בית האוצר חלק ב קנב

או לטובה גם לדידן דלטובה ההטיי' באחד ולרעה בב' וכמובן] ומשא"כ אי סברת דורשי רשומות הנ"ל דהן לטובה כו' תמיד בעינן כפל א"כ מניין ע' או ע"א אין מכוון לא לפי הטיי' לטובה ולא לפי הטיי' לרעה ואולם אין קושיא בזה באמת דאה"נ דאין המניין ע' מפאת התכוונות אל ההטיי' רק גזה"כ בעלמא הוא דצריך שידונו ע' או ע"א אף דלפי ההטיי' די בס"ט [ומדרשא דאל יחסר המזג בסנהדרין (דף ל"ז ע"א) דנחשב שליש הסנהדרי גדולה כ"ג משמע לכאורה דעיקר עניין סנהדרי גדולה הם ס"ט גם לדידן ובאתי רק להעיר] ומוכרחין אנו לומר כן אחרי דסנהדרי קטנה הם כך עדה שופטת ועדה מצלת ועדה מכרעת דנראה פשוט לכאורה דעדה המכרעת הוא בין לזכות ובין לחובה דרק לדידן דלא הוזכרה ההכרעה במקראות הנ"ל רק עדה שופטת ועדה מצלת וממילא ידעינן דצריך להיות עוד מכריע ביניהם וסתם מכריע הוא אחד דהא גם אחד יכול להכריע וע"כ ההכרעה לטובה הוא ע"פ אחד ומשא"כ ההכרעה לרעה ילפינן מעדים דכתיב ע"פ שנים עדים וגו' יומת המת דה"ה מטי הדיינים היינו המכריעים לחיוב מיתה גם כן בעינן ב' [וע"ש בסיפרי בהגהות הגר"א ז"ל דלפי הגהתו גם כוונת הסיפרי בעניין ההכרעה אקרא דאחרי רבים להטות דצריך להיות שם אחד מטה והיינו לטובה וקרא דלא תהי' אחרי רבים לרעות מורה דלרעה לא סגי באחד מטה רק בעינן יותר מאחד וכיון דלא נתפרש כמה לזה באה הילפותא מעדים דבעי' שנים וא"כ גם כוונת הסיפרי בעניין ההכרעה כמשנה ריש סנהדרין רק דס"ל דכיון דלא נתפרש בקרא דלא תהי' וגו' בכמה יהי' רוב לרעה ויועיל לכן צריך לזה הילפותא מעדים ואולם לפי הגי' אשר לפנינו בסיפרי אשר כן הוא ג"כ בתד"א הנ"ל צ"ל הכוונה כפירושינו הנ"ל ואפילו לגירסת הגר"א ז"ל וכוונתו ג"כ דברינו הבאים כאן בעניין זה נכונים דו"ק ותשכח] וכיון דאין ב"ד שקול ידעינן מסברא דבעי' עוד אחד ונמצא המספר כ"ג ומשא"כ לדורשי רשומות הנ"ל דהוזכרה ההכרעה במקרא דאחרי דהוזכר עדה שופטת ועדה מצלת א"כ ממילא עדה הג' המבוארת במקרא הוא להכרעה בין השופטת והמצלת הנ"ל אם כן אין סברא לחלק בין ההכרעה לטובה להכרעה לרעה לומר דכוונת עדה המכרעת הוא רק לרעה אבל לטובה לא בעי' עדה מכרעת רק די באחד וא"כ כיון דבסנהדרי קטנה ההכרעה תמיד ע"פ ריבוי של כפל הן לטובה כו' נראה פשוט דה"ה בסנהדרי גדולה הוא כך והי' ראוי לפי עניין ההכרעה שיהי' מספרם ס"ט רק דגזה"כ הוא דבעינן ע' סנהדרין או ע"א וכנ"ל ועוד נ' דאפילו נאמר דגם לדורשי רשומות הנ"ל כוונת עדה המכרעת הוא רק לרעה אבל לטובה די באחד מ"מ גם כן יש לדון מזה לביטול דבעינן ריבוי של כפילות וזה דבאמת מעניין ההטיי' לטובה בד"נ י"ל דאין לדון דין ביטול כלל דאפילו אינו שם עניין ביטול והכרעה הרי ג"כ ראוי שיופטר דהא גם ספק נפשות להקל וממה שאין אומרים שיוסיפו הדיינין אין ראי' דהוספה באמת הא מצינו לדידן רק בי"א מזכין וי"א מחייבין ואחד אומר איני יודע דהאומר איני יודע כמאן דליתי' דמי והוי כאילו היו שם רק כ"ב סנהדרין יושבין והרי גזה"כ דבעינן כ"ג וכן בי"ב מחייבין וי"א מזכין מוסיפין דכיון דיש רוב המחייב ע"כ אף דאין רוב זה מועיל לחייב בפועל לחתוך הדין על פיו מפאת דהטיי' לרעה על פי שנים מ"מ אהני מיהת שלא לפוטרו רק להוסיף ומשא"כ מהך דאם המזכין יתר אחד על המחייבין דמחתכין הדין זכאי ואין מוסיפין אין ראי' כלל דהוא מתורת ביטול והכרעה שנכרע המיעוט דאפי' אין נכרע ג"כ ראוי שיופטר ואין ראוי להוסיף ולחפש בחובתו אחרי דהדיעה המרובה הוא לפטור וע"כ מחתכין הדין זכאי מפאת דגם הספק הרי דינו לזכות וכבר דנו בזה האחרונים דספק נפשות להקל הוא ג"כ וודאי פטור מוהצילו העדה ואם כן הא שפיר נחתך הדין בוודאי זכאי ואין ראי' שתהי' הכוונה מפאת ביטול והכרעה שנתבטל המיעוט ונכרע ודו"ק היטיב מאוד וכל מה שיש לדון לביטול ברוב מדיני נפשות הוא רק מהכרעה לרעה דמכח ספק אין מתחייב וע"כ דנכרעו המזכים וע"כ מזה שפיר רק לרבנן דהכרעה לרעה הוא ג"כ בי"ג מחייבין וי' מזכין דאין כאן ריבוי של כפילות במחייבין לכן שפיר יש לדון מזה דלא בעינן כפילות הריבוי רק די בעצם הריבוי ועצם הריבוי הא הוי אפילו במשהו יותר ובד"נ דבעי' הטיי' לרעה ע"פ שנים הוא רק עניין הצלה וחסיון ומשא"כ בביטול איסור דליכא הצלה כו' וכנ"ל ומשא"כ לדורשי רשומות הנ"ל דהטיי' לרעה ע"פ ריבוי של כפל עשרים נגד עשרה א"כ הא שפיר אין לנו לימוד לביטול אפחות מריבוי של כפל דמהטיי' לטובה אין לדון דין ביטול כלל ודו"ק היטיב ואולם י"ל דגם לדורשי רשומות בעי' רק תמיד עדה מכרעת הן בסנהדרי קטנה והן בסנהדרי גדולה לא שבסנהדרי גדולה יוצרך גם כן ב' שלישים נגד שליש כמו שהוא בסנהדרי קטנה רק גם בסנהדרי גדולה די בעדה מכרעת וכל שיש במחייבין עשרה יותר מן המזכין דינו לחיוב וכגון אי ס"ל דמספר סנהדרי גדולה ע' די במ' מחייבין ול' מזכין ואי ס"ל ע"א צריך להיות עכ"פ מ"א מחייבין מפאת דא"א בעניין אחר שיהיו עשרה מכריעים דאילו יהיו רק מ' מחייבין נמצאו המזכין ל"א וליכא עשרה רק תשעה מכריעים אבל עכ"פ די בעשרה או י"א יתירים ואף שאין שם ריבוי של כפל וא"כ אכתי הא יש לדון מסנהדרי גדולה לביטול דלא בעי' כפל רק די במשהו יותר דכיון דאין שם כפל תו די בגוף עניין הריבוי וכנ"ל ומה שצריך בסנהדרין עשרה הוא רק עניין חסיון כמו בב' לדידן וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה מה שהערנו למעלה מעניין היות סתם עניין ריבוי רק בכפילות נתיישבתי דמצינו כן בכמה דוכתי ע' ב"ק (דף כ"ה ע"א) ואבי' ירק ירק בפני' הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום אלא דיו כו' וע"ש בתוס' דעמדו דמנ"ל דק"ו לשכינה י"ד דאף דשכינה חמירא מאב מ"מ צריך להיות רק יותר מבאב אבל מנא לן י"ו דווקא ע"ש ולולי דבריהם ז"ל בזה נ' פשוט הכוונה דכיון דבשכינה צריך להיות ריבוי על אב דהוא הדיוט וע"כ סתם ריבוי הוא כפילות ואיבעי לן למינקט בשכינה י"ד יום הואיל ובאב הוא ז' יום וכזה הוא גם בערכין (דף כ"א ע"ב) במשנה שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום והיינו דהואיל וצריך להיות בהקדש ריבוי על הדיוט וע"כ הריבוי הוא בכפילות ביתומים ל' ובהקדש ס' דכך הוא סתם עניין ריבוי וע' ירושלמי כתובות פי"א ה"ו תמן תנינן שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ס' יום כו' ולמה ל' כדי לייפות כחן של יתומים (שמא בתוך כך יבואו מוסיפים על המקח) ויכריזו יותר. עד ל' את מייפה כחן מיכן ואיליך את מריע כחן (אם ימשוך הדבר יותר אפשר שמחמת המשך הזמן יחזור בו מי שעמד על המקח בתחלה) ואמור אף בהקדש כן (דשים ס' היא הרעה דשמא יחזור כו') שנייא היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון (דבהקדש הדין דראשון ראשון שפסק שוב אינו יכול לחזור כמבואר בערכין פרק ח' במשנה) ויכריזו לעולם (א"כ דבהקדש אין חשש חזרה יכריזו עוד יותר מס' שמא יבואו עוד מוסיפין על המקח) דיו להקדש שיהא כפליים בהדיוט עכ"ל הירושלמי ומבואר בירושלמי דהי' ראוי מסברא להיות שום ההקדש עוד יותר מס' ואך דאין להחמיר בהקדש יותר מכפליים בהדיוט ודיו להקדש שיהא כפליים בהדיוט וי"ל גם בהך דב"ק דהכוונה כן דהי' ראוי להחמיר בנזיפת שכינה טובא ואך דאין להחמיר יותר מכפליים בהדיוט וכיון דבאב הוא ז' ימים לכן ק"ו לשכינה י"ד דדיו להקדש שיהא כפליים בהדיוט וכירושלמי הנ"ל ודו"ק ועכ"פ גם לירושלמי הנ"ל נ' דכפילות הוא סתם עניין ריבוי דאל"כ מניין לנו לומר דדיו להקדש שיהא כפליים כו' דילמא ג' פעמים או ד' פעמים ככה ומדוע תופסין מספר כפליים דייקא ועל כרחך דזה עניין ריבוי סתם וכיון דצריך לרבות בגבוה מבהדיוט לכן הריבוי כפליים דזה סתמיות עניין הריבוי ודו"ק וע"ש בב"ק בתוס' שכתבו אהך דק"ו לשכינה י"ד וז"ל אור"ת משום דאמרי' בהמפלת (דל"א ע"א) שהאב והאם נותנין בו כל אחד ה' דברים והקב"ה נותן בו י' דברים עכ"ל וע"ש בהמפלת דאמר ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים כו' אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר כו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה כו' וכיון