בית האוצר חלק ב קנח

ונתבשל בו דאסור ג"כ גם למ"ד הנ"ל וכמו שהארכתי כבר בזה בכמה דוכתי עיין קונטרס ע' פנים לתורה אופן ט"ז וע' לקח טוב כלל ו' אות ו' ד"ה עוד יש לי לדרוש בעזה"י טעמא דקרא כ' מה שהבאתי שם מן הגור ארי' עה"ת פ' ראה עש"ה ועוד בזה בכמה דוכתי בחידושי ואכ"מ וע"כ גם כאן כל שאסור לאדם לזורעו שפיר גם בעלו מאיליהן חשוב שנזרע מאליו באיסור היינו שנזרע זריעה שאסור לאדם לזורעה ושפיר קיומו ג"כ אסור ומשא"כ בהך דגפנים בקטנה דהוא היתר בשעת זריעה דמותר לזרוע את הגדולה בידים ואין העניין שלא עבר שם אדם בזריעה זאת רק נעשה מאיליו רק דהזריעה הוא היתר לכן שפיר אין איסור בהקיום כיון דכל איסור הקיום רק שלא לקיים זריעת איסור וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד וכן לעניין ההנאה נ' ג"כ דלא יאסרו בהנאה גם כשיגדלו דגם ההנאה אסורה רק דאסור ליהנות ממה שנזרע באיסור כה"כ לא מפאת היותו בשעת ההנאה כלאים וכנ"ל וא"כ כאן להיפוך דהזריעה היתה היתר שפיר גם ההנאה מותרת ויל"ע בזה עדיין מדעות הראשונים הסוברים דאף דר' יאשי' בעי מפולת יד מ"מ הגידולים אסורים בהנאה אף שנזרעו בזאח"ז וכן דלענין איסור הגידולים לא בעי ג' מינין גם לר' יאשי' רק בחטה וחרצן סגי אף דלאיסור הזריעה בעי' ג' מינין עיין ר"ן ספ"ק דקידושין ויריאים סימן קנ"ב וטוש"ע יו"ד סי' רצ"ו וא"כ הא משמע דאין איסור ההנאה מפאת שנהנה ממה שנזרע באיסור זריעת כה"כ רק הוא עניין איסור לעצמו שלא ליהנות ממה שהוא כלאים ולגבי הנאה הוי כלאים גם שלא במפולת יד כיון דאח"כ הרי מחוברין והם כלאים וכן לסברא השני' הנ"ל הוי כלאים גם בב' מינין אע"ג דלגבי איסור זריעה הוי כלאים רק בג' מינין ובאתי רק להעיר

והנה נזכרתי דנדבר מעניין ביטול בכלאים בתויו"ט כלאים פרק ב' משנה א' כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט (כל סאה שיש בו רובע הקב דהיינו אחד מארבעה ועשרים לסאה ממין אחר ימעט אותו המין האחר המעורב בו עד שיופחת מרובע ויתבטל ובתוך הסאה ומותר לזרוע ולא מיתסר משום זורע כלאים. הר"ב) ובתוי"ט וז"ל פי' הר"ב ימעט עד שיופחת מרובע ויתבטל בתוך הסאה דדבר תורה חד בתרי בטיל אלא דחכמים אסרו מפני מראית העין והם אמרו דפחות מרובע לסאה מתבטל כך פי' בריש מס' שקלים ותמיהא לי מילתא דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאין ניכרין דבניכרין אין שייך לומר ביטול כו' ובשני מיני תבואה הרי ניכרין וכ"ש בתבואה וקטנית דמתני' דלקמן (ע"ש) ונראה לי דקים להו לרבנן שהתורה לא אסרה אלא כשרוצה לזרוע כלאים אבל כשאינו רוצה לא אסרתו התורה אלא שחכמים אסרו מפני מראית העין ונתנו שיעור לדבר גם פטרוהו כממעט מקצתן שהם אמרו והם אמרו וכן משמע בירושלמי במה אנן קיימין אם במתכוון לזרע אפי' חטה אחת אסור אם לערב אפי' כל שהוא אסור לערב כו' אלא בשנתערבו דרך מכנס ופי' הראב"ד בהשגותיו פ"ב מהל' כלאים שבשעה שכנס תבואה זו המעורבת היתה כוונתו לאכלה ונמלך לזרעה והכ"מ פי' שבשעה שכינס התבואה נתערב שלא מדעתו והוא הי' חפץ שלא יראה ולא ימצא זה המין האחר עכ"ל התוי"ט וע"ש בשנות אלי' להגר"א ז"ל ד"ה ימעט וז"ל ירושלמי באיזה צד הוא ממעט או פוחת מרובע או מוסיף על הסאה ומקשה לא כן א"ר יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר ומזיד אסור ומשני תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית עין פי' דמדאורייתא חד בתרי בטל וא"צ למעט רק משום מראית עין עכ"ל הגר"א ז"ל ובהגהות הרב ר' יצחק פרענקיל כ' ע"ז וז"ל רמז (הגר"א ז"ל) בזה דמזה מוכח דלא כתוי"ט דתמה על הר"ב דהא כיון דניכר לא שייך ביטול יעוי"ש ומדברי הירושלמי מוכח דמהני ומצינו ביטול כיוצא בזה במתני' גבי העושה סוכתו תחת האילן ברש"י ותוס' שם עכ"ל הרב הנ"ל ולכאורה הי' נ' דאין ראי' מן הירושלמי לסתור דברי התוי"ט דשפיר י"ל כסברת התוי"ט דאילו הי' כאן איסור מדינא לא הי' שייך להתיר מטעם ביטול כיון דהוא ניכר ואך דמה"א ו בלא"ה שרי כיון דשלא מדעתו נתערב והוא אינו חפץ בו ואין רצונו לזרוע כלאים כלל וחכמים הוא שאסרו מפני מראית העין והם אמרו והם אמרו ולא אסרו רק בשיעור רובע לסאה ומשא"כ בפחות מרובע לסאה לא חשוב ומתבטל וכמאן דליתי' דמי ואף דניכר מ"מ לגבי איסור הדרבנן שפיר י"ל כן דלא אסרו רק בשיעור של חשיבות רובע לסאה ומשא"כ בפחות מרובע לא חשוב ומתבטל אף שניכר וע"כ בהתערב רובע לסאה הרי יש כאן איסור זריעה דרבנן וכשהוא מוסיף על הסאה כו' הרי מבטל איסור הדרבנן מיהת ושפיר הקשו בירושלמי דיהי' אסור משום ביטול איסור ואולם באמת צדקו דברי הרב הנ"ל דאי נימא דשריותא דדאורייתא לאו מטעם ביטול רק מפאת שאין חפץ לזרוע כלאים א"כ בעניין הדרבנן הרי כיון דחכמים אסרו רק רובע לסאה א"כ פחות מרובע לסאה הרי אין שם איסור כלל דאין לנו עניין בזה מאיזה טעם לא אסרו חכמים אם מטעם ביטול או מטעם אחר סוף סוף הא לא אסרו רק ברובע כו' וא"כ בפחות מרובע אין שם התחלת איסור כלל ודו"ק היטיב מאוד וא"כ גם ברובע כו' ומוסיף על הסאה או פוחת מן הרובע לשיהי' פחות מרובע כו' הא אינו מבטל איסור כלל והוא רק מעדיר ומאפיס האיסור ומפחית שיעורו לשיעור שאין בו איסור וזה הא שרי שפיר ודו"ק היטיב ובשלמא אי השריותא דאוריתא מטעם ביטול ובפחות מרובע כו' ג"כ ההיתר עדיין מטעם ביטול אלא דמדאורייתא גם רובע בטל וחכמים אסרו ברובע משום מראית העין וע"כ שייך שפיר קושית הירושלמי דחשיב מבטל איסור לכתחלה במה שממעטו מרובע כו' כיון דיהי' ההיתר מטעם ביטול וע"ז תי' דאין כאן מבטל איסור בידים דהביטול דאוריתא שיהי' בהמעטו מרובע הא ישנו גם מכבר מאיליו דמדאוריתא הא גם הרובע בטל וכבר יש ביטול זה מאיליו משנפל בו ואלא דחכמים הוא שאסרו ברובע מפני מראית העין וע"כ את האיסור דרבנן הוא שמבטל עתה בידים בהמעיטו מרובע וזה אין בו משום ביטול איסור כיון דהוא איסור קל דרבנן משום מראית העין

וגם י"ל הכוונה דכיון דהאיסור דרבנן רק משים מראית עין וכיון דאסרו רק ברובע על כרחך דכך שיערו דבפחות מרובע ליכא מראית עין וא"כ הרי אין כאן מבטל איסור ג"כ רק שמעדיר ומאפיס האיסור כיון דכל האיסור רק מפני מראית העין ובפחות הא לא יהי' מראית העין עוד וא"כ הא בעצם אין כאן האיסור עוד וא"צ לבא לביטול [ובמ"א הארכתי בזה בענין איסור מראית עין אי אית בי' משום מבטל איסור לכתחלה או אמרי' דכיון דאחרי שיתבטל לא יהי' מראית העין עוד תו הרי הוא מאפיס האיסור בעצם לא שמבטלו ולא שייך בי' איסור ביטול איסור כלל ודנתי שם בזה בירושלמי דכאן והבאתי עוד כמה דוכתי בזה ועי' ש"ך יו"ד סי' ס"ו ס"ק י"א ואכ"מ] ועכ"פ קושית המקשן דירושלמי יש לה שייכות שפיר כיון דאחרי המעטו מרובע כו' הא יהי' ההיתר בפועל מטעם ביטול וע"כ שפיר שייך לאתויי עלי' מעניין ביטול איסור לכתחלה ומשא"כ אי מה"ת שרי שלא מטעם ביטול כלל רק מפאת שאין רוצה כו' וחכמים הרי לא אסרו ג"כ רק ברובע לסאה וא"כ בפחות מרובע כו' הא אין שם התחלת איסור כלל ואין כאן זכר עניין ביטול כלל וכלל וא"כ מאי שייך לאתויי ולהזכיר כאן הך דאין מבטלין איסור לכתחלה וע"כ שפיר יש ראי' לכאורה מירושלמי הנ"ל דההיתר דאוריתא דכאן הוא מטעם ביטול ואולם להליץ בעד התוי"ט ז"ל בזה דהוא עצמו ז"ל הביא גם ירושלמי הנ"ל לא כן א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה כו' בדבריו להלן על המשנה שם ע"ש וא"כ הא לא אישתמיט לי' הירושלמי הנ"ל וצ"ל דהי' ז"ל סבור דאין לדון בזה מירושלמי הנ"ל דאפי' נימא דשריותא דדאוריתא דכאן הוא מטעם ביטול מ"מ ג"כ הא אין מובן קושי' המקשן דירושלמי הנ"ל דסוף סוף מאי קושי' דהא הביטול דאוריתא כבר יש מאיליו גם בהרובע ואילו האיסור דרבנן א"כ תו הרי רק מה שאסרו אסרו ומה שלא אסרו הרי אין בו התחלת איסור וא"כ כיון דבפחות מרובע לא אסרו אכתי הרי אין שם עניין ביטול איסור בידים כלל דהאיסור דאוריתא הא כבר נתבטל ואיסור