בית האוצר חלק ב קס

גרעין אחד תחלה ואח"כ גרעין של מין האחר דבין כך ובין כך הם מתחברין יחד בשוה בדבר הגדל ועל כרחך דהקפידא רק על העירוב שבשעת הזריעה עצמה ומש"ה בעינן זריעת שניהם יחד במפולת יד וי"ל דבעי' גם שניהם העירוב שבשעת הזריעה וגם העירוב בדבר הגדל וע"כ בעי' שפיר מפולת יד לשיהי' עירוב בשעת הזריעה ובעי' ג"כ שלא יהי' שם ביטול עבור העירוב שבדבר הגדל דבו לא יהיו ניכרים ונאמר ביטול שפיר ולא יהי' שם עירוב בדבר הגדל וכנ"ל ובאתי רק להעיר]

והנה מה שהעיר הרב ר' יצחק פרענקיל הנ"ל דמצינו ביטול בדבר הניכר גם בפ"ק דסוכה בהך דהעושה סוכתו תחת האילן ע"ש דבסכך פסול מעורב בסכך כשר מרובה ממנו בטל ונכשר אף שניכר עש"ה בסוכה (דף ט' ע"ב) [וע' ט"ז או"ח סי' תרל"ב סק"ג וכל הדברים שם צ"ע] כבר עמד שם הר"ן ע"ז עש"ה בר"ן דף רל"ה ע"א מדפי הרי"ף שכ' ובוודאי שאין ביטול זה כביטול שאר איסורין שאין לך איסור שאדם יכול להתירו [אולי צ"ל להכירו] ולעמוד עליו שיהא בטל כו' עש"ה מש"ש בזה טעם שאין שייך כאן ומלבד דברי הר"ן שם י"ל דגם שם באמת הטעם רק מפאת דבסוכה אין תלוי ג"כ בעניין הסככים עצמם רק בצל הנעשה מהם למטה דכל עיקר עניין הסכך הוא רק בצל הנעשה ממנו כמבואר בסוכה (דף ב' ע"א) וסוכה תהי' לצל וגו' עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות ושם (דף ח' ע"ב) והוא שעשאה לצל כו' ע"ש ברש"י וכ"ה עוד בכ"ד וע"כ ג"כ כיון דבצל אשר למטה אין הסככים ניכרים עוד שהרי אין ניכר איזה חלק הצל מן הסכך הכשר ואיזה מן הסכך הפסול וכל הצל כולו דבר אחד ולכן כיון שרוב הצל מן הכשר ומיעוטו מן הפסול והתערובת שבצל אינו תערובת הניכר לכן שפיר בטל חלק הצל שמן הפסול בחלק שבו מן הכשר המרובה ממנו וע"כ הסכך כשר שפיר כיון שעיקרו לצל ויש בצל ביטול צל הפסול [ויל"ע בזה עדיין מהך דסוכה (דף כ"ב ע"א) במשנה סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשיר' ובגמ' מאי מדובללת אמר רב כו' ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד וברש"י שלא השוה את הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעי' מתני' דאמרי' כל שאילו היו מסוככין בשוה הית' צילתה מרובה מחמתה כשיר' עכ"ל ומשמע דאין עניין המצוה הוא הצל בעצם הבא מן הסכך דא"כ הי' ראוי שיוצרך להיות שם צל בפועל וכאן בפועל הא ליכא צל דהא בפועל החמה מרובה מן הצל למטה דאף דבדין התורה מהני דין לבוד או חבוט כמו להחשב כאילו הקנים כולם מונחים יחד מ"מ כ"ז רק לעניין דין התורה אבל הרי א"א לזה לשנות המציאות ולעשות מציאות שאינו לומר שיש צל למטה מרובה מחמה ועל כרחך דאין עניין המצוה הצל כלל רק כל עניין המצוה רק בסכך והצל הוא רק עניין שיעור בסכך דבעי' סכך שיעור שהוא מיצל צלתה מרובה כו' וע"כ כיון שלפי דין התורה נחשבים קני הסכך כאילו היו כולם יחד והרי יש כאן סכך שיעור זה וע"כ כשר שפיר אף דאין שם הצל בפועל ודו"ק היטיב מאוד וא"כ תו לעניין ביטול הנ"ל נמי מה בכך דבצל אין היכר הרי כל המצוה רק בסכך ולא איכפת לן בהצל בפועל כלל וכיון דבסכך הרי יש היכר וניכר סכך הפסול בכשר ואין בטל בו א"כ הא מצטרף סכך פסול לסכך כשר וראוי שיופסל ודו"ק היטיב מאוד וע' סוכה שם (דף כ"ב ע"ב) דפריך אמתני' ושצילתה מרובה מחמתה כשיר' הא כי הדדי פסולה והא חנן באידך פירקין ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשירה לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה א"ר פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתירא מלתחת ופירש"י דאם הוא למעלה כי הדדי הסכך והחלל פסולה דאז החמה למטה מרובה מן הצל ואי הוא למטה כי הדדי החמה והצל כשיר' דאז בהכרח הסכך למעלה רבה מן החלל והיינו דאמרי אינשי כשהנקב למעלה רחב שיעור זוז תמתו מרובה למטה כשיעור סלע ובתוס' שם הקשו דר' פפא גופי' הא אית לי' פ"ק דעירובין (דף ט"ו ע"ב) דפריץ כעומד מותר ובר"ן שם כתב על זה וז"ל ולאו קושיא היא דכי א"ר פפא הכי ה"מ לעניין דופן שבת ובסכך פסול כו' אבל באויר א"א לומר כן שכיון שאם הם שוים מלמעלה האויר רבה מלמטה וסוכה בצל תליא מילתא הרי פרוץ שלה מרובה על העומד ולר' הונא ברי' דר' יהושע דאמר (בעירובין שם) פרוץ כעומד אסור תני לי' בכי הדדי מלמטה משום דלמעלה עומד מרובה ומלמטה נמי כי הויא כי הדדי עומד מרובה על הפרוץ מחשיב לי' הילכך ר' פפא בעי כי הדדי מלמטה דר' הונא ברי' דר' יהושע נמי סגי לי' בהכי עכ"ל ומתבאר מדברי הר"ן הנ"ל דעניין הנ"ל אם המצוה בצל או בסכך במחלוקת שנוי בין ר' פפא לר' הונא ברי' דר' יהושע דמפאת סתירת דיוקי המשניות אהדדי הא צריכינן למימר דכי הדדי מלעיל דאז למטה חמתה מרובה פסול וכי הדדי מלמטה דאז למעלה הסכך מרובה כשר וע"כ לר' פפא דפרוץ כעומד מותר ותיקשי בכי הדדי מלעיל אמאי פסול וצריך לתרץ דבצל שלמטה הדבר תלוי וכיון דבכי הדדי מלעיל הצל למטה רק מועט והחמה מרובה ממנו לכן פסול ולר"ה ברי' דר"י דפרוץ כעומד אסור ותיקשי בכי הדדי למטה אמאי כשר וצריך לתרץ דבסכך שלמעלה הדבר תלוי וכיון דבכי הדדי למטה הסכך למעלה מרובה מן החלל וה"ל עומד מרובה שפיר כשר וא"כ נמצא דלר' פפא עיקר המצוה בהצל שבפועל למטה ולר"ה ברי' דר"י עיקר המצוה בהסכך ודו"ק ויש לדון בזה עוד מכמה דוכתי ואכ"מ]

והנני חוזר לעניין הך דכלאים ואומר דגם זולת קושית התוי"ט הנ"ל אפילו הר"ב מפאת דניכר כו' הנה לענ"ד קשה ביותר מזה דהא התערובת כאן בשוה עושה האיסור ומאי שייך ביטול וזה הרי דבר מוכרח מהך דבגד שאבד בו כלאים דכל שהתערובת בשוה עושה האיסור לא שייך ביטול גם באינו ניכר המיעוט וכתוס' נדה וע"ז הנ"ל ובשלמא לעניין כה"כ סברת התוס' עירובין הנ"ל דמדכתיב כרמך לא תזרע כלאים האיסור רק חיבור המין האחר אל הכרם ומשא"כ בהך דכלאים דאיירי בכלאי זרעים דכתיב שדך לא תזרע כלאים וב' המינים הנזרעים בשוה עושים האיסור מדוע נאמר ביטול וצ"ע רב בזה ועוד קשה טובא דאי אמרינן ביטול בזה אם כן בכל זורע כלאים במפולת יד לא יהי' חיוב רק בשוה בשוה ממש ואם יהי' גרעין אחד יותר ממין אחד לא יתחייב וזה וודאי אינו ודברי הירושלמי שהביא התוי"ט אם במתכוון לזרע אפי' חטה אחת אסור הרי מפורשים היפוך זה וגם בב' גרעינין לבד ג"כ אם גרעין אחד גדול מחבירו גם כן ראוי לומר ביטול ובשוין נמי הא אי אפשר לצמצם וכל שאחד גדול יותר הן זה והן זה הא ראוי לומר ביטול ועיין לעיל אות ו' וי"ל דבמתכוון לזרוע כלאים היינו טעמא דלא אמרינן ביטול דהא אינו חפץ בהביטול דאדרבה הרי כל מגמתו התערובת וע"כ אין שם ביטול וכבר צידדתי במ"א בזה דלירושלמי ערלה דבעי' ידיעת בעלים לעניין ביטול י"ל דבעינן גם כן רצון הבעלים וביותר י"ל כן לעניין כלאים דעיקר האיסור רק מפאת ניחותא דזורע כמבואר בתוס' יבמות (דף פ"ג ע"ב) ד"ה אין וע"כ אית ק למיזל ביותר בתר רצונו וכיון דמגמתו התערובת שפיר לא אמרינן ביטול ורק בהך דכל סאה שיש בו רובע כו' דאיירי בנתערב בו מין אחר שלא מרצונו ואין חפץ בו שפיר אמרי' ביטול ולפ"ז גם לפי' הר"ב כו' עדיין צריכים גם כן לסברת התוי"ט דההיתר מפאת שאינו חפץ בו ואך דמפאת שאינו חפץ בו לכן בטל ודו"ק. וראיתי בפי' הרא"ש שם בכלאים דכתב על דברי הירושלמי הנ"ל המובאים גם בר"ש שם תמן את מרבה לבטל איסור תורה כי' וז"ל תמן את מרבה לבטל איסור מה"ת וכאן מרבה לבטל איסור מפני מראית העין דמדאוריתא חד בתרי בטל כיון דלא ערבו כדי לזרוע כו' עכ"ל ומבוארים דברי הרא"ש ז"ל דתרתי טעמי אצטריכו טעמא דביטול וטעמא דאינו חפץ בו ולא עירבו כדי לזרוע וזה כדברינו הנ"ל דמפאת שאינו חפץ לכן אמרי' ביטול וכנ"ל ובאתי רק להעיר [ודע דגוף תי' התוי"ט הנ"ל דכתב דקים להו לרבנן כו' לענ"ד י"ל כן בפשיטות דכיון דכתיכ שדך לא תזרע כלאים אין איסור רק במתכוין לזריעת כלאים