בית האוצר חלק ב קמג

מתבטלת והוי לדידי' כאילו הי' מצוי בשוק היינו כאילו הי' הדרך לגדלן כיון דדרכו של זה בכך דאין דעתו מתבטלת ושפיר שרי ובאתי רק להעיר

ודע דעניין בטלה דעתו מצינו גם בבעלי חיים שאם עושה דבר שאין מינו עושה כן בטלה דעתו עיין חולין (דף ק"מ ע"ב) בעי ר' זירא יונה על ביצי תסיל מהו (להתחייב בשילוח) כו' ת"ש עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח הא טהור וטהור חייב דילמא בקורא וברש"י דילמא הא דתני בטהור וטהור חייב בקורא נקבה דמנהגו בכך כו' דהואיל ודרכה הוא לגדלן והאם רובצת קרינא בי' כו' אבל עוף אחר בטלה דעתו ואינה בשילוח עכ"ל. ועיין ש"ע או"ח סימן ש"ה סעיף ד' כל בהמה שעסקי' רעים אעפ"י שאין בנות מינה צריכות לאותה שמיר' והיא צריכה מותר לצאת בה (והוא מש"ס שבת (דף נ"ב ע"א) רבינא אמר במורדת ע"ש ועוד שם חמור שעסקיו רעים כגון זה מהו לצאת בפרומביא בשבת וע"ש בירושלמי סוף פרק במה בהמה] ויש לדון דהי' ראוי לומר גם כן דבטלה דעתו דכיון דאין דרך מינו בכך והוי לדידהו משוי בטלה דעתו של זה במה שעסקיו רעים וא"א שיוחשב לדידי' תכשיט רק ראוי שיוחשב גם אצלו משוי ויש לחלק ופשוט ובאתי בכל זה רק להעיר ועיין בחלק אות האל"ף ערך "אחשבי'" דגם משם מתבארים כמה ענייני בטלה דעתו כו' וע"ש באות כ"א מה שהבאתי שם מרא"ש פסחים ריש פ' כל שעה וע' דוגמתו ג"כ בתוס' נזיר (דל"ו ע"ב) ד"ה הנח עש"ה]

מערכת ב-י

כלל יח) ביטול ברוב. אילו באתי להביא את כל הכתוב ורשום אצלי בעניין זה הייתי צריך לחיבור גדול בפ"ע ולכן בחרתי לבוא בקצרה כעת להביא אך אפס קצה מאשר עמי בזה עם הוספת דברים אשר יעלו ברעיוני עם רהיטת העיון והכתיבה וזה החלי בעזה"י

א) בעניין אם הבטל נוסף על המבטל ומשלים לשיעורו כבר האריכו האחרונים וגם אני בעניי בכ"ד וע' עירובין (דף כ"ג ע"ב) קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור כו' (נזרע רובו בזרעונים ביטל דירתו דבזרעונים לא דיירי אינשי והו"ל גינה ואסור לטלטל בי) א"ר הונא בריא דר' יהושע לא אמרן אלא יותר מבית סאתים (אם יש במקום הנזרע יותר מבית סאתים דהיא כרמלית ושאינו נזרע נמי דהוא חצר הרי פרוץ במלואו לכרמלית לפיכך כולו אסור) אבל בית סאתים (אם אין במקום הזרוע אלא בית סאתים) מותר (לטלטל בכולו דמקום הזרוע דהוא קרפף בית סאתים הא מותר לטלטל בו ושאינו נזרע נמי דהוי חצר ופרוצין זה לזה מ"מ חצר וקרפף רשות אחד הן ומותר לטלטל מזה לזה ולא אסרי אהדדי וכר"ש דס"ל הכי) כמאן כר"ש דתנן רש"א א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות רשות אחת הן כי' לר"ש נמי כיון דנזרע רובו הוי ההוא מיעוטא בטיל לי' לגבי רובא (והוי כאילו נזרע כולו וכולו גינה) והו"ל קרפף יותר מבית סאתים (שלא הוקף לדירה כיון דכולו גינה וגינה מבטלת שם דירה מיני') ואסור כו' ומשמע מזה דהבטל נוסף על המבטל ומשלים לשיעורו דהא ה"נ מקום הבלתי נזרע בטל אל הנזרע דהוא רוב ונוסף עליו ומשלים לשיעור קרפף יותר מבית סאתים ואולם כאן אינו עניין ביטול דתערובות שהרי ניכרים הם מקום הזרוע והבלתי נזרע וכל אחד. עומד לעצמו והוא רק עניין ביטול החשיבות שאין המקום הבלתי נזרע דהוא רק מיעוט בקרפף חשוב להיות לו שם בפ"ע ומקבל כל הקרפף שם גינה מפאת שרובו כן דכשדנין על כל הקרפף יחד יש לו לקבל השם כפי מה שהוא רובו ונחשב כולו גינה מש"ה ואין מזה ראי' לביטול דתערובות וכמובן ועוד דבהך דעירובין באמת אין צורך לבטל להיות נוסף על המבטל ורק כיון דרובו אינו דירה גם המיעוט אין חשוב להיות לו שם דירה וכיון דאינו דירה אפי' לא תאמר שנעשה גינה כמו הרוב רק ע"י הסתלקות שם דירה ממנו לבד ע"י הביטול יהי' מה שהוא אחרי שאינו דירה א"כ הרי יש כאן קרפף יותר מבית סאתים שאינו מוקף לדירה וז"פ [וע' ציונים לתורה (כלל י"ד) ולקמן אות ג' ותבן דברינו אלה ביותר]

וע"ע נדה (דף כ"ז ע"א) אהך דתניא מלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור"ש מטהר מ"ט דר"ש אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי א"א שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר לי' (אע"ג דרובא רקב א"א למקום שנפל העפר שלא תהא גרגר של רקב בין שני גרגרים של עפר ובטל הרקב ובציר לי' שיעורא דתרווד) ואמינא להו אדרבה א"א שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש לי' שיעורא עכ"ל הגמ' ומשמע לכאורה מזה דהבטל נוסף על המבטל גם לעניין שיעור וע"ע בש"ס נדה שם (דף ע"א ע"א) לעניין רביעית דם המת דאם יצא מיעוטו בחיים ורובו לאחר מיתה אין המיעוט בטל בהרוב לשיוחשב רביעית דם המת ויהי' בו טומאה דאורייתא של רביעית דם עש"ה וע"ע זבחים (דף פ' ע"א) תנן התם צלוחית (של מי חטאת) שנפל לתוכה מים כל שהו רא"א יזה שתי הזאות כו' ובתו' שם (דע"ט ע"ב) ד"ה תנן כתבו חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא בטל ברובה עכ"ל ומבואר ג"כ דמדאורייתא אפי' וזה רק שיעור הזאה אחת מ"מ המים בטלים וניתוספים על המבטל להשלים שיעור הזאה ויש לדחות ובאתי רק להעיר

ב) ע' קונטרס ע' פנים לתורה (אות ד') מש"ש בענין אי שייך ביטול בחיוב קיום בקו"ע וכגון הנשבע לאכול ככר פלוני ונתערב אותו ככר בב' ככרים אחרים אי אמרי' ביטול לשיופטר מלאכול שום אחד מהם או לא אמרי' ביטול ומחויב לאכול שלשתם כדי שיאכל אותו שנשבע עליו דיש סברא לומר דלא אמרי' ביטול בכה"ג לפי המבואר בבכורות (דף כ"ג ע"א) דבטומאת משא לא אמרי' ביטול לפי שהוא בת אחת ע"ש בתוס' וא"כ ה"נ אם יופטר מלאוכלם העדר האכילה הרי הוא בבת אחת ועש"ה בקונטרס ע' פנים מה שהערותי שם בזה מתוספתא הובאה בר"ש טהרות (פ"ה מ"ו) עש"ה ויש להעיר עוד מש"ס ב"ק (דף כד ע"ב) במכירין בעל השור ואין מכירין את השור אלא היכי מייעדי לי' דאמרי תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי לכולי' בקרא וק' דאמאי לא נימא ביטול שיובטל אותו השור בשאר השוורים לעניין חיוב שמירתו וע"כ דלגבי חיוב קיום דבר ל"א ביטול ואולם י"ל דשם הטעם דכי היכי דאמרי' שלהי ביצה (דף ל"ח ע"ב) דממונא לא בטל ה"נ בכל עניין שהוא בין אדם לחבירו אין נוהג דין ביטול להפטר מחיוב שהוא נגד חבירו וע"כ גם כאן כיון שהוא דבר שב"א לחבירו שצריך לשמור שורו שלא יזיק לאחרים לא אמרי' ביטול בזה ושפיר בהתערבו באחרים צריך לשמור כולם כדי שלא יזיק אותו שהוא מועד ועלול להזיק ובאתי רק להעיר

ג) ע' ציונים לתורה (כלל יד) מש"ש בטעם דעת האומר דהיתר אין בטל באיסור להיות כמוהו דהעניין דביטול יש לו רק כח לסלק שם אבל אין לו כח לתת שם דאיסור הוא שם אשר לדבר מלבד עצמותו דיש לו שם איסור ע"י שאסרתו תורה וע"כ בהתערבו ברוב היתר ונסתלק ממנו שם איסור ע"י הביטול הרי הוא מותר מאיליו שאחרי שמסתלק ממנו שם איסור היינו עניין האיסור שהתורה אוסרתו הרי מאיליו הוא מותר שהרי אין לדבר להיות אסיר כ"ז שאין התורה אוסרתו ומשא"כ היתר הרי הוא גוף הדבר ועצמותו ואינו שם ועניין נוסף רק הוא גוף הדבר שהוא מותר ממילא אחרי שלא אסרתו תורה ובהתערבו עם איסור רוב הרי הוא צריך לקבל שם איסור לשיאסר וזה אין לרוב כח לתת שם עש"ה מה שהבאתי שם ראיות לסברא זאת והנה י"ל עוד כעניין זה בהסברה אחרת והוא דרוב יש לו כח רק להחזיר הדבר אל עניין תחלתו ועיקרו אבל לא לחדש לו דבר שאינו עניין תחלתו וע"כ כיון דכל דבר הי' מותר טרם אסרתו תורה ואפי' איסורי בני נח