בית האוצר חלק ב קמט

המצוי הא מיעוט טריפות מיעוט שאינו מצוי וכנ"ל ולהנ"ל נ' דבאמת מהך דאחרי רבים הרי יש לימוד דאזלי' ב"ר גם במיעוט המצוי דאין לך מיעוט מצוי יותר מבסנהדרין די"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי ואין לך מצוי יותר מזה דהרוב רק אחד יותר והטיי' לרעה דהוא ע"פ שנים ג"כ המיעוט מצוי עכ"פ ורק דכל עיקר מה שאין למידין מהך דאחרי רבים כו' הוא משום דשם המיעוט בא לעשות הספק ואין לימוד משם רק דאין כח במיעוט לעשות ספק אבל לא אספק עומד בעצמו והרוב בא לבררו וכנ"ל וא"כ עכ"פ אהיכא שיבא המיעוט לעשות הספק ע"ז שפיר יש לנו לימוד מסנהדרין אפילו אמיעוט המצוי דאין כח גם במיעוט המצוי לעשות ספק וע"כ נראה דאחרי דיש לנו לימוד מהך דשבירת עצם כו' דאזלינן גם בתר רובא דל"ק במיעוט שאינו מצוי מיהת וכיון דמהני רובא הרי דינו דין וודאי וחשוב וודאי וכהרבה דיעות הסוברים כן וע' בס' שב שמעתתא בתחלתו והארכתי גם אני בעניי בזה במ"א להביא כמה ראיות דרוב במקום שמועיל נחשב וודאי] וע"כ ממילא גם במיעוט המצוי ולדמיון נתפוס כי מיעוט שהוא ה' נגד צ' חשוב מיעוט שאינו מצוי ועשרה נגד צ' חשוב מיעוט המצוי וע"כ ממילא גם כאשר הרוב צ' והמיעוט עשרה הרי אילו הי' המיעוט רק ה' והי' אינו מצוי הרי הי' הרוב מועיל דבמיעוט שאינו מצוי הא אזלי' ב"ר ונמצא דהי' אז נחשב הדבר וודאי כמו שהוא הרוב ואף דגוף הספק נולד בעצמו מ"מ הרי נתברר כבר ע"י הרוב ונעשה כבר וודאי ואין כאן ספק עוד וכל מה שמביא אותנו לספק עתה הוא גדלות המיעוט יותר מה שהוא עוד ה' יותר וא"כ הרי זה עתה כי ה' היתירים של המיעוט הוא שבא לעשות הספק וע"כ לעניין זה הרי שוב יש לימוד מאחרי רבים דאין כח במיעוט לעשות ספק ואפי' לא במיעוט המצוי וכיון דהרוב מצד עצמו נגד ה' של המיעוט עושה בירור והוא כבר וודאי לעומת ה' של המיעוט נמצא דאנו באין לספק רק מפאת ה' היתירים וא"כ תו זה שהמיעוט עושה הספק ולעשות ספק הרי אין למיעוט כח ואפי' למיעוט המצוי ודו"ק היטיב מאוד. ע"כ לשונינו בזה בכתבי ילדותי לסוגי' דחולין הנ"ל בקצת תוספת הסברה [ואם כי במ"ש בזה ביישוב דברי המהרש"א יש לדון עדיין מ"מ גוף החילוק שכתבתי בין רדא"ק לדל"ק הוא נכון מאוד בס"ד וגם יישוב דברי המהרש"א ניתן להאמר אחרי העיון דו"ק ותשכח ואין להשיב עוד על היישוב הנ"ל דאכתי הא תיקשי על המהרש"א דנהי דאין ללמוד מפרה אדומה דלא סמכי' מיעוט לחזקה במיעוט המצוי מ"מ הא יש לימוד ע"ז מסנהדרין דאזלי' ב"ר לחייב בד"נ ודיני ממונות ואעפ"י שיש חזקת פטור וחזקת ממון ולעניין פרה ומילי דטהרה גופייהו אם יהיו הדיינים חלוקים רוב עם מיעוט דהרוב יאמרו דהפרה כשירה או דהמקוה כשירה ונטהר הטמא ע"י הזאה וטבילה והמיעוט יאמרו להיפוך הא ג"כ אזלי' בתר רובא ואמרי' דהוא טהור ואף דיש חזקת טומאה ואך דכל הטעם דאין ללמוד מסנהדרין היינו משום דהמיעוט שם עושה הספק וע"כ רק בזה הרי יש גילוי דאין כח במיעוט לעשות ספק אפי' עם חזקה אבל לא בספק נולד בעצמו כו' וא"כ אחרי דיש לימוד מפרה אמיעוט שאינו מצוי דמהני רובא כנגד מיעוט שאינו מצוי עם חזקה עמו א"כ תו גם במיעוט המצוי גדלות המיעוט הוא שבא לעשות ספק וא"כ לעניין זה הא תו יש לימוד מרוב דדיינים דאין כח במיעוט אפי' עם חזקה לעשות ספק ואפי' במיעוט המצוי וא"כ הא דברי המהרש"א עדיין מוקשים לכאורה ולא הועלנו בתירוצינו הנ"ל כלום דאותה סברא אשר כתבנו לעניין מיעוט גופי' דאחרי שיש לימוד על מיעוט שאינו מצוי תו יש ללמוד שפיר גם מצוי מסנהדרין כיון דגדלות המיעוט עתה הוא שבא לעשות הספק אותה הסברא עצמה הרי יש גם לעניין סמוך מיעוט לחזקה כיון דגם בסנהדרין יש חזקה כנ"ל ואולם באמת אין זה קושיא דכבר כתבתי בזה במ"א דבסנהדרין ליכא בשום פעם חזקה כנגד הוראתם דאף דהם נשאלים על עובדא שאירעה מ"מ הוראתם אחרי שהיא הוראת דין הרי אינה על אותה העובדא בפרט רק היא הוראה כללית ותמידית של הלכה שעובדא כזאת וכזאת דינה כך וכל שיארע פעם עובדא כזאת כך דינה וע"כ כיון שבעיקר ההלכה מה שהם מורין שאם יארע כך כך הוא דינו נגד זה הרי אין חזקה בשום פעם דחזקה הוא רק מה שהוחזק דבר בפועל המציאות בטומאה או בפטור וכדומה משא"כ מה שאומרים על מאורעות שאפשר שיארעו כיון שאינם במציאות כלל אין זה הוראה נגד חזקה ואף שכשיארע זה המאורע יהי' שם חזקה מ"מ לעת עתה אין לדון עניין החזקה כלל כיון שאין שם דבר הוחזק בפועל המציאות עדיין כלל שיהי' הוראת הב"ד נגד מה שדבר מוחזק בו ואין להבין בזה היות הוראת הב"ד נגד חזקה רק הוראת הב"ד היא הוראת דין בעלמא מדיני התורה ודו"ק היטיב מאוד וע"כ כיון דגוף הוראתם טובה וכבר למדנו שמאורע כזה דינו כך שוב ממילא הרי גם עובדא הנשאלת דהוא מאורע כזה הרי ג"כ דינו כך וע"ז הרי א"צ עוד להוראת הב"ד כלל שתבוא עליו הוראתם בפרטיות כי היכי דתהי' ההוראה נגד חזקה בפועל רק מאורע זה ממילא הרי ג"כ דינו כך אחרי שכבר נפסקה הלכה שכל מאורע כזה דינו כך וע"כ אין הוראת הב"ד בשום פעם נגד חזקה ולא שייך לדון משם לעניין סמוך מיעוט לחזקה כלל ורק לעניין רוב ומיעוט לחודי' הוא דיש לדון דכשמחולקין בהוראת דין מדיני התורה ספק פלוני ופלוני איך הוא דינו ומחולקין בזה רוב עם מיעוט דההלכה היא כרוב מזה ג"כ הרי יש לדון שפיר דאזלי' בתר רובא [לעניין דאין כח במיעוט לעשות ספק וכנ"ל] ומשא"כ לעניין סמוך מיעוט לחזקה אין לדון משם כלל כיון דהוראתם הוא הוראת דין ואין לו שייכות לעובדא פרטית דייקא שהוחזקה בהיפוך רק הוראתם כללית על כל אימת שיארע עובדא כזו ובזה אין שייכות חזקה ההיפיכיית כלל דהוא רק הוראת דין מדיני התורה וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד וע' יבמות (דף צ"ב ע"א) הורו ב"ד ששקעה חמה (בשבת והתירו לעשות מלאכה) ולבסוף זרחה אין זו הוראה (לפטור יחיד העושה מטעם יחיד שעשה בהוראת ב"ד או שיביאו ציבור על פיהם פר) אלא טעות (ומביא כאו"א כשבה או שעירה כדין כל שגגת כרת) הרי דלא שייך לב"ד הוראת מציאות של דבר ואם הם מורים מציאות דבר אין להם תורת ב"ד בזה והם רק כשאר אדם שאומר שאירע כך וכך ולא שייך לב"ד רק הוראת דין וע"כ הוראת דין הרי אינו על עובדא פרטית לבד דרק הוראת מציאות הוא שייך לעניין דבר פרטיי שאומרים שדבר זה הי' מאורעו כך ומציאותו כך ושייך בזה שיורו נגד חזקה אם יש חזקה במאורע ההוא ולדמיון אם טבל טמא במקוה שאין ידוע אם מחזקת מ' סאה ובאו ב"ד למדדה ואמרו רובם שיש בה מ' סאה ומיעוטם אמרו שאין בה אז ה"ז נוגע כנגד חזקת טומאה כיון שדבריהם מוסבים על מקוה זו בפרט שזה הטמא טבל בה ואין דבריהם דין כללי אלעלמא וע"כ אחרי שבהוראה כזאת באמת אין להם תורת ב"ד כלל דהוראה זו רק כהוראת שקעה חמה הנ"ל ולא עדיפי דבריהם בזה מדברי שאר כל אדם ולא קאי אחרי רבים ע"ז דקאי רק אהוראת ב"ד בתורת ב"ד וע' תוס' סנהדרין (דף ו' ע"א) ד"ה ביצוע דבפשרה לא אזלי' בתר רובא ע"ש] וא"כ כיון דתורת ב"ד הוא רק בהוראת דין לא בהוראת מציאות א"כ הוראת דין הא הוא תמיד דבר כללי ותמידיי דאף שהורו על עובדא שאירעה מ"מ גוף ההוראה הרי היא כללית ותמידית והיא רק הוראת דין על כל אימת שיארע עובדא כזאת וע"כ בזה לא שייך נגדיות עניין חזקה כלל כיון דהוא רק הוראת דין מדיני התורה וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד ואף דמצינו גם אומדנא דבי דינא שמאמדין דבר של מציאות עיין ב"ק (דף פ"ג ע"ב ופ"ד ע"א ופ"ה ע"א וב') ושם (דף צ' ע"ב וצ"א ע"א) וסנהדרין (דף ע"ח ע"א וב') ומכות (דף כ"ב ע"א) וערכין (דף י"ט ע"ב) ועוד במקומות רבות מאוד מ"מ גם אומדנא דבי דינא אין לו תורת ב"ד ואימודם רק בתורת בקיאים באותו דבר כעניין בקיאים בשומא שהבקיאים בדבר צריכים לאמוד ואם אין הב"ד בקיאים וצריך שם אומד לעניין הדין האומד הוא ע"י בקיאים ואם הב"ד עצמם בקיאים אימודם בעצמם גם כן רק בתורת בקיאים ואין גם ל"ה תורת הוראת ב"ד כלל והא דאזלינן גם באומדנא בתר