בית האוצר חלק ב קמו

ואת אמרת לי מנהגא כו' והא ב"ש מתירין הצרות לאחים וב"ה אוסרין מי סברת עשו ב"ש כדבריהם לא עשו ב"ש כדבריהם ור' יוחנן אמר עשו ועשו ובפלוגתא דרב ושמואל ורב אמר לא עשו ב"ש כדבריהם ושמואל אמר עשו ועשו אימת אילימא קודם בת קול (קודם שיצתה ב"ק דהלכה כב"ה) מ"ט דמ"ד לא עשו ואלא לאחר ב"ק מ"ט דמ"ד עשו איב"א קודם בת קול ואיב"א לאחר בת קול איב"א קודם בת קול וכגון דב"ה רובא למ"ד לא עשו דהא ב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלי בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מיחדדי טפי כו' וי"ל ג"כ דר"י ור"ל דיבמות הנ"ל דס"ל לר"ל דלא עשו ב"ש כדבריהם משום דב"ה רובא ור' יוחנן ס"ל דעשו משום דב"ש מחדדי טפי לטעמייהו אזלי בזה לפי פלוגתתם דגיטין הנ"ל דלר' יוחנן דס"ל דב' חשיבי ב"ד וטעם אחרי רבים מטעם סברא דיותר יש לתלות דהרוב כיוון לאמת כו' וכנ"ל ולכן אם המיעוט שכלם מחודד ועמוק יותר הא בטלה הסברא דיותר יש לתלות שהרוב כיוון כו' דמפני חידוד ועומק השכל של המיעוט יוכל להיות שעיונם נכון יותר וכיוונו הם אל האמת ולא הרוב וע"כ שפיר לא אזלי' בתר רובא ושפיר עשו ב"ש כדבריהם ומשא"כ ר"ל לטעמי' דב' לא חשיבי ב"ד וטעם אחרי רבים לאו משום סברא דוודאי הרוב כיוון אל האמת רק הוא עניין היפוך והכרעה גרידא דגזרה תורה דרוב הדיינין מכריעים את המיעוט להיות כמוהם א"כ ה"נ אף דב"ש מיחדדי טפי סוף סוף כיון שגם ב"ה מן החכמים המורים וגם דעתם באה במניין שפיר יש לרוב המורים ומחולקים בדין להכריע את המיעוט ושפיר ראוי להיות הלכה כרוב ודו"ק היטיב מאוד

ועפי"ז יובן ג"כ הא דס"ל לשמואל דעשו ב"ש כדבריהם וזה דשמואל לטעמי' דס"ל דשנים שדנו דיניהם דין והוא ג"כ מטעם הנ"ל דכשדנין ג' לדמיון וב' מחייבין ואחד מזכה אזי אי רוב מהפך המיעוט נחשב שחייבו שלשתן ומשא"כ אם הוא רק מטעם סברא כו' א"כ הא רק שנים מחייבין אלא שאומרים אמת וע"כ כיון דמצינו פעם רק שנים מחייבין והדין כמותם לכן גם בשנים לבד שדנו נמי דיניהם דין וע"כ שמואל לטעמי' דשנים שדנו דיניהם דין ואחרי רבים להטות הוא מטעם סברא כו' לכן ס"ל ג"כ דעשו ב"ש כדבריהם מפאת דמחדדי טפי וכנ"ל

ועיין תרומות פ"ד משנה ז' ר' אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד ועוד זה אין לו שיעור וע"ש בר"ש בשם הירושלמי מניין שהן עולין א"ר יונה כתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו דבר שאתה תורם ממנו אם נפל לתוכו מקדשו וכמה הוא אחד מק' (דתרומת מעשר הוא אחד מק' בכל הטבל) ר' אליעזר אומר מוסיף סאה ומעלה ר' יהושע אומר מוסיף כל שהוא ומעלה עכ"ל ונראה דפלוגתת ר' אליעזר ור' יהושע הנ"ל הוא בעניין הספק שנסתפקו בו האחרונים בעניין ביטול אי בעי' חד בתרי דוקא היינו שיהי' במבטל כפילות הבטל או אפילו במשהו יותר די [ועיין מהרש"א פסחים (דף מ"ד ע"א) על התוס' ד"ה איתיבי' שתי' דדעתו דבעי' חד בתרי דוקא וכבר הביאוהו האחרונים] וזה דבתערובת תרומה בחולין אחרי דסמכוהו אקרא דאת מקדשו ממנו מה שאתה מרים ממנו היינו תרומת מעשר דהוא אחד מק' מקדשו הנה גילתה תורה בזה דסאה תרומה המעורבת היא חשיבא כמאה חולין ונחשבים כל המאה סאה חולין כאילו הי' רק סאה אחד כיון דהתרומה מקדשתם דשנאמר דהם פחות מן הסאה תרומה אין ראי' דאפילו חשובים סאה כמוה גם כן יתכן שיהי' להתרומה כח לקדשם כיון שאין מרובים ממנה ואך זה נראה עכ"פ דחשובין רק סאה כמוה דאילו היו מרובין אין למיעוט לקדש את המרובה ממנו ודו"ק וע"כ מאי דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע אי בעינן לעניין ביטול מאה ואחד או די במאה ועוד שאין לו שיעור היינו מאה ומשהו הנה זה ממש ספיקן של האחרונים הנ"ל אי די לעניין ביטול משהו יותר או בעינן כפל דוקא דאי די במשהו יותר ע"כ גם כאן דהמאה סאין חולין חשובין רק כסאה האחת של תרומה אם כן ג"כ הא די במשהו יותר חולין כדי שיהי' סאה ומשהו נגד הסאה של תרומה ושפיר תיבטל ומשא"כ אי בעי' בביטול ב' סאין דוקא נגד סאה א"כ ה"נ שפיר בעינן מאה ואחד סאין נגד סאה של תרומה כיון דהמאה סאין כולם רק כסאה אחת חשיבי וע"כ רק בתוספת עוד סאה הנה יש כאן כדי ביטול היינו ב' סאין חולין נגד סאה של תרומה ודו"ק היטיב מאוד

ומעתה נ' דהנה ספק הנ"ל בביטול אי די במשהו יותר או בעי' כפל דווקא י"ל דתלוי ג"כ בספק הקדום אי טעמא דביטול משום כל דפריש כו' או הוא עניין הכרעה והיפוך שהמרובה מכריע ומהפך את המעט ממנו להיות כמוהו וזה דאם הטעם מפאת כל דפריש כו' א"כ במשהו יותר הרי יש כל דפריש כו' רק במשהו הפורש ומשא"כ בב' משהויין הפורשין תו במשהו אחד מהם הא ליכא כל דפריש כו' וכן בב' משהויין יותר יש הך דכל דפריש כו' רק בב' משהויין הפורשין אבל לא בג' ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין וע"כ צריך תמיד כפילות המבטל היינו ב' סאין היתר נגד סאה אחת איסור דאז אפי' יפרוש כל כמות האיסור היינו סאה הרי ג"כ יש כל דפריש כו' וע"כ שפיר האיסור ניתר עי"ז ומשא"כ אי עניין הביטול מפאת שהמרובה מהפך את המעט ממנו א"כ שפיר במשהו יותר די וכמובן [וי"ל כן עוד מעיקר הדבר גם שלא מפאת טעמא דלא נתנו דבריהם לשיעורין רק גם מעיקר הדבר וזה דבנתערבה חתיכת נבילה בב' חתיכות שחוטה לדמיון הא יש כל דפריש כו' רק בחתיכה אחת ואך דכתבנו בזה דאחרי דכל אחת בעצמה מותרת מפאת כל דפריש כו' לכן ממילא נפקע האיסור מן החתיכה האסורה כיון דהותרה באכילה וע"כ זה שייך רק בחד בתרי כה"ג ומשא"כ אם נתערב סאה איסור בסאה ומשהו היתר מדוע תאמר כאן דפקע האיסור הא נהי דבמשהו הפורש יש כל דפריש כו' מ"מ מניין לך לומר שיש לנו לדון על כל משהו ומשהו מן האיסור בפ"ע ולומר שהותר בעצמותו מפאת דאילו הי' פורש כו' אמור להיפוך דנדון על כל האיסור אשר כאן יחד ובכולו דהוא סאה הא ליכא כל דפריש כו' כלל דאחרי שפורשת משהו ואנו אומרין מפאת כל דפריש כו' דהוא היתר תו הנשאר הרי הוא שוה בשוה וליכא תו כל דפריש כו' כלל וא"כ בכל כמות האיסור אשר כאן דהוא סאה אם נדון על כולו יחד הא ליכא גם הך דכל דפריש כו' וא"כ מדוע יופקע האיסור ממנו ואך בהתערבו בב' סאין דיש היתירא דכל דפריש כו' בכל האיסור כולו אפי' נדון על כולו יחד לכן שפיר נפקע האיסור ממנו ודו"ק היטיב] ולפי"ז הנה תובן ג"כ מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע הנ"ל בדקדוק דר"א הוא מתלמידי ב"ש ור' יהושע מתלמידי ב"ה [ורוב מחלוקות ר"א ור' יהושע הם כך דר"א אזיל בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה וכמ"ש כבר לעיל כלל א' עש"ה] וע"כ ר"א דהוא מתלמידי ב"ש דהיו אומרים דהלכה כמותם [ע' עירובין (דף י"ג ע"ב) ג' שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו] וזה מפאת דמחדדי טפי אע"ג דב"ה רובא וכתיב אחרי רבים וכש"ס יבמות הנ"ל וא"כ הא ס"ל לר"א דטעמא דרוב דדיינים מסברא כו' וא"כ ה"ה ביטול ברוב עניינו רק מסברא דכל דפריש כו' ולכן בעי' ממילא כפילות המבטל וכנ"ל וע"כ ס"ל דבעי' מאה ואחד ור' יהושע לטעמי' דהוא מתלמידי ב"ה דהיו אומרים דהלכה כמותם מפאת דהם הרוב ואף דב"ש מחדדי טפי וס"ל דרוב דדיינים הוא מטעם היפוך והכרעה כו' וא"כ ה"ה בביטול וא"כ די במשהו אחד יותר וע"כ שפיר ס"ל דדי במאה ומשהו וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד

ובכתבי ילדותי כתבתי מעניין זה ביישוב קושית הר"ן שלהי פ"ק דקידושין ועוד ראשונים שהקשו אסברת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא מסוגיא דרוב דפ"ק דחולין וז"ל הר"ן שם ועוד מדאיבעי לן בפ"ק דחולין (דף י"א ע"א) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ואתינן למיפשטה משבירת עצם בפסח ודכוותי' כדאיתא התם דרחמנא אמר ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא דאמרי' זיל בתר רובא ואי איתא מאי ראי' מהנהו לרובא