בית האוצר חלק ב קמז

דעלמא דאיתחזיק איסורא דהא הנהו אפי' לא אזלינן בתר רוב שרו דספק טריפות נינהו וכל ספק איסורא רחמנא שריי' אלא וודאי משמע דמאי דאמרינן דספק דאורייתא לחומרא דבר תורה ולא מדבריהם עכ"ל וכתבתי ביישוב זה וז"ל ונלענ"ד ליישב דהנה עוד הקשו על הרמב"ם ז"ל מהא דחייבה תורה אשם תלוי אספק כרת אלמא דספק מה"ת אסור ורוב האחרונים הסכימו לתרץ זה דהרמב"ם לטעמי' אזיל דפסק הלכה כמ"ד דבעי' חתיכה מב' חתיכות דאיקבע איסורא ובאיקבע איסורא אה"נ דספיקא מה"ת אסור והנה לכאורה ק' למאי דקיי"ל דא"א לצמצם וא"כ בחתיכה אחת מב' חתיכות ג"כ הא א"א לצמצם שיהיו שניהם שוין וא"כ הקטנה הרי ממ"נ מותרת דאם היא שומן הרי מותרת ואם היא חלב א"כ הגדולה שומן ובטילה בגדולה ברובא ומשא"כ אם היא שומן לא אמרינן איפכא דבטילה בגדולה ברובא ואסורה דהיתר אין בטל באיסור להיות איסור כמוהו וא"כ לא משכחת אשם תלוי רק אם אכל הגדולה ועכ"פ כיון דהקטנה ממ"נ מותרת א"כ תו הא לא הוי איקבע איסורא דאין כאן רק חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן דהיינו הגדולה דהא הקטנה ממ"נ מותרת וכבר דן בזה בארוכה בפמ"ג בפתיחה לה' תערובות ע"ש והנה הא דיבש ביבש נהפך ברוב י"ל בו ב' הבנות. א) דהוא מטעם היפוך והכרעה דכיון שהרוב והמיעוט שניהם בספק לכן מכריע הרוב את המיעוט ומהפכו להיות כמוהו. ב) י"ל דהוא מטעמא דכל דפריש מרובא פריש דאחרי דכל חתיכה וחתיכה בפ"ע מותרת מטעם כל דפריש כו' וא"כ מותר לו לאכול כולם דעל כל אחת אמרי' דהיא מן הרוב וגם כשאוכל האחרונה ג"כ אמרי' דהיא מן הרוב ואף דא"כ על כרחך כבר אכל איסור מה בכך אטו משום שאכל כבר איסור יש לו להיות אסור עתה באכילת היתר וא"כ אחרי שכל חתיכה וחתיכה מותר לו לאוכלה לכן תו מאיליו פקע האיסור מחתיכה האסורה דאיך יהי' שם איסור עלי' אחרי שמותר לו לקחתה ולאוכלה עתה בהעדר ידיעתו ודו"ק היטיב [וסברא זו כתובה אצלי עוד בכמה דוכתי בחידושי בארוכה ובהסברא יתיר'] והנה יש נפקותא בין ב' ההבנות הנ"ל בעניין הביטול לגוונא דכתיבנא היינו היכא דליכא רק ב' חתיכות אחת קטנה ואחת גדולה דלטעם הא' בטילה שפיר הקטנה בגדולה דכיון דהיא מרובה מן הקטנה לכן היא מכרעת את הקטנה המעוטה ממנה להיות כמוה ומשא"כ לטעם הב' דעיקר היפוך איסור להיתר בא אך מפאת ההיתר של כל אחת מהם מטעמא דכל דפריש מרובא פריש א"כ זה הא שייך רק בחד בתרי ומשא"כ בב' חתיכות קטנה וגדולה הא לא שייך זה וכמובן וא"כ נתבאר דספק זה אי בעי' בביטול דוקא חד בתרי או אפילו קטנה בגדולה בטילה ונהפכת אשר כבר דנו בספק זה באחרונים הנה לדברינו ספק זה תלוי בב' הטעמים הנ"ל בהא דאיסור בהיתר בטל ונהפך ביבש ביבש והנה נודע דביטול ברוב ביבש ביבש ילפינן לי' מאחרי רבים להטות האמור בסנהדרין וע"כ נ' דזה תלוי ג"כ בטעם עניין רוב דסנהדרין דהא דגילתה תורה דאזלי' בתר רוב דסנהדרין יש להבין בו ג"כ ב' הבנות הנ"ל די"ל דהוא מטעם הכרעה והיפוך דהרוב מכריע את המיעוט להיות כמוהו ואזי יהי' לנו לימוד משם גם על ביטול קטנה בגדולה ולא בעי' חד בתרי וי"ל ג"כ דהוא מסברא דיותר יש לתלות שהרוב כיוון אל האמת משנאמר שהמיעוט כיוון אל האמת וזה דומה לרוב דכל דפריש כו' דיותר יש לתלות דהוא פורש מן הרוב כו' וכמובן וא"כ אין לנו לימוד משם רק אביטול חד בתרי ולא אביטול קטנה בגדולה ולפ"ז נראה דהנה בהתחלת הסוגיא דחולין שם פריך מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כו' לא קמיבעי' לן כי קמיבעי' לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן וע"ז מייתי הלימוד הנ"ל משבירת עצם ושאר לימודים דאזלינן גם בתר רובא דל"ק והנה אי נימא דהא דאזלי' בתר רוב בסנהדרין אינו מטעם הכרעה רק מסברא דיותר יש לתלות שהרוב אומר אמת כו' הנה ודאי דיש ללמוד משם גם רובא דליתא קמן חדא דרוב דסברא הא ישנו בליתא קמן כמו באיתא קמן דכמו דהסברא נותנת יותר דהרוב אומר אמת ולא המיעוט כן הרי הסברא נותנת יותר בקטן דהוא כרוב העולם שאינם סריסים משנאמר שהוא כמו המיעוט שהם סריסים ועוד דאטו לא יארע פעמים דרוב מחולקין עם מיעוט והמיעוט אומרים, האמת ולא הרוב ואך דעפ"י רוב כשמחולקין רוב עם מיעוט אזי הרוב אומרים האמת ולא המיעוט וא"כ זה הרי הוא שוב רובא דליתא קמן לא רובא דאיתא קמן וא"כ אי רוב דסנהדרין מטעם סברא כו' הרי הוא שם גופי' רובא דל"ק ואם כן שפיר הרי יש לימוד משם גם ארובא דל"ק ואם כן לסברת המקשן הנ"ל דלא אזלינן בתר רובא דל"ק א"כ על כרחך סבירא לן דעניין רוב דסנהדרין מטעם הכרעה ולא מסברא כו' ואם כן כיון דהטעם שם משום הכרעה תו הא יש לימוד משם גם לביטול קטנה בגדולה באיסורין וכנ"ל ותו לא משכחת ב' חתיכות בספק חלב כיון דהקטנה ממ"נ מותרת וא"כ כיון שחייבה תורה אשם תלוי על כל ספק חטאת קבועה וגם ספק חלב בכלל ובס' חלב לא משכחת כלל איקבע וכנ"ל וא"כ תו הרי יש לנו לימוד מאשם תלוי לכל ספק דאסור מה"ת ואפילו בלא איקבע וא"כ תו שפיר מייתי הש"ס ראי' משבירת עצם כו' וכוונת ראיית הש"ס דרך ממ"נ דאי טעמא דסנהדרין מסברא כו' הא יש לימוד מסנהדרין גופי' גם לרובא דליתא קמן ואי טעמא דסנהדרין מטעם הכרעה כו' תו הרי ספיקא מה"ת אסור ותו הרי יש לימוד משבירת עצם ודכוותי' דמייתי בחולין שם ומשא"כ אליבא דאמת דאזלינן באמת גם בתר רובא דליתא קמן א"כ הא שפיר יוכל להיות סברת הרמב"ם דטעמא דסנהדרין מסברא כו' ותו בעי' בביטול חד בתרי דייקא ולא אמרינן ביטול בקטנה בגדולה ותו משכחת שפיר איקבע בב' חתיכות ותו שפיר ספק גרידא בלא איקבע שפיר שרי מה"ת כיון דאין לימוד עליו מאשם תלוי לאיסור ודו"ק כי נכון הוא דרך חידוד בס"ד ע"כ לשונינו בזה בכתבי ילדותי

והנה מה שכתבנו בזה דלסברא דא"א לצמצם לא משכחת אשם תלוי בב' חתיכות רק באכל הגדולה היינו דמשכחת רק במכיר איזו הקטנה ואיזו הגדולה רק שאינו יודע איזהו שומן ואיזהו חלב ויודע שאכל הגדולה ויש ספק אם היא חלב ואסורה או שומן ומותרת ומשא"כ אם למראית עיניו הם חתיכות שוות תו הרי אין כאן אשם תלוי כלל דכיון דא"א לצמצם הא יש כאן ס"ס שמא אותה שאכל היא הקטנה וממ"נ מותר ואת"ל שאותה שאכל היא הגדולה שמא היא שומן וג"כ מותרת ואולם לתוס' כריתות (דף י"ז ע"ב) ד"ה מדסיפא דגם על ס"ס מביאין אשם תלוי ע"ש א"כ שפיר יש חיוב אשם תלוי גם בכה"ג וכבר כתבתי במ"א דעניין האשם תלוי בס"ס הוא מפאת דלבו נוקפו עכ"פ דכל עניין אשם תלוי רק מפאת דלבו נוקפו ע' כריתות (דף כ"ג ע"ב) והארכתי בזה בחידושי במ"א מאוד ואולם עכ"ז דברינו הנ"ל בחידושינו הנ"ל עדיין שפיר במקומם עומדים דיש לימוד מהך דאשם תלוי לספק גרידא דג"כ אסור ואפי' בלא איקבע וזה דרק אי ספק אסור וס"ס הוא דשרי שייך לבו נוקפו דסוף סוף לבו נוקפו שמא חלב הי' מה שאכל והיתה החתיכה גדולה ולא הי' שם ביטול ומשא"כ אי ספק גרידא נמי שרי דלא אסרה תורה את המסופק כלל וכל עניין איסור הוא רק בידיעה שיודע שהוא אסור אבל אם מסופק אין התורה אוסרת כלל א"כ הא לא שייך לבו נוקפו כלל מחמת הספק דהא כיון שמסופק הרי הוא היתר בעצם ממילא ומדוע ינקוף לבו מפני ספיקו הרי אין התורה אוסרת את הספק כלל רק את הידוע ואך אי גם ספק אסור וס"ס הוא דשרי ע"כ כיון שעצם עניין הספק הוא איסור ואף שאין יודע שהוא איסור מ"מ התורה אוסרת גם את הספק ואך ריבוי הספיקות הם שמתירין וע"כ בזה שייך שפיר עדיין לבו נוקפו דסוף סוף מסופק שמא הגדולה אכל ושמא היא חלב ועצם עניין הספק הרי היא עביר' וחטא וע"כ שייך שפיר אשם תלוי מפאת לבו נוקפו ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד

והנה מה שכתבנו בחידושינו הנ"ל ג"כ דלה"א דפריך רובא דליתא קמן מנלן על כרחך סבירא לן דרוב דסנהדרין הוא מטעם הכריעה דאי משום סברא דיותר יש לתלות דהרוב