בית האוצר חלק ב קנ

רובא הוא רק ככל שאר ענייני רוב דקיי"ל לפי האמת דהולכין אחר רוב בכה"ת ואפילו ברובא דליתא קמן אבל אין לזה תורת הוראת ב"ד ולא קאי עלי' קרא דאחרי רבים כלל [ותדע דבפ"נ דאין הולכין אחר הרוב לא אזלינן גם בתר רוב דאומדנא כמבואר ביומא (דף פ"ג ע"א) דאם ב' אומרים צריך וג' אומרים א"צ מאכילין אותו ע"ש ואילו בהוראת ב"ד הא הולכין אחר רוב גם נגד פ"נ דהא הולכין אחר רוב לחייב בדיני נפשות ובאתי רק להעיר] וכבר כתבתי כזה בתשובה ליישב מה שדן בזה בפתיחת הפמ"ג לאו"ח בהנהגת השואל עם הנשאל דאיך חכם נאמן יחידי בהוראתו להתיר במידי דאיתחזק איסורא הא באיתחזק איסורא אין עד אחד נאמן וכתבתי שם ליישב זה בכמה אנפי ובאופן האחרון כתבתי שם בזה וז"ל עוי"ל והוא העיקר דמה דחכם נאמן בהוראתו להתיר אפילו במידי דאיתחזק איסורא ואפילו בדשב"ע הוא משום דהוראת החכם שאומר דין הרי אין לה שייכות אל המעשה הזאת בפרט שנשאל עלי' יותר מאאם תארע מעשה כזאת פעם אחרת דאמירת הדין בעצמותו הרי הוא דבר תמידי דהוא אומר שכל אימת שיארע כזה דינו דמותר ועל זה בוודאי הרי יש לו להיות נאמן דבזה הא לא שייך איתחזק איסורא ולא דשב"ע דמה שהוא מורה לשאם יארע כזאת כך דינו הרי עדיין אין החזקת איסור בפועל ולא הדשב"ע בפועל ואין לו דין דשב"ע כלל והוא רק דין מדיני התורה וא"כ אחרי דנאמן בהוראה הכללית שכל שהוא כך וכך דינו שמותר שוב לעניין המעשה הנשאלת הרי א"צ עוד לעדותו דזה שוב יודעין מעצמינו דאחרי שגם זאת המעשה היא כך גם היא דינה כך וה"ז כהך דהאיסור עצמו בע"א יוחזק דכיון דבעניין ההוראה התמידית עצמה נאמן וודאי שוב ממילא הרי גם זה מותר אף דזה כבר הי' לו החזקת איסור בפועל וז"פ מאוד ותימה על הפמ"ג ז"ל שעשה קושיא מזה בהנהגת השואל עם הנשאל איך חכם נאמן יחידי בהוראתו דהדבר פשוט כנ"ל ויש כאן החלפת ראי' השכלית בראי' החושיית דהפמ"ג ז"ל דימה לכאורה ראי' השכלית לראי' החושיית דכמו דבראי' החושיית אין ע"א נאמן להעיד שראה בך וכך להתיר במידי דאיתחזק איסורא כך בראי' השכלית לא יהי' חכם נאמן לומר שראה כך וכך להתיר בראי' השכלית שלו במידי דאיתחזק איסורא ובאמת הדברים האלה רחוקים זה מזה מאוד דראי' החושיית היא בזאת המעשה בפרט וזאת המעשה הא כבר איתחזק איסורא ומשא"כ הראי' השכלית אין לה חיבור אל זאת המעשה כלל יותר מאל מעשה אחרת והיא אך ראי' בשכל שכל שיארע כזה דינו כך ובזה ליכא איתחזק איסורא ושפיר יש לו להיות נאמן בראייתו זאת וממילא הנה גם זאת המעשה דינה להתיר אף דבה כבר הוחזק האיסור בפועל וז"פ. ע"כ לשונינו בזה בתשובה שם

ועד"ז הנה מיושבת ג"כ בפשיטות קושית התוס' ב"ק (דף כ"ז ע"ב) ד"ה קמ"ל דמדוע אין הולכין בממון אחר הרוב ולא ילפינן מרוב דדיינים דמהני גם להוציא ממון ע"ש ולפי דרכנו הנה בפשיטות לק"מ וכנ"ל דטעמא דאין הולכין בממון אחה"ר הוא משום חזקת ממון ואילו ברוב דדיינים לא אהני חזקת ממון דהוראת הב"ד איננו על אותו המאורע בפרט רק על כל אימת שיארע כזה שראובן יתבע לשמעון בעניין פלוני ופלוני יהי' דינו לחיוב ובזה הא לא שייך חזקה כיון דלא הי' שם חזקה בפועל והוא רק דין מדיני התורה דדבר כזה דינו לחיוב ובוודאי יכולים להורות דין כזה ואחרי שהוחזק הדין כך שוב ממילא הרי גם אותו המאורע דינו כך לחיוב וז"פ ואולי זה עצמו כוונת התוס' שם במה שכתבו וליכא למימר התם (בדיינים) אוקי ממונא בחזקת מארי' דהא ב"ד מפקי מיני' עכ"ל וכוונתם דכיון דמתורת ב"ד הוא שאומרים ומתורת ב"ד הרי הוא הוראה כללית שמאורע כזה דינו כך וא"כ שוב הרי גוף דין הב"ד מפיק מיני' ואין זה הוצאת רוב שבכח הרוב להוציא דהדין וודאי הא יש להם כח להורות הדין כך וא"כ אחרי שהדין כך הרי דין התורה מוציא ממנו דהדין כבר הוחזק ואין לו עוד שייכות אל הרוב ואין כאן רוב המוציא רק דין התורה המחייב ומוציא ודו"ק היטיב מאוד

ועוד יש כאן סברא בזה ולא שייך בהוראת ב"ד נגדיות עניין החזקה כלל וזה מאותו טעם עצמו שכתבנו למעלה דהוראת ב"ד אפילו אין האמת כדבריהם מ"מ הרי ג"כ הלכה כדבריהם דכ"ז שאין אנו מוצאין טעות בדבריהם מדרכי ההלכה אזי אפי' אי קני שמיא גליא הטעות ושאין האמת כדבריהם מ"מ ג"כ הלכה כדבריהם דההלכה נמסרה למטה לפי ראות עיני שכל ב"ד שלמטה וכנ"ל וע"כ נראה לדיעות הסוברים דעניין חזקה הוא מטעם בירור בגוף הספק [לא דכשמסתפקים בדבר צריך להשאירו כמו שהוחזק עד עתה רק דטעם חזקה מפאת בירור דהחזקה מבררת הספק היות עניינו כמו שהוחזק עד עתה] וע"כ לגבי הוראת ב"ד הא לא שייך זה דמה בכך דיש בירור החזקה שאין האמת כדבריהם הרי אפילו אין האמת כדבריהם הרי גם כן הלכה כדבריהם ורק אילו היתה החזקה מראה לנו מקום טעות בדבריהם מיסוד ההלכה אז וודאי הרי דבריהם בטילים אחרי שטעו בדין ומשא"כ אחרי שאין זה בעניין בירור החזקה והוא רק בירור גרידא לומר שהאמת כך כמו שהוחזק בו הדבר עד עתה אבל הרי אין זה מראה טעות בהלכה שטעו הב"ד וע"כ רק לגבי ספיקי דעלמא הוא דשייך בירור החזקה שמבררת שהאמת כצד הספק שהחזקה מסייעתו ומשא"כ לגבי הוראת ב"ד הרי אין שם עניין אמת אחר כלל שיבטל הוראתם דאפילו אין האמת כהוראתם הרי ג"כ הדין כהוראתם וא"כ מה תועיל החזקה בזה ורק בעניין רוב ומיעוט שפיר יש לימוד משם דמהני רוב נגד מיעוט [לשלא יוכל המיעוט לעשות ספק וכנ"ל] דכיון דהמיעוט ג"כ מורים והרי גם המיעוט הוראת ב"ד וא"כ מה שנשארת ההלכה כמו הרוב הרי זה שמועיל רוב נגד מיעוט ומשא"כ החזקה הרי אין לה שייכות שם כלל דכיון דלולי החזקה הרי נגד המיעוט לבד ההלכה כרוב ויש כאן איפוא הוראת ב"ד בכך וכך וא"כ תו מה בכך שהחזקה אומרת שאין האמת כן הרי גם אם אין האמת כן הרי ג"כ הדין כן ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים מאוד בס"ד [ולדעת הסוברים דלא מהני חזקה במקום ספיקא דדינא דבשביל החזקה לא ישתנה הדין א"כ בפשיטות לא שייך נגדיות עניין חזקה במקום הוראת ב"ד כיון דדבריהם תמיד בעניין ספיקא דדינא דהוראת מציאות אין לו שייכות לב"ד וכנ"ל ובאתי רק להעיר]

והנה בעניין הספק שהבאנו למעלה אי בעי' בביטול חד בתרי דייקא היינו כפילות המבטל או די במשהו יותר ע' דוגמת הספק הזה בעירובין (דף י"ב ע"ב) איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו כי' וכמה (יהא אורכה יותר דנפקא לה מדין חצר ומישתריא בלחי משהו. רש"י) סבר שמואל למימר עד דאיכא אורכה פי שנים ברוחבה א"ל רב הכי אמר חביבי אפי' משהו עכ"ל הגמ' והנה דנחלקו פה ג"כ בכמה נחשב ריבוי ויתרון שיהי' בכחו להכריע להוציא משם חצר ולעשותו מבוי אם בכפילות דייקא אורכה פי שנים ברוחבה או די במשהו יתרון וכך גם בביטול הוא דוגמת הספק הזה בכמה נחשב ריבוי שיהי' בכחו להכריע לעשות את הבטל כמבטל אם בכפילות דייקא או אפי' במשהו כו' [וע"ע דוגמת פלוגתא בעניין ריבוי אם הוא במשהו יותר או בכפילות היינו ב' שלישים נגד שליש בסנהדרין (דף י"ג ע"א) אין מעברין את השנה אא"כ הית' תקופה חסירה רובו של חודש וכמה רובו של חודש ששה עשר יום ר' יהודה אומר שתי ידות בחודש עשרים יום ואולם שם בדרשא דקרא פליגי אי חג האסיף הכוונה כולי' חג או מקצת חג ע"ש ואינו עניין לכאן וע' תרגום יונתן דברים י"ז ט"ז רק לא ירבה לו סוסים ובת"י לחוד לא יסגון לי' על תרין סוסוון כו' ונ' לכאורה טעם פירושו זה דסוס אחד הרי צריך לו לרכוב עליו ואם יש לו, ב' הרי אין היתרון כפילות הצורך ורק אם יש לו ג' דצריך אחד והיתרון ב' דהוא כפילות של אחד הוא דנחשב ריבוי, וע"כ לא ירבה מורה רק שלא יהיו לו ג' אבל ב' שרי ודו"ק ואולם יותר נ' כוונתו דאי למיסר ב' אתי הו"ל למיכתב לא יהיו לו סוסים דמיעוט רבים שנים ומדכתי' לא ירבה לו סוסים משמע דרק ריבוי של סוסים הוא דאסר קרא דרבים היינו ג' כמבואר בכמה דוכתי וגם י"ל כוונתו דב' הם צורך לאפוחי משא"כ בג'