בית האוצר חלק ב קלח

במ"ש או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד הרי זה מחלל העבודה כו' ע"ש ובאתי רק להעיר

מערכת ב-ד

כלל יב) בדיקת חמץ. אם הוא חיוב דאוריתא כשלא ביטל הואיל וחמץ מצוי הוא ספק עתיק ועיין מק"ח סימן תל"א ועיין זבחים (דף קי"ב ע"א) במשנה פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה כו' פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל שאין ראוי אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו ובגמרא שם (דף קי"ג ע"א) מאי חוץ מגתה אר"ל חוץ ממקום הבדוק לה (מקבר התהום). ובתוס' חוץ ממקום הבדוק לה. קסבר דבעי בדיקה משום דירד מבול לא"י תימא וכי מדאוריתא בעי בדיקה כו' וע"ש הגהות הצ"ק בתוס' דצ"ל תימא וכי מדאוריתא בעי בדיקה דאיצטריך קרא לפוטרה וי"ל כיון דמדאוריתא אסור לשורפה במקום טומאה דבעי' שחיטה ושריפה במקום טהור כשריפת פרים דאיתקוש אהדדי כדמשמע לעיל בסוף טבול יום עכ"ל ואם כן לפי זה חיוב הבדיקה שם מה"ת דכיון דאסור לשרוף במקום טומאה צריך ג"כ לבדוק אחר הטומאה ואם כן יש לדון משם גם לבדיקת חמץ דהוא חיוב מה"ת ואף דיש לומר דשם הטומאה מצוי' מפני מתי מבול הרי גם חמץ מצוי בבית ושפיר חיוב הבדיקה ג"כ מה"ת ואולם במנחות (דף ק"א ע"א) מבואר דשכיחי מומין דפסלי בקרבנות כיון דאפילו דוקין שבעין פסלי וכן הוא בבכורות (דף נ"ג ע"ב) ובע"ז (דף ה' ע"ב) ואעפ"כ לא מצינו חיוב בדיקה אחרי מומין בקרבנות מה"ת רק בפסח ותמיד עיין פסחים (דף צ"ו ע"א) [וצ"ע בזה ברש"י עירובין (דף ק"ג ע"א) ד"ה אלא א"ר יוסף דכ' שהתמידין וקרבנות ציבור במקדש הם מבקרין אותן כו' וצ"ע מ"ש וקרבנות ציבור דלא הוזכר ביקור בקרבנות ציבור רק בתמיד ועיין מנחות (דף מ"ט ע"ב) וברש"י שם דבור המתחיל לעולם דאית לי' דמשמע גם כן דגם מוספין טעונין ביקור אלא דביקור ד' ימים קודם שחיטה דייקא זה צריך רק בתמיד ועיין כתובות (דף ק"ו ע"א) דהוזכר מבקרי מומין שבירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכ"ה בירושלמי שקלים פ"ד ה"ד מבקרי מומי קדשים נוטלין כו' ואולם לא הוזכר גם שם חיוב ביקור דוודאי הוצרכו להיות מבקרים חכמים בקיאין במומין שאם יראו בקרבן דבר שיש להסתפק בו היותו מום יבקרוהו אבל לא הוזכר שיהי' חיוב לבקר וכ"ש שיהי' חיוב דאוריתא] וע"ע ב"ב (דף צ"ז ע"ב) דיין של מרתף לא יביא (לנסכים) ואם הביא כשר וברשב"ם של מרתף כלומר סתם יין של מרתף שלא נבדק ומשום דאיכא חביות קוססות כדתנן במתני' (שם דף צ"ג ע"ב) דהמוכר מרתף של יין לחבירו מקבל עליו הלוקח עשר קוססות למאה וברשב"ם שם קוססות יין רע כלומר עשר חביות של יין רע דסתם מאה חביות אורחייהו בעשר קוססות ומחיל איניש) קאמרי' דלא יביא ומיהו אם הביא כשר ואע"ג דאמרי' בסמוך דיין קוסס פסול לנסכים ה"מ בוודאי אבל הכא מי יימר דהוא קוסס עכ"ל ומבואר דלכתחלה צריך בדיקה אם אינו קוסס ואם אינו בדוק לא יביא ואין מבואר גם בזה אם חיוב הבדיקה הזה מה"ת או מדרבנן וקצת נ' דהוא רק דרבנן דאילו הי' מה"ת מדוע אמרי' שם דלקידוש כשר אפי' לכתחלה יין של מרתף ואמאי נהי דבקידוש נחתינן דרגא ואמרי' דכל שלנסכים אם הביא כשר לקידוש אפי' לכתחלה נמי עש"ה בכולה סוגי' מ"מ ה"מ כשעצם הפסול הוא פסול שאינו מעכב בנסכים דכיון דהוא פסול קליש שאינו מעכב לכן לגבי, קידוש נחתינן דרגא ואמרי' דאינו פוסל כלל אפי' לכתחלה ומשא"כ יין קוסס דאם הוא באמת קיסס הרי פסול גם בדיעבד לנסכים אלא דבאינו בדוק אם הוא קוסס אז לא יביא כיון דאפשר לברר ולבדוק ואם הביא כשר דבדיעבד לא חיישי' לשמא הי' קוסס וא"כ אם הי' הך דלא יביא מעיקר הדין מה"ת דכיון דקוסס פסול צריך מה"ת לבדוק אחריו כיון דאפשר לברר א"כ גם לעניין קידוש הא ראוי שיצטרך בדיקה וע"כ דגם חיוב הבדיקה אינו מעיקר הדין ומה"ת בנסכים רק חומרא דרבנן וע"כ לגבי קידוש דקיל טפי לא מחמרינן כלל ודו"ק היטיב וא"כ יש לדון גם מזה לכאורה דגם חיוב בדיקת חמץ רק דרבנן דגם בהך דיין של מרתף הא הוא פסול המצוי עשר למאה ואפ"ה לא בעי בדיקה רק מדרבנן [ואולם מהא דאם הביא כשר נ' דאין ראי' דחיוב הבדיקה רק דרבנן דאפי' יהי' חיוב הבדיקה לפני ההבאה מה"ת מ"מ בעבר והביא שפיר כשר דבכה"ת אזלי' בתר רובא ואפי' במיעוט המצוי ויש לנו לומר דהוא מן הרוב דאינם קוססות ואין לחוש לשמא הי' קוסס וכנ"ל ובאתי רק להעיר] וע"ע חולין (דף י"ז ע"ב) מניין לבדיקת סכין מה"ת שנא' ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא כיון דכי נקיב טריפה בעיא בדיקה כו' ומבואר דחיוב הבדיקה מה"ת וא"כ נ' לכאורה דה"ה לבדיקת חמץ דחמץ ג"כ מצוי כפגימת סכין וע"ע ב"ק (דף פ"ב ע"א) עשרה תקנות תיקן עזרא כו' ושתהא אשה חופפת וטובלת דאוריתא היא דתני' ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו אמרי דאוריתא לעיוני דילמא מיקטר א"נ מאוס מידי משום חציצה ואתא איהו תיקן חפיפה ומבואר ג"כ דאף דבמקרא הוזכר רק פסול גוף החציצה מ"מ יש ג"כ חיוב עיוני מה"ת דכיון דשכיח שיהי' מיקטר או מאוס מידי והוא חוצץ מה"ת ולכן צריך ממילא לבדוק אחריו ג"כ מה"ת וא"כ ה"נ בחמץ דהוא מצוי הוי ג"כ חיוב הבדיקה אחריו מה"ת ובאתי רק להעיר

מערכת ב-ה

כלל יג) בהמה טמאה. אם נחשב שיווי בשרה לאכילת עכו"ם וכלבים ע' נדרים (דף ל"ח ע"א) במשנה פלוגתא דר"א ורבנן ולא יזון את בהמתו (המודר הנאה מחבירו) בין טמאה בין טהורה ר' אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה רה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להם שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו (לאכילה הילכך אי מפטם לה מהני לי') והטמאה נפשה וגופה לשמים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו שאם ירצה הרי הוא מוכרה לעכו"ם או מאכילה לכלבים וע"ש במפרשים וע' ב"ב (דף ע"ח ע"ב) במשנה המוכר את החמור מכר את הסיח (בנו של חמור קרוי סיח) מכר את הפרה לא מכר את בנה ובגמ' היכי דמי אי דא"ל היא ובנה אפי' פרה ובנה נמי אי דלא א"ל כו' א"ר פפא דא"ל חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה בעי לה אלא חמור מאי קאמר לי' ש"מ היא ובנה קאמר לי' (בשלמא פרה מש"ה לא מכר בנה דהאי דאמר לי' מניקה לאו לטפויי בנה קאתי אלא לחלבה דאי לא ליהוי לה חלב ליהוי מקח טעות אבל חמור שאין צורך לחלבה האי דא"ל מניקה שיש לה ולד קאמר ועם הולד מכרה לו רשב"ם) וצ"ע ג"כ דחלב חמור נמי הרי אפשר לו למוכרה לעכו"ם או להאכילה לכלבים וע"ע ב"ב (דף כ' ע"א) והאבר והבשר המדולדלין בבהמה כו' ערקא ואזלא בקשורה שחיט לה בטמאה מזבין לה לעכו"ם בכחושה פסיק שדי לה לכלבים כו' וע"ע שם (דף י"ג ע"א) אין בהן כדי לזה וכדי לזה ר' יהודה אמר אית דינא דגוד או איגוד ר' נחמן אמר לית דינא כו' א"ל רבא לר"נ לדידך דאמרת לית דינא כו' בכור ופשוט שהניח להן אביהן עבד ובהמה טמאה כיצד עושין כו' והיינו דבבהמה טהורה שוחטין אותה וחולקין בשרה ונוטל הבכור ב' חלקים בבשר והפשוט חלק אחד ומשא"כ בבהמה טמאה שא שייך זה וצ"ע ג"כ דאמאי לא שייך גם בבהמה טמאה שימיתוה ויקח כ"א חלקו בבשר וימכור הבשר לעכו"ם או יאכילו לכלבים וצ"ל דכיון דא"א להם ליהנות מגופה רק מדמי' למכור לעכו"ם והאכילה לכלבים נמי הוא רק כהנאת דמים לכן תו הא יותר