בית האוצר חלק ב קמב

לכאורה סברא אחרת היא וכמובן וע"ש בב"ח דכתב באמת רק הך דבטלה כו' לחוד ולא הוסיף עוד הך דאל"כ נתת כו'] ועיין כתובות (דף ע"ב ע"ב) מידי דקפדי בה אינשי הוי קפידי' קפידא מידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידי' קפידא ועש"ה בתוס' ובחידושי הרשב"א וברשב"א קידושין (דף נ' ע"א) ד"ה מתני' המקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרים כו' עש"ה ועיין רשב"א קידושין (דף ס' ע"א) ד"ה מהו דתימא אמר לה אנא טרחנא ומייתינא כו' מש"ש ואעפ"י שהתנה עמה בפירוש ע"מ שיש לי במקום פלוני כיון שאין קפידא בדבר אצל בני אדם אנן לא קפדינן בה כו' עיין שם היטיב ועיין שם בר"ן. יד) בסוכה (דף ב' ע"א) בסכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מכ' אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע כו' וברשב"א שם וז"ל האי לישנא מוכח דלמעלה מכ' נמי אפשר לעשותו עראי אלא שאין דרך בני אדם לעשות כן והעושה אותו בטלה דעתו אצל כל אדם כו' ע"ש והכוונה דאי עביד לה לסוכתו למעלה מכ' ועביד לה עראי לא חשיבא דירה כלל ואפי' דירת עראי לא חשיבא דבטלה דעתו כו' במאי דעביד לה עראי למעלה מכ' דאין דרך ב"א לעשות כן והילכך לא חשיבא סוכה כלל ולא נפיק בה. טו) ברשב"א קידושין (דף י"א ע"א) אהא דאמר אלא מעתה כגון בנתי' דר' ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מיקדשי בפחות מתרקבא דדינרי ה"נ דאי פשטה ידה וקיבלה חד זוזא מאחר ה"נ דלא הוו קידושין א"ל פשטה ידה וקיבלה לא קאמינא כו' וברשב"א שם וקשיא לן א"כ כי אמרי' בריש פרקין ואיתתא בפמש"פ לא מיקניא נפשה ליקשי נמי הכי מבנתי' דר' ינאי ואי נמי אי פשטה ידה וקיבלה פמש"פ תתקדש כיון דבקפידא דנפשייהו תליא מילתא ומש"ה לא גריס התם ר"ת לא מיקניא נפשה אלא איתתא בפמש"פ לא מיקניא ולא בקפידא דידהו תלינן כלל ומיהו אפי' לגירסת הספרים איכא למימר דהתם קפידתן קפידא דאינו מן הראוי שיקנו נפשם בפחות מכאן כיון שאינו נחשב בשום מקום וכן נמי אי פשטה ידה וקיבלה פחות מכאן אינה מקודשת דבטלה דעתה אצל כל הנשים עכ"ל. טז) ברשב"א שם (דף כ"ג ע"א) ד"ה ולעניין פסק הלכה כ' דעבד משתחרר בשטר ע"י אחרים בעל כרחו דכיון דזכות גמור הוא זכין לו מכל מקום ואפי' עומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם כו' ע"ש. יז) בריטב"א שעל הרי"ף נדרים פרק ג' אהך דנדרי הבאי כיצד קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים כו' דפריך שם ודילמא האי גברא קינא דשומשמני (תולעים) חזא ואסיק להון שמא עולי מצרים ומשני כי מישתבע אדעתא דידן קא מישתבע ואנן לא מסקינן דעתין אשומשמני ובריטב"א וז"ל ומהדרינן דכי מישתבע אדעתא דידן מישתבע וכיון דהאי לישנא לא משמע לדידן אלא ממין עולי מצרים דהיינו בני אדם אע"ג דאיהו קרי לנמלים בני אדם לא בתר דעתי' אזלינן אלא בתר דעתין דבטלה דעתו אצל כל אדם כו' ע"ש. וע' בכורות (דף ס' ע"א) א"ר יוחנן מנאן זוגות זוגות כו' עשירי למניינו הוא קדוש למניינו מאי ר' מארי אמר למניין שלו הוא קדוש ר' כהנא אמר למניין בהמות הוא קדוש (היוצא עשירי הוא קדוש ואף שבמניינו הי' זוג ה') כו' ת"ש מנאן למפרע (שהראשון שיצא קרא עשרה והשני ט' והשלישי ח' וכן כסדר) עשירי שבמניין הוא קדוש בשלמא למ"ד למניין בהמות הוא קדוש שפיר אלא למ"ד למניין שלו הוא קדוש עשירי חד קרי לי' אמר רבא הואיל ואיתי' במניינא דפרסאה דקרו לעשרה חד ויל"ע ג"כ דאין ראוי שיוחשב זה מניין עשירי כיון שאין דרך בני אדם בכך לקרות לעשירי אחד וראוי לומר דבטלה דעתו כי היכי דאמרי' הכי בקורא לנמלים בני אדם וכריטב"א הנ"ל ואף דפרסאי מונין כך מ"מ במקום שאין מונין כך ראוי לומר בטלה דעתו ואטו פרסאי רובא דעלמא וע' כזה בעירובין (דף כ"ט ע"ב) ופרסאי הוו רובא דעלמא כו' וכן שם (דף כ"ח ע"א) ובבל הוי רובא דעלמא כו' וכמו שהבאתי כבר למעלה וכן בהך דהמקיים קוצים בכרם הא פליגי רבנן עלי' דר"א וסבירא להו דלא קידש אף דבערביא מקיימין קוצין לגמליהם עש"ה בשבת (דף קמ"ד ע"ב) וע' קידושין (דף ו' ע"א) דחרופתי אינו ל' קידושין אף דביהודה קורין לארוסה חרופה משום דאטו יהודה רובא דעלמא ובאתי רק להעיר. יח) בריטב"א שם ריש פ' נערה המאורסה הביא הך דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ומה"ט הבעל מיפר וכ' ע"ז וז"ל כלומר דאומדן דעת דמוכח הוא שעל רצונו נודרת ובאלו נדרים דאיכפת לי' כגון נדרי עינוי נפש או שבינה לבינו התנית בפירוש שיהא נדרה נדר אם ירצה הבעל ולא יפר ביום שמוע והיינו דאשמעי' קרא (דבעל מיפר) דהא לא חשיב דברים שבלב אלא אומדנא דמוכח אי נמי אתא קרא וחדית בטעמא דאפי' אשה שפירשה שאינה נודרת על דעת בעלה בטלה דעתה אצל כל אדם ואין פי' ולבה שוים והבעל מיפר כדינו כו' עכ"ל ז"ל ויש בדבריו ז"ל אלה לכאורה ג"כ הרכבת ב' סברות שעניינם שינה זה מזה דמ"ש דאין פי' ולבה שוים עניינו דאף דאומרת דאין נודרת על דעתו מ"מ אמרי' דשקורי קמשקרא בזה ובפי' היא שאומרת כן אבל בלבה נודרת שפיר על דעתו ודברים שבלב לא הוי כיון שגלוי לכל שכך דעתה בלבה כיון שהתורה אמדה דעת כל הנשים בכך וע"כ אכתי שפיר הבעל מצי מיפר אחרי שנדרה בלבה על דעתו ואולם מ"ש ז"ל דבטלה דעתה אצל כל אדם זה הרי הוא סברא אחרת דאף דגם בלבה דעתה לנדור שלא ע"ד בעלה מ"מ דעתה זאת שבלבה בטלה אצל כל אדם ואחרי דכל הנשים דרכן לנדור רק ע"ד בעליהן הוי לי' גם זו כאילו נדרה על דעתו דמה שחשבה שלא על דעתו דעתה בטלה בזה ונידונית ג"כ נודרת על דעתו מפאת סברא דבטלה כו' וזה באמת דבר של חידוש דלכאורה הי' נ' דהך דבטלה דעתו כו' שייך רק לבטל דיעה וכוונה שיוחשב מפאת הבטלה דעתו כאילו לא כיוון ומשא"כ לתת לו דיעה וכוונה ע"י הבטלה דעתו ולומר דחשיבא נודרת על דעת בעלה אף שלא נדרה על דעתו דכיון דדרך נשים לנדור בכך בטלה דעתה של זו שלא הית' דעתה כך ונחשבת גם זו דעתה כך מפאת דבטלה כו' כל כי האי הי' נ' לכאורה מסברא דלא מהני בזה הך דבטלה כו' לתת לאדם דיעה וכוונה אשר אינה לו וכמובן [וע' חילוק כזה בעניין אומדנא בשו"ת מעיל צדקה סי' נ"ג בשם שו"ת הרא"ש עש"ה] וסברא שהבאתי לעיל אות י"ג בהך דרובו ומקפיד דכל שדרך בני אדם להקפיד אפי' אין זה מקפיד אמרי' בטלה דעתו כו' לכאורה ג"כ עניינה כן דמפאת הבטלה דעתו כו' מייחסים לו קפידא אף שאינה לו ואולם סברא הנ"ל יש להבין עוד באופן אחר ואין להאריך

וע"ע בש"ס שבת (דף קכ"ח ע"א) רשב"ג אומר אף מטלטלין שברי זכוכית (בשבת) מפני שהן מאכל לנעמיות כו' אמר אביי רשב"ג ור"ש כו' כלהו ס"ל כל ישראל בני מלכים הן רשב"ג הא דאמרן כו' והיינו דאף דאין דרך לסתם בני אדם לגדל נעמיות רק לבני מלכים מ"מ אהני הראויות לנעמיות דכל ישראל בני מלכים הן וחשיב כל אחד ראוי לגדל נעמיות וחשיבי השברי זכוכית ראויין מש"ה ומותרין בטלטול ולא אמרינן דסוף סוף הרי אין הדרך בכך לסתם בני אדם לגדל נעמיות ואפילו יגדל זה נימא דבטלה דעתו כו' ואין ראוי שיוחשב שם ראויות מפאת שראוי לנעמיות וע"ש בגמרא דמשמע דהיכא דאית לי' נעמיות לכ"ע שרי לטלטל וכל הפלוגתא שם רק באין לו נעמיות אי אמרי' דהא ראוי לגדל נעמיות וחשיבי השברי זכוכית ראויין מש"ה עש"ה ואולם בירושלמי שם ריש מפנין יש שם באמת פלוגתא בזה מפאת טעמא דבטלה דעתו כו' ע"ש דאהך דרשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים אמר מה אנן קיימין אם בשיש לו מאותו המין ואותו המין מצוי בשוק (שיש לו עורבים בביתו וגם דרך בני אדם לגדלן) דברי הכל מותר אם בשאין לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק דברי הכל אסור אלא כי אנן קיימין בשיש לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק רבנן אמרין מכיון שאין אותו המין מצוי בשוק כמי שאין לו מאיתו המין (דבטלה דעתו אצל כל אדם. קרבן עדה) ורשב"ג אמר מכיון שיש לו מאותו המין כמי שאותו המין מצוי בשוק והיינו דכיון דיש לו מאותו המין הרי הוא ראוי ואף דאין דרך בני אדם לגדלן מ"מ הרי דרכו של זה בכך ואין דעתו