בית האוצר חלק ב קמ

לאלתר להתיר בטחינה דטחינה הא גם כן חשוב שינוי מברייתו כמבואר בש"ס ע"ז (דף ל"ז ע"ב) וכן הוא עוד בנזיר (דף נ"א ע"ב) ע"ש תוד"ה כברייתו ואם כן גם כן אין ראוי שיועיל אוכל לאלתר

ואולם לדיעות הסוברים דאפילו בפסולת מתוך אוכל שרי אוכל לאלתר הנה לכאורה לא תתכן סברתנו הנ"ל דשינוי מסלק שריותא דאוכל לאלתר דמה בכך דנשתנה ואין האכילה בחפץ שבו נעשית המלאכה דפנים חדשות באו לכאן דהא גם בפסולת מתוך אוכל המלאכה בהפסולת והאכילה בהאוכל ואינם בחפץ אחד ודו"ק וי"ל דמלאכת ברירה איננה במין שהוא בוררו לבד רק בשניהם יחד דבמה שאחד נברר לא חשוב ברירה רק עניין מלאכת ברירה במה שנבררים ב' דברים שונים מעורבים זה מזה וזה מזה וא"כ כיון דברירה הנעשית באוכל שריא כיון דאוכלו לאלתר שוב הברירה הנשארת בפסולת לבד הא אינה מלאכה כלל ודו"ק ולפי"ז אם לא יברור רק ישרוף אחד משניהם בתוך התערובת לא יתחייב משום בורר כיון דהנשרף לא נתברר רק נאפס והנשאר הרי הוא רק מין אחד ודו"ק היטיב וי"ל דזהו באמת טעם ההיתר בבורר ואוכל לאלתר דלא נתבאר בש"ס טעם ועניין ההיתר ולהנ"ל י"ל הטעם דכשאוכלו הרי מאבדו ומאפסו ואין זה ברירה רק איבוד ואפיסת הדבר ולא חשוב ברירה רק כשנשאר הדבר והוא מבורר ומשא"כ האכילה הוא רק איבוד ואפיסת הדבר והפסולת הנשאר הרי הוא רק מין אחד ואין בו משום ברירה וכנ"ל ואי דעכ"פ משעת לקחו האוכל בידו עד תתו אותו בפיו ובואו למיעיו דנחשב מעוכל עכ"פ תוך הזמן הזה הרי הוא מבורר לזה י"ל עפ"י ש"ס זבחים (דף ק"ה ע"א) בעא מיני' ר' אבא כו' נבלת עוף טהור לר"מ (דס"ל דכל שסופו לטמא טומאה חמורה מטמא אוכלין ומשקין אפי' בלי ראויות לטומאה ע"ש) מהו שיטמא בכזית (אף דאין בכזית ראויות לטמא דבעי' כביצה לטומאת אוכלין) דמחתא לארעא לא תיבעי לך (דלא מטמאה דהא עדיין לא הוגעה לסוף טומאה חמורה דשמא לא תיכנס לבית הבליעה לעולם) דנקיט בפומי' לא תיבעי לך (דאם היו אוכלין אחרים בתוך פיו דוודאי מטמאתן) כי תיבעי לך דנקט לי' בידי' (לאוכלו אם מטמא כשהוא בידו) מחוסר קריבה (לתוך פיו ובית הבליעה) כמחוסר מעשה דמי או לא בתר דבעיא הדר פשטה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי עכ"ל הגמ' הרי דמשלוקחו לידו לאכול תו הקריבה לפה ובית הבליעה לאו כמחוסר מעשה דמי וחשוב כאילו כבר הי' בבית הבליעה והגיע לידי טומאה חמורה והיינו דהוא הכל מעשה אחת וחסרון קריבה כזה אינו חסרון והוי הכל מעשה אחת של אכילה וע"כ גם לענין בורר כל שאוכל לאלתר אזי משלוקחו לידו לאכול הוי הכל מעשה אחת של איבוד ואפיסת הדבר ול"ש לומר דהוא נברר עד בואו למעיים ואז נאפס רק כולו אך מעשה אפיסת הדבר משלוקתו לידו לאכול עד שאוכלו דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי והוי הכל אך מעשה אפיסה לבד ואין שם ברירת האוכל רק אפיסתו והפסולת הנשאר הרי א רק מין אחד וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד ואולם לפי המבואר בשבת שם בראשונים בשם ר"ח דהך בורר ואוכל לאלתר לאו דווקא לאלתר רק כל שלאותו סעודה מיקרי לאלתר לכאורה נ' דלא שייך זה כיון דאין אוכלו ממש לאלתר רק נשאר נברר עד שעה שיקחנו לאכול בסעודתו וכן הא דשרינן שם בגמ' גם בורר ומניח לאכול לאלתר היינו מניח על השלחן שיאכל אחרים לאלתר ע"ש בתוס' יל"ע אי שייך בי' טעם הנ"ל ואולם באמת הא לא שרינן אוכל לאלתר רק בברירה דרך שינוי ביד ולא בקנון ותמחוי או בנפה וכברה כדרך ברירה ע"ש בסוגי' ובתוס' וע"כ כיון דבלא"ה הוא רק שבות כיון דדרך שינוי קעביד ע"כ לגבי שבות דרבנן שפיר י"ל דזה טעם לעניין ההיתר שהתירו בזה דכל שהוא לאכילת אותה סעודה אחשבוה כאילו הי' לאלתר ממש ונחשבת הברירה מיד לאכילה באותה סעודה התחלת אכילה והוא הכל רק מעשה אכילה ואפיסת הדבר לא ברירתו וכמה עניינים כאלה מצינו דחשיבי כמו לאלתר כמו תכ"ד ועסוקין באותו עניין וכיוצא לכך כאן כל הסעודה חשיבה אכילה אחת והוי הכל רק מעשה אכילה ואין שם ברירת הדבר שנברר ואח"כ נאפס באכילה רק שנאכל הדבר לבד כיון שאוכלו מיד באותה סעודה דכל הסעודה תשובה כמיד דנחשב כולה אכילה אחת וכנ"ל ובאתי רק להעיר

וע' ס' בכור שור (שבת דע"ג ע"ב) דהביא שם דברי רש"י סוכה הנ"ל דתולש אתרוג בפיו מן המחובר ואוכלו חייב משום תולש והעיר ע"ז מש"ס מנחות (דף ע' ע"א) דאמר ואי גחין ואכיל (פי' במחובר) בטלה דעתו אצל כל אדם אלמא דאין דרך אכילה בכך וכ' דצ"ל דלעניין אכילה בטלה דעתו ולאו שמי' אכילה אבל מ"מ תלישה מיקרי ע"ש ולפי"ז י"ל דהיינו נמי טעמא דאין מתיר בזה מה שאוכל לאלתר כיון דלעניין אכילה באמת הא בטלה דעתו והוי של כ"א ולא חשוב אכילה ואין כאן אכילה איפוא שתתיר ומשא"כ בטוחן ואוכל לאלתר כדרך אכילתו שפיר כ' הר"ן דיש שריותא מפאת אוכל לאלתר כמו בבורר ואולם הא בורכא דא"כ בתולש ביד ואוכל לאלתר לישתרי דאז האכילה כדרך אכילה ואך לטעם שכתבנו למעלה שפיר לא שייך בתלישה בשום פעם שריותא דאוכל לאלתר הואיל ותמיד הוא נשתנה ממחובר לתלוש ובאתי רק להעיר

ודע דל' הבכור שור הנ"ל דצ"ל דלעניין אכילה בטלה דעתו ולאו שמי' אכילה אבל מ"מ תלישה מיקרי ונ' דלא הי' זה סברא פשוטה אצלו רק דצ"ל כן בהכרח ליישב דברי רש"י ועש"ה בבכור שור ולכאורה הרי זו סברא פשוטה מאוד ואדרבה אין כאן לכאורה התחלת קושי' דמאי שייך להקשות מהך דמנחות דאיירי לעניין אכילה דבגחין ואכיל תרומה במחובר אין מתחייב משום אכילת תרומה משום דבטלה דעתו כו' דאין הדרך לאכול בכך וא"כ מאי שייך להקשות ולדון ממאי דמצינו דאין דרך אכילה בכך לומר דגם אין דרך קצירה בכך והרי הם נושאים שונים לגמרי ואולם נ' דיש לדון בזה באמת מסברא ולומר דאחרי דאין הדרך לאכול כך אם כן לא שייך לומר דלעניין קציר' הוא כדרך ואינו כלאחר יד דז"א דאחרי דאין בני אדם אוכלין כך בפיהם מן המחובר א"כ הרי זה עושה מעשה שאין דרך בני אדם לעשותה וא"כ אחרי שאין דרך בני אדם לעשות ככה שוב ממילא גם הקציר' שבמעשה זו היא שלא כדרך כיון דכל המעשה היא שלא כדרך דאין דרך בני אדם לעשות כן וא"כ הרי גם הקציר' שבה הוא שלא כדרך ודו"ק היטיב מאוד ואולם באמת מצינו כזה גם בש"ס שבת (דף ק"ג ע"א) במשנה הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו כו' ובגמרא בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך כו' ר' יעקב כו' אמר הא מני ר' יוסי היא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם (ע"ש במשנה ר' יוסי אומר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו וברש"י משום רושם. סימן שהיו עושים בקרשי המשכן מפני שמפרקין אותו ולכשיקימוהו לא יחלפו סדר הקרשים ואתא ר' יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא רשם ב' רשימות בעלמא לסימן חייב וכיון דלא בעי ר' יוסי כתיבה אלא רושם בעלמא בשמאלו נמי רושם מיהא הויא ע"ש) ומבואר בזה דאף דאין דרך כתיבה בכך מ"מ לר' יוסי דמחייב גם ברושם שפיר חייב משום דלעניין רשימה שפיר הוא דרך רשימה גם בשמאל ורק לכתוב אין הדרך בשמאל אבל לרשום אדם רושם גם בשמאל ואף דזה עתה הרי הוא כותב ולכתוב הרי אין הדרך בשמאל ואם כן הרי עושה מעשה שאין דרך בני אדם לעשות כן וא"כ ממילא הרי גם עניין הרשימה שבה הוא שלא כדרך ועכ"ז לא אמרינן כן רק אמרי' דלעניין הרשימה שפיר הוא כדרך ואם כן גם בהך דאוכל במחובר שפיר ג"כ לעניין הקציר' שפיר הוא כדרך דאף דזה הרי אוכל ואין הדרך לאכול כן מ"מ עניין הקציר' שבה שפיר הוא כדרך ואינו כלאחר יד ודו"ק היטיב כי הדברים דומים בדומים ממש ובאתי בכ"ז רק להעיר: