בית האוצר חלק ב קנו

שמם ממרור סתם למרריתא דאגמא וקורין איתם עתה מרריתא דאגמא מ"מ אין זה עושה שינוי בגופם כלל ולא נתבטלו בשביל כך מהיותם מרור דהשם שבני אדם קורין אותם בו לא מעלה ולא מוריד ולא נעשו מין אחר עי"ז מאותו המין שהתורה מדברת ממנו ואכתי שפיר הם בכלל מרורים דקרא ורבא ס"ל דאפילו נשתנה שמם אחר מ"ת ואח"כ הוא שקיבלו השם לווי מ"מ כיון שבני אדם עתה קורין אותם בשם לווי ולא בשם מרור סתם לכן זה עצמו עושה אותם מין אחר ואינם אותו המין שהתורה מכשירתו דקרא כתיב מרורים ואלו אינם מין מרורים רק מין מרריתא דאגמא דע"י שינוי השם שבני אדם שינו לקרותם מרריתא דאגמא נשתנו באמת ממה שהיו תחלה מין מרורים ונסתלקו מהיותם מרורים עוד רק נעשו עי"ז בעצם מין אחר מרריתא דאגמא ודו"ק היטיב מאוד וע"כ נ' פשוט דאביי ורבא בזה לטעמייהו אזלי לפי פלוגתתם בש"ס ע"ז (דף ס"ו ע"א) חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו ורבא אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא דהו"ל מין במינו ומב"מ במשהו ורבא אמר בנ"ט בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והו"ל מין בשאינו מינו ומבשא"מ בנ"ט עכ"ל הגמרא ולפי דברינו הנה היא אותה הפלוגתא ממש דרבא לטעמי' דס"ל דשינוי השם מה שנקרא בשם אחר עושה אותו בעצם מין אחר ולכן הוא מבשא"מ ואביי לטעמי' דעניין השם לא מעלה ולא מוריד וכיון דהוא מרור שכיוונה התורה אליו אזי ע"י השתנות שמו למרירתא דאגמא מ"מ לא נשתנה גופו על ידי כן להחשב מין אחר לא מין מרורים ולכן גם שם מה שזה נקרא בשם יין וזה בשם ענבים אין עושה אותם מינים נפרדים ואחרי שבטעם אשר בגופם אין חלוקים דחד טעמא נינהו לכן שפיר הם מין אחד ואף דכל אחד יש לו שם אחר ושפיר חשיבי מב"מ ודו"ק היטיב וכן פלוגתתם השני' בע"ז שם בחלא דחמרא וחלא דשיכרא כו' דאביי אמר בנ"ט בתר טעמא אזלינן והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד והו"ל מבשא"מ כו' ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן והאי חלא מיקרי והאי חלא מיקרי כו' והו"ל מין במינו כו' הוא ג"כ לטעמייהו וכמובן דלרבא דהשתנות השם עושה את הדבר מין אחר ה"ה להיפוך ג"כ השתוות השם עושאם מינא חדא אף דחלוקין בטעמם ואביי לטעמי' דעניין השם לא מעלה ולא מוריד ואין עושה מין אחר ולכן ככה ג"כ אין פועל במינים חלוקים בטעמם לאחדם שיוחשבו ויתהוו מין אחד ע"י היותם נקראים בשם אחד וכמובן [ויל"ע בזה ג"כ מעניין שינוי השם דקניין וע' ב"ק (דף ס"ו ע"ב) איתיבי' אביי לר' יוסף כו' אלא אמר רבא האי מילתא קשי בה רבה לר' יוסף כו' ולא איפרקה עד דיתיב ר' יוסף ברישא ופירקה שינוי השם כשינוי מעשה דמי כו' ובוודאי דגם אביי ידע דר' יוסף תי' כן ולא הזכירו לפי שלא קיבלו ורק רבא הוא שקיבלו ונראה לו ולכן הזכירו וא"כ גם בזה לטעמייהו אזלי וכמובן ואולם דבר זה צריך לי עיון ובירור עדיין ובאתי רק להעיר] ואולם כ"ז רק לפלפולא אבל לקושטא דמילתא אין נ' לומר באמת היות סברת רבא דאפי' לא נשתנה שמם קודם מ"ת והית' כוונת התורה גם אהנך מרריתא דאגמא מ"מ נפסלו לצאת בם עבור שבני אדם עתה קורין אותם מרריתא דאגמא ונ' יותר כמו שכתבנו תחלה דרבא לרווחא דמילתא הוא דקמשני אבל בגוף סברת אביי מודה וכנ"ל והנה אפי' נאמר דרבא חולק מ"מ לכאורה דברינו בזה לעניין הך דצמר רחלים עדיין במק"ע דא"א לומר טעם המשנה רפ"ט דכלאים דאם רוב צמר גמלים מותר מפאת דהצמר רחלים עתה בתערובת הרי קיבל שם לווי דעל כרחך אין הטעם כן דלאביי וודאי הא לא יתכן הטעם הנ"ל דלדידי' הא אין שם לווי מעלה ומוריד בעצם כלל והוא רק הוראה כו' וכנ"ל וא"כ איך יפרנס אביי משנה דכלאים הנ"ל ועל כרחך דטעמא אחרינא איכא בהך דכלאים ואם די"ל דבהא גופא פליגי דאביי ס"ל באמת דהיתר בהיתר בטל וטעם המשנה משום ביטול ורבא ס"ל דהיתר בהיתר לא בטל וע"כ הרי ההכרח לומר טעם המשנה מפאת דהצמר רחלים עצמו יש לו שם לווי וא"כ ע"כ דשם לווי הוא דבר העושה בעצם את הדבר לדבר אחר לא מפאת הוראה לבד שלא כיוונה תורה ע"ז דהא כאן כיוונה תורה אצמר רחלים ואפ"ה אהני השם לווי לאפוקי' מכלל צמר ולהתירו וא"כ ממילא גם בנשתנה שמו אחר מ"ת ג"כ פסול וע"כ הוצרך רבא לתרץ שינויא אחרינא בהך דסוכה וא"כ כיון דהלכתא כוותי' דרבא לגבי אביי א"כ לפי האמת היתר בהיתר לא בטל וטעמא דמשנה רק משום דהצמר רחלים עצמו יש לו שם לווי מ"מ אין נ' באמת לומר כן לאפושי בפלוגתא ולעשות עוד פלוגתא אחרת בין אביי לרבא שלא מצאנוה מפורשת וכיון דלאביי על כרחך טעם המשנה משום ביטול וס"ל איפוא לאביי דהיתר בהיתר בטל א"כ מנ"ל לומר דרבא פליג עלי' בהא ונהי דלרבא אין צורך לזה בטעם המשנה די"ל טעם המשנה משום שם לווי מ"מ בגוף הך דס"ל לאביי דהיתר בהיתר בטל הא לא מצינו דפליג עלי' רבא ומנא לן לאשוויי פלוגתא בכדי וא"כ אכתי שפיר הא קמה הראי' ממשנה הנ"ל דהיתר בהיתר ג"כ בטל ובאתי רק להעיר

ודע דגם גוף סברא הנ"ל דאפי' אם אין הצמר רחלים בטל ברוב צמר גמלים להחשב צמר גמלים רק הוא צמר רחלים עדיין מ"מ לעניין השם כל התערובת יחד קרוי צמר גמלים ואף צמר הרחלים שבו דכיון דרוב התערובת צמר גמלים לכן כולו נקרא כפי מה שהוא הרוב שבו וכנ"ל הנה גם בסברא זו יל"ע מדברי הר"ן נדרים (דף נ"א ע"ב) במשנה דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים כו' ומותר בטרית טרופה כו' (טרית טרופה דג גדול טרוף דק דק ומש"ה שרי דדג דגים שלמים משמע ולא טרופים. ר"ן) הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה כו' ובר"ן צחנה דגים קטנים הרבה מלוחים ויש מהם טרופין אלא שרובן שלמים וקתני דכיון שיש מהן טרופין אסור בטרית טרופה כו' עכ"ל ואי איתא מאי ראי' דדגים טרופים הם בכלל שם צחנה דילמא דגים טרופים מצד עצמם אינם בכלל שם זה וצחנה שאני דכיון דרובו שלמים לכן כולו שפיר קרוי צחנה מפאת הרוב דהוא שלמים אבל טרופים מצד עצמם אינם כלל בכלל שם צחנה ואינם בכלל הנדר שנדר מן הצחנה דהא ה"נ צמר רחלים וודאי אינו בכלל שם צמר גמלים ועכ"ז בהיותו מיעוט בתערובת צמר גמלים רוב קרוי כל התערובת צמר גמלים וא"כ גם שם הרי יתכן שפיר ג"כ דדגים טרופים אינם בכלל שם צחנה ועכ"ז דגים טרופים מיעוט מעורבים בשלמים רוב שפיר קרוי כל התערובת צחנה ועל כרחך דכל שאין שמו כך גם בהיותו מיעוט בתערובת ג"כ אין ראוי שיוקרא התערובת כך ושפיר יש ראי' מן השם צחנה דהוא לתערובת דגים שלמים רוב עם טרופים מיעוט דגם טרופים לבד קרוים צחנה וא"כ גם בהך דצמר רחלים אם אתה אומר שלא נתבטל והוא עדיין צמר רחלים שפיר גם לעניין השם אין ראוי שיקרא כל התערובת צמר גמלים זולת אם תאמר ביטול דנעשה הצמר רחלים עצמו צמר גמלים מתורת ביטול ברוב ומשא"כ כ"ז שלא תאמר ביטול והוא תערובת צמר רחלים בצמר גמלים אף דצמר הרחלים מיעוט וצמר הגמלים רוב מ"מ אין ראוי שיקרא כולו בשם צמר גמלים רק תערובת צמר רחלים בצמר גמלים הוא דראוי שיקרא ובאתי רק להעיר [ועי' ט"ז יו"ד סי' ק"א ס"ק י"ב מש"ש בשם הת"ח בטעמא דדשיל"מ בטל באינו מינו דכיון דכל עניין דשיל"מ דכיון דיהי' לו היתר אח"כ לא רצו חכמים שיובטל וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר נקרא על דבר האסור אלא על, שם הדבר שנתערב בו והוי כמו שאין לו מתירין עכ"ל וזה לכאורה ג"כ כסברא הנ"ל דכל הדבר נקרא ע"ש רובו ויש לדחות וע' לעיל אות א' ואולם שם הוא עניין אחר דנחשב בעצם כולו גינה ואינו עניין קריאת שם ויש עוד חילוק בין הך דשם לכאן ואין להאריך]

ודע דמ"ש התוס' נדה (דף ס"א ע"ב) ד"ה בגד שאבד בו כלאים וז"ל וא"ת וליבטיל ברובא כו' וי"ל דלא שייך ביטול ברוב אלא כשהאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין ע"י תערובת כך אסור המרובה כמו המועט עכ"ל וכ"כ התוס' עוד בע"ז (ד' ס"ה ע"ב) ד"ה הבגד ע"ש] נ' דאין זו סברא דהיתר בהיתר לא בטל כמו שראיתי לקצת אחרונים שהבינו כן רק הוא סברא אחרת דלא שייך כאן ביטול דהרי