בית האוצר חלק ב קמה

שאין לו טהרה גם עפ"י אליהו ולא שייך שמא יבא אליהו ויטהרנה וא"כ תו הא היא תרומה שאינה ראוי' ובתרומה שאינה ראוי' גם ר"א מודה דא"צ שימור ואך בספק חשיב לי' ראוי' מפאת שמא יבא אליהו כו' עש"ה בבכורות וא"כ כאן דלא שייך שמא יבא אליהו כו' תו שפיר א"צ שימור וכיון דא"צ שימור תו ס"ל לר"א דחייב שפיר בשריפה דכיון דא"ל שימור ומותר לשרוף תו יש חיוב לשרוף מספק חיוב קיום מצות שריפת תרומה טמאה [וע' תוס' פסחים (דף כ' ע"ב) ד"ה הא ר"ש מש"ש דתלוי' לר"ש היינו דלא מיחייב לשרפו וצ"ע באמת דאחרי דמותר לשרפו מדוע אין חייב לשרוף ולקיים מצות שריפת ת"ט מספק ובמ"א דנתי בזה טובא ועכ"פ בסברת ר' אליעזר הנ"ל שפיר י"ל כן דכיון דשרי לשרוף תו יש חיוב לשרוף וגם י"ל כוונת ר"א בהך דשורפין דכוונתו דמותר לשרוף ודו"ק] וא"כ תו לעניין שריפת תרומה הרי יש כאן ב' צדדים לשרוף דאם החלמא רוב הרי ראוי לשרוף וכן אם הם מחצה על מחצה מה אמרת שמא הגללים רוב זה הרי הוא רק צד אחד וא"כ הרי יש ב' צדדים דהם רוב לשרוף וע"כ אף דספק זה אם החלמא רוב או הם מחצה על מחצה או הגללים רוב הוא ספק של מציאות ושייך בי' שמא יבא אליהו ויאמר דהגללים רוב מ"מ בזה כיון דיש רוב לומר שאין הגללים רוב תו הא לית לן לספק שמא יבא כו' דרק בספק שקול הוא דאמרי' כן ומשא"כ ברוב להיפוך הרי הרוב אומר שאין הגללים רוב ושלא יאמר אליהו כן דהגללים רוב דהא אזלי' בתר רובא בכל התורה ולא חיישינן לשמא יבא אליהו ויאמר שהאמת כצד המיעוט וע"כ שפיר שורפין את התרומה ודו"ק היטיב ועד"ז י"ל גם כן בפשיטות דס"ל לר"א דאפשר לצמצם ונחשב וודאי מחצה על מחצה אלא דמחצה על מחצה גופי' דינו דין ספק היכא אגמרי' רחמנא למשה וכנ"ל וע"כ אין חייבין על ביאת מקדש ושורפין את התרומה כיון דבלא"ה אין ראוי' מפאת הספק וכנ"ל כנלענ"ד לפום רהיטא בהבנת טעמא דר' אליעזר הנ"ל [וגוף רש"י שבת הנ"ל דספיקא דדינא אין לו בירור עפ"י אליהו צע"ק מרש"י חולין (דף ל"ו ע"א) ע"ש דאמר תולין לעולם משמע ונתקנח לר' חייא ספוקי מספקא לי' אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כו' וברש"י תולין לעולם משמע. עד שיבא אליהו ויודיענו כו' ומבואר לכאורה דגם ספיקא דדינא יש לו בירור עפ"י אליהו וע' שלהי עדיות ובתוי"ט שם ויל"ע בזה עוד מכ"ד ואכ"מ] ובאתי רק להעיר

ה) הנה סברת הר"ן נדרים (דף נ"ב ע"א) דשיווי הדברים מונע הביטול וכן כתבו האחרונים בהך דהיתר בהיתר לא בטל ועוד לכמה מילי דהחלוקה גורמת עניין הביטול כדי שישתוו הרוב והמיעוט ומשא"כ השיווי מונע הביטול והדברים מפורסמים ואולם ברש"י יבמות (דף פ"ב ע"א) יש שם סברא הפוכה מזו ע"ש אהך דתניא חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות כו' תעלה ר' יהודה אומר לא תעלה אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות כו' דברי הכל לא תעלה ומוקי לה הש"ס שם אליבא דר"ל בנימוחה דאל"כ אמאי תעלה בריש הא ה"ל כל שדרכו לימנות דלא בטל לר"ל ע"ש ופריך עלה אבל לא נימוח מאי לא תעלה (גם ברישא) אדתני אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות כו' ליפלוג וליתני בדידה בד"א בשנימוחה כו' טהורה בטהורות עדיף לי' וברש"י טהורה בטהורה עדיפא לי' לאשמעינן דאע"ג דשתיהן טהורות ושייך בהו ביטולא טפי דאשכחן במס' תרומות (פ"ה מ"ג וע"ש) דתרומה טהורה בחולין טהורין הכל מודין שעולין ובתרומה טמאה בטהורה חלוקים ב"ש וב"ה ועוד דנימוחה ואפ"ה לא תעלה עכ"ל ונ' כוונתו דכיון דשתיהן טהורות ויש בהם שיווי לכן זה גורם הביטול יותר וטעם סברא זאת צ"ל דהוא היפוך סברת הר"ן והאחרונים הנ"ל רק אומרים אדרבה דכיון דכבר יש בם שיווי בעניין הטהרה לכן השיווי שבם מושך עוד שיווי וגורם הביטול שיובטל הקודש בחולין וישתוו לגמרי ודו"ק וא"ל דמדוע חשוב כאן שיווי יותר בבבא דטהורה בטהורה מבבבא דטמאה בטהורה הא בהך דטהורה בטהרה הרי הן שוין בטהרה וחלוקין בקדושה דזה קודש וזה חול ובהך דטמאה בטהורה דחלוקין בטהרה הרי שוין בקדושה דשתיהן קודש ואם כן בתרוייהו הרי יש כאן חלוקה ושיווי ואין שם שיווי בזה יותר מבזה דזה אינו דטומאה וטהרה הם ב' הופכיים דטהרה הוא מעלה וטומאה הוא גרעון [וכמ"א דנתי בזה בארוכה דטהרה אינו שלילת הטומאה לבד שאינו טמא רק הוא מציאות עצמיי ומעלה עצמותית בחיוב ואכ"מ] ומשא"כ קודש וחול אינו ב' היפכיים דחולין אינו גרעון והוא רק שלילת המעלה שאינו קודש אבל אין בו גרעון וע"כ שפיר קודש טהור בחולין טהורים יש שם שיווי יותר מקודש טמא בקודש טהור ודו"ק וי"ל עוד טעם דקודש טמא בטהור יש שם ב' חילוקים הן מפאת הטהרה והן מפאת הקדושה דהטמא לא מיחשיב קודש כיון שנטמא וכמבואר כזה ברמב"ם פ"ז מה' תרומות לעניין תרומה טמאה וכן לעניין קודש טמא י"ל כן וכבר הארכתי בזה בקונטרס ע' פנים לתורה ועוד בכ"ד ממקומות רבות בזה ובאתי רק להעיר

ו) כבר הארכתי בזה בכ"ד בחידושי דעניין ביטול חד בתרי י"ל בו ב' הבנות. א) י"ל דאין עניינו מטעם הכרעה והיפוך שהרוב מכריע ומהפך את המיעוט להיות כמוהו רק הוא מטעם סברא דכל דפריש מרובא פריש דזה עניין סברא דיותר יש לתלות שהוא פורש מן הרוב משהוא פורש מן המיעוט ואחרי שכל אחד מותר ממילא מטעמא דכל דפריש כו' ממילא פקע האיסור גם מאותו שהוא אסור אחרי היותו ניתר מסברא דכל דפריש כו'. ב) י"ל דהוא מטעם הכרעה והיפוך בעצם שהמרובה מכריע את המועט להיות כמוהו והנה דין ביטול ילפינן מאחרי רבים להטות כמבואר ברש"י בכ"ד וע"כ ספק הנ"ל לעניין ביטול נראה דתלוי בספק זה עצמו שיש להסתפק בו ג"כ לעניין רוב דדיינים דגם שם יש להסתפק כזה אם עניין הרוב מפאת היפוך והכרעה שהרוב מכריע את המיעוט ונחשב שכולם אמרו כמו הרוב או עניינו מפאת סברא דיותר יש לתלות שהרוב כיוון אל האמת משנאמר שהמיעוט כיוון אל האמת והוא דומה לסברא דכל דפריש כו' וכמובן וע' גיטין (דף ל"ב ע"ב) איתמר בפני כמה הוא מבטלו ר' נחמן אמר בפני ב' ר' ששת אמר בפני ג' ר' ששת אמר בפני ג' ב"ד קתני ר"נ אמר בפני ב' לבי תרי נמי ב"ד קרי להו ונ' דסברת ר"נ דב' ג"כ קרוים ב"ד הוא מטעם הנ"ל דכיון דבג' דיינים בדיני ממונות אם ב' מחולקין עם הא' הרי נחתך הדין כמו הב' לכן גם ב' קרוין ב"ד ואולם זהו רק אי רוב דדיינין מטעם סברא דיותר יש לתלות שהרוב כיוון אל האמת כו' ומשא"כ אם הוא מטעם היפוך והכרעה שמהפכין ומכריעין את המיעוט ונחשב שכולם אמרו כן א"כ הא אין הדין נחתך בשום פעם כסברת שנים רק סברת שלשתם היא ודו"ק היטיב. וע"כ נ' דר"נ ור' ששת פליגי בספק הנ"ל דר"נ ס"ל דטעמא דרוב דיינין מטעם סברא ולכן גם ב' קרוין ב"ד ור"ש ס"ל דהוא מטעם היפוך ואין ראי' שיהיו ב' קרוין ב"ד דסברת דיינים תמיד סברת ג' היא ולכן ס"ל דאין ב' קרוים ב"ד ושפיר מייתי ראי' מדקתני ב"ד דבעי' ביטול בפני ג' וע"ש בגיטין (דף ל"ג ע"א) אהך דהתקין ר"ג הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם מאי מפני תיקון העולם ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים ר"ל אמר מפני תקנת עגונות רי"א מפני תקנת ממזרים סבר לה כר"נ דאמר בפני ב' ובי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלא ומינסבא ואיכא תקנת ממזרים ר"ל אמר מפני תקנת עגונות סבר לה כר' ששת דאמר בפני ג' כו' ולפי הנ"ל הנה גם ר"י ור"ל פליגי בהנ"ל דר"י דס"ל כר"נ דבפני ב' ס"ל דטעם רוב דדיינין מטעם סברא כו' ור"ל דס"ל כר"ש דבפני ג' ס"ל דהוא מטעם היפוך והכרעה כו' וע' יבמות (דף י"ג ע"ב) תנן התם מגילה נקראת בי"א בי"ב כו' א"ל ר"ל לר' יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות כו' א"ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א"ל אמינא לך איסורא כו'