ועל כרחך דרגע האיחור מפאת שא"א לצמצם ולכוון כשר לכן גם כל הלילה אף דבזה אפשר לכוון שלא יקצור באיחור בכל הלילה, רק עכ"פ בהקדמה האפשרית כפי מה שיצמצם ועכ"ז אין לחלק תו ודנין מאיחור רגע דצמצום דכשר דגם כל הלילה כשר וע"כ גם לעניין ריבוי הנ"ל כיון דריבוי דצמצום על כרחך דאין מבטל דכי אפשר לכוון ולצמצם שלא יהי' שם ריבוי אפילו משהו ולכן ממילא גם כל ריבוי כשר ואין לחלק ודו"ק היטיב כי הוא דומה בדומה ממש בס"ד [ויל"ע בזה מש"ס בכורות (דף י"ז ע"ב) ת"ש (דאפשר לצמצם) ממדת כלים ממדת מזבח שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא לי' כו' ומשמע דאין דנין ממה שהכשירה תורה יתרון הצמצום דכל יתרון לא יפסול עוד ואולם שם הרי נתפרשה מדת כלים ומזבח בכתוב ועל כרחך הכוונה על מה שאפשר לו לאדם לצמצם דהא אין ביכולת האדם לעשות רק כפי מה שאפשר לו וא"כ הרי זו היא מדתו העצמיית כיון דאלי' הי' הכוונה וכל השאר הוא שפיר יתרון או חסרון ומשא"כ בהך דכלאים הא ליכא קרא דריבוי יבטל וע"כ תו שפיר יש לנו לדון להיפוך מריבוי דצמצום דאינו מבטל דגם כל ריבוי אינו מבטל וכן בהך דירושלמי מגילה הנ"ל הא ליכא קרא דקצירה בלילה באיחור פסולה וע"כ שפיר יש לדון מרגע הצימצום דגם כל הלילה כשירה ויל"ע בזה עוד בתוס' מנחות (דף ע"ו ע"ב) ד"ה שריבה עש"ה ואולם בהך דירושלמי מגילה הנ"ל י"ל עוד דבאמת הא צריך להבין סברת הה"א דבעינן דוקא רגע ראשונה דלילה וע"כ י"ל דכיון דרוב מילי דקדשים נעשים ביום ע"כ אף דקצירת העומר בלילה מ"מ הי' הו"א דבעי' עכ"פ תחלת הלילה ממש דהיא עכ"פ מחוברת ליום שלפני' בזמן ודו"ק היטיב וע"כ כיון דמפאת דאי אפשר לכוון על כרחך דגם רגע השני' כשירה ורגע השני' הא תו אינה מחוברת ליום דכבר הרגע הראשונה מפסקת וכיון דאינה מחוברת ליום לכן תו שפיר בלילה עצמה אין שום טעם וה"א כלל לחלק בין תחלתו לסופו ושפיר כל הלילה כשירה ודו"ק היטיב ובאתי רק להעיר]: