בית האוצר חלק ב קנז

המבטל עצמו עושה האיסור כמו הבטל ואיך שייך ביטול בזה ורק בדבר שבא לאסור את דבר אחר אז שייך לומר דכשדבר האחר הוא מרובה ממנו הוא בטל לו ואין בכחו לאסרו ואפי' בהיתר בהיתר ג"כ כשדנין על מהות של דבר פרטיי בתערובות כגון חמץ לפני הפסח שנתערב ברוב אף דעתה גם החמץ היתר מ"מ הרי דנין רק על מהות החמץ בפרט שבתערובת דיש לו מהות שמחמתו יהי' אסור בבוא הפסח וע"כ שייך לומר שבטל זה המהות שלו בהרוב וזה לסברא דגם היתר בהיתר בטל ומשא"כ בכלאים הרי אין הדין על פרטיות הצמר או הפשתים לשנאמר שיובטל רק שניהם יחד בשוה הצמר כמו הפשתים תערובת שניהם יחד בשוה עושה האיסור וע"כ לא שייך ביטול וז"פ ואולם בגוף ד"ז יש לעיין דהא גם לעניין כלאי הכרם ג"כ לא אמרי' ביטול דאם החרצנים רוב והחטים מיעוט הרי ג"כ אסור לזורען ואם נזרעו יחד אסור לקיים את הגדל משניהם יחד וא"כ גם שם צ"ל דהוא מטעם הנ"ל דבכלאים התערובת בשוה יחד עושה האיסור וזה צ"ע מתוס' עירובין (דף צ"ב ע"ב) ד"ה גפנים ע"ש (דף צ"ב ע"א) במשנה חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת (להוציא כלי הבתים שבה אם עירבה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה) וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ובגמ' שם ש"מ ממתני' דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה כיצד גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה ואם זרע זרעים אסורים גפנים מותרין גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה ובתוס' שם וז"ל לכך נ' לר"י לפרש טעמא דשמעתין משום דשם גדולה על הקטנה ואין שם קטנה על הגדולה ולהכי גפנים בגדולה הוי שם כרם על הקטנה ואע"ג דאין גפנים בקטנה אסור לזורעה דרחמנא קפיד על שם כרם דכתי' לא תזרע כרמך כלאים אבל גפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה אע"ג דלכשיזרענה יהי' שם שדה על הקטנה אין לחוש דרחמנא לא קפיד אשם שדה דהא לא כתי' שדך לא תטע כרם דהוי משמע דקפיד אשם שדה עכ"ל ומתבאר מדברי התוס' דאין עניין איסור כלאי הכרם בשניהם יחד בשוה דקפדה תורה שלא יהי' שם חיבור כרם וזרעים יחד לא זה לזה ולא זה לזה רק כל הקפידא רק על הזרעים שלא יהיו מחוברים לכרם והיינו דכתי' לא תזרע כרמך כלאים היינו כרמך לא תחבר לו מין אחר של זרעים אבל מה שכרם מחובר לזרעים בזה אין קפידא דלא כתי' שדך לא תטע כרם וע"כ גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה שהרי מחבר זרעים לכרם דהקטנה הרי מחוברת לגדולה כיון שפרוצה לה במילואה ואם זרע זרעים אסורין מפאת שמחוברים לכרם ומשא"כ גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה ואף דאחרי הזריעה הרי יהי' הגפן שבקטנה מחובר לזרעים שבגדולה דהא הקטנה מחוברת לגדולה [אף שאין הגדולה מחוברת לה דלגבי גדולה חשוב פתח וחשיבא הגדולה כסתומה ויש מחיצה בינה לקטנה] מ"מ מה בכך דגפן שבקטנה מחובר לזרעים שבגדולה הרי גפן לזרעים שרי להיות מחובר ורק זרעים לגפן הוא שאסור להם להיות מחוברים ודו"ק היטיב וא"כ אחרי דעניין האיסור בכה"כ רק מפאת הזרעים שאסורין להיות מחוברים לכרם תו הרי דנין על הזרעים בפרטיות לא על שניהם יחד בשיווי וא"כ הרי שפיר יש לזרעים להתבטל ברוב הגפן דאחרי שבטילים תו הרי אין שם זרעים מחוברין לגפן וה"ז שפיר ככל שאר תערובת איסור בהיתר דגם כאן הזרעים הם איסור והכרם היתר דאת הזרעים אסרה תורה לחבר לכרם והרי הזרעים איסור והכרם היתר כיון דכרם מותר לו להיות מחובר לזרעים וא"כ הרי שפיר ראוי לומר ביטול ואם תתפוס להיפוך דהכרם הוא הנחשב איסור דאסרתו תורה לחבר לו זרעים וא"כ תו הזרעים היתר כיון דאותם לא אסרה תורה לחבר להם כרם הנה יוקשה להיפוך דראוי שיובטל הכרם ברוב אם יהיו הזרעים מרובים על החרצנים [ואולם האמת נ' בזה דהזרעים הוא שיש לנו להחשיב לאיסור והכרם להיתר לסברת תוס' עירובין הנ"ל דו"ק ותשכח] ועכ"פ כיון שאין התערובת והחיבור בשוה היינו חיבור שניהם יחד זה לזה וזה לזה עושה האיסור רק האיסור מפאת פרטיות אחד מהם המתחבר אל האחר א"כ הרי שפיר ראוי לומר ביטול ודו"ק היטיב מאוד

ואולם גוף הערתנו זאת דראוי לומר ביטול בזריעת כה"כ דאם החרצנים רוב והזרעים מיעוט יובטלו ותישתרי הזריעה י"ל בפשיטות דזרעים ניכרים בחרצנים ולא שייך ביטול ואי דעכ"פ מדוע הקיום אסור הא בדבר הגדל אין ניכרים עוד הזרעים והחרצנים בפרטיות רק שהוא גדל מכח רוב חרצנים ומיעוט זרעים ואם כן ראוי שיובטל כח הזרעים שבו בכח החרצנים שבו המרובה ממנו ולא יוחשב הדבר הגדל כלאים ומדוע קיומו אסור וכן מדוע אסור באכילה והנאה משום כלאים בזה י"ל בפשיטות דעניין איסור קיום כלאים והנאתו אינו מפאת דהוא כלאים גם עכשיו רק כיון דנזרע באיסור כלאים אסרה תורה קיומו והנאתו ואף דבשעת הקיום וההנאה אין שם עניין הכלאים עוד ודו"ק היטיב ויהי' מזה ראי' באמת לפירש"י בעירובין שם דפי' דהיינו טעמא דגפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה דאף כשיגדלו הזרעים בגדולה אע"ג דדיורי גדולה בקטנה מ"מ לא יאסרו את הגפנים שבקטנה כיון דבשעת זריעה כשזרע את הגדולה בהיתר זרעה ובתוס' שם כתבו ע"ז ותימא דהיכי שרי להניח הזרעים כשיגדלו כיון דדיורי גדולה בקטנה דאפילו עלו מאיליהן תנן במס' כלאים הי' עובר בכרם וראה ירק בתוך כרמו ואמר לכשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסור כיון שמתייאש מללוקטו כו' עכ"ל התוס' בקושייתם ופירשו מתוך כך פי' האחר הנ"ל שהעתקנו למעלה דכשיגדלו הזרעים בגדולה מ"מ אין שם איסור ג"כ כיון דזרעים שבגדולה אין מחוברים לגפנים שבקטנה ואי דגפנים שבקטנה מחוברים לזרעים שבגדולה בזה אין איסור כלל דמותר לגפן להיות מחובר לזרעים וכנ"ל ולפי דברינו הנה גם לפירושיהם הנ"ל הרי יוקשה דא"כ הרי ראוי לומר ביטול ברוב בזריעת כה"כ כיון דרק הזרעים בפרטיות הם שאסורים להתחבר לגפן וצ"ל התי' דכיון דניכר לא בטל ואי דבשעת קיום אינו ניכר עוד צ"ל כיון דהזריעה היתה איסור לכן ממילא הקיום אסור ואף שבשעת הקיום אינו כלאים עוד וא"כ הרי צ"ל בהכרח דעניין איסור קיום כלאים הוא רק דאסור לקיים מה שנזרע באיסור כלאים אבל אין שם איסור מפאת שבשעת הקיום הוא גם כן כלאים דלא מיסתבר לומר דיש ב' ענייני איסור בקיום כלאים ה בקיום זריעת איסור והן מפאת היותו כלאים בשעת הקיום דה חד אזהרה הוא דאזהר רחמנא מלקיים כלאים וע"כ דהוא רק עניין אחד היינו או דהכוונה שלא לקיים מה שהוא כלאים בשעת הקיום דהקפידה תורה על מציאות הכלאים שלא יהי' שם מציאות כלאים ב' כחות בעורבין יחד או דהכוונה שלא לקיים מה שנזרע בעבירת כלאים וההקפדה על קיום מה שנזרע בעבירה ואם הכוונה כך תו אין הכוונה כאופן הא' הנ"ל דלא מיסתבר דיש ב' עניינים באזהרה זאת וכמובן וא"כ אחרי דבגוונא דביטול הנ"ל הרי אין שם כלאים בשעת הקיום עוד והאיסור בהכרח רק מפאת קיום עבירת הזריעה וא"כ הרי זה כל כוונת אזהרת קיום כלאים ואם כן תו היכא דהזריעה היתה בהיתר כהך דגפנים בקטנה דמותר לזרוע את הגדולה תו שפיר גם הקיום מותר אף כשגדילים אח"כ הזרעים שבגדולה וכדברי רש"י כיון דכל עיקר איסור הקיום רק שלא לקיים מה שנזרע באיסור וכאן הרי נזרע בהיתר ואף דבשעת הקיום כשהזרעים גדילים יש שם כלאים מ"מ אין בכך כלום דאין קפידת התורה על מה שהוא כלאים בשעת הקיום רק הקפידא על מה שמקיימין זריעת איסור כלאים וכאן בשעת הזריעה הרי הי' היתר וא"כ הא גם לפי' התוס' יש ראי' מגוף פי' התוס' עצמו לסברת רש"י הנ"ל דכל שהזריעה היתה בהיתר אין איסור בקיום ואף שבשעת הקיום הוא גם כן כלאים ומה שהקשו התוס' מהך דעלו מאיליהן י"ל בפשיטות דעלו מאיליהן גרע דעלו מאיליהן נחשב ג"כ איסור כיון שאסור לו לאדם לעשותו ואף שלא עבר בו אדם רק נעשה מאליו הוא ג"כ מתועב וגם כן קיומו אסור כמו בב"ח למ"ד דאסור משום לא תאכל כל תועבה לפי שנעבדה בו עבירה בבישולו דפשוט דגם חלב שנפל מעצמו לתוך בשר