בית האוצר חלק ב קמח

אומר אמת כו' בעניין הסברא דרוב הא אין טעם לחלק בין רובא דא"ק לדל"ק וכנ"ל וגם רוב דסנהדרין גופי' לפי"ז הא הוא רובא דל"ק וכנ"ל ואולם יוקשה בזה לכאורה הא דאמר בחולין שם רובא דא"ק כגון תשע חניות וסנהדרין לא קמיבעי' לן ואי איתא דעניין סנהדרין מטעם הכרעה הא גם אט' חניות אין לימוד דבט' חניות לא שייך עניין הכרעה ואולם דברינו הנ"ל דלה"א ע"כ ענין סנהדרין מטעם הכרעה לא מסברא כו' הרי מוכרחים לכאורה וצ"ל דגם בט' חניות שייך ג"כ עניין הכרעה דאף דגוף החניות ניכרות וידועות והספק רק בחתיכה הנמצאת מ"מ שייך הכרעה שיכריעו החניות הכשירות המרובות את הנבילה המעוטה לעניין הספק הנולד על ידם בחתיכה זאת ודו"ק

ואולם בכתבי ילדותי אשר לי בסוגי' דחולין הנ"ל דרכנו שם בזה בדרך אחרת וכתבנו שם ליישב דברי המהרש"א ז"ל על התוס' שם (דף י"א ע"א) ד"ה מנא הא מילתא דכתבו דהא דרובא וחזקה רובא עדיף ילפי' מפרה אדומה דאיכא מיעוט טריפות וגם חזקת טומאה ע"ש וכ' המהרש"א ע"ז וז"ל אך יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישי' למיעוטא ולא אזלי' בתר רובא כו' וי"ל דלא חיישי' למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה אלא מדרבנן כו' ועי"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא עכ"ל ותמה שם בס' ראש יוסף ועוד מפרשים דאי מיעוט טריפות לא שכיח א"כ איך ילפי' משבירת עצם וכלהו שאר לימודים דסוגי' הנ"ל דמדלא חיישי' לשמא טריפה ע"כ דאזלי' בתר רובא ואמאי הרי אין לימוד מזה רק דאזלי' ב"ר נגד מיעוט דלא שכיח כיון דמיעוט טריפות לא שכיח ומשא"כ במיעוט דשכיח אכתי מנ"ל דאזלי' ב"ר ואילו אנן קיי"ל דאזלי' בתר רובא אפי' במיעוט המצוי ושכיח וזו באמת פליאה עצומה על המהרש"א ז"ל

וכתבנו שם ביישוב זה וז"ל ונ' בזה דלכאורה הא צריך להבין סברת הגמ' לחלק בין רובא דא"ק כגון ט' חניות וסנהדרין לרובא דל"ק כגון קטן כו' דאין מובן לכאורה כלל מה טעם לחלק בזה דהרי זה וודאי דרוב בני אדם אינם סריסים והוא רוב ברור כמו רוב דסנהדרין ורוב דחניות שהם לפנינו וא"כ מה החילוק בין רוב זה להנך והרי כמו דיותר הרוב אומר אמת בסנהדרין מן המיעוט ויותר יש לתלות דחתיכה זאת נפלה מרוב החניות ממן המיעוט כך יותר יש לתלות דזה הקטן הוא כמו רוב העולם שאינם סריסים משנאמר שהוא כמו המיעוט וא"כ מה החילוק ביניהם וזה לכאורה דבר מתמיה מאוד

ונראה בזה דעניין החילוק בין רובא דא"ק לדל"ק הוא דיש חילוק בין אם הספק נולד רק ע"י הרוב והמיעוט לבין אם הספק הוא דבר עומד בעצמו והרוב והמיעוט באים לברר אותו וזה דבסנהדרין אילו היו כל הסנהדרין אומרים בשוה הרי אז לא הי' לנו התחלת ספק כלל דאין לומר דגם אז הי' לספק עדיין מצד עצמו איך הוא הדין אלא דספק זה נברר ע"י שהסנהדרין אומרים כך דז"א דאם הסנהדרין אומרים כולם כך שוב אין לספק כלל מצד עצמו איך הוא הדין דכל זמן שאין ידוע לנו טעות בהוראת הסנהדרין הוי הוראתם הוראה אמיתית אפי' אם באמת אין הדין כך דההלכה נמסרה למטה לפי ראות עיני הב"ד וכפי מה שמורים כך הוא הדין באמת כמבואר בכמה דוכתי [וע' אריכות בזה בס' דרשות הר"ן ובזכרוני מס' בני יששכר להרה"ק מו"ה צבי אלימלך מדינוב ז"ל דדיקדק בזה ג"כ מש"ס חגיגה (דף ט"ו ע"ב) אשכחי' רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קעביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתתא מפומייהו דכלהו רבנן ומפומי' דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומי' דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת כו' והיינו דמתחלה הית' ההלכה בגבהי מרומים דאסור ללמוד מאדם שאינו הגון אף דברי תורה הטובים וע"כ לא קאמר קוב"ה שמעתא מפומי' דר"מ הואיל וגמר מפומי' דאחר וכאשר אמר רבה בר שילא אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל כו' והיינו דהורה רבה בר שילא בזה דמותר ללמוד ממנו דברים הטובים מיד נעשית ההלכה גם בגבהי מרומים כך ולכן מיד השתא קאמר מאיר בני אומר כו' שאמר השי"ת מיד תורה בשמו שע"י הוראת רבה בר שילא נעשית ההלכה כך מיד גם בגבהי מרומים כי ההלכה נמסרה למטה וכפי מה שמורים למטה זה עצמו האמת וכזה מבואר עוד במקומות רבות] וא"כ הרי אין שם ספק נפרד בעניין האמת איך הוא ולומר דספק זה מתברר עפ"י הוראת הב"ד רק כל עניין האמת בדין הוא נעשה רק ע"י הב"ד בעצמו שמה שמורים אותו הוא ההלכה באמת וא"כ אם כולם מורים בשוה הרי ממילא אין שם ספק כלל ואך כאשר חלוקים בהוראה אז יש ספק ממילא מצד חלוקתם כיון שהם עצמם חלוקים זה עם זה וע"כ כאשר מחולקין בהם רוב עם מיעוט נמצא איפוא כי נתיילד הספק ע"י הרוב והמיעוט וא"כ הרי גילתה תורה בזה בקרא דאחרי רבים להטות רק דאין כח במיעוט לעשות ספק וכך גם בט' חניות כו' כיון שאנו יודעים וודאי שזאת החתיכה הסמוכה נפלה מאלו החניות ובזה אין אנו מסתפקים כלל ואילו היו כל החניות כשרות הרי לא הי' ספק כלל ממילא וכל הספק רק מפאת דאחת נבילה דשמא מאותה של נבילה נפלה וא"כ הרי זה שבא המיעוט לעשות ספק וזה ילפינן שפיר מאחרי רבים דאין כח במיעוט לעשות ספק וכנ"ל ומשא"כ בהך דקטן וקטנה דעניין הספק שמא הוא סריס הרי ספק זה עניין עומד בעצמו שאנו מסופקין בזה הקטן שמא הוא סריס ואין זה הקטן תולדת רוב ומיעוט מחולקין שחלוקת הרוב והמיעוט הוא שהולידה הספק רק הרי זה הקטן איש לעצמו ואנו מסופקין בו שמא הוא סריס רק שאחרי היותינו מסופקין אנו באין לברר ספק זה ואומרים דאחרי שיש עוד בני אדם בעולם ורובם אינם סריסים מסתמא גם זה הקטן הוא כמוהם וא"כ הרי זה שבא הרוב לברר הספק וזה שפיר אין לו כח ואין לנו לימוד ע"ז מהך דאחרי רבים שיהי' בכח רוב לברר ספק ואין לימוד משם רק שאין בכח מיעוט לעשות ספק אבל אין לימוד אספק שהוא מצד עצמו ולא המיעוט הולידו שיהי' בכח רוב לבררו דבזה שפיר י"ל דכיון דיש מיעוט נגד הרוב עדיין הספק שפיר במק"ע ואין זה בירור ולעשות ספק הוא דאין כח במיעוט נגד רוב אבל לעניין בירור שפיר יש כח במיעוט נגד רוב למנוע הבירור וזה כל עניין החילוק בין רדא"ק לדל"ק דברדא"ק כסנהדרין וט' חניות המיעוט עושה הספק דכל הספק בסנהדרין רק כיצד נעשה כרוב הסנהדרין או כמיעוטם דאין שם ספק מצד עצמו כיצד הוא האמת כך או כך כיון שאין שם אמת נפרד לעצמו כלל רק הוראתם היא העושה את ההלכה וא"כ הרי כל הספק רק מפאת חלוקת המיעוט בהוראתם דעי"ז יש לספק שמא יש לנו לעשות כמיעוט המורים ונמצא שהמיעוט הוא שהוליד את הספק וכן בט' חניות כל תולדת הספק רק מן המיעוט דשמא נפלה החתיכה מחנות הנבילה ואילו היו כולם כשירות לא הי' שם דבר מוליד ספק כלל וע"כ בכל כי האי אמרינן דאין כח במיעוט לעשות ספק ואילו רדל"ק ענייני כאשר הספק עומד בעצמו שמסופקין בקטן שמא הוא סרים ומסופקין בבהמה שמא היא טריפה ואנו באין אח"ז לברר ספק זה על ידי רוב ומיעוט ואומרים דהואיל ורוב העולם אינם סריסים ורוב בהמות אינן טריפות גם קטן זה מסתמא אינו סריס ובהמה זו איננה טריפה וע"כ בזה שפיר אין כח לרוב לברר הספק ומונע המיעוט את הבירור דכיון דיש מיעוט שהם כך הספק עדיין במק"ע שמא הוא סריס ואין אומרים דכיון דרוב העולם אינם סריסים מסתמא הוא כמוהם דכיון דהמיעוט סריסים יש לספק שפיר שמא הוא כמו המיעוט ושפיר עדיין הספק במק"ע ואין מתברר ע"פ הרוב ודו"ק היטיב כי הדברים נכונים מאוד בס"ד

ולפ"ז הנה מיושבת גם תמיהת המפרשים הנ"ל דאיך ילפינן מהך דשבירת עצם כו' דאזלינן ב"ר גם במיעוט