בית האוצר חלק ב קנט

הדרבנן בו הרי ליכא ביטול כיון דבפחות מרובע לא אסרו כלל והוא רק מעדיר ומאפיס האיסור ואין שם עדיין ביטול בידים כלל ועל כרחך צ"ל דסברת המקשן הית' דהאי שיעור דרובע כו' הוא שיעור דאורייתא עצמו מטעם ביטול דמה"ת גופי' כך הוא דינו דרובע אין מתבטל ופחות מרובע כו' מתבטל וע"כ שפיר הקשה דבהמעיטו מרובע ה"ל מבטל איסור בידים וא"כ כיון דבעלמא לא מצינו עניין ביטול כזה מה"ת ברובע לסאה רק גם חד בתרי בטל ועל כרחך דהיתה סברת המקשן דהלמ"מ הוא בכלאים שיובטל בכך או דיש איזה סברא בזה שיהי' דין כלאים שונה בזה מבעלמא ולא יהי' ביטולו ברוב רק יתלה בשיעור של חשיבות רובע לסאה וא"כ עכ"פ כיון דהוא עניין ביטול אחר מבעלמא תו גם מהך דניכר הא אין קושי' דאם הוא הלמ"מ הא יכלה לבוא בזה הלמ"מ שפיר בכלאים דגם בניכר יובטל כל שהוא פחות מרובע ואין קושי' על הלמ"מ וכן אם הוא מסברא ג"כ לא קשיא כיון דהוא עניין ביטול אחר מבעלמא היינו ביטול מפאת העדר חשיבות דברובע הא לא בטל אף דהמבטל רוב משום דרובע חשוב ולא בטל ורק בפחות מרובע הוא דבטל מפאת דלא חשוב וע"כ שפיר גם בניכר יכול להיות דלא חשוב ובטל שפיר ג"כ ועכ"פ אין כאן קושי' מהא דאית לן כללא בעלמא בביטול ברוב דבניכר לא אמרי' ביטול כיון דהוא כאן עניין ביטול אחר מבעלמא שיעור רובע לסאה מעיקר הדין מה שאין עניין ביטול זה בכה"ת דאין שם שיעור רק שהמיעוט בטל ברוב וא"כ הרי הוא עניין ביטול אחר לגמרי ולכן אין כאן קושי' גם ממה שיש כאן ביטול בניכר מה שאינו בעלמא כיון דהוא כאן עניין ביטול אחר שאינו בעלמא ולפי מאי דחדית התרצן דמה"ת גם ברובע מותר ומדרבנן הוא דאסור ברובע משום מראית העין יש לנו לומר שפיר דשריותא דדאורייתא דכאן הוא משום דאין רוצה במין האחר המתערב ואין רצונו לזרוע כלאים ואין ההיתר מטעם ביטול כלל כיון דלפי האמת לתי' התרצן מה"ת גם ברובע ממין אחר שרי ומדרבנן הוא דאסור ברובע משום מראית העין וא"כ אי נימא דשריותא דדאורייתא דהוא גם ברובע הו מטעם ביטול א"כ ה"ז ככל ביטול ברוב דעלמא ואינו עניין ביטול בפ"ע שיהי' בו חילוק בין רובע לפחות מרובע וכיון דהוא אך עניין ביטול דדעלמא א"כ תו א"א שיהי' הטעם מטעם ביטול כלל דהא בעלמא כה"ג לא אמרי' ביטול בדבר הניכר ועל כרחך דלפי האמת אין טעם ההיתר מה"ת מטעם ביטול כלל רק מפאת דאין רצונו במין האחר ואין כוונתו לזריעת כלאים והא דגם התרצן אמר תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל איסור מפני מראית העין ומשמע דיש כאן ביטול אלא דהוא רק ביטול איסור מראית העין זה הא בלא"ה ק' דהא אין מרבה לבטל כלל דהדאוריתא הרי כבר נתבטל מאז ומה שהוא מרבה עתה אין זה ריבוי לבטל רק להאפיס איסור כיון דעל פחות מרובע לא גזרו ולא אסרוהו מעולם ועל כרחך צ"ל דאגב דאמר תמן את מרבה לבטל איסור תורה אמר נמי ברם הכא את מרבה לבטל כו' אבל באמת אין כאן עניין ביטול כלל דלגבי הדרבנן ליכא ביטול כיון דבפחות מרובע לא התחילו לאסור ובעניין הדאו' שפיר י"ל דההיתר מפאת שאין רוצה כו' לא מפאת ביטול כלל דל' מרבה לבטל דירושלמי דאמר ברם הכא את מרבה לבטל. כו' בלא"ה א"א שיהי' מפאת עניין הביטול דדאורייתא דזה הביטול הא אין הוא מרבה לבטל רק יש זה הביטול מאיליו מאז שנתערב כן צ"ל להליץ בעד התוי"ט

ואולם עכ"ז שטחיות דברי הירושלמי מורים דההיתר דאוריתא מטעם ביטול ומה"ת גם רובע בטל ואילו מדרבנן לא אהני הביטול ברובע דאכתי אסור מדבריהם וטעם האיסור מפני מראית העין וה"ז ככל שאר דברים דבטילי מה"ת ומדרבנן לא אהני הביטול להתיר כדשיל"מ וכדומה ובפחות מרובע אהני הביטול גם מדבריהם וע"כ היתה סברת המקשן דחשיב מבטל איסור בידים במה שממעיטו מרובע כו' מפאת עניין הדבריהם דמתחלה הי' שיעור דלא אהני הביטול מדבריהם ועתה נתמעט לשיועיל הביטול להתיר גם מדבריהם וע"ז משני דאיסור דבריהם זה דקיל מפני מראית עין שרי לבטלו לכתחלה או דלא חשוב ביטול כיון שבפחות ליכא מראית עין וכנ"ל ודו"ק היטיב

ואולם בגוף קושית התוי"ט הנ"ל על הר"ב דכ' דשריותא דדאוריתא דכאן מפאת דמה"ת ברובא בטל ומש"ה שרי גם ברובע ורבנן הוא דאסרו ברובע משום מראית עין וכ"כ גם הגר"א ז"ל וע' רשב"ם ב"ב (דף צ"ד ע"א) דכ' ג"כ כן דההיתר מטעם ביטול וכ"ה גם בפי' הר"ש בכלאים שם ע"ש והקשה ע"ז דהא ניכר המיעוט ובכה"ג לא אמרי' ביטול וכבר הערנו מזה בעצמינו למעלה דבכלאים לא שייך ביטול כיון דניכר ואולם י"ל בזה דאיסור זריעת כלאים איננו מפאת עניין עירוב הזרעים בשעת הזריעה דהא כלאים מתרגמינן עירובין וע' רש"י תמורה (דף ל"ד ע"א) ד"ה ליבטל ברובא ובשעת הזריעה באמת ליכא עירוב כלל דהא כל גרעין הוא בפ"ע ואין זה עירוב מה שהם מונחים יחד בידו בשעת זריעה רק כל עיקר עניין העירוב הוא רק מפאת מה שיוגדל משניהם דבר אחד דהגדל הוא גוף אחד ויש בו הרכבת ב' הכחות של ב' מיני הזרעים יחד ובו הוא שמתערבים הזרעים כיון דהוא דבר אחד ויש בו כחות ב' מיני זרעים משונים יחד ועל עירוב הזה הוא שהקפידה תורה והוא כל עניין האיסור דאסרה תורה לזרוע ב' מיני זרעים עבור שיתערבו ויתחברו יחד בדבר הגדל מהם דיש בו מכח שניהם וזה טעם שדך לא תזרע כלאים דמתרגמינן עירובין והיינו שאסרה תורה זריעה המביאה עירוב בדבר הגדל וע' תוי"ט כלאים פ"א מ"ז אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן ר' יהודה מתיר ירק באילן ובתוי"ט ר' יהודה מתיר ירק באילן כו' והר"ב והרמב"ם ז"ל לא פירשו טעמו של ר' יהודה ונראה לי דטעמו איתפרש בירושלמי שהביאו הר"ש מחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן הוא אומר נוטל אדם מעה (פי' זרע) אחת מפיטמא של אבטיח ומעה אחת מפיטמא של תפוח ונותנו לתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים וכאן הוא אומר הכין. תמן על ידי שהוא נותן זה בצד זה הן מתאחין ונעשין כלאים ברם הכא ירק באילן הוא ע"כ והיינו שסובר ר' יהודה דדווקא כשעל ידי ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה בהו אסרה התורה משום כלאים וזה דווקא באילן ואילן או ירק בירק אבל ירק ואילן שאינם מתאחין להשתנות ולעשות ירק או פרי אחר אעפ"י שיונקים זה מזה לא אסרה התורה עכ"ל התוי"ט ז"ל ומבואר דלר' יהודה כל עיקר איסור כלאים רק במה שמתאחין בפרי החדש הגדל מהרכבת שניהם יחד וע"כ גם לרבנן דאסרי גם ירק באילן מ"מ ג"כ נ' דרבנן רק לא בעי שיוגדל לגמרי פרי ומין חדש מורכב משניהם אבל מ"מ גם לרבנן עניין האיסור רק במה שהגדל יונק גם מן הירק ויש בו עי"ז חיבור אילן וירק דיש בו גם כח הירק כיון דיונק ממנו ולכ"ע עכ"פ עניין הקפידא בכלאים רק במה שהזרעים מתערבין ומתחברין יחד בדבר הגדל וא"כ כיון דזה כל הקפידא תו לא איכפת לן כלל בעניין עירוב שבשעת הזריעה עצמה שהזרעים ניכרים אז ואינם בטילים דהא על העירוב שבשעת הזריעה לא קפדינן כלל וכל הקפידא רק במה שיתחברו בדבר הגדל ובו הא לא יהיו ניכרים עוד ושפיר נימא בי' ביטול דכח זרעים המועטין הרי יהי' כחו מועט בדבר הגדל מכח זרעים המרובים ויובטל בו שפיר כח המועט בכח הערובה ולא יוחשב עירוב כלל כיון דכח המועט בטל וכאילו הי' בו רק כח המרובה לבד ע"כ שפיר שייך ביטול גם בכלאים אף דניכרים בשעת זריעה כיון דכל הקפידא בזריעה רק במה שיתחברו בדבר הגדל ובו הא לא יהיו ניכרים ונאמר בו ביטול שפיר וע"כ ממילא גם בזריעה אין איסור כלל [ואולם מהא דבעי' מפולת יד [וע' תוי"ט כלאים פ"א מ"ט ד"ה הרי זה כלאים] נ' לכאורה דהקפידא רק על העירוב שבשעת הזריעה דאילו העירוב שיהי' בדבר הגדול הרי אין חילוק בין אם זרע הזרעים יחד במפולת יד או זרע